עיקרי ההתפתחויות

שורה של התנגשויות צבאיות בחבל תיגראי בנובמבר 2020 הובילו לפרוץ מלחמת אזרחים עקובה מדם בין הצבא האתיופי הפדרלי ובעלי בריתו – בעיקר צבא אריתריאה והמיליציה האמהרית – לבין ה-TPLF, מפלגת השלטון בחבל תיגראי. מדובר במאבק בין אליטות שונות על הדומיננטיות באתיופיה, אשר במידה רבה מתבסס גם על חלוקות אתניות פנימיות. מאז תחילת שנות ה-90 ועד 2018, ה-TPLF הייתה המפלגה הדומיננטית במבנה הפוליטי של אתיופיה הפדרלית וראשיה איישו את הצמרת השלטונית במדינה. המפלגה ייצגה את חבל תיגראי, אשר אוכלוסייתו היוותה מיעוט של כשישה אחוזים בלבד מכלל אוכלוסיית אתיופיה. מסיבה זו כוחה של ה-TPLF נחשב בלתי פרופורציונלי בעיני אתיופים רבים, לרבות בעלי בריתה לשעבר – שייצגו חבלים אחרים, לפעמים גדולים בהרבה - בקואליציית השלטון. 

בשנת 2018 נבחר אבּי אחמד בן קבוצת האורומו לראשות ממשלת אתיופיה והביא עימו רצון לבצע שינויים מרחיקי לכת במאזן הכוחות במדינה. אבּי שאף לחזק את הריכוזיות של השלטון המרכזי באתיופיה ולהחליש את מוקדי הכוח של המפלגה התיגרינית בפדרציה. עלייתו של אבּי בישרה בפועל על קץ הדומיננטיות של ה-TPLF בתוך הממשל הפדרלי האתיופי, לראשונה מזה כשלושה עשורים. בראיית אבּי, הנהגת ה-TPLF נחשבה למוקד ההתנגדות העיקרי והעוצמתי ביותר לרפורמות השלטוניות המקיפות שהוא קיווה להעביר במדינה לחיזוק משטרו. מבחינת ה-TPLF, שלטונו של אבּי בישר לא רק על צמצום כוחה של המפלגה בתוך המערכת האתיופית אלא גם על איום אפשרי על המבנה הפדרטיבי-אתני של המדינה, שמעניק לקבוצות האתניות השונות אוטונומיה נרחבת - דבר שהיה מפחית עוד יותר את משקלו של המיעוט התיגריני במדינה. 

לפני כשנה הסלימו מאבקי הכוח הללו לכדי מלחמה בקנה מידה רחב ומיליציות על בסיס אתני – כמו גם צבא אריתריאה – הצטרפו ללחימה לצד הצבא האתיופי. המלחמה התארכה וכוחות המורדים זכו ללא מעט הצלחות אופרטיביות, לרבות פלישה לעומק מחוזות אמהרה ועפאר, המצויים בצפון-מרכז המדינה וגובלים בתיגראי, כיבוש העיר ההיסטורית לליבלה במהלך הקיץ האחרון, והם אף הגיעו לפאתי הבירה אדיס אבבה בסוף אוקטובר, בעוד המצב ההומניטרי במרחבי הלחימה הידרדר. בשולי המלחמה התפתחו גם חיכוכים צבאיים בין אתיופיה לסודאן באזור אלפשקה (Al Fushqa) השנוי במחלוקת בין המדינות. 

מוערך כי עשרות אלפים נהרגו עד כה במעשי האיבה בתיגראי, אלפי נשים נאנסו ומיליונים נעקרו מבתיהם. רטוריקה של דמוניזציה ואף קריאות מרומזות יותר או פחות לרצח עם של התיגרינים נשמעו מטעם מנהיגים אתיופיים אחדים. הקהילה היהודית בתיגראי, המונה ככל הנראה כמה אלפי אנשים, נקלעה גם היא למצוקה בצל הלחימה. למרות הגבלת הגישה לעיתונאים על ידי ממשלת אתיופיה, סיפורי זוועות מהמחוז החלו לזרום ביתר שאת לתקשורת העולמית בחודשים האחרונים. במקביל, ניכר היה כי אתיופיה מונעת הגעת סיוע הומניטרי – לרבות אמריקאי - לאזורי הקרבות. הדבר גרם להגברת הלחץ הבינלאומי על אתיופיה, הגם שהאחרונה עדיין זוכה לגיבוי סיני ורוסי, וכן לתמיכת מרבית מדינות אפריקה. גם מפלגת ה-TPLF מואשמת במעשי טבח ופשעים אחרים, חלקם בתגובה לאלימות האתיופית.

שורה של התנגשויות צבאיות בחבל תיגראי בנובמבר 2020 הובילו לפרוץ מלחמת אזרחים עקובה מדם בין הצבא האתיופי הפדרלי ובעלי בריתו לבין ה-TPLF, מפלגת השלטון בחבל תיגראי.

במסגרת "מלחמת הנרטיבים" שהתפתחה בין הצדדים על אודות המלחמה, אבּי וממשלתו מתייגים את ה-TPLF כארגון טרור שמונהג על ידי אליטה רודנית המסרבת להתיישר לפי רוח הדמוקרטיזציה של הממשל החדש באדיס אבבה, ואילו התיגרינים טוענים כי הם לוחמים נגד רודנותו ושגעון הגדלות של אבּי ונגד כוונתו לחתור נגד עקרונות היסוד של המדינה האתיופית כפי שהתקיימו בעשורים האחרונים.

מול החזיתות השונות ונוכח "השמיכה הקצרה" שמספק הצבא הפדרלי ויכולתו המוגבלת, ממשלת אתיופיה הגבירה את הסתמכותה הפוליטית והצבאית על בני הקבוצה האמהרית (כ-28 אחוזים מאוכלוסיית המדינה), לרבות שימוש צבאי במיליציות אמהריות. ההישגים האופרטיביים האחרונים של כוחות המורדים מעוררים ספק כבד באשר ליכולת האתיופית לשקם את משילותה על כלל שטחה, ובמקביל מעודדים קבוצות אתניות אחרות ומפלגות בדלניות - בראשן 'הצבא לשחרור אורומו' (OLA) שהצטרף למתקפת המורדים על הבירה אדיס - לקרוא תיגר על השלטון המרכזי באדיס אבבה, ובכך להעמיד את עתיד קיומה של הפדרציה האתיופית בסכנה מוחשית.  

המלחמה באתיופיה וקרן אפריקה

מול האתגר הגובר מבית, ראש ממשלת אתיופיה מנסה לגייס סיוע של מדינות זרות לטיפול במשבר. אריתריאה, שעד לא מזמן נחשבה ליריבה מרה של אתיופיה, הפכה אולי לבעלת בריתה המרכזית בלחימה נגד המורדים התיגרינים. שליט המדינה אסיאס אפוורקי חתם על הסכם שלום היסטורי עם אבּי בשנת 2019, והוא רואה במורדים התיגרינים איום אפשרי גם על שטחו: רוב אוכלוסיית אריתריאה היא תיגרינית, והתנועה הלאומית התיגרינית מאיימת על רודנותו של אפוורקי. בימי דומיננטיות ה-TPLF באתיופיה (לפני עליית אבּי ב-2018), אתיופיה ואריתריאה היו במצב מלחמה מתמשך ואפוורקי מעוניין בהחלשת המפלגה. 

על רקע זה הצטרפה אריתריאה ללחימה לצד הצבא הפדרלי האתיופי כבר בשלבי המלחמה הראשונים, הציבה כוחות לוחמים בתיגראי ואף באמהרה, וכוחותיה השתתפו בחלק ממעשי הזוועה שבוצעו באוכלוסייה האזרחית. כתוצאה מכך, ההתפתחויות באתיופיה מעלות את מעמדו האזורי של המשטר האריתריאי. המדינה הקטנה והמצורעת בעיני העולם מבליטה את יציבות משטרה ואת כוחה הצבאי: אתיופיה, אחת המעצמות הצבאיות הגדולות במרחב, נדרשת לסיוע מצד אריתריאה הקטנה (אוכלוסייתה שווה לכשלושה אחוזים מאוכלוסיית אתיופיה). אבּי, אם שלטונו ישרוד במלחמה, יהיה בעל חוב גדול לאפוורקי.   

ההתפתחויות באתיופיה משפיעות גם על סודאן. עשרות אלפי פליטים לכל הפחות ברחו לשטחה מאזורי הקרבות. ח'רטום אף ניצלה את ההזדמנות להדק את אחיזתה באזור אלפשקה הפורה, הגובל בתיגראי, אשר השליטה בו מצויה במחלוקת ארוכת שנים בין שתי המדינות. כך, בדצמבר 2020 השתלט צבא סודאן על נקודות מפתח באזור ותקף איכרים אמהרים - פעולות שהובילו להתנגשויות צבאיות במרחב וגרמו לעשרות הרוגים ואלפי עקורים. אתיופיה גם האשימה את סודאן בסיוע למורדים בתיגראי - האשמה שח'רטום דחתה והאשימה מצידה את אתיופיה במאמצים להתסיס את הזירה הפנימית בסודאן. ברקע לכך גם סכסוך בין המדינות על בנייתו של סכר התחייה האתיופי, אשר סודאן רואה בו איום אסטרטגי על זרימת מי הנילוס לשטחה, והתקרבות סודאנית בשנתיים האחרונות לעמדה המצרית הניצית יותר, הדורשת הסכמה והדרגתיות במילויו של הסכר.

נראה כי ממשלת אבּי זוכה לתמיכה רחבה באפריקה. משרדי האיחוד האפריקאי שוכנים באדיס אבבה, והארגון מביע תמיכה עקרונית באתיופיה אך באחרונה מנסה ליזום שיחות להפסקת הלחימה בין הצדדים. יתר שכנותיה האפריקאיות של אתיופיה (פרט לסודאן) – חלקן מדינות הקרובות מאוד גם לישראל כגון קניה - תומכות גם הן בממשלה באדיס, ונוכחות רחבה של מנהיגים אפריקאים נרשמה בהשבעתו של אבּי לקדנציה נוספת באוקטובר 2021. 

המלחמה באתיופיה והמזרח התיכון

למלחמה זיקות והשפעה גם על מערך הבריתות המזרח-תיכוני, ובמוקד הידוק יחסי אתיופיה-טורקיה. אבּי ביקר באוגוסט באנקרה והכריז כי "אתיופיה לעולם לא תשכח את הסיוע שהעם הטורקי והממשלה הטורקית הושיטו לנו בזמן קריטי זה". בביקור נחתמו מספר הסכמים (לרבות הסכם צבאי) וטורקיה הביעה תמיכה בשלמות אתיופיה והציעה לתווך במתיחות בין אדיס אבבה וח'רטום. דיווחים לא מאומתים טענו לפני מספר חודשים שטורקיה גם סיפקה כעשרה מל"טים לצבא האתיופי. ההתקרבות באה כחלק מהאסטרטגיה הטורקית להעמקת מעורבותה באפריקה (ובפרט בקרן אפריקה), וכן מכיוון שלאנקרה השקעות רבות במדינה (היא המשקיעה השנייה בגודלה באתיופיה לאחר סין, ואתיופיה היא יעד ההשקעות הטורקי הגדול באפריקה), ולכן יש לה עניין משמעותי ביציבותה של ממשלת אדיס אבבה. 

הברית המתחזקת עם טורקיה באה גם על רקע המתיחות הממושכת בין אתיופיה למצרים, אחת מיריבותיה העיקריות של אנקרה באזור. מצרים מצויה במחלוקת עיקשת עם אדיס אבבה בנוגע לסכר התחייה, וההתקרבות המסתמנת בין אדיס לאנקרה היא התפתחות שלילית במיוחד, בראייתה. בשנים האחרונות הועלו טענות - שהוכחשו בקהיר - על עניין מצרי בהתססת מורדים בתוך אתיופיה כדי לעכב או לסכל את פרויקט הסכר, כך שייתכן לכאורה כי מלחמת האזרחים הנוכחית בתיגראי לא מהווה מבחינת קהיר התפתחות שלילית בהכרח. דבר זה הומחש בטענות אתיופיה שה-TPLF ניסה לתקוף את אתר בניית הסכר, וכי הארגון זוכה לתמיכת מצרים וסודאן במאמציו אלו. עם זאת, נדמה כי המשבר הפנימי באתיופיה מגיע מאוחר מדי מבחינת מצרים, שכן הסכר האתיופי כבר בנוי ברובו ועיקר המחלוקת היא סביב קצב מילויו. האתיופים מגלים נחישות בכוונתם להביא את הסכר לפעילות מלאה, ונדמה כי ההקצנה במצב הפנימי דווקא דוחקת באבּי להשלים את הפרויקט – כהישג מרשים לכאורה של משטרו – תוך נכונות להגעה לחיכוך גובר עם כוחות חיצוניים עוינים כגון מצרים או סודאן.    

מדינות המפרץ (ובמידת מה גם ישראל) מצויות בעמדה מורכבת יותר. מצד אחד, המשטר באדיס אבבה הוא בעל ברית שלהן. מצד שני, אין להן הסתייגות אידיאולוגית מהותית מהמורדים התיגרינים, ובמצב של ניצחון תיגריני ותרחיש של הדחת אבּי, אינן רוצות להיפגע מזיהוי עמוק מידי עם משטרו. נוסף על כך, הן מביאות בחשבון גם את הגישה האמריקאית (הגם שאינן מחויבות לה), הביקורתית כלפי התנהלות אתיופיה, ומביטות בחשש על ההתקרבות האתיופית-טורקית ואתיופית-רוסית. נראה כי בינתיים הן פועלות בפרופיל נמוך ביחס למשבר ומנסות להתחמק ממעורבות ישירה בו: מחד גיסא, מנסות לשמור על יחסים טובים עם אדיס אבבה (וייתכן כי איחוד האמירויות אף מספקת לאתיופיה ציוד צבאי בחודשיים האחרונים), אך מאידך גיסא הן נמנעות מפעלתנות מדינית בנושא. חלקן, בייחוד איחוד האמירויות, עשויות לשאוף לשמש מתווכות בין הצדדים, במטרה לצמצם דריסת רגל טורקית/איראנית במרחב.   

לעומת זאת, איראן יכולה למצוא הזדמנויות בהתפתחויות במדינה. מעמדה של איראן בקרן אפריקה נפגע במידה משמעותית בשנים האחרונות, בייחוד עם התרחקותה של בעלת בריתה הקרובה לשעבר, סודאן, מאז 2015, ועם התחזקות ההשפעה המפרצית במרחב. מרחב קרן אפריקה חשוב לאיראן, ולו בשל קרבתו לזירת הלחימה בתימן והיותו "החצר האחורית" של ערב הסעודית. נשיא איראן החדש ראיסי העניק בסמוך להשבעתו משנה תוקף למקומה של אפריקה במדיניות החוץ שממשלו מתכוון ליישם, וטהראן הבהירה כי לאתיופיה חשיבות מיוחדת בראייתה. בעת הנוכחית, אתיופיה עצמה היא המדינה הפתוחה ביותר כלפי איראן בקרן אפריקה, ובירתה אדיס אבבה היא מקום מושב השגרירות האיראנית היחידה במרחב זה. על פי הערכות מסוימות, ייתכן כי איראן כבר מעורבת בלחימה במדינה: אנליסטים חוששים כי אתיופיה עושה שימוש במל"ט מתוצרת איראן (Mohajer-6), אולי אף למטרות תקיפה, ונרשמו מספר טיסות חשודות בין טהראן לאדיס אבבה (בין השאר של חברות תעופה המזוהות עם משמרות המהפכה האיראניים). 

המלחמה באתיופיה והמעצמות

המשבר באתיופיה העמיד את ממשל ביידן במבוכה. מצד אחד, אתיופיה היא בעלת ברית אמריקאית חשובה באזור, וצבאה נחשב לאחד החזקים באפריקה ושותף למאמצי המלחמה בטרור בקרן אפריקה, בפרט בסומליה (שם הוא גם פרוס להתמודדות עם האיום של אל-שבאב). אתיופיה היא גם מקבלת הסיוע האמריקאי הגדולה ביותר באפריקה שמדרום לסהרה (כמיליארד דולרים בשנת 2020). מצד שני, בשל הדיווחים על פשעי מלחמה אתיופיים, ארגוני זכויות אדם וגופים אחרים המקורבים לבית הלבן דוחקים בוושינגטון להפעיל לחץ על אתיופיה להפסקת הלחימה, לרבות הפסקת סיוע כלכלי והטלת סנקציות אחרות. 

התפרקות או היחלשות ניכרת של המדינה האתיופית עלולות להביא לחוסר יציבות בסמיכות לגזרת הים האדום, שעלולה בתורה להשפיע גם על אינטרסים ישראליים ולעודד התחזקות של כוחות עוינים לישראל, כגון איראן או קבוצות ג'אהד עולמי.

באביב 2021 הגבירה ארצות הברית את הקריאה להפסקת מעשי האיבה במרחב, ומזכיר המדינה האמריקאי בלינקן אף דרש חקירה בנוגע לחשדות לטיהור אתני בתיגראי. באוגוסט האחרון שלח ממשל ביידן את סמנת'ה פאוור (ראש USAID המספקת סיוע כלכלי לאתיופיה) לאזור, במטרה להעריך את המצב ההומניטרי ולבוא בדברים עם ההנהגה האתיופית. הביקור הסתיים במבוכה לאחר שראש הממשלה אבּי סירב לפגוש אותה. זמן קצר לאחר מכן, אבּי (שנפגש באותו הזמן עם ארדואן באנקרה) גם נמנע מפגישה עם השליח המיוחד של הבית הלבן לקרן אפריקה שביקר באתיופיה, ג'פרי פלטמן. במקביל, הממשל האמריקאי אומנם הביע תמיכה רפה בשימור אחדותה של אתיופיה וכן גינה את פלישת המורדים לחבל אמהרה ועפאר, אך גם האשים את המשטר באדיס במניעת מעבר סיוע הומניטרי לתיגראי ובאחריות העיקרית למשבר כולו. בספטמבר הצהיר ממשל ביידן על מתן אישור להטלת שורה של סנקציות אישיות על גורמים שארצות הברית רואה בהם אחראים לאלימות במלחמה, רובם מממשלת אתיופיה ואריתריאה, ומחלקת ההגנה האמריקאית מתכוונת להוסיף את אתיופיה ואריתריאה לרשימת המדינות שיש להגביל את היצוא הביטחוני אליהן. 

בתגובה למהלכים האמריקאיים מיהר אבּי להביע את אכזבתו ממדיניותה של וושינגטון ולמסגר את הנרטיב של המלחמה בתיגראי בהקבלה ל"מלחמה בטרור" האמריקאית מאז תחילת שנות ה-2000. במכתב פתוח לביידן טען אבּי כי ה-TPLF הוא ארגון טרור שבמשך עשורים אחדים הטיל מורא על תושבי אתיופיה (לרבות בתמיכה אמריקאית). לדבריו, ממשלת אתיופיה הנוכחית בניצוחו היא זו הלוחמת למען הדמוקרטיה במדינה, ולא ההיפך. אתיופיה מצפה, כך טען, שכפי שהיא מסייעת לאמריקאים להיאבק באל-שבאב בסומליה, כך וושינגטון צריכה לגבות את מלחמתה בתיגראי. 

רוסיה וסין זיהו את המתיחות בין אדיס אבבה וושינגטון ונראה שהן פועלות להעצים אותה ולהגביר את השפעתן באתיופיה. ביולי האחרון חתמו רוסיה ואתיופיה על הסכם שיתוף פעולה צבאי, שמצטרף לצעדים אחרים שרוסיה עושה ביבשת לדחיקת רגליהן של מדינות המערב מהיבשת. סין מצידה גינתה את הכוונה האמריקאית להטיל סנקציות על גורמים אתיופיים הקשורים ללחימה, והביעה ביטחון כי הצדדים באתיופיה ידעו לפתור בעצמם את המחלוקות הפנימיות ביניהם. סין עצמה מושקעת באופן נרחב באתיופיה (שהיא בעלת חוב משמעותי לבייג'ינג), והצבא האתיופי מסתמך על אמצעי לחימה סיניים בלחימתו במורדים. המחלוקות בין המערב למעצמות הלא-מערביות התבטאו גם בדיונים במועצת הביטחון של האו"ם, שבה אתיופיה זוכה לביקורת מערבית על אחריותה למצב בתיגראי. לעומת זאת, רוסיה וסין (וכן הודו) גיבו את המשטר באדיס אבבה וגינו את המורדים - עמדה שאתיופיה ביטאה שביעות רצון ממנה. 

סיכום ומשמעויות

המלחמה באתיופיה היא סכסוך טרגי, מורכב ומתמשך המבטא מאבקי כוח ארוכי שנים, מערב יריבויות לאומיות ואתניות וזולג בהדרגה למעגלים נוספים. בכך המלחמה מאיימת לערער את היציבות באזור קרן אפריקה - בין המרחבים הנפיצים והאלימים באפריקה – אף בשנים הבאות. 

מבחינה גיאופוליטית, המלחמה משקפת ביתר שאת את כוחה המוגבל של ההשפעה האמריקאית על אדיס אבבה (ואולי בכלל בקרן אפריקה ובמזרח התיכון), הן מתוקף חוסר האונים של וושינגטון בריסון האלימות והן מתוקף ההתקרבות של אתיופיה לרוסיה וטורקיה, שאירעה בצילו של הסכסוך. השלכות הסכסוך הביאו להתרחקות בין אתיופיה למערב, ולארצות הברית בפרט, ולהתחזקות יחסיה עם מדינות אוטוריטריות שהן לעומתיות לארצות הברית. מדובר אפוא בהתפתחויות שליליות עבור וושינגטון, הפוגעות גם במעמד האמריקאי באזור - מעמד שבלאו הכי ספג פגיעה משמעותית באחרונה, על רקע אירועי אפגניסטן.

עבור ישראל הסכסוך מעלה דילמה כבדת משקל. מצד אחד, ישראל מצויה ביחסים טובים עם משטר אבּי באדיס אבבה (אבּי ביקר בישראל ב-2019 וקיים שיחת טלפון לבבית עם ראש הממשלה בנט באוגוסט האחרון). ישראל מעוניינת באתיופיה חזקה ומאוחדת כבסיס של יציבות אזורית וככוח הלוחם בטרור (השיעי והסוני); וכן כלקוח ביטחוני ואזרחי פוטנציאלי. במסגרת זו, התפרקות או היחלשות ניכרת של המדינה האתיופית עלולות להביא לחוסר יציבות בסמיכות לגזרת הים האדום, שעלולה בתורה להשפיע גם על אינטרסים ישראליים ולעודד התחזקות של כוחות עוינים לישראל, כגון איראן או קבוצות ג'אהד עולמי. 

מנגד, המפלגה התיגרינית המורדת TPLF גם קיימה קשרים קרובים עם ישראל בעידן שבו היא הייתה הדומיננטית במערכת הפוליטית האתיופית (עד 2018). יתר על כן, ההתקרבות האתיופית הנוכחית לטורקיה ורוסיה (וייתכן אף לאיראן), ובמקביל המתיחות הגוברת בין אדיס אבבה לבין ארצות הברית ומצרים, בעלות ברית קרובות של ישראל, היא התפתחות שלילית עבור ירושלים. מעל לכול, פשעי המלחמה המיוחסים לצבא האתיופי מציבים דילמה מוסרית כבדה ביחס לשיתוף פעולה – בייחוד ביטחוני - עם המדינה, וכן חשש לגורלה של קהילת יהודי תיגראי.  

ישראל נדרשת לאמץ עמדה זהירה בכל הקשור למלחמת האזרחים האתיופית.

ישראל עשויה להידרש להביע עמדה ביחס לסכסוך או להתערב בו באופן כזה או אחר. זה עשוי לקרות בין השאר בעקבות בקשה מצד אחת מבעלות בריתה: אתיופיה, מצרים, איחוד האמירויות או ארצות הברית, או כתוצאה מהסלמה עתידית נוספת במהלך האירועים. כך, ישראל עשויה להתמודד עם צורך בקבלת החלטות מדיניות בנושא כתוצאה מדרישה לביטוי תמיכה בממשלת אתיופיה - בין הצהרתית או בין דרך סיוע פרקטי - או מדרישה (אמריקאית או מצרית) להימנעות מתמיכה כזאת. לחלופין, ייתכן כי יעלה רצון לערב את ישראל ביוזמות תיווך בסכסוך, או להבדיל, צורך אופרטיבי בפעילות נקודתית להגנה על אינטרסים ספציפיים במרחב, במקרה של הסלמה בסכסוך.  

מול סיכונים אלו והאינטרסים הסותרים של הכוחות השונים במרחב, ישראל נדרשת לאמץ עמדה זהירה בכל הקשור למלחמת האזרחים האתיופית. עליה לשמור על יחסים קורקטיים עם המשטר באדיס אבבה אך להימנע מתמיכה ביטחונית בצבא אתיופיה, העלולה לסבך את ישראל הן בזיקה לפשעי מלחמה והן בחיכוך עם וושינגטון, קהיר ואף ח'רטום (עם האחרונה ישראל שואפת לקדם את הנורמליזציה התקועה בין המדינות). 

בה בעת, התזוזה המסתמנת של אתיופיה לכיוונם של גורמים שליליים או בעייתיים עבור ישראל (החל מאיראן, דרך טורקיה ועד רוסיה) עשויה להתמתן נוכח פעולה אזורית אלטרנטיבית בהובלת מדינות המפרץ, אשר בעת הנוכחית מעורבות רק באופן מוגבל ביותר בסוגיה. ישראל יכולה אפוא לעודד את מדינות המפרץ, בעלות המנופים הכלכליים והמדיניים על אדיס אבבה, ליצור אלטרנטיבה – שאינה טורקית או איראנית - לסיום הסכסוך במדינה. בכל מקרה, על ישראל לשאוף לתיאום ולשיתוף פעולה מרבי בנושא עם איחוד האמירויות, שהיא המדינה בעלת האינטרסים הדומים ביותר לישראל בהקשר זה, ובייחוד בכל הקשור לבלימת איראן במרחב.    

נוסף על כך, על ישראל גם להיות מוכנה לכך שהמצב ההומניטרי המידרדר במרחבי הלחימה יקרין על הקשרים שיהיו בעלי זיקה קרובה יותר לאינטרסים ישראליים, בין דרך גלי פליטים או צורך להתערב במהירות להבטחת שלום הקהילה היהודית שנותרה באתיופיה.