פרסומים
מזכר 157, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אוגוסט 2016. עורכות: אמילי לנדאו, ענת קורץ.
תוכנית הפעולה המשותפת (JCPOA )שנחתמה בין שש מעצמות המערב לבין איראן ביולי 2015 עוסקת בעיקר בייצור החומרים הבקיעים — אורניום מועשר ופלוטוניום, אולם מזניחה במידה רבה את הפיתוח של התקן נפץ גרעיני, ונמנעת מאזכור מערכות השיגור האפשריות של נשק גרעיני. התעלמות זו הייתה מכוונת ולכן יש בה כדי להטיל ספק באמינות של כלל העסקה, שכן בנוסף לתוכנית פיתוח הטילים המוצהרת של איראן ולהישגיה, עדויות רבות מצביעות על קיומה של תוכנית לפיתוח מנגנון נפץ עם רכיבים ארוכי־טווח, שיכולה להיות להם מטרה אחת בלבד — שיגור נשק גרעיני. מאמר זה יעסוק בשני ההיבטים שהוזנחו בתוכנית הגרעין האיראנית: פיתוח מנגנון הנפץ והיכולת הפוטנציאלית לשגר נשק גרעיני ליעדים באזור המפרץ, המזרח התיכון ואף מעבר לכך. סוגיית ייצורו של חומר בקיע תוזכר בקצרה בלבד, שכן היא זוכה להתייחסות רחבה בהסכם הגרעין.