עדכן אסטרטגי

המאמר בוחן את הסיבות שהביאו לשיפור הניכר ביחסים בין יוון לישראל בעשור האחרון. יוון וישראל הצליחו לקדם את הקשרים ביניהן בדרכים שקשה היה לדמיין בעבר, לאור העמדה הפרו-פלסטינית המובהקת של אתונה והיחסים ההדוקים ששררו בין ישראל לטורקיה בשנות התשעים. המאמר מצביע על המניעים הביטחוניים, הכלכליים ובנושאי אנרגיה שגרמו להידוק היחסים בין הצדדים, ומראה כיצד המניעים הללו היו חזקים דיים על מנת ששתי המדינות ימשיכו לשתף פעולה גם חרף השינויים הבולטים בהנהגה הפוליטית ביוון. השינוי לטובה ביחסים בין ישראל ליוון בעשור האחרון ראוי לציון. קשה היה לדמיין שינוי כזה בעידן הרטוריקה האנטי-ישראלית החזקה שנקט ראש ממשלת יוון אנדראס פפנדראו בתחילת שנות השמונים. במילותיו של חוקר מדע המדינה הישראלי עמיקם נחמני, "יוון וישראל, שכה קרובות מבחינה גיאוגרפית ... לא יכלו להיות רחוקות יותר ביחסיהן הדיפלומטיים בארבעים השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל". דעת הקהל ביוון הייתה גם היא שלילית כלפי ישראל, בעיקר בשל רגשות אנטי-אמריקאיים (והעובדה שישראל נתפסה כבת חסות של ארצות הברית), וכן בשל הנושא הפלסטיני והקשרים החזקים בין ישראל לטורקיה בשנות התשעים, שהביאו את היוונים לחשוד בשאיפות המשותפות של שתי המדינות. על פי סקרים השוואתיים שנערכו על ידי הליגה נגד השמצה בשנים 2014 ו-2015, שיעור התפיסות האנטישמיות ביוון היה הגבוה ביותר בקרב המדינות שנסקרו, ושאינן במזרח התיכון ובצפון אפריקה. לכן, כאשר מנתחים את יחסי ישראל-יוון עולות שתי תופעות מעניינות שמחייבות הסבר. הראשונה היא המהירות שבה חלה התפנית ביחסים - תופעה שחוקר מדע המדינה היווני אריסטו זיאמפיריס מציג בספרו העוסק בהתפתחות שיתוף הפעולה בין ישראל ליוון, והשנייה היא התחזקות היחסים בין ישראל ליוון חרף השינויים הבולטים בהנהגה הפוליטית ביוון בשנים האחרונות.