מדינות המפרץ הערביות – ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, קטר, כווית, עומאן ובחריין – עומדות בפני שורה של אתגרים אך גם הזדמנויות המצריכות חשיבה מחודשת מצדן. המפרץ הערבי הפך בשנים האחרונות, גם בשל היחלשות המרכזים הפוליטיים המסורתיים במרחב הערבי, לזירה היציבה ביותר באופן יחסי במרחב הערבי ולזו המשפיעה ביותר על סדר היום הבין-ערבי. אולם, בפני בתי המלוכה הערביים-הסוניים במפרץ עומדים מספר אתגרים מורכבים, בהם הצורך להפחית את התלות בנפט ולשכתב את "החוזה" בין שליטים ונשלטים, זאת בעת של אי-וודאות באשר לתוכנית הגרעין והטילים של איראן ושאלת יחסיהם עם ארצות הברית.
מדינות המפרץ הערביות הן בעלות מאפיינים ייחודיים. בשטחן אוכלוסייה מועטה באופן יחסי והן בעלות צבאות קטנים ובלתי-מיומנים, אך עם זאת הן בעלות עושר עצום. האיומים עמן הן מתמודדות והאופן בו הן בוחרות לעשות זאת, הם במרכז המחקר. יחסיהן עם איראן, אחת עם השנייה ועם המרחב הערבי המשתנה סביבן וההשפעות שיש לכל אלו על יציבותן, הן במוקד הדיון. למדינות המפרץ, כמו לזירת המפרץ בכללה, השפעה גוברת על הביטחון הלאומי הישראלי, גם בשל המשקל הגובר של המדינות בסדר היום האזורי וגם בשל האינטרסים החופפים, ובראשם איראן.
המרחב הערבי מגוון משענות