עדכן אסטרטגי
מאמר זה ינתח את עומקה ואת אופייה של תלות הגומלין הכלכלית בין איראן ובין האיחוד האירופי כדי לבחון מה הן המגבלות הכלכליות והפוליטיות שניצבות בפני מנהיגי ה- EU3 בבואם לבחון דרכים לגבש במסגרת האיחוד האירופי סנקציות עצמאיות נגד איראן. אמנם תלות הגומלין בין הצדדים מגבילה את מרחב התמרון של האיחוד האירופי, אך למרות זאת הוא בהחלט יכול לנקוט שורה של צעדים שיגרמו נזק של ממש לאיראן, בלי לסכן את יציבותן הכלכלית של מדינות האיחוד. תלות הגומלין בין איראן לאיחוד האירופי מקטינה את מרחב התמרון של האיחוד לגבש סנקציות כלכליות נגדה, אך למרות זאת אפשר להצביע על שורה של צעדים שיכולים לגרום לאיראן נזק כבד בלי לסכן את יציבותן של כלכלות אירופה. הקושי להוביל צעדים אלו נובע לא מחשש ליציבות הכלכלית ברמת המאקרו אלא מהחשש מהנזקים שהם יסבו לחברות ספציפיות. הגברת הלחץ של ארצות הברית על התאגידים הגדולים עשויה למתן את מידת ההתנגדות הפוליטית שהממשלות האירופיות צפויות לחוות מצדן. מלבד זאת, החלטה על הגברת הלחץ הפיננסי מצד גורמים אירופיים עשויה למתן את התופעה שרבים באיחוד חוששים ממנה: איבוד קבוע של השוק האיראני לידי חברות אחרות. מנהיגי ה-EU3, ובייחוד אנגלה מרקל, עדיין מעדיפים את המישור המולטי-לטראלי ומקווים שסין ורוסיה יצטרפו לסבב סנקציות שלישי במעוצת הביטחון. אם ייכשל ניסיון זה, ייאלצו מנהיגי ה-EU3 להשתתף במאבק פוליטי לא פשוט, הן ברמה הפנימית והן ברמה הכלל-אירופית. תוצאותיו של מאבק זה יקבעו כיצד תיראה כלכלת איראן בשנים הקרובות.