פרסומים
צבא ואסטרטגיה, כרך 7, גיליון 2, אוגוסט 2015.
סוגיית הנפגעים בפעולות מלחמתיות החלה לעלות על סדר היום הציבורי, הפוליטי־צבאי והתקשורתי בעולם הדמוקרטי־מערבי בעיקר משנות התשעים של המאה העשרים. מאמר זה בוחן את אופן התייחסותה של התקשורת הישראלית לחיילים שנפגעו במהלך מבצע "צוק איתן", במיוחד לאור דפוסי הסיקור של נושא זה בעבר. נראה כי למרות התחושה של "מלחמת אין ברירה" בעת המבצע, הסיקור של הנפגעים במהלכה לא חזר באופן מלא לדפוסים ה"מסורתיים" מן העבר. התקשורת עסקה בנפגעים ובמחיר הלחימה במבצע, אך עשתה זאת תוך ניסיון מודע למנוע פגיעה במורל הלאומי ולהימנע מביקורת. האופן שבו הוצג המחיר נועד להימנע מגרימת דמורליזציה ולהעצמת תחושת הגאווה הלאומית. התנהלות זו מעוררת מחשבה לגבי תפקידה של התקשורת בישראל בנושאים ביטחוניים, וכן לגבי האופן בו היא תופסת את תפקידה בהקשרים אלה.
מילות מפתח: צבא, תקשורת, נפגעים, שכול, חיילים, "צוק איתן".
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום צבא ואסטרטגיה