פרסומים

כשישה חודשים לאחר מלחמת 12 הימים ("עם כלביא"), המשבר סביב תוכנית הגרעין האיראנית – הן בין איראן לבין הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית – סבא"א – והן בינה לבין ארצות הברית (וישראל) לא נפתר והמבוי הסתום הולך ומסתבך.

המשבר בין איראן לסבא"א בא לידי ביטוי בערב ובמהלך כינוס פורום הנגידים האחרון של הסכנות, שהתקיים ב-20-17 בנובמבר. ערב הכינוס הבהיר בשורת ראיונות לתקשורת מנכ"ל סבא"א, רפאל גרוסי, את תמונת המצב:

• סבא"א ערכה 12 ביקורות פיקוח באיראן - אף לא אחת מהן באתרים שהופצצו.
• להבנתו, איראן מעוניינת להישאר חתומה על האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני – ה-NPT.
• סבא"א לא מצאה באמצעות הלוויינים שהיא מפעילה עדויות לחידוש העשרת אורניום. לדבריו, מתקיימת פעילות איראנית כלשהי בסביבת האתרים שהופצצו, אולם לא העשרה (במיוחד ציין כי אין פעילות אקטיבית באתר המרת האורניום באיספאהן).
• להערכתו, כל האורניום המועשר ל-60% ורוב האורניום המועשר לדרגות אחרות נותרו באתרים שהופצצו.

הערכותיו אלה של מנכ"ל סבא"א ובעיקר הדגש על אודות היעדר פעילות העשרה באיראן נתמכות גם על ידי מחקרים שמפרסמים מכוני מחקר בוושינגטון (בפרט מכון ISIS, שבראשות דיוויד אולברייט) וכן זכו לביטוי פומבי גם בדבריו של שר החוץ האיראני, עבאס עראקשי. עם זאת, ידוע כי מתקיימת פעילות איראנית הן באתר שנבנה בשנים האחרונות ליד נתנז, מה שעשוי להצביע על אודות כוונה לעשות בו שימוש עתידי להעשרת אורניום, והן במתחם באספהאן, באחת המנהרות שייתכן שגם היא תשמש להעשרה - אם וכאשר טהראן תחליט לחזור ולעשות כן.

על רקע זה התקבלה בפורום הנגידים החלטה, שקודמה על ידי מדינות אירופה השותפות למאמץ לקדם הסכם עם איראן – גרמניה, בריטניה וצרפת, לצד ארצות הברית, הקוראת לטהראן להעניק ללא דיחוי לפקחים גישה מלאה לכל מתקני הגרעין , כפי שהיא נדרשת מעצם היותה חתומה על ה-NPT, המחייבת ציות לדרישות הפיקוח. הסוכנות  דורשת מאיראן דוח מפורט על אודות מצבם של שלושת האתרים שנפגעו, לאפשר לפקחים להגיע לאתרים וכן לעדכן את הסוכנות בכל כוונה לבנות אתר גרעיני חדש (עפ"י קוד 3.1). איראן, כדרכה, ניסתה לפני הכינוס למנוע כל החלטה נגדה ואיימה בתגובה. זו אכן לא איחרה לבוא: איראן הודיעה כי ההסכם שנחתם בקהיר ב-9 בספטמבר בין שר החוץ שלה למנכ"ל סבא"א בקהיר מבוטל. הסכם זה נועד לאפשר את חידוש פעולות הפיקוח של הסוכנות, בשלב ראשון רק באלה שלא הותקפו במלחמה, ואיראן התחייבה גם להגיש דוח מצב לגבי המתקנים שנפגעו והאורניום המועשר. ראש הארגון האיראני לאנרגיה אטומית הבהיר כי איראן מקדמת את תוכניותיה המדעיות והגרעיניות, למרות ניסיונות למנוע זאת ממנה. על אף ההחלטה שהתקבלה בפורום הנגידים ולמרות הסירוב האיראני הנמשך לקיים ולו משא ומתן עם סבא"א לגבי פיקוח עתידי, מנכ"ל סבא"א מסר כי בשלב הנוכחי הוא אינו ממליץ על הפניית הסוגייה למועצת הביטחון, לאימוץ החלטת גינוי. עמדתו זו משקפת את תקוותו כי בחלוף הזמן ועל בסיס ההחלטה האיראנית לא לפרוש מה-NPT, למרות קולות רבים באיראן הקוראים לממשלה לנקוט צעד זה, יתאפשר להגיע להבנות על תחילת פיקוח באתרים שנפגעו.

במקביל נמשך המבוי הסתום ביחסים בין טהראן לוושינגטון לגבי האפשרות לחדש את משא ומתן על הסכם גרעין חדש. המשא ומתן ביניהן נעצר ערב המפגש השישי עקב התקיפה הישראלית ביוני 2025 ומאז שני הצדדים חוזרים ומביעים עניין עקרוני בחידוש המשא ומתן אולם לא מתקיים מהלך דיפלומטי מעשי בכיוון זה. זאת, נוכח הפער בין תנאי הפתיחה האמריקאים, שעיקרם דרישה לאי-העשרת אורניום באיראן, לבין עמדת טהראן, המבהירה נחרצות כי העשרה היא זכותה על פי החוק הבינלאומי וכי אין בכוונתה לוותר עליה. הדרישה האמריקאית מתחזקת גם נוכח הפעלת סעיף ה"סנפבק", שחידש את סנקציות מועצת הביטחון על איראן ודורשות ממנה לא להעשיר, לא לבנות כורי מים כבדים ולהימנע מכל פעילות של הפרדת אורניום (שתי הדרישות האחרונות אינן רלבנטיות משום שאיראן אינה עוסקת בזה.

סוגיית המשא ומתן עם ארצות הברית כאמצעי להסרת הסנקציות מעל איראן ובעיקר כאמצעי להבטיח כי לא תותקף שנית, ממשיכה להוות סוגיית מחלוקת בזירה האיראנית הביתית. כמו בסוגיות אחרות, גם בהקשר זה המחנות הפוליטיים מפוצלים וקוטביים בעמדותיהם. וושינגטון מבהירה כי תחזור לשיחות רק אם איראן תתחייב לשלושת התנאים: הפסקת העשרה, הפסקת חימוש שלוחיה של איראן במזרח התיכון והטלת הגבלות על תוכנית הטילים. אך מנגד, גורמים איראניים, בעיקר המזוהים עם המחנה השמרני (שנהנים למעשה מדומיננטיות כמעט מוחלטת בתהליך קבלת ההחלטות בטהראן), מבהירים כי הגישה האמריקאית אינה מאפשרת משא ומתן מאוזן והוגן, כדברי שר החוץ עראקשי, וכי משא ומתן אינו אמור להוביל לציות לפקודות. סיכם את המצב מנהיג איראן, עלי ח'אמנהאי, שהבהיר בראיון בטלוויזיה ב-27 בנובמבר כי ממשל טראמפ "אינו ראוי" לקשר או לשיתוף פעולה עם טהראן, ודחה שמועות שאיראן שלחה מסרים לוושינגטון כ"שקר טהור".

גורמים שונים, בעיקר מבין מדינות המפרץ, מנסים לאתר בקרב הצדדים אפשרות לגמישות, שתלסלול דרך לחידוש המשא ומתן. אולם בשלב זה – בלי פריצת דרך. הנושא עלה שוב לכותרות ערב ביקור יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, בוושינגטון (ב-18 בנובמבר), בעקבות מסר שקיבל מנשיא איראן. בעוד משרד החוץ האיראני מכחיש שהמסר עסק באפשרות לחידוש המשא ומתן, גורם במג'לס טען שאכן עסק בנושא ואילו אסמאעיל כות'רי,  חבר ועדת הביטחון הלאומי של איראן, הבהיר כי אין לאיראן צורך במתווכים ואם תחליט לנהל משא ומתן היא תעשה זאת בעצמה, ללא חשש. למרות הספק העולה מהתבטאויות אלה, נראה כי שאלת המתווך - בין שתהיה זו קטר, המקורבת לשליח סטיב וויטקוף ולנשיא טראמפ, או עומאן, שהייתה המתווכת במגעים שהתקיימו לפני המלחמה ביוני, או ערב הסעודית - היא משנית לבעיה המרכזית של הפער בעמדות הצדדים.

בינתיים נמשכת ההסלמה באיומים כלפי ישראל מצד בכירים צבאיים איראניים, במסגרת המאמץ המאורגן להרתיעה מתקיפה נוספת. לצד הדגשת הפגיעות הקשות שישראל ספגה במלחמה בולט קו חוזר בדברי הבכירים, שלפיהם איראן מוכנה יותר וחמושה יותר. חלקם, דוגמת מפקד הצבא, רומזים כי איראן עשויה לתקוף ראשונה אם תעריך שישראל עומדת לתקוף.

במסגרת העיסוק המרובה במלחמה שהייתה ובאפשרות לסבב לחימה נוסף, בולטים גם דבריו של ח'מנאהאי, שלפיהם המלחמה נועדה על ידי ישראל להחליש את המשטר ולעורר את הציבור האיראני לצאת נגדו. ובכך לא הצליחה. אין ספק, שערעור יציבותו הוא החשש המרכזי של המשטר. חשש זה נובע בין היתר מהתבטאויות של גורמים ישראליים בתחילת במלחמה שרימזו לכך, ובנוסף מדאגה שישראל מתכננת תקיפה נוספת, שתתמקד בפגיעה בו. על רקע זה ניכר מאמץ איראני מוגבר לייצר טילים בכמויות גדולות, תוך הדגשת הנזק שאלה גרמו לישראל, ונשמעים איומים כי בעימות הבא, אם יתחולל, ישגרו לישראל טילים רבים, מתקדמים ובעלי יכולת היזק גבוהה.

כך נמצאת איראן במבוי סתום ללא מוצא נראה לעין, הן ביחסיה עם סבא"א והן ביחסים עם ארצות הברית. מצד אחד, ברי שבטהראן שוררת הבנה כי לא ניתן יהיה להישאר לאורך זמן בלי כל פיקוח על פעולותיה בהקשר הגרעין וכי כל צעד שהיא נוקטת, אף אם בשלב זה אין מדובר בהעשרת אורניום, מעורר ספקולציות בישראל ובמערב ועלול להיות מנוצל נגדה. מצד שני, נכונות לשיתוף פעולה עם סבא"א היא קלף מרכזי בכל משא ומתן שבמסגרתו תרצה איראן לקבל מארצות הברית הבטחה שישראל לא תתקוף אותה. עד עצם היום הזה מאשימה טהראן את סבא"א בכך, שהדוח שפרסמה הסוכנות ערב המלחמה היה טריגר מרכזי לתקיפתה. קלף נוסף שמחזיקה טהראן הוא הישארותה באמנת ה-NPT. בקלף זה לא נעשה עד כה שימוש, אולם איומים לפרוש מהאמנה עדיין נשמעים. הדילמה האיראנית בהקשר זה היא סבוכה. זאת משום שהישארות באמנה מחייבת שיתוף פעולה עם הפיקוח, ובינתיים המג'לס העביר חוק המונע שיתוף פעולה זה – מה גם שבפועל לא מתקיים כל פיקוח. מנכ"ל סבא"א הבהיר כי הסוכנות מאבדת יכולת לוודא את תמונת המצב, ולכן לא תוכל להצהיר על תוכנית הגרעין האיראנית כמיועדת לצורכי שלום וכי אין הסטות של חומר מועשר לאתרים לא ידועים. עם זאת, פרישה איראנית מה-NPT כמוה כהודאה בכוונה אפשרית להתקדם לייצור נשק גרעיני על בסיס החומר המועשר שנותר ברשותה - מהלך שיסכן את איראן בתקיפה צבאית.

מצב דברים זה הוא בלתי אפשרי לאורך זמן וטהראן תידרש בשבועות ולכל היותר בחודשים הקרובים לקבל החלטות, לכל המאוחר עד כנס הנגידים הבא של סבא"א שיתקיים ברבעון הראשון של 2026. מבחינת הנשיא  טראמפ, הערוץ המדיני היה ונותר זה המועדף ולא נראה שהוא שוקל מהלכים צבאיים - בוודאי משום שבראייתו, תוכנית הגרעין נהרסה. מבחינת השותפות האירופאיות וגם מבחינת מדינות המפרץ, האינטרס שבחידוש המשא ומתן אך גבר והן מחפשות פשרות שיאפשרו זאת. טהראן מצידה ממשיכה למשוך זמן, בתקווה לתנאים טובים יותר עבורה. יש להניח, שרק מהלך חדש של אחד הצדדים, למשל הודעת איראן על אודות פרישה מה-NPT או לחילופין הצעת החלטה לכנס הנגידים הבא להעביר את הנושא לטיפול מועצת הביטחון, עשוי לאפשר את חידוש הדיונים.