פרסומים

הייסטיין: לאחרונה דיברת בפומבי על הפוליטיזציה של האנטישמיות. תוכל להרחיב על כיצד זה בא לידי ביטוי ומה ניתן לעשות כדי למנוע זאת?

פוקסמן: מאז הבחירות בארצות הברית התרבו פשעי שנאה, או לפחות נדמה כך, בשל הדיווחים הרבים בנושא. וכך, לפתע החלה הזירה הפוליטית להתמקד בנושא והתחלנו לשמוע ולקרוא שזה קרה כתוצאה מכך שדונלד טראמפ "פתח תיבת פנדורה". יש באמירה כזו משום הפרזה, משום שהיא מתעלמת מהעובדה שהאנטישמיות הייתה כאן הרבה לפני שדונלד טראמפ היה מועמד לנשיאות. יהודי אמריקה היו מטרה לכ -1,500 מתקפות בשנה בממוצע עוד קודם לקמפיין של טראמפ. במובן זה, פשעי השנאה שאנו רואים כיום אינם חידוש ואינם תוצאה של שינוי בפוליטיקה או ברטוריקה הפוליטית. על פי נתוני הליגה נגד השמצה, בין 10 ל -15 אחוזים מתושבי המדינה מחזיקים בדעות אנטישמיות, וזה היה נכון גם לפני שנת הבחירות האחרונה.

בחברה שלנו, ההגנה על יהודים ועל מיעוטים אחרים היא פועל יוצא של חוזה חברתי: מותר להחזיק בכל דעה קדומה שאתם רוצים כל עוד זה בלבך או בביתך הפרטי, אבל אין סובלנות לגילויי קנאות או לגזענות במרחב הציבורי. ההבנה הזו לא עוגנה בחקיקה כלשהי, אבל היה ברור ששבירת הנורמה הזו תפגע ממי שחטא בכך הצלחה פוליטית או מסחרית. דונלד טראמפ שחק את ההבנה הזו, בכך שהביע דעות גזעניות בציבור ושבר כל טאבו חברתי שמגן על מיעוטים אתניים, נשים ונכים - ובכל זאת הצליח להיבחר. הבחירות האחרונות ניפצו את המוסכמות שעבדנו מאוד קשה במשך שנים לבסס, ותרמו לתחושה גוברת של זכאות להביע רגשות המתבססים על דעות קדומות.

מעבר לאלה, מבחינתנו, לראות את המאבק באנטישמיות נחצה באופן מפלגתי הוא דבר העלול לערער את יכולתנו להילחם בתופעה; לדעתי, יש יותר מדי חיצי אשמה שמופנים כלפי טראמפ מצד אחד של הספקטרום הפוליטי, בעוד הצד השני קופץ מהר מדי להגן עליו.

הייסטיין: האם אתה חושב שתופעת הקיטוב הגוברת בפוליטיקה האמריקאית מתפשטת גם לקהילה היהודית? האם יהודי אמריקה מפולגים יותר או פחות ככל שחולפות השנים?

פוקסמן: הקהילה היהודית באמריקה משקפת את שאר החברה האמריקאית, ומכאן שמה שקורה בשיח הפוליטי האמריקאי הכללי בהחלט משפיע עלינו. אבל הדאגה שלי היא שרבים מאלה שמדברים או פועלים בזירה הפוליטית עושים זאת כיהודים יותר מאשר כאזרחים אמריקאים שנוטלים חלק בחיים הפוליטיים. כאשר הם ממסגרים את פעילותם הפוליטית במעטה של יהדות, הדבר יכול לערער את אמינות הקהילה ואת השפעתה, בייחוד באווירה כה מקוטבת.

הייסטיין: אם כן, כיצד היית מציע להם למסגר את פעילותם הפוליטית?

פוקסמן: הם יכולים להתבטא כעורכי דין, רופאים ואנשי עסקים אמריקאים, ולאו דווקא כעורכי דין יהודיים, רופאים יהודיים או אנשי עסקים יהודיים.

יש לנו היום מצב מאוד עדין בבית הלבן, כששני האנשים הקרובים ביותר לנשיא הם יהודים. האם ג'ארד קושנר ואשתו איוונקה פועלים שם כיהודים, או כבני משפחה ויועצים של הנשיא? אני מפרש את חשיבותם ומעשיהם על בסיס הקשר שלהם לנשיא. לכן, אני סבור שאנחנו לא צריכים לכפות עליהם ציפייה שיפעלו כיהודים, שכן הדבר יכול להזיק. בין אם יצליחו ובין אם לא יצליחו בתפקידיהם הנוכחיים, זה ייזקף לבת ולחתן של הנשיא ולא לבת והחתן היהודיים של הנשיא. עם זאת, עלינו להתגאות ביהדותם. זהו קו עדין, אבל חשוב לשים לב אליו.

הייסטיין: איך זה אפשרי עבור ראשי הקהילה היהודית להימנע מלעסוק בוויכוח הפוליטי כאשר הוא כה נוכח (עדכוני חדשות, רשתות חברתיות, טלוויזיה)?

פוקסמן: אין קונצנזוס בעמדת הקהילה היהודית לגבי הנשיא; יש את ההשקפה של המפלגה הדמוקרטית, ומצד שני ישנה ההשקפה של המפלגה הרפובליקנית. נכון שיש רגשות עזים בקרב יהודי אמריקה לגבי היבטים ספציפיים במדיניות. לדוגמה, לנו כקהילה יש רגישות עמוקה לנושא ההגירה, כך שאפשר להבין יהודים מסוימים שישמיעו את קולם בהקשר ההיסטורי של ההגירה היהודית ומשמעותה. עם זאת, אין קונצנזוס יהודי לגבי איסור כניסת המהגרים שהטיל טראמפ.

הייסטיין: באיזה שלב נכון יהיה להתערב בשיח הפוליטי ולומר "עד כאן": זו לא שאלה פוליטית אלא מוסרית?

פוקסמן: אנחנו עדיין מתווכחים על תפקיד הדת בחברה, לאור העובדה שטראמפ והמפלגה הרפובליקנית רוצים להגדיל את התפקיד ואת הנראות של הדת בחיים הפוליטיים. הוא חתם על צו נשיאותי שמעניק למוסדות דת חופש רב יותר לעסוק בפעילות פוליטית, דבר המנוגד לרוח המסורת הפוליטית שלנו ולחוקה שלנו.

שימוש במערכת ערכים דתית כהדרכה למה שאנו רוצים לראות בזירה הפוליטית הוא עניין מסובך; יש לקהילה היהודית האמריקאית בעיות עם אוונגליסטים, המעוניינים להפוך את אמריקה למדינה נוצרית יותר, כך שאנחנו צריכים להיות רגישים מאוד. עלינו להיזהר לא להציג את מאבקנו בסוגיות של זכויות אדם רק כסדר יום יהודי, משום שהפיכת הדתי לפוליטי יכולה לעבוד כמו בומרנג.

דרגת ההפרדה בין דת למדינה משתנה ברמה המקומית, אך עד כה בית המשפט העליון של ארצות הברית דחף לכך באופן עקבי ברמה הלאומית. אלא שנושא יחסי דת ומדינה הוא דינמי, ויכול להשתנות. טראמפ התאמץ מאוד להשיג את הקול האוונגליסטי והצליח בכך; כעת הוא עשוי לחוש חובה לגמול להם באמצעות קידום כמה מהאלמנטים המשרתים את סדר היום שלהם.

הייסטיין: באיזה אופן התופעות החדשות שעליהן דיברנו עכשיו משפיעות על ישראל ועל השיח סביבה? האם אתה חושב שיחסיו הידידותיים של טראמפ עם נתניהו והתמיכה החלשה יחסית שהוא זוכה לה בקרב יהודי אמריקה עשויים להרחיק את הקהילה מישראל?

פוקסמן: הדינמיקה בין הקהילה היהודית בארצות הברית לבין טראמפ וישראל היא נזילה ומורכבת. אני חושד שגם יהודים אמריקאים שאינם תומכים בנשיא באופן עקרוני, שמחים מהדף החדש ביחסי ארצות הברית וישראל. יש גם אירוניה גדולה בכך שיהודים רבים שהיו אופוזיציה לנשיא טראמפ במהלך הבחירות מברכים כעת על מאמציו הרציניים להגיע להסכם שלום בין הישראלים והפלסטינים, ואילו היהודים שתמכו בו מוצאים עצמם מעט חוששים ממאמציו להחזיר את התהליך המדיני לסדר היום.

הייסטיין: האם יש תקווה עבור ישראל ימנית (או כפי שהנטייה הפוליטית שלה לאורך מרבית ארבעת העשורים האחרונים) בקרב מפלגה דמוקרטית שהופכת ליברלית יותר ויותר?

פוקסמן: הנשיא אובמה אמר משהו בסגנון של "כדי לאהוב את ישראל ולתמוך בה אני לא צריך לאהוב את הליכוד ולתמוך בו", ואני חושב שהוא צודק בעניין הזה. אני לא חושב שהדמוקרטים חייבים ליישר קו עם הליכוד כדי לתמוך בישראל, שכן היחסים הבילטראליים מבוססים על אינטרסים וערכים בסיסיים שהם מעבר לפוליטיקה מפלגתית. אינני סבור ש"הכיבוש" הישראלי או מפלגת הליכוד הם שיחצצו בין ישראל ליהדות התפוצות, אלא יותר נושאים של חופש דת ופלורליזם.

יהודים מחוץ לישראל מוטרדים יותר מכך שהם אינם יכולים להיחשב יהודים בישראל, וכי חלק מענפי היהדות הלא-אורתודוקסיים אינם מסוגלים לקיים חיי דת חופשיים במדינה היהודית, מצב שמנוגד לערכי המוסר הבסיסיים של חופש הדת. המאבק של הקהילה היהודית באמריקה לכיבוד היהדות בארצות הברית הטביע בה את ערך היסוד של כבוד למגוון השקפות ונקודות מבט. לישראלים רבים אין מושג רב בנושא הזה, משום שהדיכוטומיה הדתית בישראל היא הרבה יותר חריפה בין הדתיים לחילונים. ישנו גם היעדר אומדן לגבי עד כמה יהודים בתפוצות זקוקים ורוצים שישראל תכיר ביהדותם, ולעובדה שישראל אינה מוכנה לכך בשל הלחץ הפוליטי המשתק של הרבנות האורתודוקסית.

כדי שנוכל לתקן את הבעיה הזו המערכת צריכה להשתנות. הדיונים על נקיטת צעדים לתיקון העוול הזה נמשכים כבר 69 שנה, אבל לא הייתה שום התקדמות, והסיבה העיקרית היא אי התפקוד של המערכת הפוליטית בישראל. אני לא יודע איך להתגבר על הבעיה, שכן בחירות אחר בחירות אנו שבים ורואים כיצד סוגיות של ביטחון וכלכלה נמצאות בראש סדר העדיפויות של העם הישראלי בפער גדול מהשאר - למרות העובדה שגם הנושא הדתי חשוב מאוד. לאיבוד מערכת היחסים בין הקהילה היהודית בארצות הברית לישראל עלול להיות מחיר יקר, ואם יהדות ארצות הברית תחוש דחויה היא תאבד עניין בסופו של דבר. עד כה המגמות אינן מבטיחות טוב, אבל אני עדיין אופטימי שהדברים ישתנו לטובה.