מילות מפתח: האזור הארקטי, הצפון הגבוה, ארצות הברית, האיחוד האירופי, רוסיה, סין, התחממות גלובלית, שינויי אקלים, מיליטריזציה

מבוא

האזור הארקטי נמצא הרחק בקוטב הצפוני של כדור הארץ, ומוגדר מצפון לקו הרוחב 66 צפון. למרות אופיו הקר והמבודד של האזור הארקטי הוא ביתם של כארבעה מיליון בני אדם, עשרה אחוזים מהם ילידים (Arctic Council, n.d.-b). לשמונה מדינות יש שטחים מצפון לחוג הארקטי: ארצות הברית, קנדה, גרינלנד/דנמרק, איסלנד, נורווגיה, שוודיה, פינלנד ורוסיה (Arctic Council, n.d.-c). חמש מבין שמונה המדינות – ארצות הברית, קנדה, גרינלנד/דנמרק, נורבגיה ורוסיה – נחשבות למדינות עם חוף ארקטי, כלומר יש להן קו חוף המשיק לאוקיינוס ​​הארקטי (Degeorges, 2013). איסלנד, למרות היותה מדינת איים שהאי הצפוני ביותר שלה נמצא מצפון לחוג הארקטי, אינה מסווגת כמדינה חוף ארקטית מכיוון שהים שמצפון לה הוא ים גרינלנד, שהוא חלק מהאוקיינוס ​​האטלנטי.

מקור:  CIA World Factbook

האזור הארקטי עשיר במשאבי טבע, לרבות יסודות נדירים (הנקראים גם מתכות נדירות), מאגרי דגים ופחמימנים. על פי הערכת המכון הגיאולוגי של ארצות הברית יש באזור כ-13 אחוזים מעתודות הנפט בעולם שטרם התגלו, ו‑30 אחוזים מעתודות הגז הטבעי בעולם שטרם התגלו (eia, 2012). משאבים אלה מפוזרים באופן בלתי אחיד. למשל, רוב עתודות הפחמימנים שטרם התגלו נמצאות בשטח רוסי (Balashova & Gromova, 2017). רוסיה היא המעצמה הדומיננטית באזור הארקטי, שכן היא מחזיקה בנתח הגדול ביותר של קרקע, אוכלוסייה, קו חוף, משאבי טבע ונוכחות צבאית באזור (Paul & Swistek, 2022).

האזור הארקטי, שבתקופת המלחמה הקרה היה זירה מרכזית של תחרות אסטרטגית, הופך שוב לאתר של יריבות בין מעצמות גדולות. בימי המלחמה הקרה נתפס האזור כמסדרון פוטנציאלי למתקפות גרעיניות, שכן הנתיב הקצר ביותר לטילים בליסטיים בין-יבשתיים בין ארצות הברית לברית המועצות חצה אותו (Teeple, 2021). בעידן שלאחר המלחמה הקרה חווה האזור תקופה של רגיעה יחסית במסגרת הסדר בלתי פורמלי בשם "צפון גבוה, מתח נמוך" (High North, Low Tensions) (Ikonen, 2015), והקמת Arctic Environmental Protection Strategy בשנת 1991, שבשנת 1996 הפכה למועצה הארקטית (Arctic Council). האמנה של המועצה הארקטית אוסרת עליה לעסוק בנושאי ביטחון באזור הארקטי או בנושאי ביטחון אחרים.

כיום מתחיל עידן חדש של תחרות אסטרטגית, בעקבות העניין הגובר של סין, המכנה עצמה "מדינה הקרובה לאזור הארקטי", המיליטריזציה של רוסיה באזור והכיול האסטרטגי מחדש שמבצעות ארצות הברית, מדינות ברית נאט"ו ובעלות ברית באזור הארקטי כמו קנדה והאיחוד האירופי. מתחים אלה רק התעצמו מתחילת מלחמת רוסיה-אוקראינה (Pechko, 2025). אומנם בקרב מומחים לענייני צבא שוררת הסכמה כי האזור הארקטי אינו צפוי להיות נקודת מוצא למלחמה בין מעצמות גדולות, אולם גוברת ההסכמה שכל סכסוך רחב יותר שיערב מעצמות גדולות עלול להתפשט במהירות באזור, בהתחשב בקרבתו לשחקניות המרכזיות (Boulègue et al., 2024). לפיכך שמירה על מוכנות באזור הארקטי, במקביל לניהול הסיכונים שמציבים שינויי אקלים, היא סוגיה חיונית לכל הגורמים המעורבים.

במשך שנים רבות דבקו המדינות הארקטיות בעיקרון של "צפון גבוה, מתח נמוך", שבא לידי ביטוי במאמצי שיתוף הפעולה של המועצה הארקטית (Taub & Pellegrin, 2024). המועצה היא פורום בין-ממשלתי המורכב משמונה המדינות הארקטיות, שישה ארגונים של עמים ילידים (Aleut International Association, Arctic Athabaskan Council, Gwich'in Council International, Inuit Circumpolar Council, Russian Association of Indigenous Peoples of the North, Saami Council) וכן משקיפים רבים, ובתוכם מדינות וארגונים בינלאומיים בעלי אינטרסים באזור הארקטי (Arctic Council, n.d.-c). שניים מבין המשקיפים רלוונטיים במיוחד לענייננו: סין, שהיא משקיפה קבועה, והאיחוד האירופי, שהוא משקיף בפועל. אף שהמועצה הארקטית היא פורום בלתי מחייב המבוסס על קונצנזוס היא השיגה הצלחות ראויות לציון, כולל שלושה הסכמים מחייבים מבחינה משפטית בנושא תיאום משמר החופים, ניקוי דליפות נפט ושיתוף פעולה מדעי (Arctic Council, n.d.-a). קבוצות העבודה של המועצה עוסקות במגוון רחב של נושאים ארקטיים, למעט ביטחון צבאי (Arctic Council, n.d.-a).

ואולם בעקבות הפלישה של רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 הושעתה פעולת המועצה הארקטית. באותו זמן היה התור של לעמוד רוסיה בראשות המועצה, ולאור זאת הבהירו שאר המדינות הארקטיות – המכונות המדינות הארקטיות החולקות תפיסת עולם דומה (like-minded) או מדינות ה-A7 – כי אינן יכולות להמשיך בשיתוף פעולה עם רוסיה בנסיבות הקיימות (CRS, 2025). בשנת 2024 חזרה המועצה לפעילות מוגבלת, כאשר קבוצות עבודה נפגשו מרחוק (Arctic Council, 2024). המועצה נותרה בהשעיה חלקית אם כי ראשות המועצה, שמתחלפת כל שנתיים, עברה מאז מרוסיה לנורווגיה, וכעת מחזיקות בו דנמרק/גרינלנד (Edvardsen, 2025).

שינויי אקלים, ביטחון והזדמנויות כלכליות הם המאפיינים העיקריים הכרוכים זה בזה של הגיאופוליטיקה באזור הארקטי. שינויי אקלים, למשל, מביאים הזדמנויות כלכליות רבות לאזור הארקטי. הסיבה לכך היא שהמשאבים הכלכליים באזור זה נחשפים בשל נסיגת הקרחונים – מעל או מתחת לקרקעית הים. לכלכלה יש גם יחסי גומלין עם הביטחון. היות שרבים מהמשאבים עלולים להפוך למטרות תקיפה במקרה של מלחמה, או לחלופין להיות מקור למשברים או לתככים גיאופוליטיים, רבות מהמדינות הרלוונטיות מרחיבות את הנכסים הצבאיים שלהן באזור הארקטי כדי להגן על משאבים אלה, ובייחוד רוסיה. ואולם שינויי אקלים כרוכים גם בביטחון באזור הארקטי. דוגמה לכך היא הפשרת שכבת הקרקע הקפואה (קִפְאַת עַד), שגרמה להרס תשתיות ברחבי האזור.

המאמר כולל סקירה והשוואה של האינטרסים של רוסיה, האיחוד האירופי, ארצות הברית וסין בנוגע לשינויי אקלים, ביטחון וכלכלה, ומבקש לטעון כי קיים פער מהותי בין סדרי העדיפויות שלהן בנוגע לאזור הארקטי כאשר כל שחקנית מציבה דגש אחר, בהתאם למה שנחשב בעיניה לאינטרס החשוב ביותר.

שינויי אקלים

שינויי אקלים הם אתגר דחוף וצובר תאוצה באזור הארקטי, המתחמם כמעט פי ארבעה מהר יותר מהממוצע העולמי (Rantanen et al., 2022). ההתחממות המהירה גורמת לצמצום דרמטי של קרח ים (WWF Arctic, 2025) וחושפת את האזור לפעילות כלכלית מוגברת, דוגמת הרחבת השימוש בנתיב הים הצפוני וגישה לעתודות פחמימנים שלא היו זמינות בעבר. עם זאת, להתפתחויות אלו יש השלכות סביבתיות ובריאותיות חמורות. הפשרת קִפְאַת עַד לא רק משחררת כמויות עצומות של גזי חממה אלא גם עלולה, לצד הקרחונים הנמסים, לשחרר פתוגנים קדומים שלאדם המודרני אין חסינות מפניהם (וולפסון, 2025). יתרה מכך, קהילות הילידים באזור הארקטי – שממילא נמנות עם האוכלוסיות הפגיעות ביותר – מתמודדות עם איומים קיומיים על אורח חייהן, המשכיותן התרבותית וביטחון המזון. למרות סיכונים אלה, מדינות מסוימות תופסות את שינויי האקלים באזור הארקטי לא כמשבר שיש למתֵן אלא כהזדמנות לנצל יתרונות כלכליים ואסטרטגיים מתפתחים.

הפער בין ארבע המעצמות בנושא אסטרטגיית האקלים לאזור הארקטי בולט מאוד. האיחוד האירופי מקדם גישה זהירה ומוכוונת למיתון סיכוני אקלים, המבוססת על מדע ועל רב-צדדיות. סין ורוסיה נותנות עדיפות ליתרון אסטרטגי ולרווח כלכלי, לרוב על חשבון אחריות אקלימית. ארצות הברית, שבעבר הובילה בתחום האקלים, נראית כיום, בתקופת הממשל השנייה של טראמפ, כמי שנסוגה ממעורבות בולטת באזור הארקטי. חוסר האיזון שנוצר מחליש את הפוטנציאל לפעולה אקלימית עולמית מתואמת בתקופה שבה האזור הארקטי מתחמם כמעט פי ארבעה מהר יותר משאר כדור הארץ. ללא יישור קו בין המעצמות הגדולות נשקפת לאזור סכנה של הידרדרות סביבתית מואצת, קריסת מערכת אקולוגית ונקודות מפנה בלתי הפיכות באקלים הגלובלי.

רוסיה

רוסיה היא אחת מהפולטות הגדולות בעולם של גזי חממה – מעמד שרק מתחזק בעקבות ניצול אינטנסיבי של דלק מאובנים באזור הארקטי (Tracy, 2023). פעולותיה לא רק תורמות ישירות לפליטות הגלובליות אלא גם מאיצות את ההתחממות באחד האזורים השבריריים ביותר על פני כדור הארץ. האירוניה היא שבעוד רוסיה מניעה את ההתחממות הארקטית, היא עצמה נעשית פגיעה יותר להשפעותיה. המסת קִפאת עד פוגעת בתשתיות, קהילות ארקטיות מתמודדות עם חוסר ביטחון תזונתי וסיכונים בריאותיים ומערכות אקולוגיות משתבשות (Polovtseva, 2020). עם זאת מוסקבה נוטה לראות בשינויי אקלים פחות משבר ויותר הזדמנות, וצופה אפשרויות חדשות להפקת משאבים ככל שקרח הים נסוג (Hardy, 2025). עמדה פרגמטית זו, גם אם היא קצרת טווח, מתחזקת מן התלות של רוסיה בהכנסות מפחמימנים ומבידודה הגובר בעקבות הפלישה לאוקראינה. גורמים רשמיים מדברים על קיימוּת אולם זוהי רטוריקה סמלית בלבד, המסווה חוסר ניסיון אמיתי למיתון השינויים (Sönmez, n.d.).

התרומה של רוסיה לשינויי אקלים באזור הארקטי רבה וחמורה. המסת שכבות קִפאת עד משחררת מתאן, גז חממה החזק פי כמה מפחמן דו-חמצני, ויוצרת לולאת משוב מסוכנת (Polovtseva, 2020). פחמן שחור מהספינות השטות לאורך נתיב הים הצפוני מחמיר גם הוא את ההתחממות. הפחמן השחור מופק משריפת דלקים כבדים, והוא לא רק מחמם את האטמוספרה אלא גם שוקע על שלג וקרח, מכהה את פני השטח ומאיץ את ההמסה (McVeigh, 2022). במקביל, קידוח, כרייה ושריפה של דלק מאובנים ארקטי משחררים פליטות עצומות נוספות (Tracy, 2023).

ההשפעות כבר נראות לעין. תשתיות אזוריות רבות נבנו מתוך הנחה שהקרקע תישאר קפואה לעד. כאשר קִפאת העד מפשירה, צינורות, כבישים ומבנים מתעוותים או קורסים ויוצרים סיכונים כלכליים ובטיחותיים (Polovtseva, 2020; Shemetov, 2021). עמים ילידים כמו הננטס (Nenets) מתמודדים עם אתגרים תרבותיים וכלכליים: רעיית איילי הצפון מאוימת בשל קרומי קרח, החוסמים את הגישה לחזזיות ומשבשים הן את מקורות המחיה והן את המסורות המקומיות (Stammler, 2023). יחסי הגומלין בין ההתחממות לפעילות האנושית באים לידי ביטוי גם בתאונות תעשייתיות. בנורילסק, אחת הערים המזוהמות ביותר בעולם, הפשרת קִפאת עד גרמה להתבקעות מכל דלק בשנת 2020, ועשרות אלפי טונות של סולר זרמו לנהרות. שינויי אקלים אולי לא גרמו ישירות לדליפה, אבל הם יצרו את התנאים לאסון והקשו על הניקוי (Polovtseva, 2020).

המודל הכלכלי של רוסיה מחזק את המגמה הנוכחית. נסיגת הקרח הארקטי נתפסת במוסקבה כיתרון לוגיסטי, בזכות פתיחת אתרי כרייה וקידוח חדשים והפחתת עלויות תובלה (Bradley, 2023). עונות ארוכות יותר של הובלה ימית ללא קרח מקילות על העברת משאבים דרך נתיב הים הצפוני ומקשרות מרכזים ארקטיים לשווקים אסייתיים בצורה ישירה יותר. הדבר מאפשר לרוסיה להרחיב את הכרייה תוך עקיפת הצורך בתשתיות פנים-יבשתיות יקרות. אחרי הפלישה לאוקראינה, התלות של הקרמלין בהכנסות הארקטיות רק העמיקה. מכירות נפט, גז ומינרלים מספקות כיום גלגל הצלה כלכלי לתמיכה בפעולות צבאיות, גם במחיר החמרת ההתחממות הגלובלית (Fenton & Kolyandr, 2025; Savytskyi, 2024).

חלק מהאליטות הרוסיות אף מציגות את שינויי האקלים כיתרון. לשיטתן, טמפרטורות גבוהות יותר עשויות להגדיל את שטח האדמות החקלאיות של סיביר ולהפחית עלויות חימום. הנשיא ולדימיר פוטין דחה את האקטיביזם הסביבתי והמעיט בחומרתם של סיכוני האקלים, מה שמשקף אדישות כללית ולעיתים אופורטוניזם בקרב ההנהגה הפוליטית (BBC, 2024). גישה זו מסייעת להסביר את היעדרן של התחייבויות משמעותיות מצד רוסיה בתחום האקלים. תרומתה האחרונה כמדינה נעשתה במסגרת הסכם פריז, שם היא נמנעה מקיצוץ אמיתי בפליטות ונשענה במקום זאת על היערות שלה כבולעי פחמן (Savytskyi, 2024), אף שמומחים בתחום סבורים כי השריפות, כריתת העצים וההזנחה פוגעים ביכולתם של היערות לקזז פליטות (Koralova, 2024).

בפועל, האזור הארקטי של רוסיה הוא גם גורם לשינויי אקלים וגם קורבן שלהם. אסטרטגיית הכרייה הרוסית מניבה רווחים בטווח הקצר, אך בטווח הארוך מחריפה סיכונים עבור התושבים, המערכות האקולוגיות והתשתיות של המדינה. עם תמריצים פנימיים חלשים להפחתת גזי חממה ובידוד גיאופוליטי רב, רוסיה מפגינה נכונות מועטה לשנות כיוון. מדיניותה נותרה סמלית במידה רבה, והיא משלבת רטוריקה שאפתנית עם פעולה מוגבלת, בעוד האזור שבו היא שולטת ממשיך להתחמם יותר מפי שניים מהממוצע העולמי.

האיחוד האירופי

האיחוד האירופי מתבונן בסוגיית שינויי האקלים באזור הארקטי דרך שלוש עדשות עיקריות: מחקר מדעי, מַעבר לירוק (green transition) ושיתוף פעולה בינלאומי. סדרי עדיפויות אלה עולים בקנה אחד עם סדר היום הנרחב יותר של האיחוד האירופי ועם יעדי מדיניות החוץ שלו בתחום האקלים, אולם כל אלה נמצאים תחת לחץ מאז פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022. למרות ששיתוף הפעולה עם מוסדות רוסיים הושעה, חוקרי האקלים של האיחוד האירופי מודים כי ללא השתתפות רוסית קשה להתקדם בניטור האקלים הארקטי, בהתחשב בהיקף העצום של השטח הרוסי באזור.

האיחוד האירופי נותן עדיפות למדע האקלים ורואה בו את הבסיס למדיניות יעילה בנושא האזור הארקטי. פרויקטים כמו EU-PolarNet, הנתמכים בתוכניות Horizon 2020 ו- Horizon Europe, נועדו לתיאום בחקר הקוטב באירופה ולחיזוק היכולות המדעיות של היבשת באזור הארקטי (EU-PolarNet, n.d.). באמצעות יוזמות נוספות כגון Copernicus Climate Change Service ו-Copernicus Marine Service, האיחוד האירופי אוסף גם נתוני לוויין ותצפית חיוניים הקשורים לאוקיינוגרפיה ארקטית, לקרח ים ולשינויים בקִפאת עד באזור (Copernicus, 2024). תוכניות ממוקדות כמו Nunataryuk, המתמקדות בהפשרת קִפאת עד והשפעותיה על קהילות הצפון, מדגימות היטב את הגישה המדעית המקיפה של האיחוד האירופי לסיכוני האקלים באזור הארקטי. תשתית משותפת כמו קונסורציום שוברות הקרח של האזור הארקטי (ARICE) מסייעת למדינות החברות באיחוד האירופי לאגד משאבים כמו ספינות שוברות קרח כדי לתמוך בחקר כלל-אירופי של אזור הקוטב (ARICE, n.d.). שיתוף הפעולה המדעי חיוני להבנת תפקידו של האזור הארקטי במערכת האקלים העולמית.

הדאגה העיקרית השנייה של האיחוד האירופי היא תפקידו של האזור הארקטי במעבר לירוק. במסגרת הגרין דיל האירופי (European Green Deal) קרא האיחוד האירופי להשאיר את עתודות הפחמימנים באזור הארקטי, והגדיר את הפיתוח של דלק מאובנים באזור זה כמהלך שאינו עולה בקנה אחד עם יעדי האקלים של אירופה (Rankin, 2021). עם זאת, כפי שניתן היה לראות מפעילות חברות הנפט של האיחוד האירופי, אידיאל זה אינו מתקיים. בה בעת, מבחינת האזור הארקטי יש ערך אסטרטגי למעבר לירוק בדרכים אחרות. האזור עשוי לספק חומרי גלם חיוניים כגון ליתיום, קובלט ויסודות נדירים, הדרושים בטכנולוגיות אנרגיה מתחדשת ובייצור סוללות. יתרה מכך, האיחוד האירופי מזהה פוטנציאל של אנרגיית רוח ימית באזור הארקטי, שיכולה להפוך למרכיב מרכזי באסטרטגיה הכוללת שלו לנטרול פחמן במערכות אנרגיה (Wilson, 2020). צרכים מתנגשים אלה, של שימור מערכות אקולוגיות באזור הארקטי תוך מיקור אחראי של משאבי האזור, יוצרים מתיחות במדיניות האיחוד האירופי, בייחוד בשעה שמעצמות חיצוניות כמו רוסיה וסין ממשיכות לפתח פחמימנים באזור זה.

שיתוף פעולה בינלאומי הוא עמוד התווך השלישי במעורבות האיחוד האירופי בתחום האקלים באזור הארקטי. לפני שנת 2022 קידם האיחוד האירופי שיתוף פעולה מדעי רב-צדדי ודו-צדדי עם שחקניות מרכזיות באזור הארקטי, כולל רוסיה, ארצות הברית, קנדה ובריטניה. תפיסה זו אפשרה לחוקרים אירופאים גישה למערכי נתונים והזדמנויות לעבודת שטח ברחבי החוג הארקטי. ואולם הפלישה הרוסית לאוקראינה שיבשה את דפוסי העבודה באופן מהותי, שכן בעקבותיה אימץ האיחוד האירופי מדיניות של השעיית שיתוף פעולה מוסדי עם גופי מדע רוסיים. חוקרים מאוניברסיטאות ומכונים רוסיים נותקו מתוכניות במימון האיחוד האירופי, ורבים מהם לא יכלו לתקשר עם עמיתים זרים עקב חשש מדיכוי (Matthews, 2023). האיום של מעצרים ממניעים פוליטיים – המכונה לעיתים דיפלומטיה של בני ערובה – הרתיע גם הוא מפני נסיעות ושיתוף פעולה. במקביל, יותר ויותר חוקרים באיחוד האירופי החלו לחוש אי-נוחות מהרעיון של עבודה לצד מדענים רוסים התומכים במלחמה, או נאלצים להביע תמיכה תחת לחץ. חוקר בכיר באיחוד האירופי סיכם את המצב באומרו כי אין הרבה חוקרים באיחוד האירופי שרוצים לעבוד עם מדענים רוסים שאין להם בעיה להסביר מדוע רוסיה הייתה חייבת לפלוש לאוקראינה – תרחיש שמגלם את המתחים הפוליטיים והאתיים שאינם ניתנים לגישור (Wilson Center, 2024).

למרות הקרע הפוליטי, מדעני אקלים באיחוד האירופי מודעים היטב לכך ששיתוף פעולה רוסי חיוני לניטור מקיף של האזור הארקטי. יותר ממחצית משטח היבשה וקו החוף של האזור הארקטי נמצאים בשטח רוסיה, שבו מספר ניכר של אתרי תצפית אקלים מרכזיים. מאז תחילת המלחמה פעלו חוקרים אירופאים עם נתונים מפחות ממחצית תחנות הנתונים הרגילות שלהם באזור הארקטי, מה שהביא לפערים קריטיים בניטור לולאות משוב אקלימיות כמו הפשרת קִפאת עד, פליטות מתאן ונסיגת קרח ים (Wilson Center, 2024). בשל כך נוצר תסכול גובר בקהילה המדעית של אירופה לגבי מגבלות סביבת המחקר הנוכחית. חוקרים רבים מכירים בצורך בחידוש הקשר עם המדע הרוסי בשלב כלשהו, אם כי התמיכה הברורה באוקראינה והחשש ממתן לגיטימציה לתוקפנות הרוסית ממשיכים להגביל כל שיתוף פעולה כזה. למרות שטכנית אין איסור על שיתופי פעולה פרטיים בין מדענים מהאיחוד האירופי למדענים רוסים, שיתופים כאלה נותרו נדירים ורגישים מבחינה פוליטית, ויש להם מעט מאוד תמיכה או הגנה מוסדית.

ראוי לציין כי בנושא שינויי אקלים יש כמה הבדלים בין מדינות האיחוד האירופי הארקטיות לשאר מדינות האיחוד. נראה כי המדינות הארקטיות באיחוד מעוניינות בהפקת דלקים מאובנים באזור הארקטי פחות ממדינות כמו צרפת ואיטליה. נוסף על כך, מדינות האיחוד באזור הארקטי רואות בו בסיס למשאבים יותר מאשר הנציבות האירופית, שדוגלת בתפיסת האזור הארקטי כשמורת טבע. בעקבות זאת יש הבדלים בכל הנוגע לאופן שבו האיחוד האירופי תופס את ההתחממות הגלובלית באזור הארקטי, לעומת התפיסה של מדינות האיחוד באזור

ארצות הברית

המדיניות האמריקאית בנושא שינויי אקלים הפכה בהדרגה לבלתי יציבה ומקוטבת, בייחוד כאשר משווים את העידן הנוכחי של כהונת טראמפ השנייה לתקופה שקדמה לה. מדיניות הממשל הנוכחי מכחישה את שינויי האקלים, מעכבת את המחקר המדעי בתחום ומחריפה את משבר האקלים. לפני שובו של הנשיא טראמפ לתפקידו בשנת 2025, סוכנויות פדרליות כמו נאס"א היו שחקניות מרכזיות בחקר האקלים הארקטי. סוכנויות אלו הובילו מאמצים למיפוי בּלָיָה חופית, לניטור עליית מפלס הים באלסקה, למעקב אחר הפשרת שכבות קִפאת עד ולמדידת פליטות גזי חממה כמו מתאן משריפות יער. מוסדות אקדמיים ומכוני מחקר מילאו גם הם תפקיד פעיל בחקר ההיבט המדעי של שינויי אקלים באזור הארקטי וההשלכות החברתיות והמדיניות הנובעות מכך. למשל, מכון הקוטב במרכז וילסון בחן אתגרי ממשל ומדיניות אקלים לאומית (Wilson Center, n.d.; The White House, 2023).

ואולם לאחר בחירתו מחדש של טראמפ אימצה ממשלת ארצות הברית עמדה של הכחשת מדעי האקלים, שהובילה לקיצוצים גורפים במחקר ובמוסדות הקשורים לחקר האקלים. תקציב הממשל לשנת הכספים 2026 הציג קיצוצי הוצאות בסך 163 מיליארד דולר, בעיקר בהוצאות משתנות שאינן בתחום הביטחון. קיצוצים אלה השפיעו באופן ניכר על סוכנויות המעורבות במחקר סביבתי כגון נאס"א, הסוכנות להגנת הסביבה (EPA), המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) והמכונים הלאומיים לבריאות (NIH) (Washington Post Staff, 2025). מִנהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי (NOAA), שהוא סוכנות מרכזית לנתוני אקלים באזור הארקטי והאוקייני, התמודד עם הצעה לקיצוץ תקציבי של 1.7 מיליארד דולר בקירוב, המותירה אותו עם מימון כולל של 4.5 מיליארד דולר (KCCI, 2025). תהליך השחיקה בתמיכה במדיניות מבוססת ראיות דחק לשוליים את חקר האקלים מצד בממשל הפדרלי. סגירת קונסורציום המחקר הארקטי האמריקאי הייתה דוגמה נוספת לאופן שבו ארצות הברית משמידה את מדעי האקלים. אפילו מוסדות כמו מרכז וילסון, שנחשבו בעבר ניטרליים מבחינה פוליטית, היו מטרה לביטול מימון על ידי DOGE של אילון מאסק (Hansen, 2025).

נסיגת ארצות הברית מההנהגה העולמית בתחום האקלים יצרה פתח אסטרטגי לסין. כיצרנית לוחות סולאריים מובילה בעולם ומשקיעה מרכזית בתשתיות אנרגיה מתחדשת ניסתה סין למצב עצמה כשחקנית אמינה בממשל האקלים העולמי, על רקע נסיגת ארצות הברית להכחשה בסוגיית האקלים. השונות הבולטת שנוצרה סייעה לבייג'ינג להציג עצמה כמעצמה אחראית – בייחוד בקרב המדינות המושפעות ביותר מההתחממות הגלובלית. מדינות ארקטיות המתמודדות עם המסת קִפאת עד ועם בליה חופית, מדינות איי האוקיינוס ​​השקט המתמודדות עם איומים קיומיים עקב עליית מפלס הים ומדינות אפריקאיות שכבר חוות מדבור וחוסר ביטחון תזונתי בגלל האקלים – כל אלו עשויות לגלות פתיחות גוברת למסרים של סין. בהקשר זה, עמדתו של ממשל טראמפ בסוגיית האקלים לא רק פוגעת באמינות האמריקאית בדיפלומטיית הסביבה הבינלאומית אלא גם מאיצה את שחיקת ההשפעה האמריקאית באזורים אסטרטגיים הפגיעים לשינויי אקלים.

נראה כי ממשל טראמפ השני בחר לא רק להפוך את מדיניות ממשל ביידן אלא גם מוכן להרחיק לכת. בעוד שממשל טראמפ הראשון לא ביצע קיצוצים משמעותיים בתקציבי סוכנויות ממשלתיות החוקרות שינויי אקלים, בכהונה השנייה בוצעו קיצוצים עמוקים יותר. ראוי לציין כי מדענים אמריקאים בכירים רבים החוקרים את האזור הארקטי – שפעלו בשירות הפדרלי בתקופת ממשל בוש, ועודדו מדענים צעירים שהצטרפו בתקופת אובמה להישאר במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ – פרשו בסופו של דבר בגלל עמדתו העוינת של הממשל הנוכחי כלפי המדע. הגישה האנטי-אקלימית של ממשל טראמפ הראשון התרחבה גם למדיניות החוץ. לדוגמה, במהלך ישיבה אחת של המועצה הארקטית לפחות ביקש מזכיר המדינה דאז מייק פומפאו לא לכלול בהצהרה המשותפת כל התייחסות לשינויי אקלים.

סין    

לסין יש כמה חששות מרכזיים בנוגע לשינויי אקלים באזור הארקטי. הסינים מתעניינים בפרט בשלושה נושאים, שיש ביניהם חפיפה: מדע, גישה למשאבים וממשל. סדרי עדיפויות אלה נתפסים בעיני בייג'ינג כמרכזיים להכרה בה כבעלת עניין באזור הארקטי. הם גם מספקים לסין יתרון נוסף ביריבות האסטרטגית עם ארצות הברית והמערב בכלל ועוזרים לחזק את הלגיטימיות שלה בפורומים בינלאומיים, ובטווח הארוך לבסס את מעמדה בתחרות בין המעצמות הגדולות.

העניין של סין במדעי האקלים באזור הארקטי נובע מהאינטרס העצמי שלה. ערי חוף כמו טיינג'ין ושנגחאי עומדות בפני איומים קיומיים מעליית מפלס הים, אם מגמות הפליטות הנוכחיות יימשכו ללא פיקוח. בשנים האחרונות סבלה סין גם מסופות טייפון עזות ומאסונות נוספים הקשורים לאקלים, ורגישויות אלו מניעות את השקעתה הגוברת בחקר הקוטב. באמצעות משלחות מדעיות שמפליגות בספינות מחקר כמו Xuelongs ו-Ji Di ופעולות בבסיס המחקר הארקטי שלה בנו-אלסונד באי הנורווגי סבאלברד ערכה סין מחקרים על עובי הקרח, מליחות האוקיינוס ​​ודפוסי שינויי האקלים באזור הארקטי (Khanna, 2025; Wei et. al., 2020). מחקרים אלה משרתים שתי מטרות: הבנת השפעות האקלים בסין עצמה והקרנת אמינות מדעית כלפי חוץ. באמצעות תרומה לידע האקלימי העולמי מחזקת סין את תדמיתה כשחקנית אחראית. עם זאת ראוי לציין כי המדע הסיני הואשם כי הוא משרת מטרה כפולה, של יישומים אזרחיים וצבאיים כאחד.

הדאגה העיקרית השנייה הקשורה לאקלים מבחינת סין היא הרחבת הגישה למשאבי טבע באזור הארקטי. ככל שמשטח הקרח נעשה דק יותר עקב ההתחממות הגלובלית, כך האזור נעשה נגיש יותר לניצול כלכלי. סין גילתה עניין רב באפשרויות להפקת אנרגיה ומינרלים בצפון הגבוה. דוגמה בולטת היא פרויקט Yamal LNG באזור הארקטי של רוסיה, שבו חברות סיניות הן משקיעות מרכזיות. יכולתו של הפרויקט לשלוח גז טבעי מונזל לסין דרך נתיב הים הצפוני, נתיב שהופך בהדרגה לקבוע הודות לשינויי אקלים, ממחישה את ההזדמנויות הכלכליות האסטרטגיות של ההתחממות (Puranen & Kopra, 2023; Sakib, 2022). סין גם שולחת ספינות מחקר לאזורים עשירים במינרלים לאורך חופי אלסקה, דבר שעשוי לרמז על עניין בכרייה בקרקעית הים מול חופי אלסקה, במים בינלאומיים (Lajeunesse & Lalonde, 2023).

הסוגיה השלישית הקשורה לשינויי האקלים היא ממשל ארקטי. סין טוענת זה מכבר שההתחממות הגלובלית הפכה את האזור הארקטי לאזור של עניין בינלאומי, עם השלכות שחורגות הרבה מעבר לשמונה המדינות הארקטיות. בשל כך היא טוענת שגם קולן של מדינות לא-ארקטיות צריך להישמע בעניין אופן ניהול האזור (State Council, 2018). בייג'ינג מקדמת את הרעיון שמשאבי האזור הארקטי הם חלק מנחלת הכלל (global commons), וכי שינויי אקלים מחייבים ממשל מכליל (Doshi et al., 2021). עמדה זו מאתגרת ישירות את המבנה הנוכחי של המועצה הארקטית, המגביל את קבלת ההחלטות למדינות החברות בה. קריאתה של סין לממשל ארקטי פתוח יותר אינה רק רטורית אלא מבטאת מאמץ ארוך טווח לשינוי הכללים לטובתה ולהתאמתם לגישה הסינית הרחבה יותר, הדוגלת ברב-צדדיות ובהשפעה מוסדית.

שלוש סוגיות אלה – המדעית, הכלכלית והממסדית – שזורות זו בזו בקמפיין של סין להכרה בה כבעלת עניין באזור הארקטי. סין מציינת בעקביות את תרומתה המדעית כדי להצדיק את מעמדה כמשקיפה קבועה במועצה הארקטית – עמדה שהשיגה בשנת 2013. בה בעת, השקעתה בסך 90 מיליארד דולר באזור הארקטי מצביעה על טביעת רגל כלכלית הולכת וגדלה, שמחזקת את טענותיה כבעלת עניין. באמצעות קידום הרעיון ששינויי אקלים הופכים את האזור הארקטי לרלוונטי לכולם שואפת סין לגייס תמיכה ממדינות אחרות לא-ארקטיות, ולהרחיב את השפעתה בממשל האזורי.

ההתחממות הגלובלית באזור הארקטי מצטלבת גם עם היריבות הכללית של סין עם המערב, ובייחוד עם ארצות הברית. סין מבקשת למצב את עצמה כמובילה בממשל האקלים בתקופה שבה המנהיגות האמריקאית בנושא אינה עקבית, בעיקר לאחר שממשל טראמפ פרש מהסכם פריז. כמה מדינות אי קטנות רואות בחיוב את עמדתה האקלימית של סין, בין היתר בשל אמירות המבטאות מחויבות להתמודדות עם שינויי אקלים (Rasheed, 2025). על רקע דברים אלה הופכת מנהיגות אקלימית לחזית נוספת במאבק הרחב יותר על לגיטימיות בינלאומית והשפעה גיאופוליטית.

השוואה

הגישות של סין, האיחוד האירופי, ארצות הברית ורוסיה לשינויי אקלים באזור הארקטי חושפות פילוג עמוק בממשל הסביבתי העולמי. כל ארבע המדינות הן פולטות גדולות של גזי חממה, אולם מדיניותן בנושא האזור הארקטי המתחמם שונה באופן ניכר מבחינת שאיפות, כוונות והשלכות. להבדלים אלה יש משמעויות מרחיקות לכת – לא רק על האזור הארקטי עצמו אלא גם על מערכת האקלים העולמית בכלל.

מבין ארבע המעצמות, האיחוד האירופי הוא המתקדם ביותר בנושא האקלים. האסטרטגיה של האיחוד באזור הארקטי משקפת גישה זהירה ומדעית, המעניקה עדיפות להגנה על הסביבה, פיתוח בר-קיימא וזכויות הקהילות הילידיות. האיחוד קבע יעדי אקלים שאפתניים שמטרתם הפחתת פליטות פחמן, והוא תומך במפורש במאמצים בינלאומיים להגבלת ניצול המשאבים באזור הארקטי. האיחוד גם נקט עמדה נחרצת בנושא הפחתת פליטות פחמן שחור ואיסור חיפושי נפט באזורים ארקטיים פגיעים. אף שאין תיאום מלא בין המדינות החברות באיחוד ולא פעם הן חוטאות ב'טיוח ירוק' (greenwashing), האיחוד האירופי מקדם בהתמדה בפורומים רב-צדדיים מדיניות רגישה לאקלים בנושא האזור הארקטי, השואפת לתאימות בין אינטרסים כלכליים לאחריות אקולוגית.

סין, לעומת זאת, רואה את ההתחממות הארקטית בעיקר דרך עדשה אופורטוניסטית. ככל שהמסת הקרח פותחת נתיבי ים ומשאבים שלא היו נגישים בעבר, כך בייג'ינג פועלת כדי להבטיח לעצמה דריסת רגל באזור לפי הגדרה של מדינה הקרובה לאזור הארקטי" הרטוריקה הסינית בנושא האקלים נוטה להדגיש השתתפות בממשל עולמי, והיא עצמה הצטרפה לפעילויות המועצה הארקטית כמשקיפה. עם זאת, מעורבותה של סין מונעת במידה רבה מחישובים אסטרטגיים וכלכליים ולא ממחויבות להפחתת השפעות האקלים. בעוד היא מקדמת את עצמה כבעלת עניין אחראית היא נהנית משמירה על סטנדרטים סביבתיים נמוכים יותר מבית, מה שמאפשר לתעשיות שלה להתחרות ברחבי העולם תוך ניצול תשתיות ארקטיות ושינוע ימי באזור. שינויי אקלים נתפסים פחות כמשבר ויותר כדרך להשגת יתרון לאומי.

עמדת ארצות הברית עברה שינוי דרמטי בשנים האחרונות. בממשלים קודמים הייתה ארצות הברית מובילה עולמית בתחום המדע וההתאמה לאקלים הארקטי. סוכנויות כמו נאס"א, NOAA ו-EPA ערכו מחקר חלוצי על ההתחממות הארקטית, נסיגת קרח הים ועקירת קהילות. נוסדו תוכניות תמיכה עבור אוכלוסיות ילידיות של אלסקה המתמודדות עם בליה, הפשרת קִפאת עד ואובדן בתי גידול, אך שובו של ממשל טראמפ הסיג לאחור חלק ניכר מההתקדמות הזו. שינויי אקלים נזנחו או הוכחשו, מימון למחקר מדעי קוצץ ותקנות סביבתיות בוטלו. הנסיגה ממעורבות באקלים הארקטי מחלישה את המנהיגות האמריקאית העולמית, שהייתה קול מרכזי בקביעת מדיניות מבוססת מדע באזור, ומותירה ואקום במדיניות בזמנים קריטיים.

רוסיה בולטת כמנצלת המשאבים הגדולה ביותר והמרוסנת פחות מבחינה סביבתית מבין ארבע המעצמות. הקרמלין רואה בהתחממות הארקטית יתרון בלבד, משום שהיא מאפשרת גישה רחבה יותר לעתודות נפט, גז ומינרלים, וכן פותחת את נתיבי הים הצפוני לשינוע מסחרי. במקום לטפל בסיכוני האקלים הקשורים להמסת קִפאת עד או בפליטות פחמן שחור, רוסיה האיצה את הפיתוח הארקטי – לרוב תוך פיקוח סביבתי מינימלי. האזור הארקטי הפך לצינור חמצן כלכלי מרכזי עבור מוסקבה, בעיקר למימון המלחמה באוקראינה באמצעות יצוא אנרגיה. השיח הרשמי של רוסיה בנושא האקלים כולל התחייבויות מעורפלות לקיימוּת, אך בפועל הפחתת הפגיעות הסביבתיות נותרה בעדיפות נמוכה. ניצול המשאבים נמשך גם לנוכח קריסת תשתיות ופגיעה גוברת בקהילות ילידיות.

אינטרסים כלכליים

האינטרסים הכלכליים באזור הארקטי מתעצבים לפי ההזדמנויות שנוצרות על ידי שינויי אקלים. ככל שההתחממות הגלובלית מאיצה את המסת קרח הים, כך משאבים שלא היו נגישים בעבר – כגון פחמימנים ומרבצי מינרלים – הופכים בני השגה. במענה לכך סין, אירופה וארצות הברית ניגשות לכלכלה הארקטית המתפתחת עם אסטרטגיות וסדרי עדיפויות ברורים. אף כי נכון לעכשיו הרווח מהאזור הארקטי עודנו שולי, ככל שהמכשולים הסביבתיים פוחתים כך משתפר הפוטנציאל הכלכלי. האזור אולי אינו כשיר עדיין לניצול כלכלי בקנה מידה מלא, אולם הוא מתקרב בהתמדה להיותו מרחב בר-קיימא להשקעות ולפיתוח. האיחוד האירופי נותר מחויב לפיתוח מודע לסביבה ולשיתוף פעולה מדעי. סין ורוסיה חותרות למודלים של הפקה עתירי תשתיות, המבקשים למנף את השינוי הארקטי לטובת רווח לאומי. ארצות הברית, המתואמת שוב עם האיחוד האירופי, ממצבת עצמה כעת כמתחרה על משאבים.

רוסיה

האסטרטגיה הכלכלית של רוסיה באזור הארקטי מתמקדת בשלושה סדרי עדיפויות הכרוכים זה בזה: הפקת משאבים, פיתוח תשתיות ונתיב הים הצפוני (NSR) (Rumer et al., 2021). באזור יש עתודות עצומות של פחמימנים, מינרלים ומשאבים נוספים, ועליהן מתבססים יצוא האנרגיה של רוסיה והיכולת התעשייתית שלה. חצי האי יאמל הפך לנדבך המרכזי של ייצור הגז הארקטי ולמשכנם של הפרויקטים Yamal LNG ו-Arctic LNG-2. אזורים ארקטיים אחרים מאכלסים שדות נפט גדולים ומחזקים את מעמדה של רוסיה כיצואנית נפט (Kontorovich, 2015). לבד מפחמימנים האזור עשיר בניקל, מחצב חיוני לפלדה ולסוללות הנכרה בנורילסק, שנחשבת לאחד ממקורות הניקל הגדולים בעולם (Geological Survey of Norway, 2016). מורמנסק היא עיר נוספת עם מרבצים של יסודות נדירים החיוניים לאלקטרוניקה ולטכנולוגיות הגנה (Kalashnikov et. al., 2023). רוסיה גם מדורגת בין היצרניות המובילות בעולם של יהלומים באיכות גבוהה (Bennett, 2021), ואילו הפקת הליתיום שמוביל תאגיד רוסאטום מצביעה על שאיפתה להיכנס לשרשראות אספקה ​​ירוקות (Reuters, 2025). יש גם מרבצי פחם, אם כי הירידה בביקוש העולמי מצמצמת את חשיבותו (Staalesen, 2019).

ניצול משאבים אלה מחייב תשתית כבדת משקל, אך חלק ניכר מהאזור הארקטי נותר בלתי נגיש (U.S. Congress, 2015). אקלים קשה, קִפאת עד וריחוק מעלים את עלויות הבנייה והתחזוקה באזור שבו מיעוט כבישים, מסילות רכבת ומתקני נמלים. רוסיה שיתפה פעולה בעבר עם חברות מערביות כדי להתגבר על האתגרים. לפני סיפוח חצי האי קרים בשנת 2014, חברות כמו אקסון מובייל, של וטוטאל סיפקו הון וטכנולוגיה מתקדמת לקידוחים ימיים ולגז טבעי נוזלי (גט"ן), מה שאפשר לפרויקטים כמוArctic LNG-2  להתפתח תוך תחכום טכני רב ושיפור תקני בטיחות (Closson, 2017). שותפויות אלה הדגישו את הסתמכותה של רוסיה על מומחים זרים לפיתוח האזור הארקטי.

הקרע עם המערב אילץ את רוסיה לשנות כיוון אחרי 2014. הסנקציות התמקדו במגזרי האנרגיה והפיננסים וגרמו לחברות מערביות לסגת. במקומן עלתה סין כשותפה המרכזית של מוסקבה. חברות ובנקים סיניים הנתמכים על ידי המדינה סיפקו מימון חיוני, תמיכה לוגיסטית וטכנולוגיה לפרויקטים באזור הארקטי. שותפות זו אפשרה לרוסיה לשמור על תנופת הפיתוח, אך גם יצרה מתחים חדשים. רוסיה נזהרת ממתן השפעה רבה מדי לבייג'ינג באזור שהוא מרכזי לריבונותה וביטחונה. בעוד שהשקעות סיניות מתקבלות בברכה, מוסקבה מאזנת את שיתוף הפעולה עם הגבלות על ההשפעה הסינית כדי לשמר אוטונומיה אסטרטגית (Rao & Gruenig, 2024).

נתיב הים הצפוני הוא עמוד התווך השלישי של החזון הכלכלי של רוסיה לאזור הארקטי. הנתיב הצפוני, המשתרע ממצרי ברינג עד ים ברנץ, נמצא כולו בתחום המים הכלכליים הבלעדיים של רוסיה (Ustymenko, 2025). בזכות קיצור זמני השינוע בין אירופה לאסיה בשיעור של עד 40 אחוזים בהשוואה לתעלת סואץ, נוצר פוטנציאל מסחרי של ממש. עבור הקרמלין נתיב הים הצפוני אינו רק עורק סחר אלא גם סמל רב עוצמה לריבונות. רוסיה רואה בו ערוץ מרכזי ליצוא אנרגיה לאסיה, המעצים את תפקידה כמעצמה ארקטית דומיננטית.

ובכל זאת, נתיב הים הצפוני נותר בלתי מפותח וקשה לתפעול. תנאי הקרח מחייבים ליווי שוברות קרח לאורך כל השנה, והמחסור בנמלים מבוססים, מרכזי תדלוק ומתקני חיפוש והצלה אינו מאפשר שינוע אמין (Todorov, 2023). הנמלים הקיימים כמו פבק (Pevek) וטיקסי (Tiksi) קטנים מאוד ומבודדים, עם חיבור גרוע לרשתות תחבורה לאומיות. בפבק יש פחות מ-5,000 תושבים, שירות אווירי מוגבל וגישה מינימלית לכבישים, וטיקסי מתמודדת עם אילוצים דומים (Wikivoyage, n.d.-a, n.d.-b). ליקויים אלה מגבילים את יכולתו של נתיב הים הצפוני להתרחב למסדרון סחר עולמי.

סין גילתה עניין רב בתמיכה בפיתוח נתיב הים הצפוני, והציעה השקעות וטכנולוגיית שינוע המותאמת לאזור הארקטי (Marine Insight, 2025). שיתוף פעולה כזה יכול להאיץ את ההתקדמות, אך רוסיה נותרת זהירה. בייג'ינג אומנם מוזמנת לתרום, אולם מוסקבה מתנגדת לוויתור על כל מידה של שליטה ומבהירה כי הריבונות על נתיב הים הצפוני אינה נתונה למשא ומתן (Reeves, 2025). האזור הארקטי אינו רק משאב כלכלי אלא גם מרכיב מרכזי בזהות האסטרטגית הרוסית. פוטין בירך על המעורבות הסינית אך גם קבע גבולות, ומעדיף שיתוף פעולה נקודתי על פני בעלות משותפת.

לסיכום, השאיפות הכלכליות של רוסיה באזור הארקטי הן אדירות אך מוגבלות. הפחמימנים, המינרלים ונתיבי השינוע של האזור מבטיחים עושר והשפעה, אך גם מצריכים תשתיות, טכנולוגיה ושותפויות בינלאומיות, שסנקציות ובידוד גיאופוליטי מקשים לספק. סין מציעה תמיכה חיונית, אך גם מציגה דילמות אסטרטגיות למוסקבה, המבקשת לאזן בין תלות לאוטונומיה. במקביל אתגרים סביבתיים, עלויות גבוהות ותשתיות בלתי מפותחות מקשים על תוכניות ארוכות טווח. יכולתה של רוסיה לממש את הפוטנציאל באזור הארקטי תהיה תלויה באופן שבו היא תנהל את המכשולים הללו, תוך שמירה על הריבונות באחד האזורים הרגישים ביותר שלה.

האיחוד האירופי

האינטרסים הכלכליים של האיחוד האירופי באזור הארקטי נובעים בעיקר ממחויבותו להתמודדות עם שינויי אקלים ולהעצמת חדשנות. מיקוד זה ניכר ביוזמות כמו European Green Deal, תוכנית Horizon 2020 ותוכנית ההמשך שלה Horizon Europe, המממנות פרויקטים של מחקר וחדשנות באזור הארקטי מתוך מטרה לקדם פיתוח בר-קיימא והגנה על הסביבה. European Green Deal היא יוזמת הדגל של האיחוד האירופי, שנועדה להשיג ניטרליות פחמן עד שנת 2050, תוך התמקדות רבה בשינוי מערכות אנרגיה והפחתת פליטות גזי חממה (European Council, n.d.). ראוי לציין כי האיחוד האירופי השקיע כ-200 מיליון אירו במחקר באזור הארקטי באמצעות תוכניות אלה (German Arctic Office, 2022). האינטרסים הכלכליים של האיחוד האירופי באזור הארקטי מושפעים ממחויבותו לקיימות סביבתית, בייחוד באמצעות יוזמות כמו European Green Deal. עם זאת, היחסים הכלכליים מצטלבים לא פעם עם תעשיית הנפט ומלמדים על קשר מורכב בין מטרות סביבתיות לאינטרסים כלכליים. האיחוד האירופי שואף אומנם להפחית את פליטות הפחמן ולקדם אנרגיה מתחדשת, אולם פרויקטים מסוימים במסגרת European Green Deal מתמודדים עם אתגרים עקב אילוצים כלכליים, חששות סביבתיים וסדרי עדיפויות לאומיים.

כדי לעמוד ביעדי ה-Green New Deal משקיע האיחוד האירופי במקורות אנרגיה מתחדשים, כולל אנרגיית רוח ואנרגיה הידרו-אלקטרית, ודואג לחומרי גלם חיוניים הנחוצים במסגרת המעבר לירוק (green transition). האזור הארקטי מציע פוטנציאל עצום לאנרגיה מתחדשת ולמשאבי מינרלים חיוניים. לדוגמה, שוודיה זיהתה מרבצים גדולים של יסודות נדירים באזור קירונה, החיוניים לייצור כלי רכב חשמליים וטורבינות רוח (LKAB, 2023). נורווגיה מקדמת פרויקטים של אנרגיית רוח ימית וחוקרת משאבי מינרלים בקרקעית הים כדי לתמוך ביעדי האנרגיה המתחדשת של האיחוד האירופי (Urdal, 2024; Videmšek, 2024).

מבחינת מימון, האיחוד האירופי משתמש בתוכנית Horizon 2020 ובתוכנית ההמשך שלה, Horizon Europe, כדי לתמוך בפיתוח בר-קיימא באזור הארקטי. בין השנים 2014 ל-2020 השקיעה תוכנית Horizon 2020 כ-200 מיליון אירו במחקר הקשור לאזור הארקטי, שהקיף תחומים כמו לימודי סביבה, דיגיטציה, שירותי בריאות וטכנולוגיות חדשניות (German Arctic Office, 2022). Horizon Europe, תוכנית המחקר והחדשנות הנוכחית של האיחוד האירופי, ממשיכה לספק מימון נכבד (200 מיליון אירו) כדי להגביר את מעורבות האיחוד האירופי באזור הארקטי, בהתאם ליעדים כמו הסתגלות לשינויי אקלים ופיתוח בר-קיימא (European Commission, n.d.).

למרות מחויבותו של האיחוד האירופי להגנת הסביבה במדיניות לאזור הארקטי שהתווה בשנת 2021, הדוגלת בהשארת משאבי הפחמימנים הארקטיים באדמה, חלק מהמדינות החברות לא תמיד נצמדות להנחיות אלו, בייחוד כשהן פועלות בשטחים באזור הארקטי שאינם שייכים לאיחוד האירופי. הפערים מדגישים את המורכבות של יישום מדיניות סביבתית אחידה בתחומי שיפוט שונים, בפרט כאשר על כף המאזניים מונחים אינטרסים כלכליים לאומיים ודאגות לביטחון אנרגטי. כלכלות גדולות כמו צרפת ואיטליה הרחיבו את נוכחותן באזור הארקטי באמצעות השקעות בשטחים שאינם שייכים לאיחוד האירופי. לדוגמה, חברת האנרגיה הצרפתית TotalEnergies החזיקה ב-10 אחוזים ממניות פרויקט Arctic LNG 2 של רוסיה. ואולם בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 והלחץ הבינלאומי הודיעה החברה הצרפתית על פרישתה מהפרויקט – מהלך שהביא למחיקה כספית של 4.1 מיליארד דולר (Humpert, 2022). חברת Eni האיטלקית הייתה פעילה בחיפוש והפקת נפט באזור הארקטי. היא פועלת בנורווגיה באמצעות חברת הבת שלה Vår Energi ומתמקדת בחיפוש והפקת פחמימנים (Eni, 2018). באלסקה החלה Eni בהפקה בשדה Nikaitchuq בשנת 2011, שהיה הפרויקט הראשון שלה באזור הארקטי (Eni, 2011). עם זאת, בשנת 2024 הסכימה Eni למכור את נכסי הקידוח שלה בניקצ'וג (Nikaitchuq) ובאוגורוק (Oooguruk) שבחופי אלסקה לחברת Hilcorp האמריקאית, כחלק מהאסטרטגיה שלה לאיזון מחדש של תיק ההשקעות שלה בקידוחי נפט וגז (Eni, 2024). נוסף על כך, חברת ההנדסה האיטלקית Saipem הייתה מעורבת בבניית תשתית לפרויקט Arctic LNG 2 של רוסיה (Dempsey, 2019).

ארצות הברית

אפשר לחלק את המדיניות האמריקאית בתחום הכלכלה באזור הארקטי לשתי תקופות בעיקר: לפני ממשל טראמפ השני ותקופת ממשל טראמפ השני. האסטרטגיה הלאומית לאזור הארקטי (NSAR) משנת 2022 הדגישה פיתוח בר-קיימא כאבן יסוד במדיניות האמריקאית באזור זה. הממשל הפדרלי תמך ביוזמות המתמקדות בכלכלה הדיגיטלית, אנרגיה ירוקה וכלכלה כחולה (שימוש בר-קיימא במשאבי הים), עם תוכניות הלוואות רלוונטיות. האסטרטגיה של 2022 הכירה בהתחממות המהירה של האזור הארקטי וקראה לפיתוח בר-קיימא של המשאבים שהפכו לזמינים בו. פיתוח תשתיות מילא תפקיד מרכזי בחזון זה, כפי שהמחישה בנייתו המתוכננת של נמל מים עמוקים בעיר נום שבאלסקה, במטרה לתמוך בפעילות הכלכלית ובחוסן (The White House, 2022, 2025a)

מרכיב מרכזי נוסף במדיניות באזור הארקטי לפני ממשל טראמפ השני היה התמקדות בקהילות ילידיות באלסקה. קבוצות ילידיות אלו, בין העמים הקדומים ביותר בצפון אמריקה, חיו בעבר ברמת חיים נמוכה במידה ניכרת בהשוואה לתושבי אלסקה שאינם ילידים. נעשו מאמצים פדרליים במטרה לשפר את התנאים עבור קהילות אלו, על ידי העתקת כפרים שנעשו בלתי ראויים למגורים בשל שינויי אקלים. למשל, הכפר ניוטוק (Newtok) התמודד עם אתגרים קשים עקב בליה והמסת שכבות קִפאת עד, ולכן הושקעו מאמצים להעתקתו למרטרוויק (Mertarvik) (Bowmer & Thiessen, 2024). נוסף על כך, האסטרטגיה הלאומית לאזור הארקטי (NSAR) משנת 2022 הדגישה את חשיבות התמיכה בקהילות ילידיות באלסקה לשם הסתגלות להשפעות של שינויי אקלים ((The White House, 2023. העברת מוסדות פדרליים לבעלות ילידים, דוגמת המכללה השבטית היחידה באלסקה, השוכנת באוטקיאגוויק (Utqiaġvik, לשעבר Barrow), הייתה גם היא דרך לקידום פיתוח בר-קיימא בקרב תושבי אלסקה הילידים.

לפני הסלמת המלחמה באוקראינה היו חברות נפט אמריקאיות מעורבות באופן פעיל בפרויקטים רוסיים של האנרגיה באזור הארקטי. לדוגמה, לאקסון מובייל היו השקעות נכבדות בסחלין-1 – פרויקט גדול לפיתוח נפט וגז במזרח הרחוק של רוסיה, אולם בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 הודיעה אקסון מובייל על פרישתה מהפרויקט (ExxonMobil, 2022). מהלך זה סימן שינוי בולט במעורבות ארצות הברית במיזמי אנרגיה רוסיים באזור הארקטי. פרויקט Arctic LNG 2 שהובילה נובאטק הרוסית הסתמך במידה רבה על השקעות בינלאומיות וטכנולוגיה מערבית, כאשר חברות אמריקאיות כמו Baker Hughes תרמו טכנולוגיה חיונית כגון טורבינות. ואולם לאחר הטלת הסנקציות האמריקאיות בנובמבר 2023 השעו בעלי מניות זרים את השתתפותם, מה שהוביל לאתגרים של ממש במימון וביישום הפרויקט (Gardus & Savytskyi, 2024).

בתקופת כהונתו השנייה של הנשיא דונלד טראמפ עברה המדיניות הכלכלית האמריקאית באזור הארקטי עברה שינוי מהותי, שהתאפיין במעבר בולט לפיתוח דלק מאובנים ובנטישת יוזמות קודמות שהתמקדו באקלים. בינואר 2025 ביטל ממשל טראמפ הגנות קודמות ואישר קידוחי נפט וגז בשטח של 1.56 מיליון דונם של מקלט חיות הבר הארקטי הלאומי (ANWR). המהלך היה כרוך בביטול הקפאה שהוחלה בתקופת ממשל ביידן (The White House, 2025b). החלטה זו עולה בקנה אחד עם סדר יום כללי להרחבת הפקת האנרגיה המקומית, כולל תוכניות להציע חוזי חכירה של נפט וגז ב‑82 אחוזים משטח שמורת הנפט הלאומית באלסקה, המשתרעת על פני כ-93 מיליון דונם (Spring, 2025). בה בעת חידש הממשל את המאמצים לבניית צינור ענק של גז טבעי נוזלי (גט"ן), שנועד להוביל גז מהמדרון הצפוני (North Slope) של אלסקה לנמלים הדרומיים לצורך יצוא, בעיקר לשווקים אסייתיים. אורכו של הצינור המוצע כ-1,300 ק"מ, עלותו מוערכת ב-44 מיליארד דולר והוא עורר עניין מצד מדינות כמו יפן וקוריאה הדרומית (Gardner, 2025).

סין

ההשקעות הסיניות באזור הארקטי התמקדו במידה רבה בתעשיות הכרייה, בעיקר ברוסיה. האחזקות הסיניות הנרחבות ביותר הן בפרויקטים של גז טבעי באזור הארקטי של רוסיה, ובייחוד Yamal LNG של נובאטק בשנת 2014 ו-Arctic LNG 2 בשנת 2019. גופים סיניים מחזיקים יחד ב-29.9 אחוזים מהמניות ב-Yamal LNG וב-20 אחוזים ב-Arctic LNG 2, עם השקעות מחברת הנפט הלאומית של סין (CNPC), חברת הנפט הלאומית של חופי סין (CNOOC) וקרן דרך המשי ((Rao & Gruenig, 2024. קידוח Yamal LNG מספק גז בעיקר לאירופה, עם יצוא מוגבל לסין. לעומת זאת, בקידוח Arctic LNG 2 יש מעורבות סינית עמוקה יותר. בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 נסוגו חברות מערביות מהפרויקט, ולחלל שנוצר נכנסו התמלא חברות סיניות, כולל Wison Engineering וכמה חברות תובלה, למרות הסנקציות האמריקאיות (Humpert, 2025a). סין השקיעה במיזמי כרייה רוסיים נוספים, כמו פרויקט Polar Lithium משנת 2024. זהו מיזם משותף בין החברות הרוסיות רוסאטום ונורניקל, עם גיבוי טכני מחברת MCC International הסינית, השואף לפתח את מרבץ הליתיום קולמוזרסקויה במורמנסק (Staalesen, 2024). ואולם הפרויקט נתקל במכשולים, כולל סנקציות אמריקאיות בשנת 2025 ונסיגה סינית אפשרית ממנו, שעלולות להשפיע על מטרתה של רוסיה להפוך לשחקנית חשובה בשוק הליתיום העולמי (Staalesen, 2024). מחוץ לרוסיה, הצלחת ההשקעות הסיניות באזור הארקטי הייתה מוגבלת יותר, ולרוב נתקלה בהתנגדות.

בקנדה ניסתה חברת Shandong Gold Mining הסינית לרכוש מניות במכרה זהב, אך בשנת 2020 עברה העסקה בדיקה ביטחונית ונענתה בדחייה מוחלטת מצד הרשויות הקנדיות עקב חששות אסטרטגיים (Daly & Lewis, 2020). באלסקה, חברת ההשקעות הסינית שנמצאת בבעלות המדינה מחזיקה מאז 2009 בנתח ממכרה רד דוג, למרות שפרויקט זה ביצע עבירות סביבתיות (Hagen, 2024; Pezard et. al, 2022). סין אף הביעה עניין בתחום הגז הטבעי הנוזלי של אלסקה, כולל הסכם מסגרת משנת 2017 עם Alaska Gasline Development Corporation (AGDC), למרות שהפרויקט בוטל על ידי מושל שנכנס מאוחר יותר לתפקידו (Downing, 2025). בגרינלנד ביקשו חברות סיניות כמו Shenghe Resources ו-China National Nuclear Corporation להשקיע באתרים עשירים באורניום וביסודות נדירים, כולל פרויקט Kvanefjeld, אולם התנגדות פוליטית מקומית ודנית בשנת 2021, בפרט בנושא הפקת אורניום, הערימה מכשולים ואיסורים רבים (Hall, 2021; Reuters, 2021). כתוצאה מכך, מבחינת ערך וקנה מידה רוסיה נותרה יעד ההשקעות העיקרי של סין באזור הארקטי, בייחוד במגזרי האנרגיה והכרייה, הן בשל זמינות המשאבים והן בשל התיאום האסטרטגי הגובר של שתי המדינות לנוכח הסנקציות המערביות (The Belfer Center, 2024).

הסחר של סין עם המדינות הארקטיות נותר בקנה מידה צנוע, ומתאפיין בעיקר ביבוא חומרי גלם ויצוא מוצרים תעשייתיים. סין מייבאת גז טבעי מרוסיה, בעיקר מפרויקט Yamal LNG, שחברות סיניות מחזיקות בנתחים נכבדים ממנו (Humpert, 2025b). סין מייבאת מנורווגיה כמויות גדולות של פירות ים ובפרט סלמון, מה שהופך אותה לאחד משוקי פירות הים המרכזיים של נורווגיה (Godfrey, 2024). סין מספקת מוצרים תעשייתיים למדינות הארקטיות, בעיקר לרוסיה, שיצוא מוצרי צריכה אליה זינק בעקבות יציאתן של חברות מערביות בשל הסנקציות שהוטלו עליה עקב מלחמתה באוקראינה (The Moscow Times, 2022). דפוס זה הולם את תפקידה המסורתי של סין בסחר העולמי, גם בתוך רשת הסחר הצרה יחסית של האזור הארקטי.

סין גם ביצעה פרויקטים של תשתית באזור הארקטי, בעיקר במסגרת יוזמת דרך המשי הקוטבית (Polar Silk Road), שהחלה בשנת 2017. יוזמה זו צופה שילוב של נתיב הים הצפוני של רוסיה עם נתיבים ימיים המשתרעים מנורווגיה דרך הים הצפוני לצפון אירופה (וויסקו, 2025). רוב השקעות הסיניות בתשתיות התמקדו בחלק של נתיב זה הנשלט על ידי רוסיה וכללו אחזקות בנמל ארכנגלסק שנרכשו בשנת 2025, ובניית קו רכבת לארכנגלסק בשנת 2024. הקו נועד לשפר את הגישה לאזור הארקטי באמצעות רכבת האקספרס הארקטית מס' 1 שתעצור בארכנגלסק (Daly, 2024; Russia’s Pivot to Asia, 2025). סין הייתה מעורבת גם בפיתוח תשתיות נמלים לאורך נתיב הים הצפוני, כגון פרויקטים אפשריים בטיקסי (Bischoff, 2023). זאת ועוד, בשנת 2023 החל קו הספנות החדש של סין להפליג בנתיב הים הצפוני, וכך נוצר נתיב שינוע ישיר בין שנגחאי לאירופה (Humpert, 2023b). בצפון נורווגיה מחַזרים אחר השקעות סיניות, כולל תשתיות כמו גשר שנבנה בשנת 2017 ונמל קירקנס (Bochove, 2024; News in English, 2017). הספינה Istanbul Bridge המקושרת לסין הפליגה לאחרונה בנתיב הים הצפוני, וסימנה בכך צעד גדול בדרך למסחוּר הנתיב.

רבות מההשקעות הסיניות באזור הארקטי נכשלו, לרוב עקב שינויים בתנאים הכלכליים או חששות של ביטחון לאומי. חלק מהכישלונות נבעו מירידה במחירי הסחורות. למשל, בעשור השני של שנות ה-2000 חלה ירידה במחירי הברזל והנחושת העולמיים, ופרויקטים אחדים של כרייה בגרינלנד שנתמכו על ידי סין נעשו בלתי כדאיים מבחינה כלכלית (Jiang, 2021). עם זאת, חלק מהכישלונות נבעו מחששות של ביטחון לאומי בשל מעורבות סינית במגזרים ובמיקומים אסטרטגיים. במהלך שנת 2020 חסמו הרשויות בקנדה את רכישת מכרה הזהב Hope Bay של TMAC Resources על ידי חברת Shandong Gold שבבעלות המדינה הסינית, בנימוק של חששות בעניין ביטחון לאומי (BLG, 2020). במהלך שנת 2021 נדחתה בפינלנד תוכנית בגיבוי סיני לרכישת שדה תעופה ליד אזור אימונים צבאי, בין היתר מסיבות אסטרטגיות (Nilsen, 2021). באיסלנד, הצעה שנויה במחלוקת של איש העסקים הסיני הואנג נובו בשנת 2013 לפתח אתר גולף גדול על שטח שאינו מתאים עוררה דאגה ציבורית ופוליטית, שבסופו של דבר הובילה לדחייתה (Higgins, 2013). בגרינלנד חסמה ממשלת דנמרק בשנת 2016 משקיעים סינים שביקשו לרכוש את בסיס הצי Grønnedal , ששימש בעבר את הצי הדני והושבת. דנמרק התערבה כדי למנוע את המכירה מטעמי ביטחון לאומי (Breum, 2016). נוסף על כך, בשנת 2019 נדחו חברות בנייה סיניות ולא קיבלו חוזים לפרויקטים של שיפוץ שדה תעופה בגרינלנד, בעקבות חששות ביטחוניים מצד גורמים דנים ואמריקאים כאחד (Hinshaw & Page, 2019).

השוואה

האסטרטגיה הכלכלית של סין, האיחוד האירופי, רוסיה וארצות הברית באזור הארקטי מלמדת על חזונות מתחרים לעתיד האזור. הגישות המגוונות אומנם מסוכנות ליציבות פחות מאשר הפערים בנושאים ביטחוניים, אולם גם הגישות השונות חושפות מתחים עמוקים יותר סביב ממשל סביבתי, פיתוח בר-קיימא וכוח כלכלי באזור הארקטי המשתנה במהירות.

האסטרטגיה הכלכלית של סין באזור הארקטי מתמקדת בהשגת גישה למשאבים, הרחבת נתיבי סחר ושילוב האזור ביוזמת החגורה והדרך הכוללת שלה באמצעות פיתוח דרך המשי הקוטבית. בייג'ינג רואה באזור הארקטי חזית חדשה לאינטגרציה כלכלית שתאפשר לה להפיק חומרי גלם חיוניים, להשקיע בתשתיות אנרגיה ולסייע להזרמת סחורות צפונה לאורך נתיבי שיט חדשים. המסת קרח הים הארקטי סללה את הדרך לשאיפות אלו ומאפשרת לסין ליצור שותפויות השקעה – בעיקר עם רוסיה – כדי לבסס נוכחות כלכלית ארוכת טווח באזור. סין אומנם מדגישה בפומבי שיתוף פעולה ופיתוח למטרות שלום, אולם גישתה מתבססת במידה רבה על הפקת משאבים ומבחינה אסטרטגית על תועלתנות, במטרה לקדם את השפעתה הכלכלית העולמית.

האוריינטציה הכלכלית של רוסיה באזור הארקטי מתואמת באופן הדוק עם זו של סין, בפרט בעקבות הבידוד הבינלאומי הגובר שלה אחרי פלישתה לאוקראינה. בשל סנקציות מערביות שחוסמות את ערוצי ההשקעה והסחר המסורתיים, רוסיה הפנתה את כל מאמציה להפקת משאבים באזור הארקטי כבסיס כלכלי בזמן המלחמה. יצוא אנרגיה מהאזור הארקטי, ובייחוד גז טבעי נוזלי ונפט, נותר חיוני למימון המדינה. הפיתוח הרוסי של נתיב הים הצפוני גם משלים את דרך המשי הקוטבית של סין ויוצר אינטרס משותף בהפיכת נתיבי המים הארקטיים לחלופות מסחריות מעשיות לנתיבי שיט עולמיים מסורתיים. עבור מוסקבה האזור הארקטי הוא לא רק נכס כלכלי אלא גם כלי גיאופוליטי לחיזוק קשרים עם מעצמות לא-מערביות ולשמירה על חוסן כלכלי לנוכח הסנקציות.

לעומת זאת, האיחוד האירופי ניסח חזון למעורבות כלכלית באזור הארקטי, המבוססת על קיימות סביבתית, חדשנות וממשל אחראי. תוכניות הדגל של האיחוד האירופי, כולל European Green Deal, Horizon 2020 ו-Horizon Europe, תומכות במחקר ופיתוח שמתמודדים עם אתגרי אקלים תוך קידום צמיחה ירוקה. יוזמות אלו מעודדות שיטות עבודה של קיימוּת בפיתוח האזור הארקטי ומבקשות לאזן בין פעילות כלכלית לבין הגנה אקולוגית לטווח ארוך. האיחוד דוגל בעקביות בהימנעות מניצול דלק מאובנים באזור הארקטי ובמתן עדיפות לזכויות הילידים ולרווחת הקהילה המקומית, אולם הלכידות הפנימית של האיחוד האירופי אינה מוחלטת. מדינות חברות עם שטחים באזור הארקטי, כמו דנמרק ופינלנד, עשויות לעיתים לאמץ מדיניות המדגישה פיתוח משאבים או פעילות תעשייתית בדרכים החורגות ממטרות הסביבה הרחבות יותר של האיחוד האירופי, ויוצרות מידה מסוימת של עמימות אסטרטגית בתוך הגוש.

ארצות הברית מתנדנדת בין אסטרטגיות כלכליות שונות לאזור הארקטי, שגובשו בעיקר עקב שינויים במנהיגות הפוליטית הפנימית. בתקופות ממשלים קודמים הדגישה ארצות הברית הסתגלות לשינויי אקלים, מחקר מדעי ופיתוח כלכלי בר-קיימא, תוך התמקדות בתמיכה בקהילות ילידיות באלסקה שנפגעו מהפשרת קִפאת עד ומעליית מפלס הים. הממשל הפדרלי השקיע גם ביוזמות אנרגיה מתחדשת ובחוסן האזור הארקטי, אך ממשל טראמפ השני סטה בחדוּת מגישה זו. המדיניות האמריקאית הנוכחית באזור הארקטי שמה כעת דגש מוגבר על חיפוש מקורות אנרגיה, הפקת משאבים ותחרות אסטרטגית. היו אפילו סימנים לשיתוף פעולה פוטנציאלי עם רוסיה במיזמי אנרגיה באזור הארקטי, דבר שמלמד על עמדה אופורטוניסטית יותר. שינוי זה מקרב את הגישה האמריקאית לזו של סין ושל רוסיה, המעדיפה תועלת כלכלית על פני אחריות סביבתית.

האסטרטגיות הכלכליות השונות עבור האזור הארקטי מלמדות על סדרי עדיפויות עולמיים סותרים. אומנם אין בהבדלים כלכליים אלה כדי לעורר סכסוך מיידי, אולם בטווח הארוך הם מציבים סיכונים לממשל הארקטי, ליציבות הסביבתית ולמאמצי הפחתת נזקי האקלים. היעדר חזון משותף לעתיד האזור הארקטי מגביל את הפוטנציאל לפעולה מתואמת באזור, ההופך למרכזי יותר ויותר בדינמיקה הכלכלית והסביבתית העולמית.

ביטחון

הנוף הביטחוני של האזור הארקטי הופך בהדרגה לשברירי. האזור מחולק למעשה בין מדינות ה-A7 – שהן המדינות הארקטיות בעלות תפיסת העולם הדומה – לבין רוסיה. מבין כל השחקניות באזור בולטת רוסיה כמעצמה הצבאית הדומיננטית. יש לה שוברות קרח, מתקנים צבאיים, קו חוף ושטחים באזור יותר מאשר לכל שאר המדינות הארקטיות גם יחד (Conley et al., 2020; Gronholt-Pedersen & Fouche, 2022 ). חוסר האיזון מדגיש את הצורך של מדינות ה-A7 לשפר את יכולות ההרתעה והתגובה הקולקטיביות שלהן מול רוסיה האסרטיבית והמיליטריסטית יותר. במקביל סין מתבססת בהדרגה באזור הארקטי, בעיקר באמצעות תיאום עם רוסיה לשם השגת גישה. עם זאת מוסקבה מהססת לשלב באופן מלא את בייג'ינג בענייני האזור הארקטי, ולכן מעורבותה של סין נותרת מוגבלת למרות השותפות האסטרטגית הגוברת ביניהן. תמיכת סין ברוסיה במהלך המלחמה באוקראינה חיזקה את החשדנות כלפיה בקרב מדינות ה-A7, שרבות מהן רואות כעת בבייג'ינג איום ביטחוני פוטנציאלי באזור הארקטי. בשל כך, שאיפותיה של סין באזור הארקטי נותרות תלויות במידה רבה בנכונותה של רוסיה להעניק לה דריסת רגל באזור. נראה כי ארצות הברית מתייחסת לאזור הארקטי כאל זירה של תחרות ביטחונית. ניתן היה להיווכח בכך מריבוי מסמכי המדיניות שפרסם הצבא בזמן ממשל ביידן. דחיפתו של טראמפ להשיג את גרינלנד במסווה של חששות בעניין ביטחון לאומי מחזקת את התפיסה שהאזור הארקטי נותר חשוב גם לממשל הנוכחי. נראה כי אסטרטגיית הביטחון של האיחוד האירופי באזור הארקטי היא להרחיק את רוסיה; האמריקאים רוצים להרחיק את סין; הרוסים רוצים לשמר את ההגמוניה הביטחונית שלהם; ואילו הסינים פשוט רוצים גישה ביטחונית רבה יותר.

רוסיה

רוסיה שומרת על נוכחות צבאית אדירה באזור הארקטי, המשלבת מתקנים חדשים עם מודרניזציה של אתרים מתקופת ברית המועצות. בסיס נגורסקוי בארץ פרנץ יוזף שודרג במערכות מתקדמות של מכ"ם והגנה מרחפנים, ואילו רוגצ'בו שבנובאיה זמליה עבר מודרניזציה כדי לחזק את מעמדה האסטרטגי של רוסיה (Conley et al., 2020). שדרוגים אלה הם חלק מרשת הגנה אווירית וחופית רחבה יותר המשתרעת על פני 4,800 ק"מ, מארץ פרנץ יוזף ועד חצי האי הצ'וקצ'י (Busch, 2017). רוסיה פרסה גם מערכות טילים מדגם S-400 לאורך קו החוף הארקטי שלה (Bermudez et al., 2020a, 2020b), ומפציצי Tu-95MS הממוקמים שם השתתפו בתקיפות ארוכות טווח באוקראינה (Nikolov, 2025).

הצי הצפוני המוצב בים ברנץ הוא הכוח הימי המוביל של רוסיה והנכס הצבאי החשוב ביותר שלה באזור הארקטי. הצי מצויד בצוללות טילים בליסטיים (SSBN) המסוגלות לפגוע בארצות הברית, ונהנה ממיקום מוגן בשטח רוסיה. הצי מפעיל גם את נושאת המטוסים היחידה של רוסיה, אדמירל קוזנצוב, שתקפה בסוריה בשנים 2016–2017 אך כעת עוברת תיקונים רציניים (International Relations & Defence Committee, 2023; Meduza, 2025). למרות הבעיות, הצי ממחיש את התפקיד שממלא האזור הארקטי בהקרנת הכוח הכוללת של רוסיה. כוחות הקרקע של רוסיה שאומנו באזור הארקטי הם ממד נוסף. החטיבות  Separate Arctic Motor Rifle200 ו-80 וחטיבה החי"ר 61 של Guards Naval Infantry פועלות כולן במסגרת כוחות החוף של הצי הצפוני של הגיס ה-14, והן מאומנות ומצוידות במיוחד ללוחמה ארקטית; כולן השתתפו בקרבות באוקראינה (Edvardsen, 2024).

לפני פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 הייתה לה אסטרטגיה לאזור הארקטי עם שלוש עדיפויות: הגנה על כוח ההרתעה שלה בהנחתת מכה שנייה גרעינית מאזור מפרץ קולה; הקרנת כוח בצפון האוקיינוס ​​האטלנטי דרך מצר GIUK (גרינלנד-איסלנד-בריטניה); ושמירה על פיתוח כלכלי באמצעות פחמימנים, מינרלים ונתיבי שיט חדשים (Rumer et al., 2021). הפלישה לאוקראינה שינתה את השיקולים הרוסיים, והאזור הארקטי מתפקד כעת כבסיס אחורי מוגן שרוסיה יכולה לפרוס בו מפציצים ומערכות טילים יקרות, המוגנות במידה רבה מפני תקיפות אוקראיניות. מבצע 'קורי עכביש' אומנם המחיש את יכולתה של אוקראינה לטַוֵוח מתקנים בעומק רוסיה, אולם הבסיסים הארקטיים נותרו בטוחים יחסית מפני התקפות מתמשכות (Philp & Parfitt, 2025).

המלחמה גם הטילה עומס כבד על כוח האדם המוצב באזור הארקטי. שלוש החטיבות הארקטיות נפרסו מחדש באוקראינה וספגו אבדות כבדות (Humpert, 2023a). גם דיוויזיית המשמר המוטסת ה-76, שהייתה מוצבת בעבר ליד פינלנד, ספגה אבדות קשות (UAWire, 2025). אבדות אלו החלישו את נוכחותה הקרקעית הקונוונציונלית של רוסיה באזור הארקטי, אם כי פרשנים מציינים שכוחה הימי והאווירי נותר ברובו ללא פגע (Gordon, 2023). במקביל, עמים ילידים כמו הננטים והיאקוטים גויסו באופן חסר פרופורציה וספגו שיעורי אבדות גבוהים, שרק מדגישים את אי-השוויון העמוק ומעלים חששות בנוגע לזכויות אדם (Vyushkova, 2025).

מבחינה כלכלית, לאזור הארקטי חשיבות מרכזי לחוסנה של רוסיה בזמן המלחמה. למרות סנקציות מערביות גורפות, ההכנסות ממשאבים ובייחוד מנפט וגז טבעי נוזלי ממשיכות לתמוך בכלכלה ובמלחמה (Darvas & Martins, 2022; Shevchenko, 2025). גורם מרכזי הוא עלייתו של "צי צללים" של מכליות גט"ן, הפועלות מימאל וממתקנים נוספים באזור הארקטי. כלי שיט אלה מסווים את הבעלות באמצעות חברות קש, מפליגים תחת דגלי נוחוּת (flags of convenience) ומשתמשים בשיטות מטעות כמו כיבוי משדרים והעברות חשאיות בין ספינות (Katinas, 2024). רבות מהספינות הללו מתוחזקות בצורה גרועה ואינן מבוטחות בצורה הולמת, מה שמהווה סיכון לסביבה הארקטית השברירית. דליפה או התנגשות גדולה יגרמו למדינות החוף לשאת בעלויות הניקוי, שכן קשה יהיה להצביע על האחראים (Caprile & Leclerc, 2024).

לסיכום, האזור הארקטי הפך גם למקלט וגם לחבל הצלה עבור רוסיה. מבחינה צבאית הוא מגן על נכסים אסטרטגיים ומאפשר לה מבצעים צבאיים לטווח ארוך; מבחינה כלכלית הוא מממן את המלחמה באמצעות יצוא אנרגיה חרף הסנקציות. ואולם נקודות התורפה הולכות ומצטברות: כוחות קרקע מדולדלים, ניצול אוכלוסיות מיעוטים וסיכונים סביבתיים משינוע לא מפוקח מאיימים לערער את האסטרטגיה של רוסיה באזור הארקטי. הפיכת האזור למרכז הישרדות צבאי וכלכלי מלמדת על תפקידו המכריע במלחמה נגד אוקראינה, אך גם על שבריריותו לנוכח התפשטות יתר ולחץ מערכתי.

האיחוד האירופי

האינטרסים הביטחוניים של האיחוד האירופי באזור הארקטי נקבעים בעיקר לפי החששות מהסלמת המיליטריזציה של רוסיה, התפקיד האסטרטגי שממלא נאט"ו והדאגה הגוברת מאמינותה של ארצות הברית כשותפה ביטחונית. עוד לפני פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 זיהה האיחוד האירופי את רוסיה כאיום ביטחוני מרכזי באזור הארקטי, המונע על ידי ההתעצמות הצבאית הגוברת של מוסקבה באזור, שאותתה על מעבר משאיפות כלכליות לדומיננטיות צבאית באזור.

האיחוד האירופי מטפל באיום הצבאי באזור הארקטי בעיקר דרך השתתפותו בנאט"ו, שנותר עוגן ההגנה עבור כל מדינות האיחוד כמעט (NATO, 2025a). הצטרפותן של פינלנד ושוודיה – שתיהן חברות באיחוד האירופי עם שטח באזור הארקטי – חיזקה במידה משמעותית את ההגנה האזורית של נאט"ו (Van Loon & Zandee, 2024). פינלנד תורמת צבא גדול ומאומן היטב, עם מומחיות מעמיקה בלוחמה ארקטית ויכולות ארטילריה חזקות, ואילו שוודיה מביאה חיל אוויר בעל יכולות גבוהות (Black et al., 2024). שתי המדינות קיבלו מוטיבציה להצטרף לנאט"ו בתגובה לפלישת רוסיה לאוקראינה (BBC, 2022). חברותן חיזקה לא רק את עמדת ההגנה של האיחוד האירופי אלא גם את היכולות הקולקטיביות של נאט"ו באזור (Moyer, 2024).

תמיכת האיחוד האירופי בפעולות נאט"ו באזור הארקטי כוללת גם תרגילים צבאיים משותפים. מדינות האיחוד האירופי החברות בנאט"ו השתתפו באופן פעיל בתרגילים כמו Cold Response, שכלל את הגדוד הימי של גרמניה שביצע אימוני לוחמת חורף בנורווגיה (Federal Foreign Office, 2024). גם מטוסים, ספינות וחיילים של צרפת השתתפו בתרגילי נאט"ו בחוג הארקטי (Renaudin, 2024). מאז הצטרפותן של שוודיה ופינלנד לנאט"ו שימשו שטחיהן לאירוח תרגילים ולפריסת כוחות ממוקדים (tripwire) (AFP, 2024; NATO, 2025b). לדוגמה, לאחרונה טסו מפציצים אמריקאיים מעל פינלנד להמחשת הכוח האווירי של נאט"ו, בליווי מטוסים פיניים (Nilsen, 2024).

ארצות הברית

בעבר הסתמכה ארצות הברית על רשת רב-שכבתית של הגנה בצפון, כולל קו ההתרעה המוקדמת (DEW) מתקופת המלחמה הקרה ויורשתו המודרנית, מערכת ההתרעה הצפונית, המופעלת במשותף עם קנדה. מערכות אלו משמשות לניטור חדירות פוטנציאליות למרחב האווירי של צפון אמריקה דרך האזור הארקטי (Regehr, 2018). שיתוף פעולה הדוק עם קנדה באמצעות NORAD נותר אבן יסוד בעמדת ההגנה האמריקאית באזור.

האינטרסים הביטחוניים של ארצות הברית באזור הארקטי בתקופת כהונתו השנייה של הנשיא דונלד טראמפ נותרו במידה רבה דומים לאלו של ממשלים קודמים, עם התמקדות מתמשכת במאבק בהשפעה רוסית וסינית. למרות התחדשות השאלות בדבר מחויבותה של ארצות הברית לנאט"ו, בפרט תחת הנהגתו של טראמפ, קציני נאט"ו המוצבים באזור הארקטי מדווחים כי שיתוף הפעולה המבצעי נותר יציב. לדוגמה, ארצות הברית ממשיכה להשתתף בתרגילים צבאיים המתמקדים באזור הארקטי כגון Formidable Shield 2025, שכלל יותר מ-2,500 חיילים מעשר מדינות נאט"ו ונועד להעמיד למבחן מערכות משולבות של הגנה אווירית והגנה מפני טילים בצפון הגבוה (Nilsen, 2025). טראמפ החליט גם שלארצות הברית יש אינטרסים ביטחוניים באזור הארקטי. הקִרבה שלה לאזור זה הוזכרה לאחרונה במסגרת המאמצים לעצור את המלחמה באוקראינה, כאשר פוטין וטראמפ נפגשו בבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר באלסקה כדי לדון על סיום המלחמה באוקראינה.

אלסקה ממשיכה לשמש מוקד מרכזי לאסטרטגיה האמריקאית באזור הארקטי. הדיוויזיה המוטסת ה-11 של צבא ארצות הברית, שהופעלה מחדש בשנת 2022, מתמקדת בפעולות באזור הארקטי ובמוכנות למזג אוויר קר. במקביל, מטוסים מתקדמים של חיל האוויר כמו ה-F-22 וה-F-35 נותרו פרוסים באלסקה במסגרת הכוח האווירי האמריקאי המופקד על גזרת האוקיינוס השקט. תוכניות להרחבת נמל נום – שיהיה הנמל עמוק המים האמריקאי הראשון באזור הארקטי עם יכולת לתמוך בתנועה צבאית ומסחרית כאחת – ממשיכות להתקדם, אם כי הפרויקט התמודד עם עיכובים ואתגרי תקציב (Humpert, 2024). מתקיים גם דיון על פתיחה מחדש של Adak Naval Base.

בשנים האחרונות משכה הפעילות הסינית באזור הארקטי את תשומת הלב האמריקאית. למרות שסין אינה מדינה ארקטית רשמית, היא הכריזה על עצמה כמעצמה קרובה לאזור הארקטי והשקיעה רבות במחקר, בתשתיות ובנתיבי שינוע באזור. בתגובה חתמו ארצות הברית, קנדה ופינלנד בשנת 2024 על הסכם ICE – הסכם תלת-צדדי לייצור מהיר של שוברות קרח מודרניות בעזרת הניסיון הפיני, שייתן מענה לפערים קריטיים ביכולות הצי האמריקני והקנדי (Homeland Security, 2024). מהלך זה נועד למתן את היכולות המתחזקות של סין בתחום שוברות הקרח, שכן לסין יש כיום פי שניים שוברות קרח מבצעיות מאשר לארצות הברית.

התגובות באירופה לשובו של טראמפ לשלטון נעו בין אופטימיות זהירה לספקנות גלויה; דווח כי אחד מהשרים הנורווגים הצהיר על ספירה לאחור לסיום כהונתו השנייה של טראמפ זמן קצר לאחר השבעתו (Thorsson, 2025). אף על פי כן, מטרתו של טראמפ להחליש את הציר האסטרטגי רוסיה-סין עשויה באופן בלתי צפוי לשמור על הרלוונטיות של נאט"ו באסטרטגיה באזור הארקטי.

ראוי לציין שבממשל טראמפ השני אימצה ארצות הברית גישה מובהקת הדוגלת בהתפשטות האינטרסים שלה באזור הארקטי, לרבות הרעיון השנוי במחלוקת של השגת גרינלנד ואפילו קנדה. גרינלנד, טריטוריה אוטונומית של דנמרק, מושכת תשומת לב מיוחדת בשל מיקומה האסטרטגי ומשאביה הטבעיים השופעים. ההצדקות להשגת גרינלנד קשורות בעיקרן לביטחון, כגון נוכחות של אינטרסים רוסיים וסיניים, כאשר ההיגיון הכלכלי נוטה להתערבב עם סיבות ביטחוניות, כגון בשאלת יסודות נדירים וחומרי גלם חיוניים אחרים.

הטענה של ממשל טראמפ היא כי האינטרסים הביטחוניים של ארצות הברית יקודמו דרך שליטה אמריקאית בגרינלנד. הנשיא טראמפ סירב שוב ושוב לשלול שימוש בכוח במהלך כזה, והורה לקהילת המודיעין לרגל אחר דנמרק וגרינלנד כדי להעריך היבטים שונים של תהליך ההשתלטות על גרינלנד, כגון התמיכה בשטח. על פי הניו יורק טיימס, ממשל טראמפ החליט להשתמש במבצע מידע (information operation) כדי לנסות לשכנע את תושבי גרינלנד להפוך לטריטוריה של ארצות הברית, או לחתום איתה על הסכם COFA (Compact of Free Association). המשמעות של הסכם כזה היא שמדינה חזקה נותנת למדינה חלשה כסף בתמורה לשליטה על חלקים מסוימים של המדיניות שלה, בדרך כלל מדיניות חוץ וביטחון.

באופן פרובוקטיבי יותר, הנשיא טראמפ הביע בשלב מסוים את רצונו שגם קנדה תהפוך לחלק מארצות הברית, אם כי ההיגיון האסטרטגי מאחורי טענה זו נותר לא ברור, ובעיקר רטורי. יצוין גם כי לטראמפ מערכת יחסים ידידותית יותר עם ראש ממשלת קנדה החדש, מארק קרני, מזו שהייתה לו עם ראש הממשלה הקודם ג'סטין טרודו, שהיה עדיין בתפקיד כאשר טראמפ הביע לראשונה את כוונותיו כלפי קנדה. הצהרות אלו משקפות שינוי כיוון לעבר עמדה חד-צדדית ואגרסיבית יותר במדיניות האמריקאית באזור הארקטי בכהונתו השנייה של טראמפ.

סין

האינטרסים הביטחוניים של סין באזור הארקטי קשורים קשר הדוק לרוסיה. אינטרסים אלה באים לידי ביטוי באמצעות תרגילים צבאיים משותפים, תוכניות אימונים ושיתוף פעולה בציוד ביטחוני, ומונעים בעיקר מהשיקולים האסטרטגיים של סין באזור שהיא מגדירה כ"מרחב אסטרטגי חדש" (Van Loon & Zandee, 2024).

סין ורוסיה ניהלו מבצעים צבאיים משותפים באזור הארקטי, ששימשו אימון לשני הצדדים ואיתות גיאופוליטי. ראוי לציין כי ביולי 2024 ביצעו שתי המדינות את טיסת הסיור המשותפת הראשונה של מפציצים אסטרטגיים בקרבת אלסקה. בטיסה השתתפו מפציצים סיניים מדגם H-6K ומטוסי Tu-95MS רוסיים, בליווי מטוסי קרב רוסיים מדגם Su-30 ו-Su-35. עבור המפציצים הסיניים הייתה זו טיסת הסיור הצפונית ביותר, לאחר שנכנסו לאזור זיהוי ההגנה האווירית (ADIZ) של אלסקה, אך נותרו במרחב האווירי הבינלאומי (Reuters, 2024). טיסות סיור משותפות של רוסיה וסין נועדו לשפר את התיאום המבצעי בין כוחות האוויר של שתי המדינות ולאפשר להם לפעול בתיאום בתרחישים שונים. הן מעידות גם על השותפות האסטרטגית המעמיקה בין שתי המדינות ומאותתות למעצמות המערב כי בין רוסיה וסין שוררת ידידות רבה (Kendall-Taylor & Lokker, 2023; Williams et al., 2024). המבצעים גם מספקים לסין ניסיון יקר ערך במשימות ארוכות טווח, כולל בדיקת נתיבי מפציצים משדות תעופה רוסיים, שעשויים להכניס את אלסקה לטווח תקיפה (Williams et al., 2024).

סין ורוסיה ערכו תרגילי משמר חופים משותפים באזור הארקטי, שלמרות היותם סמליים במידה רבה הם סיפקו הזדמנויות מעשיות לאימון עבור הכוחות הסיניים הפועלים מצפון לחוג הארקטי. באוקטובר 2024 השתתף משמר החופים הסיני בסיור הארקטי הראשון שלו לצד עמיתיו הרוסים, מה שסימן הרחבה משמעותית של טווח הפעולה האזורי של סין. מעבר לתרגילים אלה, סין סיפקה לרוסיה מערכות נגד רחפנים הפרוסות בשטחים באזור הארקטי, וציוד צבאי דו-שימושי ואל-הרג בעיקרו (Staalesen, 2025). העברות אלו אפשרו לרוסיה להמשיך את מלחמתה באוקראינה בזכות הפיצוי על אובדן תשומות צבאיות וטכנולוגיות מערביות, בייחוד חומרי נפץ, רחפנים, חלקי רחפנים, מוליכים למחצה ואלקטרוניקה מתקדמת.

העניין הצבאי הגובר של סין באזור הארקטי נובע מהתפיסה האסטרטגית שלה בדבר "מרחבים אסטרטגיים חדשים". הכוונה לתחומים הנתפסים כעשירים במשאבים וחסרי ממשל איתן, דוגמת מעמקי הים, אזורי הקוטב, מרחב הסייבר והחלל החיצון (Hybrid CoE, 2021). זאת ועוד, סין השתמשה בתעשיות הקשורות לחלל, כגון תחנת הלוויין ששכרה משוודיה בין השנים 2016 ל-2020 כתחנת קרקע למערכת הניווט שלה BeiDou. תפיסה זו משקפת את שאיפתה של סין להרחיב את השפעתה וגישתה לנכסים הכלכליים הגלובליים, בהתאם למטרתה להפוך למעצמה עולמית מובילה.

בנושאים פנימיים, פרסומים צבאיים סיניים כמו The Science of Military Strategy מדגישים את החשיבות של הכנת צבא סין (PLA) לסכסוכים פוטנציאליים פנימיים, לרבות האזור הארקטי (Doshi et al., 2021). פרשנים סינים טוענים כי מדינתם, ש-20 אחוזים מאוכלוסיית העולם מתגוררים בה, ראויה ל-20 אחוזים ממשאבי נחלת הכלל (global commons). עם זאת ראוי לציין כי באופן כללי שוררת הסכמה כי האזור הארקטי הוא אזור שעימותים יזלגו אליו, ולא האזור שבו יירו היריות הראשונות. בנושאי חוץ, בנייר העמדה הסיני לאזור הארקטי משנת 2018 מבוטאת מחויבות לשיתוף פעולה בדרכי שלום והתנגדות מפורשת למיליטריזציה של האזור. המסמך מתאר את כוונתה של סין להשתתף בענייני האזור הארקטי באמצעות מחקר מדעי, הגנה על הסביבה ופיתוח בר-קיימא, וממצב אותה כבעלת עניין אזורי אחראית (State Council, 2018).

זאת ועוד, תלותה של רוסיה בסין לצורך תדלוק מכונת המלחמה באוקראינה ומילוי החלל שנוצר לאחר ההתנתקות ממוצרי צריכה מערביים הפכה את רוסיה לפגיעה לדרישותיה של סין לפתוח בפניה את האזור הארקטי. ואולם הרוסים גם אינם סומכים על הסינים, וייתכן בהחלט שהסינים מנסים לא למתוח את החבל באזור יתר על המידה, כדי לא לגרום להתנגדות רבה יותר מההיסוס המסוים שכבר קיים (Judah et al., 2025)

השוואה

אסטרטגיות הביטחון של סין, האיחוד האירופי, רוסיה וארצות הברית באזור הארקטי חושפות שונות בסדרי העדיפויות, הטקטיקות והחזון לעתיד האזור. בטווח הקצר השונות אומנם נפיצה פחות מן המחלוקות סביב שינויי אקלים, אולם בטווח הארוך ההבדלים מציבים סיכונים חמורים ליציבות ולשיתוף הפעולה באזור הארקטי. כל מעצמה מביאה לאזור סדר יום ביטחוני משלה, שנוצר על ידי מגמות גיאופוליטיות רחבות יותר ודינמיקה פוליטית מבית, ועל כן נוצר באזור הארקטי מרחב מורכב ושנוי במחלוקת הולכת וגוברת.

גישתה של סין לביטחון באזור הארקטי מתאפיינת בשאיפות זהירות ובמיצוב אסטרטגי. למרות שאינה מדינה ארקטית היא שואפת לבסס את עצמה כבעלת עניין לגיטימית באמצעות מעורבות דיפלומטית, שיתוף פעולה מדעי והשקעות כלכליות. עבור סין ביטחון פירושו הבטחת גישה לנתיבי ים ולמשאבים באזור הארקטי, באופן שמבטיח כי אף גוש עוין לא יוכל לחסום את האינטרסים שלה. אף שסין מציגה עצמה כשחקנית ניטרלית המתמקדת בשיתוף פעולה שבו כל הצדדים מרוויחים, להתייצבות הגוברת שלה לצד רוסיה יש השלכות ביטחוניות ברורות. בזכות העמקת הקשרים הכלכליים עם מוסקבה, שנעשית יותר ויותר מבודדת, סין משיגה גישה לתשתיות והשפעה באזור, שאך לפני עשור לא ניתן היה להעלותה על הדעת. ואולם התיאום בין שתי המדינות הוא יותר אופורטוניסטי מאשר אידיאולוגי. רוסיה נותרה זהירה לגבי מניעים סיניים ונרתעת מפתיחת האזור הארקטי באופן מלא להשפעתה של בייג'ינג, למרות תלותה הנוכחית בתמיכה סינית.

רוסיה מגבשת את עמדתה הביטחונית באזור הארקטי הן לפי המורשת האסטרטגית והן לפי צורכי המלחמה. האזור מארח כמה מנכסי הצבא החיוניים ביותר של רוסיה, כולל יכולת מכה שנייה גרעינית הממוקמת בחצי האי קולה. הגנה על נכסים אלה עמדה מאז ומתמיד בראש סדר העדיפויות הרוסי, והמודרניזציה של בסיסי הצי הצפוני והבסיסים האוויריים באזור הארקטי נמשכת גם בעיצומה של מלחמת רוסיה באוקראינה. מאז 2022 משתמש הקרמלין באזור הארקטי גם כבסיס בטוח יחסית לתמיכה במלחמה באוקראינה, והעביר לשם מערכות צבאיות יקרות כדי לשמור עליהן הרחק מאזורים הפגיעים לתקיפות אוקראיניות. נוסף על כך, העברת יחידות קרקעיות מהאזור הארקטי אל החזית האוקראינית – שם ספגו אבדות כבדות – הפחיתה את האיום הצבאי הקונוונציונלי של רוסיה על נאט"ו באזור הצפון הגבוה. ובכל זאת, רוסיה רואה באזור הארקטי מקום חיוני לריבונותה, אשר מבטיח עומק אסטרטגי והגנה על צינור החמצן הכלכלי המסייע למאמציה המלחמתיים.

האיחוד האירופי, אף שאינו ברית צבאית, רואה את הביטחון באזור הארקטי בעיקר דרך העדשה של הרתעת תוקפנות רוסית ושמירה על יציבות אזורית. לאיחוד האירופי אין פריסה צבאית מאוחדת באזור הארקטי, אך הוא מסתמך במידה רבה מאוד על נאט"ו ובייחוד על מדינות חברות כמו צרפת ומדינות נורדיות שייצגו את האינטרסים הביטחוניים שלו. עבור קובעי המדיניות באירופה, הדאגות המרכזיות הן המיליטריזציה הרוסית וההשלכות הפוטנציאליות של הצלחת המערכה הרוסית באוקראינה. בה בעת, אי-נוחות גוברת מאמינותה של ארצות הברית תחת ממשל טראמפ השני מעצבת מחדש את החשיבה של האיחוד האירופי. הרטוריקה האמריקאית הנשמעת לאחרונה, המטילה ספק בערך של נאט"ו ומצביעה על התנתקות פוטנציאלית, עוררה בהלה בבירות אירופה. על כן האיחוד האירופי בוחן אפשרויות לאוטונומיה אסטרטגית רבה יותר בענייני האזור הארקטי, גם אם כרגע הוא ממשיך להסתמך על מבני הגנה טרנס-אטלנטיים.

ארצות הברית, שהייתה בעבר אבן יסוד בביטחון האזור הארקטי והטרנס-אטלנטי, אימצה תחת הממשל הנוכחי עמדה בלתי צפויה וחד-צדדית יותר. אף שהפיקוד הארקטי האמריקאי והנוכחות הצבאית באלסקה נותרו איתנים, השינויים האחרונים במדיניות ערערו בריתות ארוכות שנים והכניסו אי-ודאות לתכנון הביטחון האזורי. במקום לשמש כוח מייצב, נראה כי ארצות הברית נותנת עתה עדיפות לאינטרסים לאומיים לטווח קצר ולהקרנת כוח באזור הארקטי. בכך נכללים דגש מחודש על ניצול אנרגיה באזור הארקטי ושליטה על צווארי בקבוק אסטרטגיים באזור. מהלכים אלה מתחו את היחסים עם בעלות ברית אירופיות והעלו שאלות לגבי עתיד הלכידות של נאט"ו בצפון הגבוה.

בשקלול משותף, האינטרסים הביטחוניים השונים של סין, האיחוד האירופי, רוסיה וארצות הברית מצביעים על עתיד מפוצל יותר ושנוי במחלוקת באזור הארקטי. כל ארבע השחקניות הן מעצמות גרעיניות, וכל שיקול מוטעה (מיסקלקולציה) או הסלמה באזור הן פוטנציאל לאסון. האזור הארקטי, שנחשב בעבר לאזור של שיתוף פעולה יוצא דופן, מסתכן כעת בהפיכתו לבמה ליריבות בין מעצמות גדולות. ללא מאמצים דיפלומטיים מחודשים ומנגנונים ברורים לנטרול עימותים, השקט האסטרטגי באזור הארקטי עלול לפנות את מקומו למיליטריזציה ועימות בשנים הבאות.

השלכות על המזרח התיכון

ההתפתחויות האסטרטגיות באזור הארקטי מתחילות ליצור השלכות הרבה מעבר לקוטב הצפוני, והן מגיעות גם למזרח התיכון. אחד התחומים המיידיים של הזליגה הוא התחרות הכלכלית, בייחוד בכל הנוגע לנתיבי שיט גלובליים. הכדאיות הגוברת של נתיב הים הצפוני מציגה אלטרנטיבה פוטנציאלית או לפחות משלימה לתעלת סואץ. עבור ספינות המשייטות בין אירופה למזרח אסיה ובפרט אלו המגיעות מיפן, צפון סין או מרכז סין, נתיב הים הצפוני יכול להציע מסלול קצר במידה ניכרת (Humpert, 2011). ככל שהקרח הארקטי ימשיך להימס עקב שינויי אקלים, ייעשה הנתיב נגיש בתקופות ארוכות יותר בשנה.

הערך האסטרטגי של נתיב הים הצפוני גובר בשל נקודות התורפה של תעלת סואץ. תקופות חוזרות של שיבושים – כמו החסימה המתוקשרת של התעלה על ידי הספינה Ever Given בשנת 2021, או איומי חסימות הנובעים מחוסר היציבות בים סוף ובאזורים הסובבים אותו – מדגישות את השבריריות של הסתמכות בלעדית על נתיב תעלת סואץ. עבור מצרים, הזוכה להכנסות שנתיות כבדות משקל מהתנועה בתעלה, די בהסטה קלה של ההובלה הימית העולמית לים הארקטי כדי לגרור השלכות כלכליות מהותיות. במבט רחב יותר, תפקידו המסורתי של כל המזרח התיכון כצוואר בקבוק גיאוגרפי ולוגיסטי עלול להיפגע מהחלופה הארקטית ולגרום לשחקניות האזוריות להעריך מחדש את מעמדן הכלכלי האסטרטגי.

מעבר לסחר, האזור הארקטי הכניס מורכבויות חדשות גם לאופן שבו התחייבויות ההגנה של ארצות הברית נתפסות על ידי בעלות בריתה, לרבות אלו שבמזרח התיכון. גם ערב הסעודית וגם ישראל שאפו להסכמי הגנה רשמיים עם ארצות הברית בשנים האחרונות (Fontenrose, 2025), בפרט על רקע מתחים אזוריים גוברים וחששות מהשפעה איראנית, אולם ההתפתחויות האחרונות באזור הארקטי גרמו במצבים מסוימים להטלת ספק באמינותן של ערבויות הביטחון האמריקאיות. דוגמה בולטת היא העניין של ממשל טראמפ ב"רכישת" גרינלנד – טריטוריה הנשלטת על ידי דנמרק, בעלת ברית בנאט"ו עם יחסי הגנה רשמיים עם ארצות הברית – שזכה לסיקור נרחב. הדבר מעלה שאלות לגבי המידה שבה ארצות הברית תמשיך לכבד את התחייבויותיה לשותפותיה לאמנה.

עבור מדינות המזרח התיכון השוקלות הסדרי הגנה משלהן עם וושינגטון, תקדים זה אינו עניין שולי. אם בעלת ברית קרובה של ארצות הברית כמו דנמרק יכולה להיות נתונה לרטוריקה של התפשטות או של זלזול נתפס בריבונותה, עולה השאלה באיזו מידה תעמוד ארצות הברית בהתחייבויות ביטחוניות חדשות או רגישות יותר מבחינה פוליטית בעת משבר. הדאגה רק גוברת עקב המגמות הכלליות במדיניות החוץ האמריקאית, ובתוכן סנטימנט בדלני גובר, שינויים במיקוד האסטרטגי כלפי סין ורוסיה והשינוי התכוף בעמדות של הממשלים הנשיאותיים השונים. בסביבה כזו אמינותם של הסכמי הגנה אמריקאיים כבר אינה מובנת מאליה, וממשלות המזרח התיכון מעריכות ביתר זהירות את האמינות ארוכת הטווח של התמיכה האמריקאית.

לסיכום, ההתפתחויות באזור הארקטי מתחילות להשפיע על החשיבה האסטרטגית במזרח התיכון. האזור הארקטי כבר אינו זירה רחוקה או בלתי רלוונטית, בין בשל הופעתם של מסדרונות שיט חלופיים שעשויים לאתגר את תפקידו הכלכלי של האזור ובין בשל השפעה עקיפה על תפיסות האמינות האסטרטגית של ארצות הברית. תפקידו המתפתח של האזור בפוליטיקה העולמית צפוי להישאר בשנים הבאות סוגיה רלוונטית ומעוררת דאגה עבור קובעי המדיניות במזרח התיכון.

סיכום ומסקנות

במאמר זה ביקשתי לבחון את האינטרסים המצטלבים של רוסיה, האיחוד האירופי, ארצות הברית וסין באזור הארקטי, תוך התמקדות בשלושה תחומים מרכזיים: אקלים, כלכלה וביטחון. כל ארבע המעצמות מעורבות באופן פעיל באזור, אולם הן שונות זו מזו לחלוטין הן בסדרי העדיפויות והן בפילוסופיות האסטרטגיות הבסיסיות. הבדלים אלה לא רק מקשים על שיתוף הפעולה האזורי אלא גם עלולים להחריף מתחים גיאופוליטיים ולהאיץ את ההידרדרות הסביבתית באזור שכבר היום נמצא תחת לחץ אקולוגי עצום.

האיחוד האירופי עקבי במתן עדיפות לפעולה בנושא האקלים באזור הארקטי. הגנת הסביבה היא נושא המשולב היטב במדיניות האיחוד, באמצעות כלים כמו  European Green Dealומסגרות המחקר של תוכניות Horizon, המשקפים מחויבות לקיימות במקום ניצול משאבים. האינטרסים הביטחוניים של האיחוד האירופי מתמקדים בהרתעת תוקפנות רוסית ובשימור יציבות אזורית, בייחוד לנוכח המלחמה בין רוסיה לאוקראינה וחוסר הוודאות הגובר לגבי האמינות האמריקאית בעת כהונת טראמפ השנייה. מבחינה כלכלית האיחוד האירופי תומך בחדשנות ובפיתוח בר-קיימא באזור הארקטי, ולעיתים קרובות מציב את האחריות הסביבתית לפני אינטרסים של מסחר או כריית משאבים.

ארצות הברית מציגה פרופיל מגוון יותר בעניין האזור הארקטי, עם סדרי עדיפויות המשתנים באופן ניכר בהתאם לממשל הפוליטי שבשלטון. לפני כהונת טראמפ השנייה, המדיניות האמריקאית באזור הארקטי תאמה באופן כללי למדיניות האיחוד האירופי והדגישה הסתגלות לשינויי אקלים, זכויות ילידים וביטחון מבוסס בריתות באמצעות נאט"ו, אולם המדיניות הנוכחית שינתה כיוון במידה רבה. שינויי אקלים אינם בעדיפות כעת, והדגש הוא על ניצול כלכלי של משאבי האזור הארקטי, לרבות שיתוף פעולה אפשרי עם רוסיה. גם מדיניות הביטחון קיבלה אופי הנוטה יותר לחד-צדדיות, עם דגש מופחת על שיתוף פעולה טרנס-אטלנטי ודגש רב יותר על הכרזת הדומיננטיות האסטרטגית של ארצות הברית, גם לנוכח התנגדות דו-מפלגתית לשאיפות של סין באזור הארקטי.

מנגד, סין מתייחסת לאזור הארקטי בעיקר כאל מרחב של הזדמנויות כלכליות ואסטרטגיות. החששות האקלימיים הם בעיקר אינסטרומנטליים, והעיסוק בהם הוא בעיקר בדיפלומטיה מדעית או בפורומים רב-צדדיים שבהם השיח הסביבתי תומך ביעדים פוליטיים כלליים. מבחינה ביטחונית, בהיותה מדינה לא-ארקטית מבקשת סין להכשיר את נוכחותה באמצעות שותפויות – בעיקר עם רוסיה – ודרך ביסוס נוכחות ארוכת טווח במוסדות ממשל ארקטיים. מבחינה כלכלית סין היא האגרסיבית ביותר מבין ארבע המעצמות, ועושה שימוש ביוזמות כמו דרך המשי הקוטבית כדי להשקיע בתשתיות, להבטיח גישה למשאבים ולהרחיב נתיבי סחר. התנהגותה משקפת אסטרטגיה המתייחסת לאזור הארקטי כאל שלוחה לשאיפותיה הכלכליות הגלובליות, שלא פעם עומדות בסתירה לקיימות סביבתית.

רוסיה רואה באזור הארקטי הן סוג של חיץ אסטרטגי והן צינור חמצן כלכלי. האזור ממלא תפקיד מרכזי במעמדה הצבאי מתוקף היותו המקום המאכלס את היכולות למכה שנייה גרעינית ובסיס בטוח יחסית לתמיכה בפעילות הצבאית באוקראינה. מבחינה כלכלית האזור הארקטי הוא המפתח לשמירה על הכלכלה הרוסית בזמן מלחמה, בפרט באמצעות הפקת נפט, גז ומינרלים. רוסיה גם אינה רואה בשינויי אקלים משבר אלא הזדמנות להשגת גישה וכרייה של משאבים חדשים. מעורבותה באזור הארקטי מונעת על ידי רצון בריבונות, ביטחון וצורך כלכלי, לרוב תוך התחשבות מועטה בלבד בהשלכות סביבתיות או בנורמות ממשל רב-צדדיות.

לסיכום, האסטרטגיות של ארבע המעצמות באזור הארקטי נבדלות לא רק במדיניות המרכזית של כל אחת מהן אלא גם בערכים ובמטרות ארוכות הטווח שבבסיסה. האיחוד האירופי נותן עדיפות לקיימות, סין מדגישה התרחבות כלכלית, רוסיה שואפת להישרדות אסטרטגית ולרווחיות וארצות הברית מתנדנדת בין רב-צדדיות לחד-צדדיות לפי שינויים פוליטיים פנימיים. הגישות השונות מערימות קשיים על הממשל הקולקטיבי של האזור הארקטי דווקא בתקופה שבה עולה צורך דחוף בשיתוף פעולה כדי לנהל סיכונים אקולוגיים ולמנוע הסלמה גיאופוליטית. ללא מסגרת משותפת או דיאלוג מתמשך, האזור הארקטי מסתכן בכך שבמקום מרחב לשיתוף פעולה ומדע הוא יהפוך זירה לפיצול, לניצול משאבים וליריבות אסטרטגית.

מקורות

וויסקו, פ' (2025, 24 במארס). דרקון בקרח – האינטרסים הגיאו-אסרטגיים של סין באזור הארקטי. מבט על, גיליון 1966, המכון למחקרי ביטחון לאומי.  https://tinyurl.com/3f3ahzzk

וולפסון, ע' (2025, 14 בינואר). למה כולם רוצים את גרינלנד, ומהי הסכנה המסתתרת? Ynet. https://tinyurl.com/2rc8wsk9

AFP (2024, November 20). NATO holds large Arctic exercises in Russia's backyard. VOA. https://tinyurl.com/3mkbrb4h

Arctic Council (n.d.-a). About the Arctic Council. https://arctic-council.org/about/

Arctic Council (n.d.-b). Arctic peoples. https://tinyurl.com/5t4cr5pk

Arctic Council (n.d.-c). Arctic states. https://arctic-council.org/about/states/

Arctic Council (2024, February 28). Arctic Council advances resumption of project-level work. https://tinyurl.com/774uxwx2

ARICE (n.d.). Goals and Objectives. https://tinyurl.com/4e2jd6bv

Balashova, E., & Gromova, E.A. (2017). Arctic shelf development as a driver of the progress of the Russian energy system. MATEC Web of Conferences, 106.
DOI: https://doi.org/10.1051/matecconf/201710606008

BBC (2022, May 15). Ukraine war: Sweden and Finland confirm NATO plans in historic shift. https://tinyurl.com/43nxcxn8

BBC (2024, May 9). Greta Thunberg: Who is the climate activist and what has she achieved? https://tinyurl.com/ytm7bwsn

Bennett, M. (2021, February 26). Mining the sky: Synthetic diamonds imperil Arctic economies. Cryopolitics. https://tinyurl.com/y92nm5kn

Bermudez, J., Conley, H.A., & Melino, M. (2020a, March 27). Ice curtain: Hunting for Russia’s newest military ‘treasures in the far north’. CSIS. https://tinyurl.com/4by2nz59

Bermudez, J., Conley, H., and Melino, M. (2020b, March 30). Ice curtain: S-400 deployments and enhanced defense of Russia’s western Arctic (Rogachevo Air Base). CSIS. https://tinyurl.com/4k9h5239

Bischoff, K. (2023, 3 August). Northern Sea Route: The rising Chinese influence and Russia's concessions. Risk Intelligence. https://tinyurl.com/3r67za22

Black, J., Kleberg, C., & Silfversten, E. (2024). NATO enlargement amidst Russia’s war in Ukraine. RAND Europe. https://tinyurl.com/8b64ach2

BLG (2020, December 23). Government blocks acquisition of Canadian gold mine citing national security threat. https://tinyurl.com/5x2ez3az

Bochove, D. (2024, September 6). China’s Arctic dreams make a tiny port a global prize. https://tinyurl.com/bddtnv9w

Boulègue, M., Ålander, M., Collén, C., Lucas, E., Sendak, C., & Viksnins, K. (2024, December 5). Up north: Confronting Arctic insecurity implications for the United States and NATO. CEPA. https://tinyurl.com/54r7rtn9

Bowmer, R., & Thiessen, M. (2024, September 29). Climate change destroyed an Alaska village. Its residents are starting over in a new town. AP News. https://tinyurl.com/yab9yufe

Bradley (2023, August 15). Melting Arctic to open up new trade routes and geopolitical flashpoints. https://tinyurl.com/34anup2e

Breum, M. (2016, December 20). Analysis: Did the Danish PM prevent a Chinese acquisition on Greenland? High North News. https://tinyurl.com/4rfbad2j

Busch, G. (2017, April 29). Russia’s new Arctic military bases. Lima Charlie. https://tinyurl.com/5y4r6j79

Caprile, A., & Leclerc, G. (2024). Russia's 'shadow fleet': Bringing the threat to light. European Parliament Research Service. https://tinyurl.com/ycy4sz5y

Closson, S.R., (2017, June 26). Kennan cable no.24: Russian foreign policy in the Arctic: Balancing cooperation and competition. The Wilson Center. https://tinyurl.com/mbhupndw

Conley, H., Melino, M., and Alterman, J.B. (2020, March 26). The ice curtain: Russia’s Arctic military presence. CSIS. https://tinyurl.com/c5yzmsmx

Copernicus (2024, October 10). Copernicus Polar Roadmap: C3S and CAMS data support Arctic policymaking. https://tinyurl.com/yc74ddnx

CRS (2025, July 14). Changes in the Arctic: Background and issues for Congress. Congress.GOV, Congressional Research Service. https://tinyurl.com/3yewk7nr

Daly, J.C.K. (2024, September 5). China and Russia expand cooperation on Arctic transit infrastructure. Diplomacy, 21(127), Jamestown. https://tinyurl.com/2mn24mhn

Daly, T., & Lewis, J. (2020, December 23). Canada rejects bid by China's Shandong for Arctic gold mine on security grounds. Reuters. https://tinyurl.com/4vxbm36n

Darvas, Z., & Martins, C. (2022, September 8). Russia’s huge trade surplus is not a sign of economic strength. Bruegel. https://tinyurl.com/3p6hamp5

Degeorges, D. (2013, January 13). The Arctic - a region of the future for the European Union and the world economy. Fondation Robert Schuman. https://tinyurl.com/dzhenfhk

Dempsey, H. (2019, August 2). Saipem secures Arctic LNG 2 project contract. Financial Times. https://tinyurl.com/2c2uxrca

Doshi, R., Dale-Huang, A., & Zhang, G. (2021). Northern expedition: China’s Arctic activities and ambitions. Brookings. https://tinyurl.com/mrybwfpj

Downing, S. (2025, March 30). Compare and contrast: Gov. Walker signed pact with communist China, while Gov. Dunleavy deals with free Taiwan for natural gas sales. Must Read Alaska. https://tinyurl.com/3s2pzvuk

Edvardsen, A. (2024, January 12). Russia’s forces in the high north: Weakened by the war, yet still a multidomain threat [Translation: B.A. Hansen]. High North News. https://tinyurl.com/33p9t9u9

Edvardsen, A. (2025, April 16). The Kingdom of Denmark's upcoming Arctic Council chairship: Indigenous and Arctic people at the top of the agenda [Translation: B.A. Hansen]. High North News. https://tinyurl.com/3fe5teh4

eia - U.S. Energy Information Administration (2012, January 20). Arctic oil and natural gas resources. https://tinyurl.com/2sz4mz9d

Eni (2011, February 9). Eni starts production from the Nikaitchuq field in Alaska. https://tinyurl.com/3c9mtb38

Eni (2018, December 12). Eni announces creation of Vår Energi. https://tinyurl.com/2s4aefk4

 Eni (2024, November 4). Eni: sale of upstream assets in Alaska to Hilcorp completed. https://tinyurl.com/yfsed8xj

European Council (n.d.). Fit for 55. https://tinyurl.com/mt773xe7

European Commission (n.d.). Horizon Europe. https://tinyurl.com/4m7a3bsm

ExxonMobil (2022, March 1). ExxonMobil to discontinue operations at Sakhalin-1, make no new investments in Russia. https://tinyurl.com/vw8xyab6

Federal Foreign Office (2024). Germany’s Arctic policy guidelines. https://tinyurl.com/bdzf2k3t

Fenton, N., & Kolyandr, A. (2025, April 11). Down but not out: The Russian economy under Western sanctions. CSIS. https://tinyurl.com/bdhybm4y

Fontenrose, K. (2025, March 27). A US-Saudi deal without Israel? Here’s what the US should ask for. Atlantic Council. https://tinyurl.com/422rew6d

Gardner, T. (2025, April 25). US plans Alaska LNG summit, will urge Japan, South Korea to support project. Reuters. https://tinyurl.com/53es8c3t

Gardus, M., & Savytskyi, O. (2024, April 25). US sanctions deep freeze Russia’s Arctic-2 LNG hub. Here’s what can kill it for good. Euromaidan Press. https://tinyurl.com/4e7p2kak

Geological Survey of Norway (2016). Mineral resources in the Arctic: An introduction. https://tinyurl.com/y3yvr593

German Arctic Office; AWI (2022). EU Engagement in the Arctic. https://tinyurl.com/ywcrnsbt

Godfrey, M. (2024, December 19). Norway continues to see gains from Chinese seafood exports as 2024 comes to a close. SeafoodSource. https://tinyurl.com/ypvc2bvv

Gordon, C. (2023, January 27). Report: Despite losses in Ukraine, Russia remains a threat in the Arctic. Air & Space Forces. https://tinyurl.com/2jajwaam

Gronholt-Pedersen, J., & Fouche, G. (2022, November 16). Insight: NATO allies wake up to Russian supremacy in the Arctic. Reuters. https://tinyurl.com/mwufyynh

Hagen, D. (2024, August 9). EPA says red dog mine failed to identify hazardous waste for over 4 years. KTOO. https://tinyurl.com/43zbve32

Hall, M. (2021, June 29). Eyes on Greenland: How global superpowers can court Greenland in a rare earths tug of war. Mining Technology. https://tinyurl.com/3fmwvyxa

Hansen, B.A. (2025, April 11). Research institute Wilson Center shuts down after executive order. High North News. https://tinyurl.com/46yxszmm

Hardy, E. (2025, July 4). Russia spies opportunity in warming Arctic. The Parliament. https://tinyurl.com/2vjkvs8x

Higgins, A. (2013, March 22). Teeing off at edge of the Arctic? A Chinese plan baffles Iceland. The New York Times. https://tinyurl.com/yfxpze33

Hinshaw, D., & Page, J. (2019, February 10). How the Pentagon countered China’s designs on Greenland. The Wall Street Journal. https://tinyurl.com/vbexpsbv

Homeland Security (2024, November 13). United States, Canada, and Finland sign MOU to build Arctic and polar icebreakers. https://tinyurl.com/ym73jc67

Humpert, M. (2011, September 15). The future of the Northern Sea route - A “golden waterway” or a niche trade route. The Arctic Institute. https://tinyurl.com/5967dpr7

Humpert, M. (2022, May 2). Total announces $4.1bn write-off placing future of Russian Arctic LNG projects in further doubt. High North News. https://tinyurl.com/aktk3m4u

Humpert, M. (2023a, February 17). Ukraine war taking toll on Arctic material and personnel. High North News. https://tinyurl.com/442srh66

Humpert, M. (2023b, December 21). Northern sea route saw seven containership voyages in 2023, including controversial Chinese container ship. High North News. https://tinyurl.com/mtccsh4a

Humpert, M. (2024, October 21). U.S. Arctic presence falters as Nome deepwater port solicitation canceled. gCaptain. https://tinyurl.com/5bbd4j9h

Humpert, M. (2025a, April 3). Russia continues working on sanctioned Arctic LNG 2 with Wison power modules installation and gas flaring. High North News. https://tinyurl.com/y988bn7r

Humpert, M. (2025b, April 21). China looking to buy more Russian Arctic LNG as EU aims to announce plans in May to phase out imports. High North News. https://tinyurl.com/5c62ezp5

Hybrid CoE (2021, December 17). Security and hybrid threats in the Arctic: Challenges and vulnerabilities of securing the Transatlantic Arctic. Research Report 4. https://tinyurl.com/yc2bwe9x

Ikonen, E. (2015) Arctic governance from regional and international perspectives: Addressing the effectiveness of the Arctic Council as a regional regime. [Master Thesisi]. Norwegian University of Life Sciences. https://tinyurl.com/43jx74tk

International Relations and Defence Committee (2023, November 29). Our friends in the North: UK strategy towards the Arctic - Chapter 2: The Russia challenge and deterrence in the Arctic. British Parliament. https://tinyurl.com/47k874r4

Jiang, Y. (2021). Chinese investments in Greenland: Origins, progress and actors. DIIS. https://tinyurl.com/2wxt7c3t

Judah, J., Sonne, P., & Troianovski, A. (2025, June 7) Secret Russian intelligence document shows deep suspicion of China. The New York Times. https://tinyurl.com/3zp5jkz4

Kalashnikov A.O., Konopleva N.G., & Danilin K.P. (2023) Rare earths of the Murmansk Region, NW Russia: Minerals, extraction technologies and value. Applied Earth Science 132(1), 52-61. https://doi.org/10.1080/25726838.2022.2153000

Katinas, P. (2024, August 23). The rise of ‘shadow’ LNG vessels: A new chapter in Russia’s sanctions evasion strategy. CREA. https://tinyurl.com/bdf2v222

KCCI (2025, April 25). Proposed NOAA budget cuts target atmospheric research, data, and weather satellites.

YouTube. https://tinyurl.com/2vmdbxxu

Kendall-Taylor, A., & Lokker, N. (2023). Factors shaping Russia-China military cooperation. In Russia-China defense cooperation: A CNAS Working Paper (pp. 4–6). Center for a New American Security. http://www.jstor.org/stable/resrep49127.4

Khanna, M. (2025, March 19). China and the Arctic: An Overview. ORF. https://tinyurl.com/5byr265a

Kontorovich, A.E. (2015, August 30). Oil and gas of the Russian Arctic: History of development in the 20th century, resources, and strategy for the 21st century. Science First Hand. https://tinyurl.com/4y2js4ek

Koralova, L. (2024, June 7). Russia says its forests can absorb its greenhouse gas emissions. Climate change and poor forestry standards make this unlikely. The Moscow Times. https://tinyurl.com/un2d8wjc

Lajeunesse, A., & Lalonde, S. (2023). Chinese marine scientific research in the Arctic. Naval Association of Canada. https://tinyurl.com/yek3scv7

LKAB (2023, January 12). Europe’s largest deposit of rare earth metals located in Kiruna area. https://tinyurl.com/y363svem

Marine Insight (2025, May 13). China & Russia plan to strengthen new Arctic shipping & logistics hubs. https://tinyurl.com/3n6jecp2

Matthews, D. (2023, November 14). News in depth: Russian researchers disappear from academic conferences as isolation bites. Science Business. https://tinyurl.com/yyw3pttw

McVeigh, K. (2022, April 10). ‘Black carbon’ threat to Arctic as sea routes open up with global heating. The Guardian. https://tinyurl.com/yc88punu

Meduza (2025, July 15). The ‘ship of shame’: After years of trouble, Russia’s only aircraft carrier may be headed for the scrap heap. https://tinyurl.com/2saczvz9

Moyer, J.C. (2024, April 3). Finland’s remarkable first year in NATO. Wilson Center. https://tinyurl.com/4he7vp2t

NATO (2025a, June 20). Relations with the European Union. https://tinyurl.com/5wtxfjzz

NATO (2025b, November 13). National exercises and activities. https://tinyurl.com/2rasdnxj

News in English.no (2017, November 7). Chinese get to build new bridge. https://tinyurl.com/5y9mfeat

Nikolov, B. (2025, May 5). Images reveal Tu-95 bomber buildup at remote Belaya air base. Bulgarian Military. https://tinyurl.com/yc44bh6v

Nilsen, T. (2021, March 5). Finland’s military blocked a Chinese bid to buy an Arctic airport for climate research flights. Arctic Today. https://tinyurl.com/4tznnrpc

Nilsen, T. (2024, July 21). B-52 on first time mission over northern Finland. The Barents Observer. https://tinyurl.com/4xzffcxk

Nilsen, T. (2025, May 4). NATO kicks off largest at-sea live-fire exercise in the European theater this year. The Barents Observer. https://tinyurl.com/yz27utek

Paul, M., & Swistek, G. (2022, February 2). Russia in the Arctic. SWP. https://tinyurl.com/399mhnxy

Pechko, K. (2025, January 7). Rising tensions and shifting strategies: The evolving dynamics of US grand strategy in the Arctic. The Arctic Institute. https://tinyurl.com/42zkr3a2

Pezard, S., Flanagan, S.J., Harold, S.W., Chindea, I.A., Sacks, B.J., Tingstad, A., Finazzo, T., & Kim., S. (2022). China’s strategy and activities in the Arctic. RAND Corp. https://tinyurl.com/ywh63jrd

Philp, C., & Parfitt, T. (2025, June 1). Inside Operation Spider’s Web: Ukraine ‘destroys 40 Russian bombers’. The Times. https://tinyurl.com/4b87t3pc

Polovtseva, M. (2020, November 3). A blessing and a curse: Melting permafrost in the Russian Arctic. The Arctic Institute. https://tinyurl.com/4damk8j5

Puranen, M., & Kopra, S. (2023). China’s Arctic Strategy – A comprehensive approach in times of great power rivalry. Scandinavian Journal of Military Studies, 6(1), 239–253.
DOI: 10.31374/sjms.196

Rao, I., & Gruenig, M. (2024, November 21). Sanction-proof? Russia’s Arctic ambitions and the China factor. The Arctic Institute. https://tinyurl.com/44a7e2ev

Rankin, J. (2021, October 13). EU aims for greater Arctic role and calls for oil, coal and gas to stay in the ground. The Guardian. https://tinyurl.com/3wbszbcp

Rantanen, M., Karpechko, A.Y., Lipponen, A., Nordling, K., Hyvärinen, O., Ruosteenoja, K., Vihma, T., & Laaksonen, A. (2022). The Arctic has warmed nearly four times faster than the globe since 1979. Commun Earth Environ 3, 168. https://doi.org/10.1038/s43247-022-00498-3

Rasheed, S. (2025, April 17). Small island states are leading the fight against climate change. FPIF. https://tinyurl.com/mryp2vn4

Reeves, T. (2025, July 16). Just in: China, Russia increase Arctic cooperation, but distrust presents roadblocks, report says. National Defense. https://tinyurl.com/3e6w2ha8

Regehr, E. (2018, March 1). Replacing the North Warning System: Strategic competition or Arctic confidence building? The Simons Foundation. https://tinyurl.com/yc5d5hsw

Reuters (2021, November 10). Greenland bans uranium mining, halting rare earths project. https://tinyurl.com/2wrztemj

Reuters (2024, July 24). Russia and Chinese nuclear-capable bombers patrol near United States. https://tinyurl.com/y43eye6x

Reuters (2025, March 17). Russia plans to launch large-scale lithium production in 2030. https://tinyurl.com/3vnxy7n2

Renaudin, A. (2024, November 12). France’s strategic role in NATO's Arctic ambitions: A non-Arctic power's perspective. The Arctic Institute. https://tinyurl.com/y88sn9px

Rumer, E., Sokolsky, R., & Stronski, P. (2021, March 29). Russia in the Arctic - A critical examination. Carnegie Endowment. https://tinyurl.com/yw6jcw4c

Russia’s Pivot to Asia (2025, March 16). China wants to invest in Arkhangelsk deep water port. https://tinyurl.com/yrrpmnn3

Sakib, S.M.N. (2022). Assessing the impact of Arctic melting in the predominantly multilateral world system. Asian Pacific Journal of Environment and Cancer, 5(1), 25-43. https://tinyurl.com/49emwf52

Savytskyi, O. (2024, October 17). Russia’s Arctic fossil fuel boom fuels Ukraine war and climate crisis. Euromaidan Press. https://tinyurl.com/y3buszbd

Shemetov, M. (2021, October 18). Permafrost thaw is threatening homes and infrastructure in Siberia and the Russian Arctic. Arctic Today. https://tinyurl.com/4h6v5scs

Shevchenko, V. (2025, May 30). How the West is helping Russia to fund its war on Ukraine. BBC. https://tinyurl.com/mu4jn3sd

Sönmez, D. (n.d.). Russia’s changing Arctic policy: from economic ambitions to military dominance. The Loop, ECPR. https://tinyurl.com/3tt69mhv

Spring, J. (2025, March 20). Interior to open millions of acres in Alaska to drilling and mining. The Washington Post. https://tinyurl.com/422wzn4d

Staalesen, A. (2019, August 7). Moscow supports Vostok Coal’s expansion into protected Arctic tundra. Radio Canada International. https://tinyurl.com/3nb28943

Staalesen, A. (2024, August 1). Chinese developers come to lithium mine in Murmansk. The Barents Observer. https://tinyurl.com/bdehr9b8

Staalesen, A. (2025, April 8). At northernmost military base Nagurskoye, a show of new radar and Chinese anti-drone weapon. The Barents Observer. https://tinyurl.com/mtjjm9tr

Stammler, F. (2023, January 20). New film shows the dramatic effects of climate change for the entire lifestyle of Nenets people. Arctic Centre, University of Lapland. https://tinyurl.com/4td3m53t

State Council (2018, January 26). China’s Arctic policy. The People’s Republic of China. https://tinyurl.com/yc7jkjtx

Taub, B., & Pellegrin, P. (2024, September 9). Russia’s espionage war in the Arctic. Pulitzer Center. https://tinyurl.com/ycx4fczf

Teeple, N. (2021, June 22). The impact of the post-arms control context and great power competition in the Arctic. The Arctic Institute. https://tinyurl.com/bdf8vthe

The Belfer Center (2024, October 2). Demystifying the Polar Silk Road: What we know about China’s Arctic investments. https://tinyurl.com/yse2xmfp

The Moscow Times (2022, July 4). Russia replaces disappearing western gadgets with Chinese brands. https://tinyurl.com/2kswnte9

The White House (2022, October). National strategy for the Arctic region. https://tinyurl.com/3zpvkj49

The White House (2023, October 18 ). Implementation plan for the 2022 National Strategy for the Arctic region. https://tinyurl.com/2kpaxw9v

The White House (2025a, January). Implementation report for the 2022 National Strategy for the Arctic region. https://tinyurl.com/mu4vu63j

The White House (2025b, January 20). Unleashing Alaska’s extraordinary resource potential. https://tinyurl.com/4swkjdyz

Thorsson, E. (2025, January 31). ‘207 weeks to go’ — Norwegian foreign minister remarks on U.S. unpredictability. The Barents Observer. https://tinyurl.com/4x4sptbe

Todorov, A. (2023, August 23). Arctic shipping: Trends, challenges and ways forward. Belfer Center. https://tinyurl.com/4wzsjhs8

Tracy, E.F. (2023, November 30). For the good of the whole planet, stop fossil fuel production in the Arctic. WWF. https://tinyurl.com/9vjcrpj4

UAWire (2025, May 6). Key Russian commander appointed by Putin killed in Ukraine. https://tinyurl.com/bdh98rvb

Urdal. S. (2024, April 29). Norway tackles the grid bottleneck in European offshore wind power. Business Norway. https://tinyurl.com/yxx76fea

U.S. Congress (2015). Charting the Arctic: Security, economic, and resource opportunities. Hearing 114-127. https://tinyurl.com/42axeamn

Ustymenko, B. (2025, April 9). Putin’s Arctic ambitions: Russia eyes natural resources and shipping routes. Atlantic Council. https://tinyurl.com/2s3rusjx

Van Loon, K., & Zandee, D. (2024, December). Shifts in Arctic security. Clingendael Institute. https://tinyurl.com/5ey4pxuv

Videmšek, B. (2024, October 3). Cold War at the bottom of the sea. Revolve. https://tinyurl.com/25ty8avn

Vyushkova, M. (2025, August 1). The Arctic Indigenous peoples and Russia’s war in Ukraine. LSE. https://tinyurl.com/rvnbrnfd

Washington Post Staff (2025, May 2). Here’s what Trump’s budget proposal cuts by agency. The Washington Post. https://tinyurl.com/226rzm28

Wei, Z., Chen, H., Lei, R., Yu, X., Zhang, T., Lin, L., Tian, Z., Zhuang, Y., Li, T., & Yuan. Z.(2020). Overview of the 9th Chinese national Arctic research expedition. Atmospheric and Oceanic Science Letters, 13(1), 1-7. https://doi.org/10.1080/16742834.2020.1675137

Williams, H., Bingen, K.A., & MacKenzie, L. (2024, July 30). Why did China and Russia stage a joint bomber exercise near Alaska? CSIS. https://tinyurl.com/2kzabvew

Wilson Center (n.d.). Polar institute. https://tinyurl.com/59am5cxr

Wikivoyage (n.d.-a). Pevek. https://tinyurl.com/apuu4k2z

Wikivoyage. (n.d.-b). Tiksi. https://tinyurl.com/9bmxbynf

Wilson, A. (2020, December). EU strategy for offshore renewable energy. European Parliament. https://tinyurl.com/ydn8ttkr

Wilson Center (2024, May 6). EU-US Arctic cooperation. https://tinyurl.com/37ypkk5j

WWF (2025, March 28). Artic Sea ice maximum: Crisis as ice melts and risks rise. https://tinyurl.com/3s437fax