פרסומים

מלחמת רוסיה-אוקראינה הניעה תהליכים בעלי השלכות דרמטיות, חלקן בעלות השפעה רוחבית, ואף כלל עולמית. בין שלל הנושאים, האנטישמיות וזיכרון השואה הפכו מעין ״נזק אגבי״ ב”מלחמת הנרטיבים״ בין שתי המדינות הלוחמות, ועוצמתו הולכת וגוברת.

התפתחויות מהשבועות האחרונים מספקות עדויות נוספות למגמה מסוכנת זו. נשיא רוסיה  מתייחס למלחמת ארצו באוקראינה מנקודות מבט אידיאולוגית והיסטורית, כפי שאימץ גישה זו כעילה רשמית לפתיחתה. ב-5 בספטמבר, במהלך ישיבת הוועדה המארגנת ״Pobeda״ (״ניצחון״), הגוף המייעץ לנשיא בתחום החינוך הפטריוטי, אמר פוטין כי הנאציזם אומנם הובס, אך לא חוסל וצורות הביטוי העכשוויות שלו הן רוסופוביה או אנטישמיות, האדרת הפושעים הנאצים. זאת, בעוד התעמולה הניאו-נאצית הפכה נורמטיבית במדינות הבלטיות ובאוקראינה. רצח של מיליון וחצי יהודים באוקראינה, לפי פוטין, בוצע על ידי משתפי הפעולה האוקראינים ולא על ידי הגרמנים, בעוד לדבריו, יחידות אס.אס, לא מצאו לנכון לקחת חלק בהוצאות להורג המוניות אלה. כך למעשה, פטר פוטין את גרמניה הנאצית מאחריותה לרצח יהודי אוקראינה, וסילף עובדות היסטוריות לשם שימוש חוזר בשואה למטרותיו הפוליטיות.

לאחר הישיבה התראיין פוטין לערוץ הטלוויזיה הממלכתי וחידד את מסריו: ״המפעילים מהמערב הציבו בראש אוקראינה המודרנית אדם שהוא יהודי אתני, בעל שורשים יהודיים, ממוצא יהודי. ובכך, לדעתי, נראה שהם מחפים על מהותה האנטי-אנושית שנמצאת בבסיס המדינה האוקראינית המודרנית. זה מצב מעורר בחילה כיוון שיהודי מחפה על האדרת הנאציזם ועל אלה שהובילו בזמנו את השואה באוקראינה, להשמדת אחד וחצי מיליון בני אדם".

סגנון הצהרותיו של נשיא רוסיה (יוצא ה-ק.ג.ב.) משקף תפיסות קונספירטיבית, אנטי-מערבית, מהולה באנטישמיות. מאז תחילת המלחמה מקפיד פוטין לקדם נרטיב של שלילת לגיטימציה מאוקראינה כמדינה עצמאית, שבה נערכות בחירות דמוקרטיות חופשיות, תוך הטלת האשמה על המערב כתומך במשטר הניאו-נאצי בקייב ודמוניזציה של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי כיהודי שקשר את עצמו לכוחות האופל. לפני מספר חודשים אף כינה אותו פוטין ״חרפת העם היהודי״. האמירות האלה מצטרפות לשורת התבטאויות של רוסים בכירים מאז תחילת המלחמה, ביניהם שר החוץ סרגיי לברוב על ״שורשיו היהודים של היטלר״, או מאמרו של עוזרו של ראש המועצה לביטחון לאומי, שבמאמר שפורסם בעיתון רב תפוצה הגדיר את תנועת החב״ד כאחת הכתות הדתיות המסוכנות שהשתלטו על אוקראינה.

הנרטיב המכונן וההקשר ההיסטורי

הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה - המינוח המקובל ברוסיה למלחמת העולם השנייה - של ברית המועצות נגד הנאצים, קודם על-ידי הנשיא פוטין מאז כהונתו הראשונה כערך יסוד, או כפי שמגדירים זאת חוקרי רוסיה, ״מיתוס מכונן״ של הלאומיות הרוסית המודרנית. במרוצת השנים השביח פוטין את מסורת הנצחת המלחמה לממדים העולים על אלה שאפיינו אותה בתקופה הסובייטית. גאוות הניצחון הפכה לחזות הכול של הפטריוטיות הרוסית בת זמננו, זאת על חשבון האמת ההיסטורית ועל חשבון תרומתם של שאר עמי ברית המועצות, כולל האוקראינים שהיוו כרבע מחיילי הצבא הסובייטי בתקופת המלחמה.

שימוש בנרטיבים היסטוריים לצורך גיבוש הזהות הלאומית אינו ייחודי לרוסיה – רוב מדינות העולם מתמודדות עם עברן באמצעות פרשנות שניתנת לאירועים ותהליכים היסטוריים. עם זאת, קיימים הבדלים מהותיים בין התמודדות עם סוגיות אלה בחברות פלורליסטיות, המאפשרות ריבוי דעות ופרשנויות, לבין מדינות אוטוריטריות שבהן ההיסטוריה היא כלי בידי השלטון לניסוח נרטיב אחיד ובלתי מעורער. והצורך להתמודד עם עבר השנוי במחלוקת לא פסח על אף מדינה בגוש הסובייטי, שבה התרחשו קרבות במלחמת העולם השנייה, כולל רוסיה ואוקראינה.

בשונה מהנרטיב הסובייטי, שהתעלם לחלוטין מהשואה, בנרטיב המלחמה הפטריוטית הגדולה שקידם  פוטין הוגדר לה מקום חשוב. הוא הוביל את השיח הרשמי בנושא השואה מאז 2003, ואף הפך אותו לאחד הכלים בהתמודדותה של רוסיה בזירה הבינלאומית מול מדינות בלטיות, אוקראינה ו״המערב הקולקטיבי״. מאז 2005, רוסיה קידמה החלטה שנתית בעצרת האו״ם בנושא המאבק בהאדרת הנאציזם, שתכליתה ״להביך״ את המדינות הבלטיות  ואוקראינה בשל תמיכתן, כביכול, בתנועות הניאו-נאציות בהן. ארצות הברית ואוקראינה התנגדו להחלטה, מדינות האיחוד האירופי נמנעו בדרך כלל, זאת בשל אופייה המניפולטיבי של ההחלטה. בנובמבר 2022 הצביעו נגד החלטה זו יותר מ-50 מדינות, והתקבל תיקון, למרות התנגדותה של רוסיה, אשר האשים אותה בשימוש בנושא המאבק בנאציזם למטרות פוליטיות ולהצדקת פלישתה לאוקראינה.

לעומת זאת, זיכרון השואה לא קיבל בולטות בזירה הפנימית - בתוכניות לימוד או באירועי הנצחה. לדוגמא, ברוסיה לא מציינים את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שרוסיה הייתה אחת השושבינות של החלטת האו״ם בנושא. יום זה לא זכה עד היום בהכרה רשמית של הממשלה או של הפרלמנט הרוסי, למרות פניות חוזרות ונשנות של ראשי הקהילה היהודית. לחילופין, בתקופת נשיאותו של פוטין הוצג נושא השואה תמיד  בשני הקשרים בלבד: תפקידו של הצבא הסובייטי בשחרור מחנות השמדה וגבורתם של חיילים ממוצא יהודי בשורותיו. היבטים אחרים של השואה בהקשר הרוסי, למשל השמדת יהודים בשטחה של רוסיה בסיועם של משתפי פעולה מקומיים, לא זכה מעולם להתייחסות הממסד הרוסי.

מאז נפילתו של נשיא אוקראינה הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ׳ ב-2014, פוטין רואה את המשטר האוקראיני כבלתי לגיטימי וניאו-נאצי, שמעלה על נס את משתפי הפעולה עם הנאצים. לדידו, מדובר במשטר ניאו-נאצי ורוסופובי, שחרט על דגלו אפליה נגד דוברי רוסית באוקראינה ומשמש כלי בידי המערב להחלשתה והשמדתה של רוסיה. על רקע זה, בנאומו הטלוויזיוני שבישר על תחילת ״המבצע הצבאי המיוחד״ אמר פוטין כי מטרתו המרכזית היא – ״דה-נאציפיקציה״ של אוקראינה. יצוין כי מספר ימים לאחר הפלישה פרסמה קהילת ההיסטוריונים הבינלאומית מכתב פומבי שהאשים את פוטין בסילוף היסטוריה של אוקראינה ואופייה הניאו-נאצי.

אוקראינה עדיין מתמודדת עם עברה המורכב במלחמת העולם השנייה בהקשר של משתפי פעולה עם הנאצים ותהליך זה אינו חלק. עם זאת, בהשוואה למדינות אירופה האחרות בהן מפלגות ימין קיצוני זוכות לשיעורי תמיכה גבוהים ולייצוג בפרלמנטים, באוקראינה הן לא עברו את אחוז החסימה (חמישה אחוזים) בבחירות לפרלמנט ב-2014 ו-2019. המועמדים מטעמן בבחירות לנשיאות ב-2014 וב-2019 קיבלו פחות משני אחוזים מקולות הבוחרים.

הזווית הישראלית

פוטין לא הסתפק באמירות אנטישמיות נגד זלנסקי והתבטא לאחר מכן ברוח אנטישמית בגנות שני אנשים ידועים מאד ברוסיה, שכעת מתגוררים בישראל, אנטולי צ׳ובאיס (אבי והמיישם של תכנית ההפרטה בשנות ה-90, סגן ראש הממשלה, ומי שקידם את מינויו של פוטין ליורשו של הנשיא יילצין) וארקדי וולוז׳ (מייסד מנוע החיפוש הרוסי ״יאנדקס״ ובעל חברות טכנולוגיות נוספות, שעליו הוטלו סנקציות מערביות). בהתייחסותו לוולוז׳, אשר גינה רק לאחרונה את המלחמה באוקראינה (ככל הנראה בניסיון להשתחרר מהסנקציות), אמר פוטין כי עשה זאת כדי לרצות את השלטונות בישראל. באמירתו זו, שייך פוטין את ישראל הלכה למעשה למחנה מדינות המערב המתנגד למלחמה, וביטא חוסר התחשבות בניסיונותיה של ישראל להיתפס כגורם ניטרלי.

לסיכום, מאז תחילת המלחמה באוקראינה ניכרת עליה משמעותית בהתבטאויות בעלות קונוטציה אנטישמית מצד בכירים רוסיים, שדרני טלוויזיה, בלוגרים ואחרים. מצד אחד, הנשיא פוטין פעל לבלימת התבטאויות אנטישמיות, ולפי דיווחים שונים הוא התקשר במאי 2022 לראש ממשלת ישראל נפתלי בנט כדי להתנצל על ההתבטאות האנטישמית של לברוב. גם לאחר פרסום דברי שטנה נגד חב״ד, ראש המועצה לביטחון לאומי של רוסיה ניקולאי פטרושב, מהמעגל הראשון של מקורבי פוטין, פרסם התנצלות. מצד שני, אותו ראש המועצה משמיע תיאוריות קונספירציה ביחס לשליטתן בעולם של ״משפחות רוטשילד, רוקפלר וסורוס״. התבטאויותיו האחרונות של פוטין אינן מקריות ונותנות לגיטימציה ציבורית לשיח אנטישמי. מצוקתו של פוטין מאלצת אותו להרחיב את מעגל אויבי רוסיה והאשמים בכישלונותיו בחזית האוקראינית, והשימוש המניפולטיבי בנושא היהודי נופל על קרקע פורייה של הסנטימנט האנטישמי שהיה נפוץ בקרב האוכלוסייה הרוסית בתקופה הסובייטית וגם הרבה לפניה.

המאבק באנטישמיות ובניסיונות לעוות את זכר השואה מחייב תגובה מצד גורמים רשמיים של ישראל, וחוסר התגובה של הממסד הישראלי מעורר דאגה. מבחינתה של ישראל, זיכרון השואה והאמת ההיסטורית שלה הם אבני היסוד של התודעה הלאומית ונר לרגליה כחברה וכמדינה. יוזכר כי כשנשיא אוקראינה בנאומו לכנסת עשה שימוש לא ראוי בנושא השואה, דבריו זכו לגינויים חריפים של שרי הממשלה וחברי הכנסת. מומלץ לנהוג כך גם ביחס להתבטאויות האנטישמיות של נשיא רוסיה.