פרסומים

ב-4 ביוני 1989 הורה המנהיג דנג סיאו-פינג לצבא להיכנס בכוח לכיכר טיין-אן-מן ולחסל את הפגנות הסטודנטים במחיר דמים של אלפים, במטרה לשמור על יציבות שלטון המפלגה הקומוניסטית של סין. לאחר משבר קשה זה החליט דנג לוותר על תפקידו הרשמי האחרון כראש הוועדה הצבאית המרכזית, להופיע בפומבי באירועים ספורים על מנת להדגיש צורך בהמשך הרפורמות הכלכליות, ולהסתגר בביתו עד מותו ב-1997. אולם, לפני פרישתו הוא העביר להנהגת המפלגה הקומוניסטית מסר בנוגע להמשך הדרך הדיפלומטית מול העולם. בדבריו שהוגדרו כ- "מדיניות 24 הסימנים", נוסח החלק המרכזי כך: "שמור על פרופיל נמוך, תמשיך לפעול בעמימות" ("טַאוּ גוּאַנְג, יֶאנג חְוֶוי"). בהתאם, על סין "להיות מפוכחת, לשקול האירועים באופן קר ושקול, להיצמד לעקרונות המדיניים, לשמר את העוצמה, לנהוג בסבלנות ולא להיחפז בהצגת מנהיגות". על פי תפיסה זו, סין איננה צריכה להיות מובילה בזירה הבינלאומית, אין לה היכולת והאמצעים לכך ועליה לנהוג בצניעות ובזהירות, לדבר מעט ובמקביל לנסות להרוויח משהו. לאחר התפרקות ברית-המועצות אמר דנג כי יש מדינות מתפתחות המצפות מסין להיות המנהיגה שלהן, אולם ברור כי סין לא יכולה לעשות זאת, זה לא חלק מהאינטרסים הלאומיים הבסיסיים וסין איננה חזקה מספיק לנהוג כך. ואכן, לאורך השנים פעלה סין באופן מדוד ושקול, בעיקר מול ארצות הברית, והדיפלומטים שלה התנהלו בזירה הבינלאומית בפרופיל נמוך.

בפסגת האקלים שנערכה בקופנהגן בדצמבר 2009 התריס סגן שר החוץ הסיני חה יא-פיי ( He Yafei ) נגד נשיא ארצות הברית ברק אובמה ומנהיגים אירופאים, תוך שמנע התקדמות במשא ומתן ואף כינה את הדיפלומטים האמריקאים "חסרי היגיון". חה נחשב אז לכוכב עולה ולאחד המועמדים להתקדם עד לתפקיד שר החוץ. למרות שזכה לתגובות משבחות במדיה החברתית בסין, גורמים בכירים במפלגה החליטו להדיחו בשל התנהלותו הבוטה שפגעה באינטרסים הסיניים, והוא הוזז מתפקידו ולא קודם  לתפקידים משמעותיים. יתר על כן, ככל שסין התחזקה, כלכלית ומדינית, במיוחד בתקופה שלאחר המשבר הכלכלי ב-2008, התפתח ויכוח בממשל ובקרב חוקרים סינים לגבי השאלה האם רצוי לסין לשמר את המורשת שהותיר דנג, או לצאת לדרך חדשה, אסרטיבית יותר. יאנג וון-צ'אנג, לשעבר סגן שר החוץ הממונה על המזרח התיכון ולאחר מכן נשיא האקדמיה לדיפלומטים, טען במאמר ב-2011 כי במערב מפרשים בטעות את המסר הסיני כהתכוננות שקטה להוצאת החרב המבהיקה מהנדן והבהיר כי סין מחויבת למסר של דנג שקורא להמשיך את התפתחותה לעתיד בדרכי שלום.

ואולם, כשנתיים לאחר מכן, עם מינויו של סִי גִ'ין-פִּינְג לנשיא במארס 2013, החלה להשתנות תפיסתו של דנג ואת מקומה תופסת בשנים האחרונות דיפלומטיה יותר אסרטיבית ויוזמת. ההתקפות הישירות של ממשל טראמפ על סין, שכללו הצהרות נגד לגיטימיות שלטונה של המפלגה הקומוניסטית וכינוי נגיף הקורונה "הווירוס הסיני", תרמו להקצנת השיח הפומבי בין הצדדים. הדיפלומטים והדוברים הסינים כיום מגיבים באגרסיביות לביקורת ואינם חוששים מעימותים. ההתנהלות הנוכחית, המכונה במערב "דיפלומטיית הזאב הלוחם"  (Wolf warrior Diplomacy), בהשראת סרט פעולה סיני משנת 2017, חורגת מדפוסי הפעולה הסיניים המסורתיים ומסמנת קו חדש ותקיף ברוח "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה".

שני הדוברים הבולטים והבוטים בצד הסיני הינם ז'או לי-ג'יין (Zhao Lijian), דובר משרד החוץ,  וחו שי-ג'ין (Hu Xijin) עורך הגלובל טיימס, היומון הקיצוני של המפלגה. שניהם עושים שימוש נרחב בטוויטר ותוקפים באופן ישיר את היוצאים נגד סין, כולל הנשיא טראמפ ומזכיר המדינה מייק פומפאו. לדוגמה, לאחר התבטאות נוספת של הנשיא טראמפ נגד "הווירוס הסיני", כינה אותו חו שי-ג'ין "הנשיא הטיפש ביותר שהיה לארצות הברית". משרד החוץ הסיני יצא בחודש נובמבר 2020 בהתקפה חריפה נגד אוסטרליה, הפיץ מידע על אודות חקירה נגד חיילים אוסטרלים באשמה שהרגו אזרחים באפגניסטן כולל תמונה מזויפת של חייל אוסטרלי רוצח ילד, ודיפלומטית סינית הציגה בקנברה מסמך דרישות בן 14 נקודות לתיקון התנהגותה של אוסטרליה כלפי סין.

We are shocked by reports on the murder of Afghan civilians and prisoners by Australian special forces soldiers. We strongly condemn such acts in breach of international conventions and human conscience. We call for a thorough investigation and holding perpetrators accountable. pic.twitter.com/pMUyAHGvIs

— Lijian Zhao 赵立坚 (@zlj517) November 27, 2020

עד כמה מייצגים אותם דוברים את מדיניות בייג'ינג ופועלים בהתאם להוראות מגבוה, אפשר ללמוד ממאמר שפורסם ב-16 בדצמבר 2020 על ידי סוכנות הידיעות הרשמית סין-חואה, ויצא נגד "סינים רכים וחסרי ביטחון עצמי", שאינם חזקים מנטלית וממשיכים לקוד קידה לפני ארצות הברית ולכתוב על אודות יתרונותיה ומעלותיה. בין היתר נכתב כי "יש נאיביים שמאמינים שיש יתרון בפשרה, ואם סין לא תכה חזרה ולא תגיב לביקורת, אפשר יהיה למצוא דרך של שלום ושלווה. זהו טיעון אבסורדי, חסר אומץ ויושרה". המאמר מסיים בקביעה כי "העם הסיני לא חושש ויעמוד מול כל סכנה ומכשול, בלי לפחד ולשקשק, כל עוד יש ברשותנו ביטחון עצמי והחלטיות. הסתמכות עצמית בדרך לפיתוחה של סין הם התרופה מול אלו שעצמותיהם רכות". חלק מביטויים אלו מזכירים את תקופת מאו דזה-דונג, בטרם החלו הרפורמות וסין פתחה את שעריה למערב, ומעלים את השאלה האם סִי גִ'ין-פִּינְג מוביל את סין לתקופה נוספת של עריצות וסגירות תרבותית ומחשבתית.

המדיניות הנוכחית זוכה ככל הנראה לתשבחות מגורמים שמרנים במפלגה ומאזרחים סינים שמצדדים בקו תקיף וחזק נגד זרים, אולם היא מבודדת את סין, ובמדינות רבות מגבירה את האיבה כלפיה והחשש ממנה ומכוונותיה לעתיד. אפשר שהמאמר בסין-חואה של מצדדי הקו התקיף נכתב בעקבות ביקורת פנימית על התנהלות ההנהגה וכחלק מתהליך סתימת הפיות שמתקיים במפלגה ובאקדמיה כלפי מי שלא מסכים עם דרכו של סִי גִ'ין-פִּינְג.

עם כניסתו של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן לבית הלבן תעמוד סין בפני דילמה עקרונית לגבי המשך דרכה ומעמדה הגלובלי, לאור נטייתו של ממשל דמוקרטי לרכז קואליציות בינלאומיות ולשחזר את מעמדה של ארצות הברית כשחקן מרכזי בזירה המולטילטרלית. מכאן השאלה, האם סין תבחר להמשיך במדיניות אגרסיבית, כפי שעשתה מול אוסטרליה, גם כלפי מדינות נוספות, והאם הביטחון העצמי לגבי יכולותיה המתעצמות יובילו אותה לשנות דפוסי עבר נוספים? סוגיה זו מהותית בעיקר בהקשר לעקרון השימוש בכוח. סין לא השתתפה במלחמה מאז מלחמתה נגד וויטנאם ב-1979 ולמעט תקריות צבאיות מוגבלות באזורי הגבול נמנעה במשך למעלה מארבעים שנה משימוש רחב בכוח צבאי. בשנים הקרובות נלמד האם הלוחמים הזאבים ילחמו בפועל ולא רק ישאגו, וזאת בעיקר בהקשר לסכסוך המתמשך לגבי סוגיית טאיוואן והריבונות בים סין הדרומי.

ישראל נמצאת, עדיין, בשולי זירת המאבק בין המעצמות, ולמעט ביקורות בודדות שנשמעו בסין לאחר ביקורי מזכיר המדינה פומפאו בישראל, היא לא נתפסת בבייג'ינג כשותפה בכירה במחנה האנטי-סיני. ישראל צריכה להמשיך ולחזק קשריה האסטרטגיים עם ארצות הברית ובה בעת לשמר את קשריה המסחריים עם סין, ללמוד היטב את עקרונות המדיניות הסינית ולמעשה לפעול בהתאם למסרים של דנג סיאו-פינג: שמור על פרופיל נמוך, בחן את האירועים באופן קר ושקול, תכנן צעדיך לעתיד ואל תיחפז להצהיר הצהרות.