מאז הוקמה מדינת ישראל שוררת בינה לבין ארצות הברית מערכת יחסים קרובה המוגדרת לעיתים גם כ"יחסים מיוחדים". אלה הושתתו לאורך השנים על ערכים, אינטרסים ורעיונות משותפים והתבטאו בדרך כלל ברמת אמון ושיתוף פעולה גבוהים. הבסיס המוצק עליהם נבנתה מערכת היחסים בין שתי המדינות אפשרה להן לשמרה גם בפעמים שהתגלו חילוקי דעות בין הממשלים. בראש ובראשונה סייעה לכך ההבנה בארצות הברית כי שתי המדינות חולקות ערכים משותפים של חופש, דמוקרטיה שמירה על זכויות האזרח ועוד.
מתוך ההבנה כי ארה"ב הנה הגורם המעצב העולמי החשוב ביותר ומשפיע מרכזי על הביטחון הלאומי של ישראל, מתנהל במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) תחום מחקר ייעודי, העוסק בהבנת התמורות בזירה האמריקאית ובכלל זה המדיניות האמריקנית מול המזה"ת בכלל ומול ישראל בפרט, בניתוח ההשלכות של המגמות והתמורות על מערכת היחסים המיוחדים שבין המדינות ועל הביטחון הלאומי של ישראל, ובגיבוש המלצות למדיניות בנושא עבור מקבלי ההחלטות בישראל.
תחום המחקר מתמקד, בין היתר, בשאלות החקר המרכזיות הבאות ובהשלכתן הישירה או העקיפה על היחסים עם ישראל:
מגמות העומק בארה"ב בדגש על דמוגרפיה, אוכלוסייה, סוגיות חברה וכלכלה כולל מגמת הקיטוב הפוליטי.
מדיניות ארה"ב בזירה הבינ"ל, תחרות המעצמות ומאבקי הכוח סביב הסדר העולמי.
מדיניות ארה"ב במזרח התיכון בדגש על איראן, התהליך המדיני מול הפלשתינים, יחסי ישראל והעולם הערבי וסוגיות נוספות.
מגמות העומק בקהילת יהודי ארה"ב, מעמדה בחברה האמריקאית ויחסיה עם ישראל.
שיחות הגרעין בין ארצות הברית לאיראן - סיכויי ההבשלה להסכם ומשמעויות לישראל
הפערים בין טהראן ו-וושינגטון עדיין לא הצטמצמו בצורה משמעותית, אך נראה ששני הצדדים נחושים להגיע להסכם ולמנוע הידרדרות להסלמה צבאית. כיצד על ישראל, הנמצאת בשולי השיחות, לפעול במצב זה?
השוואת מאפייני המעורבות הצבאית במערכה נגד המדינה האסלאמית בתקופת כהונתם של הנשיאים ברק אובמה ודונלד טראמפ 2020-2014
עלייתו של ארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש) והתפשטותו המהירה ברחבי עיראק וסוריה בשנים 2014-2013 היוותה אתגר נוסף למדיניות האנטי-טרור של ארצות הברית. בין השנים 2020-2014 נאלצו הנשיאים ברק אובמה (2017-2014) ודונלד טראמפ (2020-2017) להתמודד עם כניסה למערכה צבאית ממושכת מול המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה. מאמר זה עוסק בבחינת המאפיינים של המעורבות הצבאית בתקופת כהונתם של שני הנשיאים, בחלוקה לשלושה קריטריונים מרכזיים: נוכחות קרקעית צבאית (boots on the ground); מאמצי הסיוע והתמיכה בכוחות המקומיים; וביצוע תקיפות אוויריות באופן עצמאי וכחלק מהקואליציה הבינלאומית. מטרת המאמר היא לבחון כיצד פעלו הנשיאים אובמה וטראמפ בהתייחס לשלושת הקריטריונים שצוינו לעיל, תוך השוואת נקודות הדמיון והשוני המרכזיות ביניהם.