פרסומים
צבא ואסטרטגיה , כרך 8, גיליון 1, יולי 2016
פיקוד העורף של צה"ל הוקם כפיקוד צבאי מרחבי ב־1992, כחלק מהלקחים שהופקו ממלחמת המפרץ, לאחר שהעורף הישראלי הותקף על ידי 39 טילי "סקאד" בליסטיים מעיראק. הנזק בפועל של ירי הטילים היה שולי, אולם האפקט הפסיכולוגי היה עמוק. הוא פתח למעשה עידן חדש בעימותים הצבאיים בין ישראל לאויביה. משלב זה ואילך השתנה טבען של המלחמות באזור. בניגוד גמור לעימותי העבר, אשר התרחשו בין יחידות צבאיות בגבולות ובעיקר מעבר להם, מעתה עמד העורף הישראלי בלב של פעולות האיבה. שינוי היסטורי זה עורר שורה של שאלות מהותיות, שעדיין נדונות בשיח הצבאי הישראלי: מהי האסטרטגיה הטובה ביותר להגן על העורף האזרחי? מהו תפקיד ההגנה לעומת הרתעה והתקפה במרחב זה? האם הגנה על החזית האזרחית מפני האיומים הביטחוניים התדירים המופנים כלפיה היא חלק ממשימות הצבא? אלו הסוגיות המרכזיות בהן עוסק מאמר זה, הפותח בניתוח היסטורי, ולאחר מכן עובר לבחינת האתגרים הנוכחיים והצפויים לעמוד בפני פיקוד העורף. בסיום יוצגו כמה מחשבות בנוגע לתפקידו העתידי של פיקוד העורף, ושל גופים נוספים, במתן מענה הולם למגוון האיומים הצפויים לאתגר את החזית האזרחית בישראל.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום צבא ואסטרטגיה