עדכן אסטרטגי

בשנים האחרונות גובר השיח בציבור ובמערכת הביטחון על פינוי יישובים במהלך עימות עתידי. המאמר סוקר את תמונת המצב הנוכחית באשר לתפיסות ולתכניות בתחום פינוי יזום של אוכלוסייה, תוך התמקדות בשיקולי המדיניות ובתהליכי קבלת ההחלטות ברמה הלאומית. המאמר עוסק גם בטיפול המתוכנן באוכלוסייה המתפנה באופן עצמאי, ובאוכלוסייה השוהה ברציפות במקלטים. הממצא העיקרי הוא שבהיעדר תפיסה לאומית מוסכמת ומחייבת בנושא הפינוי, נאלצים גופי הביצוע לפעול ללא הנחיה ברורה, והתוצאה היא חוסר תיאום. מצב זה עלול להוביל להחלטה מאוחרת על פינוי מאורגן, בשעה שחלקים באוכלוסייה מתפנים בכוחות עצמם. אנו ממליצים על גיבוש תפיסה לאומית שעיקרה הרחבת היקף האוכלוסייה המיועדת לפינוי מיישובים ברמת סיכון גבוהה ביותר, תוך מתן עדיפות גבוהה לקבוצות מוחלשות, לצד חיזוק משמעותי של מנגנוני החוסן החברתי של הרשויות המקומיות החלשות יותר, הנמצאות ברמת סיכון בינונית־גבוהה.

מילות מפתח: החזית האזרחית, חברה וביטחון, פינוי אוכלוסייה, רשות חירום לאומית, פיקוד העורף, אסון טבע, רעידת אדמה.