תחום טורקיה במכון למחקרי ביטחון לאומי עוסק בשלוש סוגיות מרכזיות: מדיניות חוץ, מדיניות פנים ויחסי ישראל-טורקיה.
במסגרת הדיון במדיניות החוץ, נידונה השאלה מה משמעות החתירה הטורקית למה שמקבלי ההחלטות בה מכנים "מדיניות חוץ עצמאית"? מדוע היא מפתחת תעשיה ביטחונית משמעותית? מה מקור העניין הגובר של טורקיה במזרח התיכון ומדוע היא נתפסת כשחקן חתרני במספר בירות באזור?
ברמה הפנימית, הרטוריקה המגיעה מאנקרה מתייחסת ל"טורקיה החדשה". הניסיון של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן להטמיע את מה שהוא מקווה שתהיה מורשתו וההתנגדות לכך בקרב חלקים מהציבור הטורקי הוא מקור למתחים ומעורר שאלות רבות. ובהסתכלות קדימה – האם ארדואן ירוץ בבחירות הבאות לנשיאות טורקיה? ואם לא, מי יהיה יורשו?
יחסים קרובים בין ישראל לטורקיה היו בעבר אחד העוגנים של מדיניות החוץ הישראלית, אך זה יותר מעשור היחסים בין המדינות נתונים במשבר. הנורמליזציה ביחסים שהושגה ב-2022 הגיעה לסופה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, כפי שקרה גם במאי 2018 במהלך ניסיון קודם לנרמל את היחסים. ישנם כיום כמה מוקדים בהם התחרות בין טורקיה וישראל באה לידי ביטוי: עזה, סוריה, מזרח הים התיכון וקרן אפריקה. תחום טורקיה במכון בוחן מה יהיו ההשלכות של התדרדרות נוכחית זו וכיצד על ישראל להיערך.
טורקיה אינה איראן, אבל היא איום