פרסומים

רקע מושגי

עד תחילת שנות ה-2000 רווח בצה"ל השימוש בשני מושגים: המושג הראשון הוא מושג ההסברה, עליו עמדנו בפרק הקודם, המושג השני, הייחודי לעולם הצבאי, הוא מושג הלוחמה הפסיכולוגית. קרי, שינוי תפיסות חיילי האויב, מפקדיו ומנהיגיו, לרוב באמצעות טקטיקות של הטעיה ושיטוי.^[1] בשנות ה-50 חולקה הלוחמה הפסיכולוגית (ל"פ) בצה"ל לשתי רמות – הרמה האסטרטגית והרמה הטקטית. הרמה האסטרטגית כוונה "לכל האויב, חזית ועורף". אולם בפועל לא נעשה במושג שימוש והצבא התמקד בתחום הל"פ הטקטית.^[2]

הל"פ הטקטית הוגדרה כפעולה "המכוונת נגד גייסות האויב בשדה הקרב, כשהיא משולבת עם פעולות קרביות מוגדרות".^[3] היא התבססה על פעולות מקומיות, חשאיות ובלתי מזוהות, אשר נועדו להשפיע על אנשי צבא ופעילי טרור. בניגוד למושג ההסברה, שמתבצע במישור הגלוי, מדובר בפעולות חשאיות שקהל היעד שלהן הוא היריב. במקרים רבים היעד המרכזי של הל"פ הם גורמי המודיעין של היריב, שאמורים לפרש למקבלי ההחלטות בצד השני את הבנת המציאות. לכן, לעיתים נקרא הל"פ גם 'לוחמת המודיעין'^[4].

נקל לראות כי שתי התפיסות שרווחו בצה"ל, לוחמה פסיכולוגית טקטית והסברה, הן תפיסות שונות ואף מנוגדות זו לזו בשאלות מהותיות, כגון קהל היעד, המטרות ושיטות הפעולה שלהן. על כן, אין פלא כי עד לתחילת שנות ה-2000 שני תחומים אלו פעלו בנפרד, הן מבחינה תפיסתית והן מבחינה ארגונית (דובר צה"ל בתחום ההסברה, וחיל המודיעין בתחום הל"פ), ולא גובשה תפיסת פעולה משולבת.

התגבשות תפיסת "המערכה על התודעה" בצה"ל

מושג "המערכה על התודעה" הופיע בישראל בהקשר הצבאי, כאשר בראשית שנות ה-2000 התגבשה בצה"ל ההבנה בדבר הצורך להתייחס לרכיב התודעתי, קרי דעת הקהל הפלסטינית והמערכת הבינלאומית, באופן ישיר כחלק ממטרות הלחימה. ^[5]בפרק זה יוצגו האירועים המכוננים במעבר של צה"ל מתפיסה ממוקדת של לוחמה פסיכולוגית הממוקדת בשדה הקרב ובקהל יעד צבאי, להכרה בחשיבות המרכיב התודעתי באסטרטגיה הצבאית, כולל קהלי יעד אזרחיים.

הפעולות שמתבצעות במסגרת המערכה על התודעה מכונות 'פעולות תודעתיות', כאשר השפעתן הרצויה (אם כי לא תמיד התוצאה בפועל) היא שינוי תפיסת המציאות, הרגשות, העמדות וההתנהגות של קהל היעד.^[6] ישנם מספר ממדים רלוונטיים המבחינים בין הפעולות השונות. ראשית, פעולות אלו עשויות להיות בספקטרום שנע בין חשאיות מוחלטת, כלומר לא ניתן בכלל לדעת שבוצעה פעולה תודעתית, קל וחומר על ידי מי (לדוגמה: הפצת דיסאינפורמציה בעילום שם ברשת החברתית), לבין פעולה תודעתית גלויה לחלוטין, שבה ברור מהי הפעולה התודעתית, מיהו הגורם המשפיע ומה מטרתו (לדוגמה, פרסומים של דובר צה"ל המפריכים טענות של חמאס או נאום של ראש הממשלה באו"ם).

הבדל נוסף הוא סוג האמצעים המופעלים במסגרת המערכה על התודעה. הכלי יכול להיות קינטי, קרי שימוש בפעולה צבאית קטלנית המעבירה מסר מסוים (לדוגמה, מיטוט בניין מפקדת האויב כדי לבסס הרתעה או חרדה), או העברת מסר באמצעות תכנים (לדוגמה, הפצת שמועות ברשתות החברתיות). לבסוף, הבדלים בין פעולות עשויים להיות בקהלי היעד: מי הוא קהל היעד הראשי, שהוא מטרת הפעולה, ומי הוא קהל יעד משני, שעשוי להיות מושפע מן הפעולה אך השפעה עליו אינה חלק מן המטרות.^[7]

בראשית שנות ה-2000 החלה להתגבש בצה"ל הבנה בדבר חשיבות הרכיב התודעתי בפעולה הצבאית. מספר אירועים הביאו לשינוי בתפיסה זו: ראשית, תהליכי חשיבה מערכתית שהתקיימו בפיקוד המרכז והביאו להעמקת ההבנה כי תודעת הציבור הפלסטיני והישראלי הן רכיב מרכזי בהצלחת עבודת הפיקוד, ומחייבים עיסוק אקטיבי וממושך.^[8] שנית, פעילות צה"ל מול חיזבאללה בדרום לבנון בסוף שנות התשעים של המאה העשרים ומול הפלסטינים ביהודה ושומרון בתחילת שנות ה-2000, סימנה מאבקים בעלי יעדים תודעתיים. כך למשל, חיזבאללה היה נחוש לשכנע את הצד הישראלי כי אין תוחלת בשהייה בדרום לבנון, והפלסטינים ניסו לקעקע את תחושת הביטחון הישראלית ופעלו מול התקשורת הבינ"ל להוכחת צדקתם. ^[9]שלישית, ככל שהפעילות הצבאית השתנתה לתצורה של לוחמה א-סימטרית מתמשכת, התגבשה בצה"ל הבנה שהיריב (שהוא הצד החלש בעימות) נוקט אסטרטגיה של "הוגעה", בין היתר על ידי "שימוש מאסיבי בלוחמה פסיכולוגית".^[10]

הרמטכ"ל (בדימוס) משה יעלון מספר כי המודעות לחשיבות המערכה על התודעה הביאה למספר שינויים, ביניהם שינוי בהחלטות מבצעיות במטרה לשלול הישג תודעתי מהצד הפלסטיני (לדוגמה, הקפדה על תקיפות אוויריות ליליות וקצרות שיקשו על צילום),^[11] העלאת מודעות המפקדים בשטח לחשיבות הניראות של פעולותיהם, הכשרת מתעדים מבצעיים וצירופם לכוחות, התאמת פעילות יחידת דובר צה"ל למציאות של חדשות סביב השעון, שיתוף מידע עם גורמים ממשלתיים שיסייעו במאבק על לגיטימציה בינלאומית, והקמת המרכז למבצעי תודעה.^[12]

לשם קידום המערכה על התודעה בצה"ל נדרש מענה על מספר צרכים – ראשית, גיבוש תפיסת הפעלה משולבת לכל הגופים הצה"ליים שעוסקים או משיקים לעיסוק בתודעה: יחידות דובר צה"ל, אגף המודיעין, גורמי הפעלת הכוח בפיקודים וכדומה. שנית, הסדרה וחלוקה של תחומי האחריות בין הגופים השונים, כדי לאפשר ניהול ובקרה של מערכה תודעתית סדורה. שלישית, היה צורך בפיתוח תורה כללית של מאמץ התודעה, תחום שזכה להתייחסות מעטה. לשם מימוש התפיסה הזו הוקם גוף ייעודי בשם "המרכז למבצעי תודעה" (המל"ת)^[13].

עם הקמת המל"ת בשנת 2005, בוצע מחקר שסייע לפתח את התפיסה של המערכה על התודעה בראשית דרכה. משימתו הראשונה של המל"ת הייתה לבצע מחקר מקיף, ולפתח הבנה תפיסתית על 'מבצעי תודעה' כמבצעים המיועדים לייצר את השינוי הרצוי בתפיסת המציאות ובעמדות ו/או ההתנהגות הפוליטית של קהלי היעד. חלק ניכר מהמונחים והשיטות שרווחים בצה"ל כיום בתחום התודעה מבוססים על עבודה שנעשתה במל"ת: הגדרה והכרה של קהל היעד לשם התאמת מסרים, התמקדות באינטרסים ובעמדות הניתנים לשינוי על פני "תבניות עומק" שלא ניתן לשנותן, פיתוח כלים למדידה והערכה של אפקטיביות הפעולה התודעתית, ולבסוף, שילוב בין פעולות חשאיות וגלויות.

תחילה היו פעילויות המל"ת מקומיות וקטנות בהיקפן והזכירו במאפייניהן פעולות לוחמה פסיכולוגית טקטית, אך השינוי המשמעותי התרחש ב-2006, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, לאחר חטיפתם של שני חיילי צה"ל על ידי חיזבאללה בגזרת הצפון. חוקר התקשורת, פרופ' יורם פרי, מכנה את מלחמת לבנון השנייה 'המלחמה התקשורתית הראשונה",^[14] משום שניכר כי שני הצדדים ניהלו את המלחמה באופן מודע לשיקולים תקשורתיים, וזאת במקביל למלחמה בשדה הקרב הפיזי. כך לדוגמה, נסראללה הקפיד על משטר ניהול תקשורת קפדני, כולל הופעות מלוטשות ושימוש נרחב בערוץ הטלוויזיה אל-מנאר. צה"ל מצידו "פיתח אובססיה של ממש לכל מה שנוגע לתודעה" הישראלית והלבנונית.^[15] בינת ג'בייל נבחרה כזירה לפעולה נרחבת משום ששם נשא מנהיג חיזבאללה נסראללה את נאום 'קורי העכביש' המפורסם בשנת 2000, עם נסיגת ישראל מדרום לבנון.^[16] בתכנון הקרב השתתף 'מרכז התודעה' באוגדת הגליל, ותוכננו לפרטי פרטים תהלוכת ניצחון בעיר ונאום מח"ט הצנחנים, אל"מ חגי מרדכי, לאחר כיבוש העיר. החיילים צוידו במצלמות סטילס ווידאו לתיעוד הנפת דגל ישראל מעל בסיס החיזבאללה.^[17]

אולם דובר צה"ל לא פרסם את החומרים שצילמו החיילים, בין היתר בטענה שהצילומים לא היו מקצועיים מספיק, והפנה את כל מעייניו לתקשורת הישראלית ולא לתקשורת הזרה. התוצאה הייתה שהתקשורת הזרה הסתמכה, בלית ברירה, על הפרשנות הלבנונית בסיקור, באופן שתאם את כוונותיו של נסראללה. בצד הישראלי, התקשורת הישראלית זכתה לפתיחות חסרת תקדים בשל השימוש הנרחב בטלפון הסלולארי, שאפשר שיחות ותמונות בזמן אמת מהחיילים, כך שצה"ל לא באמת יכול היה להציב גבולות או להשפיע על הסיקור העיתונאי.

בסופו של דבר, המודעות לחשיבות המערכה התודעתית לא הספיקה כדי לנהל את המערכה בצורה אפקטיבית מן הצד הישראלי. בדו"ח וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה, נקבע כי "הממד התודעתי חשוב ביותר בכל מלחמה, והוא עשוי להיות חשוב במיוחד בעימות שאין בו הכרעה צבאית ברורה וחד-משמעית. אולם התמודדות אפקטיבית עם ממד זה מחייבת מודעות עמוקה שלנו למרכיבים ולתהליכי מחשבה של האויב שאת תודעתו אנחנו רוצים 'לצרוב'. לא מצאנו דיונים שיטתיים שעסקו בהנחות היסוד של נושא מורכב וחשוב זה."^[18] במבחן התוצאה, על אף נחיתות חיזבאללה ככוח צבאי לעומת צה"ל, נרשם לזכותו הישג בזירה התודעתית.

במהלך המלחמה בוצעו גם פעולות תודעתיות ע"י המל"ת. פעולות אלו תוכננו ובוצעו על בסיס מטרות תודעתיות מוגדרות, וכוונו ברובן לקהל יעד לבנוני. במסגרת זו, פורסמו כרוזים המשחירים את נסראללה, מעודדים שיתוף פעולה עם ישראל ומפרסמים את שמות הנפגעים מצד חיזבאללה. כמו כן התבצעה השתלטות על תדרי תחנת 'אל-מנאר' ששימשה את חיזבאללה להעברת מסריו, והם הוחלפו במסרים וקליפים ישראליים. ^[19]

אחת התוצאות של מלחמת לבנון השנייה הייתה פיחות במעמדו של רעיון 'המערכה על התודעה' בצה"ל. נושא הפתיחות לתקשורת נתפס כמחדל העיקרי, בעיקר מטעמי ביטחון מידע, והנחיות חדשות הוכנסו כנגד יצירת קשר עם התקשורת, כך שיחסי הצבא עם התקשורת נפגעו. בקשות המל"ת להרחבת פעילותו לזירות נוספות נדחו, ובהמשך יכולותיו הצטמצמו, במקביל לצמצום פעילות מתואמת בינו ובין גופים צה"ליים אחרים, כגון דובר צה"ל.^[20]

אחד הלקחים המרכזיים של מלחמת לבנון השנייה היה ניסיון של צה"ל לשלוט בזרימת המידע לתקשורת. קצינים התראיינו לתקשורת רק באישור ולאחר תדריך קפדני, הצנזורה החמירה את סוג התכנים שהיה מותר לשדר, וכניסת כתבים, ובמיוחד כתבים זרים, והתלוותם לכוחות המבצעיים הוגבלה כמעט לחלוטין. בנוסף, צה"ל התבסס על הפצצות מדויקות, פיזור כרוזים ואזהרת אוכלוסייה אזרחית כדי להימנע מהפגיעה באזרחים ולשמר את הלגיטימציה הציבורית. ^[21]

אולם, מדיניות השליטה במידע יצרה את האפקט ההופכי לאור המציאות הטכנולוגית:  במהלך  מבצע "עופרת יצוקה" (2009, עזה) בהיעדר כניסת כתבים, נאלצה העיתונות הזרה להיעזר בעיתונאים מקומיים, אשר רבים מהם פעלו לפי הוראותיו ותחת איומי שלטונו של החמאס. העיתונות הבינלאומית התמלאה במראות קשים של זוועות הלחימה בצד הפלסטיני, מבלי שניתן ביטוי למאמצים הישראליים לצמצם את מספר הבלתי מעורבים. יתרה מכך, בגלל דרישה פוליטית ישראלית להציג תגובה נחרצת, פורסמו בצד הישראלי בעיקר תמונות של עוצמת האש הצבאית, ואלה רק תרמו לעיתונות הזרה עוד המחשות לשימוש המאסיבי של צה"ל בכוח. על אף שדובר צה"ל ראה במבצע ניצחון, בקרב על לב הקהל הבינלאומי התקבע המסר לפיו ישראל ביצעה פשעי מלחמה חמורים ברצועת עזה.^[22] מסר זה התקבע בצורה חזקה אף יותר עם פרסום דו"ח צוות הבדיקה של האו"ם בנושא העימות בעזה (המוכר כ"דו"ח גולדסטון") בספטמבר 2009.

הן מלחמת לבנון השנייה והן מבצע "עופרת יצוקה" מלמדים שצה"ל היה מודע לחשיבות המערכה על התודעה, אך התקשה לפעול בתוכה. יחד עם זאת, יש לזכור שלגורם החלש במערכה, קרי חמאס או חיזבאללה, יתרון מובנה במערכה על התודעה.^[23]

בשנת 2010 יצא משט של שש ספינות מטורקיה אל חופי עזה כמחאה על הסגר הימי על עזה. היה זה אירוע ממוקד ולצה"ל הייתה שהות ארוכה להתכונן אליו. ואכן, לוחמי הקומנדו צוידו במצלמות וסרטוני וידאו מכלי טיס וספינות בלתי מאוישות הגיעו אל החוף בזמן אמת. אלא שבסופו של דבר האירוע הסתיים באופן אלים וקטלני, ונוצר דימוי של טבח מפגינים בלב ים. הנרטיב הישראלי ניסה להוכיח שהפעילים על הסיפון היו טרוריסטים, אלא שתמונות של פעילים מכים את חיילי צה"ל נתפסו כהשפלה בקרב הקהל הישראלי. העיכוב בהפצת הנרטיב הישראלי (מסיבות טכניות) אפשר לנרטיב הפלסטיני להשתלט על השיח הבינלאומי.^[24]

שילוב מחודש של רעיון המערכה על התודעה בצה"ל

בתחילת העשור השני של המאה ה-21, עלתה שוב קרנה של המערכה על התודעה בצה"ל, דבר שבא לידי ביטוי בשני תהליכים מקבילים. הראשון היה התפתחות תפיסת ה'מערכה בין המלחמות' (מב"מ), שהופיעה בצה"ל בשנת 2011. במסגרת זו, הוקם צוות שכונה 'לוחמה רכה' וכלל היבטים של לוחמה פסיכולוגית, לוחמה כלכלית ומשפטית.^[25] תפיסת המב"מ ייצגה היגיון פעולה התקפי, יוזם ומתמשך, אשר מתקיים בכל הזירות כחלק מרעיון שלם ומשלב את כלל ממדי הלחימה –  קינטיים, משפטיים, מדיניים, תודעתיים, טכנולוגיים, אלקטרוניים, סייבר, שיתופי פעולה ודיפלומטיה צבאית.^[26] ה'מערכה על  התודעה' נתפסה כמאמץ אופרטיבי במסגרת תפיסת המב"מ, שנועדה לשרת את תפיסת המערכה. התהליך השני היה מאמץ להתמודד עם סוגית הדה-לגיטימציה, שהצרה את חופש הפעולה של צה"ל בעקבות דו"ח גולדסטון. לשם כך, נעשה ניסיון בצה"ל לסנכרן מסרים מול כל הגורמים שפעלו אז בישראל: משרד הביטחון, משרד החוץ ואף ארגוני חברה אזרחית.

בנוסף על שני תהליכים אלו, השינויים הטכנולוגיים שבאו לידי ביטוי בעשור השני של שנות ה-2000 יצרו תנאים מיטיבים לחזרתה של תפיסת המערכה על התודעה. עלייתן של הפלטפורמות הדיגיטליות והרשתות החברתיות כמו פייסבוק, טוויטר ויוטיוב, אפשרה גישה רחבה וישירה לקהל רחב כמו גם יכולת הכוונת מסרים לקהלים מסוימים. העלייה בתפוצת השימוש בטלפון החכם הקלה על העברת מילים, תמונות וסרטונים, ומושגים כמו 'ויראליות' נהפכו משמעותיים לכל מי שעוסק בהשפעה על קהלים, בצבא ומחוצה לו. בהמשך לכך, דובר צה"ל הקים חשבונות בפייסבוק, טוויטר ויוטיוב.

מגמות אלו באו לידי ביטוי במבצע 'עמוד ענן' בעזה ב-2012. מבצע זה לווה לראשונה בעיסוק משמעותי וממושך של צה"ל ברשתות החברתיות: העלאת סרטונים של מחבלים המשגרים טילים מתוך אוכלוסייה אזרחית ודיווחים על נפילת טילים על אוכלוסייה ישראלית; חשיפת מעשי החמאס ובמיוחד הוצאתם להורג של "משתפי פעולה" עם ישראל, מסרים על מאמץ להימנע מפגיעה בחפים מפשע בפייסבוק וטוויטר, שכוונו לקהלים בינלאומיים;^[27] שחרור חומרים בקצב מוגבר ולעיתים אף בשידור חי. בנוסף, אזרחים נקראו לסייע במאמץ המלחמתי ברשתות, כולל שיתוף פוסטים, ואף נעשה שימוש בתקיפות סייבר על ידי אזרחים בקבוצות כגון Help Israel Win ו-Jewish Internet Defense Force ואחרים. מסרי צה"ל הודהדו ברשתות בינלאומיות רבות, אשר חיזקו את הלגיטימציה לפעולת צה"ל בעזה^[28].

לאחר מבצע 'עמוד ענן' ניתן היה לראות כיצד המערכה על התודעה החלה לתפוס תפקיד מרכזי יותר גם ביחידות בצה"ל שבהן לא היה עיסוק מובהק כזה בעבר. ב-2012 הוקמה יחידת תיעוד מבצעי בדובר צה"ל, שתכליתה היה להעביר במהירות ובמקצועיות צילומים מהשטח כדי שישמשו במערכה התודעתית.^[29] בפרקליטות הצבאית החלו לדבר על 'לוחמה משפטית', כלומר הצורך בשילוב גורמי הפרקליטות לפני, במהלך ואחרי המבצע הצבאי, כחזית נוספת ומשלימה  ל'חזית התודעתית'.^[30]

מאמצים אלו, בדגש על הצורך בשמירה על חופש הפעולה של צה"ל, הביאו להקמת מחלקה ייעודית באגף התכנון, שתפקידה היה לרכז את תכנון כל הפעילות הרכה מול צבאות זרים, דיפלומטים, תקשורת זרה ודעת הקהל. המחלקה התמקדה בפעילות תודעתית לפני, במהלך ואחרי המערכה, ופעלה מול חמאס וחיזבאללה מול קהל היעד של הזירה הבינ"ל.^[31]

לאחר כשנתיים, בשנת 2018, עברה המחלקה לאגף מבצעים בשם חדש – 'מחלקת  השפעה'.^[32] מעבר של מחלקת ההשפעה מאג"ת לאמ"ץ מלמד על ראייה צה"לית, אשר חותרת לשלב את מאמצי התודעה במהלכים מבצעיים של צה"ל, כאשר המחלקה אמורה לתכלל את יחידות הביצוע בצה"ל בתחום התודעה. עם הקמת המחלקה החדשה, סוגית בניין הכוח בתחום התודעה עברה לזרועות וליחידות המבצעיות בתחום התודעה. יחד עם זאת, ניכר כי החיבור למאמצים המדיניים של המערכה על התודעה ומתן הדגש לשמירה על חופש הפעולה של צה"ל, נחלשו.

בשנים האחרונות גובשה בצה"ל תפיסה מטכ"לית לתחום התודעה וכן בוצעו מספר הכשרות בנושא. יחד עם זאת, דומה שגם בצה"ל קיימות הבנות שונות אשר למושגי המפתח השונים, בהתאם לאופי היחידה המבצעת ובהקשר. הקמת מחלקת תודעה ('השפעה' בשמה החדש) עדיין לא הביאה ליצירת שפה משותפת בצה"ל, קל וחומר במערכת הביטחון כולה (לרבות קהילת המודיעין) ומשרדי ממשלה נוספים.

אסטרטגיית צה"ל, שפורסמה באפריל 2018, ביקשה ליצור "יכולת להשפיע על עיצוב התודעה, ובכלל זה לפתח כלים להשפעה רחבה וממוקדת, להטמיע את המאמץ התודעתי כמאמץ עצמאי, המלווה ומשלים מאמצים שונים אחרים, ובעיקר להטמיע תפיסת לוחמת מידע (לוחמה במרחב טכנולוגיות התקשורת והמידע) ולהגביר את התיאום והסנכרון של מאמץ לוחמת המידע עם שאר הגופים המדינתיים והביטחוניים."^[33] ניכר כי לפעולות שמטרתן לשנות תפיסות של האויב באמצעות פנייה לקהלי יעד נבחרים, בין אם מול קהל הבית או מול הקהילה הבינ"ל, ניתן משקל רב באסטרטגיית צה"ל; ואכן, בפרק הפעלת הכוח, לצד תמרון ואש רב-ממדית, ניתן מקום ליכולות רכות בממד המידע, התודעה, הלגיטימציה והמשפט.

שינויים אלו נראים גם בתוך הגוף המוביל את המערכה על התודעה בצה"ל, לפחות בתחום הגלוי,  דובר צה"ל. תא"ל (מיל') רונן מנליס, דובר צה"ל לשעבר, שנשאל מה דומה בינו לבין דוברי צה"ל קודמים, ענה: "הבאתי עמי הבנה שיש למידע ולאופן שבו משתמשים בו השפעה על התודעה של האויב... יש יכולת של פעולות תודעתיות להשפיע על שדה הקרב ועל איך האויב תופס אותו... אני משתמש בפלטפורמות הדיגיטליות של צה"ל ליצירת לגיטימציה לפעילות שלו, ולהשחרה ופגיעה באויב".^[34]

התפיסה של דובר צה"ל כתפקיד שנועד להשפיע על היריב, גם אם באופן המוגבל לכלים גלויים העומדים לרשותו, מעידה על השינוי העמוק שחל במטרות שהוגדרו לו, שבעבר לא התייחסו כמעט לאויב כקהל יעד אלא שמו דגש על קהל היעד הישראלי בלבד. לדוגמה, בתקופת מבצע 'עופרת יצוקה' המטרות היו: חיזוק אמון הציבור, שמירת הלגיטימציה של צה"ל לפעול, הצגת צה"ל כנכון ללמוד מטעויות ומניעת מעורבות פוליטית של מפקדי צה"ל. דוגמה נוספת לשינוי משמעותי ביחס לדרך שבה דובר צה"ל תופס את תפקידו, היא תפקיד ראש תחום תקשורת ערבית בדובר צה"ל, אשר ידוע כמי שנוהג לשגר לעיתים מסרים מתריסים או מאתגרים כלפי מנהיגים ערביים בדף הפייסבוק שלו, הזוכה ליותר ממיליון וחצי עוקבים, זאת כחלק מהניסיון לעורר שיח ולהעביר מסרים לציבור במדינות ערב^[35].

המערכה על התודעה כחלק מהמערכה המדינית

דומה שהגוף שממחיש בצורה הטובה ביותר את המערכה התודעתית במסגרת האזרחית הוא המשרד לנושאים אסטרטגיים. משרד זה החל לעסוק באתגר הדה-לגיטימציה כאתגר אסטרטגי מרכזי של ישראל לאחר אירועי המרמרה. המשרד מוביל מערכה מתואמת נגד שלילת הלגיטימציה של מדינת ישראל: "מערכת הדה-לגיטימציה כוללת מהלכים ופעולות כנגד ישראל בהיבטי כלכלה, אקדמיה ותרבות ובהיבט התודעתי, הקשורים למיצובה הלגיטימי של ישראל כבית לאומי לעם היהודי. המשרד פועל כגורם הממשלתי המוביל לכלל המשרדים והגופים הממשלתיים הרלוונטיים ועומד בקשר עם ארגונים הנאבקים למען ישראל במערכה זו. במסגרת זו הוקם במשרד כוח משימה לאומי שנקרא המערכה כנגד הדה-לגיטימציה".^[36]

במארס 2016  גובשה במשרד לעניינים אסטרטגיים תפיסה למאבק בדה-לגיטימציה המכונה 'תודעה מעצבת מציאות'. לפי תפיסת המשרד, מדינת ישראל מבצעת לעיתים מהלכים בשטחים שיש קושי להסבירם; את האירועים האלה לוקחים גורמים עוינים ומוציאים מהקשרם או מוסיפים להם שקרים על בסיס המציאות, כשהם משתמשים במושגים הנוחים לקהל היעד ובאופן זה מעצבים את המציאות בעבורו. כמענה לכך, המשרד חותר להוציא את פעילי הדה-לגיטימציה מאזור הנוחות שלהם,  קרי קמפוסים, אל אזור הנוחות הישראלי, כלומר מרחב המידע, הסייבר והמודיעין.

בראיית המשרד, כלים של דיפלומטיה ציבורית והסברה לא יכולים לעמוד בפני עצמם, אלא יש צורך בשילוב של כלים התקפיים ומודיעיניים, כדי להביא את הצד השני לספקות, לזרוע פילוג בין ארגוני דה-לגיטימציה ולפעול לסיכול פעילויות שלהם. מבצעים כאלה לערעור הביטחון מתבצעים לצד פעילות ארוכת טווח לערעור התשתית.^[37]

השילוב המתואר של כלי מודיעין ודיפלומטיה ציבורית הוא אחד מאבני היסוד של פעולת המשרד. לדברי מנכ"לית המשרד לשעבר, סימה וואקנין-גיל, "אנחנו הכנסנו קונספט צבאי... את מושג המערכה"^[38]. יתרה מכך, ממשלת ישראל החליטה שהחוק לחופש המידע לא יחול על המשרד, כיוון שלדברי השר גלעד ארדן, שעמד בראש המשרד מאז 2015: "המשרד פועל תחת ארבע לוגיקות משלימות: התרעה–הרתעה–התקפה–הסברה, שכל אחת תורגמה ליעדים נדרשים, מאמצי משנה, מנגנונים וכלים. ניהולה המוצלח של המערכה מחייב שמירתה תחת עמימות מרבית".^[39] יצוין כי המשרד פועל גם ביחד עם ארגונים אזרחיים, הן בשביל לשמור על עמימות הפעולה והן כקבלני ביצוע המפצים על מחסור המשרד ביחידות אורגניות למימוש מבצעי תודעה ^[40].

השינוי מתפיסת 'הסברה' לתפיסת 'מערכה על התודעה' לא נותר אפוא רק בתחומי הצבא, שכן שיתוף הפעולה בין גופי הביטחון לגופים ממשלתיים אחרים הוביל לשינויים גם בגופים אלו. אחת הדוגמאות הבולטות הייתה הכוונה שהוביל ראש הממשלה נתניהו, להשתמש במודיעין בתור 'נשק מידע'. הכוונה לחשיפת מידע מודיעיני מסווג על חיזבאללה ואיראן מצד קברניטים ודיפלומטיים, לצורך מימוש מטרות דיפלומטיות וצבאיות כאחד. ^[41]אסטרטגיה זו מוותרת במודע על היתרון שבשמירה על מידע מסווג, במטרה לזכות בתמיכה בינלאומית ולהשפיע על דעת הקהל או על היערכות אופרטיבית של היריב באמצעות חשיפת סודותיו. כך למשל, בשנת 2010 חשף דובר צה"ל תמונות מסווגות של יחידה המורכבת מ-90 פעילי חיזבאללה על בסיס מידע שנאסף בגזרה הצפונית. הייתה זו פעולה שהתבססה על חשיפת מידע מקומי, שאינו מרגש עבור מי שלא מעורה בפרטים, ורובה ככולה נשארה בתוך המערכת הצבאית.^[42]

שמונה שנים לאחר מכן, בשנת 2018, חשף ראש הממשלה נתניהו בשידור חי, מול עשרות עיתונאים מהארץ והעולם, את ארכיון הגרעין האיראני, כולל חומרים שהושגו במאמץ מודיעיני רחב היקף. הופעתו הייתה פרי חודשיים של עבודה משולבת של אנשי מודיעין, הסברה ומדיניות, שנועדה לדייק את אופן הצגת החומרים במטרה להשיג תגובות שונות מקהלי יעד שונים.^[43] כמה חודשים לאחר מכן חשף נתניהו בנאום באו"ם את אתרי חיזבאללה לייצור טילים מדויקים, חשיפה שהובילה להעלמת האתרים על ידי חיזבאללה מבלי שיהיה צורך להזדקק לתקיפה ישירה.^[44] האירוע האחרון מדגים את תפקידה של המערכה על התודעה כחלק משלים באסטרטגיה הצבאית של צה"ל. במקומות שבהם יש קושי לתקוף באופן קינטי (כמו בלב ביירות), עדיפה לעיתים פעולה שממנפת מידע מודיעיני מסווג לכדי פעולה בעלת משמעויות אסטרטגיות ואופרטיביות.

______________________________________

[1] רווה גלילי. 'המערכה שבין המלחמות והמאמץ הנעלם'. בין הקטבים. 22-23, עמ' 75-91.

^[2]דוד סימן-טוב ושי הרשקוביץ, אמ"ן יוצא לאור, (מערכות, תל-אביב, 2013).

^[3] שם.

^[4] דוד סימן-טוב ושי הרשקוביץ, שם.

^[5] סער רווה,  'ניצנים – סיפור הקמת המל"ת', מרץ 2019, המרכז למורשת המודיעין.

^[6] דוד סימן טוב ודוד שטרנברג. "המאמץ החסר – שילוב הממד ה"רך" במעשה הצבאי". סייבר, מודיעין וביטחון, INSS, כרך 1 גיליון 3, דצמבר 2017.

^[7] רווה, "ניצנים", שם.

^[8]שם.

^[9]סער רווה, 2005, 'תודעה והווייה', מערכות 409-410, עמ' 66-75.

^[10]שמואל ניר, 2002, 'העימות המוגבל',  בעריכת חגי גולן ושאול שי, עמ' 19-44.

^[11]משה יעלון, 2019, 'המלחמה על התודעה כרכיב בביטחון הלאומי – ניסיון אישי', מזכר 197, המכון למחקרי בטחון לאומי.

^[12]שם.

^[13]סער רווה, 'ניצנים – סיפור הקמת המל"ת', מרץ 2019, המרכז למורשת המודיעין.

^[14]יורם פרי, מלחמות מונחות תקשורת, עמ' 43-48, INSS, 2017.

^[15]יורם פרי, שם.

^[16] שם.

^[17] שם.

^[18]דו"ח ועדת וינוגרד, דין וחשבון סופי כרך א',  ינואר 2008.

^[19]סער רווה, 2019, 'ניצנים – סיפור הקמת המל"ת', המרכז למורשת המודיעין.

^[20] שם.

^[21]יורם פרי, שם, עמ' .48-52

^[22]יורם פרי, שם.

^[23]מורן ירחי, 2015, 'המאבק בין ישראל לארגוני הטרור הפלסטיניים על סיקור הסכסוך בעיתונות הזרה', מסגרות מדיה, 14, עמ' 87-111.

^[24]יורם פרי, שם, עמ'  52-57.

^[25]שי שבתאי, "תפיסת המערכה שבין המלחמות", מערכות 445, 2012, עמ' 27-24.

^[26]אסטרטגיית צה"ל, לשכת הרמטכ"ל, אתר צה"ל, 2018. דיפלומטיה ציבורית צבאית  בצה"ל מובלת על-ידי ענף קשרי חוץ ביחידת דובר צה"ל ותפקידה ופועלים לחיזוק הלגיטימציה של ישראל בעולם. קרני אלדד, מקור ראשון, 20 באוגוסט 2019,  https://www.makorrishon.co.il/magazine/164655/

^[27]סשה דרטווה, 2013, 'פיתוח וניו מדיה תחת אש', איגוד האינטרנט הישראלי, youtube.

^[28]יורם פרי, שם, 57-62.

^[29]שי גל 'יחידת התיעוד המבצעי', חדשות 2 26.06.15, https://www.youtube.com/watch?v=-R5TdJLWg8g

^[30]אביחי מנדלבליט, 2012, לוחמת משפט – החזית המשפטית של צה"ל, צבא ואסטרטגיה, כרך 4, 1, INSS.

^[31] עמוס הראל, "מחלקת תודעה – צה"ל הקים גוף שיפעל מול מדינות זרות להשפעה על דעת הקהל", הארץ, 4 דצמבר 2018.

^[32] שם.

^[33]אסטרטגיית צה"ל, לשכת הרמטכ"ל, אתר צה"ל, 2018.

^[34]שיחה בין נועם מנלה ודובר צה"ל תא"ל (מיל') רונן מנליס, 29.01.2019 INSS, YouTube ^.

^[35]'האיום החריג של דובר צה"ל בערבית - על שר התיירות של לבנון', חדשות 12, אוגוסט 2019; דובר צה"ל בערבית מתגרה בהנייה: "היה שווה לירות לעבר ישראל?", ניר דבורי, חדשות 12, מרץ 2019.

^[36]המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה, משרד ראש הממשלה, אתר המשרד. מתוך: https://www.gov.il/he/departments/Units/ministry_of_strategic_affairs_and_public_diplomacy

^[37]מנכ"לית המשרד סימה וואקנין-גיל בכנס מאיר דגן לבטחון ואסטרטגיה: הקרב על התודעה ומלחמות העתיד, המכללה האקדמית נתניה, 21 למרץ 2018.

^[38]סימה וואקנין-גיל, 'אתגרים לביטחון הלאומי',  בכנס ביטחון לאומי, פייק ניוז והקרב על התודעה, INSS, 11 בנובמבר 2019.

^[39]תזכיר חוק חופש המידע (תיקון מס' 16) (החרגת המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה לגבי פעילותו במסגרת האחריות המוטלת עליו על ידי הממשלה להובלת המערכה כנגד תופעת הדה-לגיטימציה והחרמות כנגד ישראל), התשע"ז – 2017.

^[40]אל"מ ד' ורס"ן י', 'תודעה בע"מ  - ארגונים משותפים אזרחים-צבאיים', מזכר 197, INSS

^[41]Riemer, Ofek and Sobelman, Daniel, 2019, 'Coercive Disclosure: Israel's Weaponization of Intelligence', war on the rocks https://warontherocks.com/2019/08/coercive-disclosure-israels-weaponization-of-intelligence/

[42] שם.

^[43]   ירדן ותיקאי ואל"מ ע', 2019, 'כשאיש המודיעין ואיש ההסברה נפגשים', מתוך: 'המערכה על התודעה – היבטים אסטרטגיים ומודיעיניים', INSS.

[44]  Riemer, Ofek and Sobelman, Daniel, ibid