פרסומים

המגמה המסתמנת במערכת הביטחון, עליהדווח לאחרונה בתקשורת, לבטל את מרכיב ערכות המגן בהגנת העורף, הינה ביטוי נוסףלתנודתיות המאפיינת את המדיניות בישראל בתחום חיוני זה. חודשיים בלבד חלפו מאזנוצר בארץ לחץ ציבורי ותקשורתי על תחנות החלוקה של ערכות המגן, בעקבות האיוםלהפעלת כוח אמריקני כנגד סוריה, בהקשר להפעלה של נשק כימי על ידי המשטר בדמשק נגדהמורדים. עוד זכור הרעיון (שנולד ב-מל"ל) בדבר הטלת עול הרכישה של ערכותחסרות, בהיקף של כ-40%, ישירות על הציבור. עדין לא ברור באיזו מידה אכן סוריה מחסלתלחלוטין את ארסנל הנשק הכימי הנרחב שבידה ואת כושר הייצור שלו. בתנאים אלה, האםנכונה הכוונה החדשה לסגור את תכנית ערכות המגן, בה הושקעו מיליארדים מתקציבהמדינה?
ראשיתו של פרויקט ערכות המגן להגנהאישית מפני נשק כימי נעוצה בהקשר העיראקי. ההחלטה לחלק את הערכות התקבלה בשנת 1990,ערב מלחמת המפרץ הראשונה. בדיעבד הסתבר כי האיום העיראקי היה מופרך. למרות זאת, התקיימהעד לשנת 2003 פעילות שוטפת של פיקוד העורף לצורך תחזוקת ערכות המגן. השלב הבא היה בהחלטהשל ממשלת ישראל לאסוף את הערכות מהציבור, מה שהתבצע בפועל בשנים 2008-2007. כשנתיים מאוחר יותר החליטההממשלה, על פי המלצת פיקוד העורף, אך כנראה בהסתייגות של גורמים אחרים בצה"ל,לחדש את מבצע החלוקה. החלטה זו לוותה בתקצוב חסר, שלא השתנה מאז, שיצר מצב תמוה,לפיו נוצר פער קבוע של יותר משליש מהציבור הישראלי שלא יכול היה להצטייד בערכות,גם אם היה מעוניין בכך, על פי הפצרות פיקוד העורף.
מלכתחילה ולאורך כול הדרך לוותה פרשת ערכות המגן בוויכוח נוקב בתוך מערכת הביטחון ובפולמוס ציבוריותקשורתי. מצד אחד ניצב הרצון הטבעי, יש שיגדירוהו כצורך חיוני, לספק הגנה מיטביתלציבור הרחב מול איום שהוצג כממשי, גם אם עיקר השפעתו טמונה במישור הפסיכולוגי. נצייןכי מבחינה טכנולוגית, המסכות שחולקו מספקות מענה איכותי ופשוט לצרכנים, גם בהקשרלתקיפה ביולוגית. איום הכימי אכן נתפס באופן קבוע במערכת ההתגוננות כמרכיב מרכזי,וההיערכות של גורמי המענה מולו הייתה רחבה ומוקפדת וכללה צעדים מעשיים רביםומגוונים, כולל בתחום ההתארגנות הרפואית. נערכו גם תרגילים רבים ותכופים במתווה שללוחמה כימית וככול הנראה הכשירות בהקשר זה היתה גבוהה.
מצד שני, יש החוזרים ומדגישים כי למרות הימצאותו של נשק כימירב בידי סוריה, על אף ההיסטוריה של מדינות ערביות שהפעילו נשק כימי (מצרים,עיראק), ולמרות הדיבורים - הלא מאומתים - על אפשרות זליגה של נשק כזה לידים שלארגוני טרור, סיכויי הפעלתו כנגד ישראל היו מלכתחילה נמוכים ולא יצרו סיכון של ממשהמחייב היערכות רחבה ויקרה מאד. הטענה העיקרית בהקשר זה היתה שהיכולת ההרתעתית שלישראל היא שתעמוד לה כנגד הנשק הכימי וכי אין תקדים לכך שמדינה עשתה שימוש צבאיבאמצעי לחימה כימיים כנגד אויב בעל יכולות תגובה קשה וכואבת. בויכוח מתמשך זה עמד תמידהנושא התקציבי במרכז, בשל העלות הגבוהה מאד של בניית מענה הגנתי רחב היקף בתחום זה.רק ההשלמה של ייצור וחלוקה של ערכות מגן לכלל הציבור הוערכה בכ-1.4 מיליארד שקלועוד כ-300 מיליון שקל לשנה לתחזוקה והחלפת ערכות בשל בלאי למשך 25 שנה.
דיון מסוג אחר, מקצועי יותר, בנושא ההיערכות לחירום, מתמקדבהדגשים ובעדיפויות הנדרשים בבנין הכוח להגנת החזית האזרחית בישראל. בישראל,כבמדינות רבות אחרות העוסקות בתחום הגנת המולדת ובהיערכות לאסונות המוניים, ישנטייה ברורה להשקיע משאבי ענק במרכיבי המניעה. במקומותינו ניכרת לאורך השניםההשקעה בתחומי ההרתעה וההתקפה, המשולבים זה בזה. זאת, בהנחה מוכחת כי אלה לפחותירחיקו את העימות הבא. בשורה השנייה ניצבות ההשקעות הגדלות בתחומי ההתגוננות,ובעיקר ברכישת אמצעים "קשים" של מיגון לסוגיו. במסגרת זו יש לראות אתההצטיידות הנרחבת במערכות הגנה אקטיביות, כמו "כפת ברזל", ואת סוגיית ההגנההפאסיבית, במסגרתה יש לראות גם את ערכות המגן נגד הנשק הכימי, כמו גם את נושאהמיגון הקשה בתחום הציבורי ובתחום הפרטי.  גם כאן קיים ויכוח מתמשך לגבי היקפי ההשקעההנדרשים. יש הגורסים כי לא נכון "למגן עצמנו לדעת" (כדברי רוה"מלשעבר אולמרט) ומכאן הנטייה לצמצם ככול הניתן השקעות בתחום זה. אחרים גורסים, כמוהשר להגנת העורף, גלעד ארדן, כי הפערים בתחום המיגון הפאסיבי אינם ראויים ומחייביםהשקעות נרחבות. רק בשורה השלישית והרחוקה מאד ניצבות ההשקעות בתחומי החוסן (resilience), המטפלות בהשלכות של  אירועי החירום "ביום שלאחרי" על חידושהרציפות התפקודית והשיקום הנדרש.
בסיכום נציע כי:
1. עצם הרעיון לבחוןמחדש את סוגיית ערכות המגן הוא נכון ומתבקש מול ההתפתחויות בסוריה בהקשר הנשקהכימי. בחינה זו תחייב לימוד קפדני של היכולות השיוריות הסוריות ואת הפוטנציאלהעתידי של חזבאללה. מבחינת העיתוי, נכון יהיה להמתין עד שיוכח בעליל כי סוריה אכןחיסלה את מערך הנשק הכימי שלה, כולל את יכולות הייצור שלו.
   2. האסטרטגיה החלופיתהראויה לאיום עתידי אפשרי של כינון איום צבאי כימי מחודש היא שילוב של הרתעהפעילה, מעקב מודיעיני צמוד, והשמדת מערך חדש עם כינונו או עם תחילת הלחימה.
   3. אם יוחלט על חיסולפרויקט ערכות המגן, מין הראוי להעתיק את התקציבים שאמורים עוד להיות מושקעים בולתחומים אחרים של החזית האזרחית. במסגרת זו נמליץ, כי תקציבים אלה יופנו בעיקרםלפיתוח מערכי החוסן ברמה הקהילתית, כדי להעצים את יכולתן של הקהילות והמערכות שייפגעובעתיד להתאושש ולחזור לרציפות תפקודית משופרת במהירות.
   4. בכול מקרה, גם פרשהזו מעידה על טשטוש מערכות בכול הקשור לשאלת האחריות הממלכתית בנושא התגוננות החזיתהאזרחית. מין הראוי לממשלה לקבל בהקדם החלטה ברורה בשאלה מי האחראי לתחום חיוני זהומה מקומו של שר הביטחון בתהליך קבלת ההחלטות וקביעת העדיפויות.