פרסומים

צפון קוריאה ידועה היטב בהתגרויותיה החוזרות ונשנות כלפי דרום קוריאה וארצות הברית כמרכיב מרכזי בהתנהלותה בעשור האחרון, אל מול הניסיונות לנהל עמה משא ומתן על התפרקותה מיכולת גרעינית צבאית, במסגרת "שיחות השש" (Six Party Talks). להתגרויות של צפון קוריאה יש גם ממד אזורי ובינלאומי אשר בא לידי ביטוי בניסויים שערכה בטילים בליסטיים וכן התקדמותה בפיתוח הגרעיני, כולל ביצוע של שלושה ניסויים גרעיניים מאז 2006. הדפוס שהתקבע במהלך תקופה זו – מאז 2006 – היה, שצפון קוריאה נוקטת בצעדים מתריסים בעלי אופי של "הליכה על הסף" על מנת למשוך את תשומת לבה של ארצות הברית ולהחזירה לשולחן המשא ומתן ול"סחוט" תנאים טובים יותר, קרי, להבטיח לעצמה סיוע כלכלי נרחב, אשר היווה את הציר המרכזי בכל הסכם שהושג איתה עד כה בהקשר הגרעיני.

הפעם האחרונה שצפון קוריאה נשאה ונתנה במסגרת שיחות השש, הייתה בדצמבר 2008. ב-2009 הכריזה זו כי שיחות השש הסתיימו, וערכה את הניסוי הגרעיני השני שלה; ב-2010 היא פתחה בהתגרויות כנגד דרום קוריאה – הטבעת ספינת מלחמה ומותם של 46 מלחים דרום קוריאנים, וירי על אי באזור שנמצא בסכסוך בין שתי המדינות, ומותם של שני חיילים ושני אזרחים; בסוף השנה חשפה מתקן להעשרת אורניום ביונגביון. במהלך 2011, פיונגיאנג הביעה שוב עניין בבחינת חזרתה למשא ומתן גרעיני, ובקיץ ניהלה סדרה קצרה של שיחות בילטרליות עם ארצות הברית בנושא.

אולם, לפני שהושג הסכם כלשהו, מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג-איל הלך לעולמו, ובנו קים ג'ונג-און עלה לשלטון. התפתחות מפתיעה בפברואר 2012 טיפחה תקווה קצרת ימים, במסגרתה המנהיג החדש אימץ גישה חיובית כלפי סוגית הגרעין: ארצות הברית וצפון קוריאה הודיעו על הגעתם להבנות בתחום הגרעין באמצעות הצהרות חד-צדדיות מקבילות. צפון קוריאה הודיעה על נכונותה להשהות את פעילותה בתחום העשרת האורניום, וכן היא הודיעה על הסכמתה למורטוריום על ניסויים גרעיניים וכן ניסויים בטילים בליסטיים, וארצות הברית מצידה הבטיחה סיוע של 240,000 טון מזון. אלא שההצהרות המקבילות לא מומשו ולא הבשילו לכדי עסקה מוגמרת. במקום זה, המנהיג החדש החליט לשגר לוויין לחלל במחצית אפריל 2012 (השיגור נכשל), ומאז הוא נמצא במסלול של התנגדות גוברת ומעשים מתריסים בדמות ניסוי (מוצלח) בטיל בליסטי לקראת סוף השנה, וניסוי גרעיני שלישי בתחילת 2013.

בשבועות האחרונים ניכרת הסלמה חדה באיומיה הגרעיניים והקונבנציונליים של צפון קוריאה, המכוונים בעיקר כלפי דרום קוריאה וארצות הברית, אך גם לעבר יפן. בפעם הראשונה צפון קוריאה איימה בתקיפה גרעינית כנגד ארצות הברית. התדירות, האינטנסיביות ותוכן האיומים – המתגלגלים במהירות בזה אחר זה – הם ללא תקדים בעשור של משא ומתן עם צפון קוריאה בהקשר הגרעיני.

מה מנסה צפון קוריאה להשיג? הרקע המיידי להסלמה היו הסנקציות שהוטלו עליה בעקבות הניסוי הגרעיני השלישי בפברואר 2013, והתרגיל הצבאי המשותף השנתי שקיימו ארצות הברית ודרום קוריאה – תרגיל שצפון קוריאה מתנגדת לו כמדי שנה. אך ההתפתחויות הללו לא היו בלתי צפויות, ואינן מסבירות את העלייה הדרמטית בעוצמת האיומים מצד צפון קוריאה. יתירה מכך, איומיה של צפון קוריאה הם בעיקרם חסרי שיניים: חסרות ראיות חד-משמעיות לכך שלצפון קוריאה יש את היכולת למזער ראש נפץ גרעיני ולהציב אותו על טיל בליסטי ארוך טווח, דבר שמעמיד בספק את האיום הגרעיני כלפי ארצות הברית. הוצאה לפועל של התקפה קונבנציונלית משמעותית תעורר ללא ספק תגובה צבאית רבת עוצמה מצד ארצות הברית ודרום קוריאה, וספק אם צפון קוריאה תוכל לעמוד בה. בהיות שיחות השש מושהות, ההסלמה החדשה לא נראתה בתחילה תואמת את הדפוס המוכר שצפון קוריאה ביססה בעבר; אולם, הצעה חדשה של ארצות הברית ודרום קוריאה (שהועלתה בעקבות איומיה של צפון קוריאה) לנהל שוב משא ומתן – בתנאי שצפון קוריאה תראה שהיא רצינית ביחס לפירוק יכולותיה הגרעיניות – יכולה לאותת שלכך כיוונה צפון קוריאה, בהתאם לדפוס המוכר.

בעוד המניעים של צפון קוריאה אינם ברורים, הצליחה פיונגיאנג למקד את תשומת הלב של העולם, במיוחד בממד הגרעיני ברטוריקה שלה. דיווחים בתקשורת, שהעלו תסריטי אימה בדבר מלחמה גרעינית אפשרית בפתח, התעלמו מהעובדה שהיכולות הנוכחיות של צפון קוריאה אינן תומכות באיומים שלה. סביר להניח כי בסופו של דבר ידעכו הקולות וצלצולי האזעקה, ולכל היותר ימצאו ביטוי בניסוי ירי של טיל ארוך טווח.

יחד עם זאת, צפון קוריאה ממשיכה לקדם את תכנית הגרעין והטילים שלה ואם לא יושג הסכם לפירוק יכולתה הגרעינית, היא תצליח בסופו של דבר לפתח ראש נפץ גרעיני שתוכל להציב על טיל ארוך טווח, ובכך להפוך לחברה מלאה במועדון המדינות הגרעיניות ולאיים על ארצות הברית, כשלאיום יש כיסוי מבצעי. המשבר האחרון הראה כיצד צפון קוריאה – מדינה שאינה מהססת לאיים בתקיפה גרעינית – תוכל להחזיק את האזור במצב של כוננות מול איום מיידי (hair trigger alert).

שאלה אחרת שמחייבת דיון: איזו משמעות נודעת למשבר האחרון בקוריאה בהקשר למשבר הגרעין האיראני. באשר להתנהגותה "יוצרת-המשברים" של צפון קוריאה, היא מספקת למעשה אך מעט תובנה לגבי הצעד האפשרי הבא של איראן, משום שאיראן פיתחה סגנון ייחודי משלה בהתנהלותה מול הקהילה הבינלאומית. איראן – מדינה לא פחות נחושה ומתריסה מצפון קוריאה – בחרה לנווט את דרכה דווקא על פי הכלל של הימנעות ממשבר, ועושה זאת בהצלחה לא מבוטלת. גם הקונטקסט האזורי של כל אחת מהמדינות הללו הוא שונה. צפון קוריאה השתמשה בעבר בנושא הגרעיני כקלף מיקוח על מנת לזכות בסיוע כלכלי מארצות הברית ומשכנותיה האזוריות, בעוד איראן כמדינה עשירה בנפט לא זקוקה לסיוע כלכלי. האיראנים לעומת זאת משתמשים בתוכניתם הגרעינית לבסס את מעמדם ושאיפותיהם להגמוניה אזורית – מה שלא קיים במקרה של צפון קוריאה. חשוב לציין כי הדרום קוריאנים נשארו רגועים יחסית אל מול מטח האיומים של צפון קוריאה, אך אין לצפות למצב דומה אם יופנו איומים מצד איראן, במיוחד לעבר סעודיה וישראל. צפון קוריאה, על אף היותה גרעינית, היא מדינה חלשה המוקפת במדינות חזקות ממנה; אלה נוטות להתייחס אל השכנה האגרסיבית כמעט כאל ילד מתגרה שחייבים לטפל בו ביד חזקה, אך אין לדחות אותו. איראן, לעומת זאת, היא מדינה חזקה באזור שבו חלק מהמדינות רואות בה יריבה ומתחרה על השפעה אזורית, ובעבור חלק אחר היא נתפסת כאויב מסוכן ומטיל מורא.

באשר לאופן ההתנהלות של השחקנים הבינלאומיים מול כל אחת מהמדינות המתגרענות, האסטרטגיה של ההתמודדות מושפעת בכל מקרה מהדרך בה השחקנים תופסים את המדינה, ואת הרקע האזורי שבו היא מצויה. מזה זמן רב נמנעה ארצות הברית מגישה כוחנית כלפי צפון קוריאה משום שפיונגיאנג יכולה לגרום להרס מסיבי לסיאול באמצעות טילים קונבנציונאליים; יתירה מכך, סין מגנה על צפון קוריאה משום שהיא חוששת מקריסתה ומהתוצאות הקשות של התפתחות כזו עבורה. לצד המאמצים הנמשכים להביא את צפון קוריאה לסגור עסקה בדרך של משא ומתן, המדינות העומדות מול פיונגיאנג נוקטות למעשה במדיניות של "הכלה", והמשבר האחרון יכול להתפרש כמקרה אשר מדגים שגם מול איומים גרעיניים בוטים, מדיניות ה"הכלה" פועלת. אולם, המציאות האסטרטגית השונה במזרח התיכון צריכה להוות תמרור אזהרה מהשוואה והסקת מסקנות פשטניות. אם איראן תציב איומים כמו אלו של צפון קוריאה, הם ייתפסו באופן שונה בשל התנאים האזוריים השונים. יתרה מזאת, איראן יכולה לקדם את מטרותיה גם ללא איומים כה בוטים; היא תוכל במקום זאת לנצל את החסינות בפני מתקפת-נגד, שממנה תיהנה כמדינה גרעינית, על מנת לקדם באופן אינקרמנטאלי את שאיפותיה האגרסיביות להגמוניה אזורית. בתסריט כזה, הרתעה גרעינית קלאסית תיהפך ללא רלוונטית.

העובדה שצפון קוריאה ואיראן מציגות אתגר גרעיני אינה מנטרלת את הגורמים אשר מבדילים בין שני המקרים. התפתחויות בקשר למדינה מתגרענת אחת אין להן בהכרח השלכות מיידיות לגבי המדינה האחרת. יש לבחון כול מקרה אל מול התנאים והנסיבות הסובבים אותו: טבען של שתי המדינות המתגרענות והמוטיבציה המניעה אותן; האסטרטגיה והטקטיקה שלהן כשהן עומדות מול כוחות אזוריים וגלובליים; והשיקולים של קבוצת המדינות הספציפיות שעומדות מולן, כפונקציה של התנאים האזוריים ששולטים בכל מקרה ומקרה.