עדכן אסטרטגי

בסדרת נאומים שהחלה ביוני 2002 הציג ג'ורג' בוש, נשיא ארצות הברית,את התפשטות הדמוקרטיה כמטרה עיקרית, או אולי העיקרית, של מדיניותהחוץ של ארצות הברית. במרס 2006 ניתנה לכך גושפנקה רשמית במשפטהפתיחה של אסטרטגיית הביטחון הלאומי: "מדיניותה של ארצות הברית היאלחפש תנועות ומוסדות דמוקרטיים בכל אומה ותרבות ולתמוך בהם, כדי לשיםסופית קץ לעריצות בעולמנו". אין זה אלטרואיזם טהור. 11 בספטמבר הוכיחכביכול כי "שישים שנה שאומות המערב תירצו בהן והסתגלו להיעדר חופשבמזרח התיכון לא תרמו דבר לביטחוננו מאחר שבטווח הארוך אי–אפשר לרכושיציבות על חשבון חירות". כך "אסטרטגיה מתקדמת של חופש" במזרח התיכון"משקפת את האחדות של ערכינו והאינטרסים הלאומיים שלנו". ארצות הבריתהתמידה באסטרטגיה זו מבחינה צבאית (עיראק), מבחינה דיפלומטית (לבנוןוהרשות הפלסטינית) ומבחינה פיננסית ורטורית (בכל מקום). אסטרטגיה זוהגיעה לשיאה ב– 2005 , אולם מאז קמל "האביב הערבי". מאמר זה מפרט אתהתהליך ומציג בביקורתיות את הסיבות לחזרת המדיניות של ארצות הבריתאל הרֵאליזם המסורתי התומך ביציבות. מצרים, אשר הממשל האמריקני קיווהכי תעמוד בראש התהליך, היא דוגמה מתאימה ביותר.