מפרוץ העימות הישיר בין איראן לישראל, שש מדינות המועצה לשיתוף פעולה במפרץ – סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, קטר, כווית ועומאן – מתבוננות מהצד במתח ובדאגה הולכת וגוברת. החשש המרכזי שלהן הוא שההסלמה הנוכחית תגלוש לשטחן, בין אם דרך מתקפה ישירה ובין אם דרך פגיעות עקיפות בתשתיות רגישות, בסיסים זרים או נתיבי סחר. אף על פי שכל המדינות הללו אינן תומכות בהתגרענות איראנית, ומקוות כי הפגיעה בתכנית הגרעין היא משמעותית וארוכת טווח, הן חוששות שמחיר הפעולה הישראלית-אמריקאית תהיה תגובת נגד שתכוון כלפיהן.
מדינות המפרץ אימצו בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז תחילת העימות, מדיניות חוץ עצמאית, שמטרתה לשדר ניטרליות ולא להיתפס כמשויכות אוטומטית למחנה זה או אחר. הגינויים שהושמעו כלפי התקיפות הישראליות באיראן, גם מצד מדינות הסכמי אברהם, אינם מבטאים הזדהות עם טהראן, אלא ניסיון להרחיק את האש מגבולותיהן. המדינות מבקשות להיתפס כבלתי מעורבות, מתוך הבנה ברורה של העליונות הצבאית האיראנית ביחס אליהן, כמו גם חוסר היכולת שלהן לעמוד לבדן בפני מתקפה כוללת. בהתאם לכך, הן הגבירו את הפעילות הדיפלומטית ואת ניסיונות התיווך בין איראן לארה"ב במטרה להפחית את גובה הלהבות ולנסות לשמר מעמד נייטרלי.
כבר קודם לתקיפה האמריקאית הפצירו מדינות המפרץ בארצות הברית שלא לפעול ישירות נגד איראן מתוך בסיסים שבשטחן, והעדיפו תקיפה מוגבלת, ממוקדת וללא הסלמה אזורית. הן אף העבירו מסרים לישראל שלא לפגוע בתשתיות נפט באיראן, מחשש לתגובה איראנית שתפגע במתקני הנפט שלהן עצמן. במובנים רבים, התקיפה האמריקאית הנקודתית ענתה על הדרישות האלה, לפחות בשלב הראשון.
לצד הצעדים הדיפלומטיים, המדינות מעלות את רמת הכוננות הביטחונית: תגבור סוללות יירוט והגנה, תיאום צבאי הדוק עם כוחות אמריקאיים, והיערכות אזרחית לתרחישים של הסלמה אזורית. עם זאת, הן מבינות כי למרות כל ההכנות, ביטחונן תלוי בראש ובראשונה בנכונות ארצות הברית להרתיע את איראן, להגן בפועל על שטחן במקרה של מתקפה, ולשלוח מסר ברור של תגמול על כל פגיעה.
האירועים האחרונים מציבים את האסטרטגיה הכפולה של המפרציות – פיוס עם איראן מחד, והעמקת שותפות עם המערב מאידך – בפני מבחן משמעותי. אם איראן תבחר להסלים את התגובה ולכלול גם יעדים במפרץ, המדינות תידרשנה להכרעה אסטרטגית: האם להמשיך ולהיאחז בניטרליות ככל האפשר, או לקחת חלק אקטיבי בעיצוב הסדר האזורי החדש. הפיתוי למנף את האירועים כדי לשוב ולמצב עצמן כמתווכות מרכזיות קיים, אך הוא עלול להיתקל בחשדנות מצד איראן ובהחמרת המשבר. מדינות המפרץ מקוות שתגובת איראן תהיה מדודה, סמבולית ומוגבלת – כזו שתשמר את הכבוד האיראני אך לא תגרור את ארצות הברית לתגובה נרחבת ולמלחמה כוללת באזור. כל עוד תגובה כזו תתקיים, המפרציות ימשיכו לנווט בזהירות בין איראן לארה"ב כדי לנסות ולהישאר צופות מן הצד.
מפרוץ העימות הישיר בין איראן לישראל, שש מדינות המועצה לשיתוף פעולה במפרץ – סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, קטר, כווית ועומאן – מתבוננות מהצד במתח ובדאגה הולכת וגוברת. החשש המרכזי שלהן הוא שההסלמה הנוכחית תגלוש לשטחן, בין אם דרך מתקפה ישירה ובין אם דרך פגיעות עקיפות בתשתיות רגישות, בסיסים זרים או נתיבי סחר. אף על פי שכל המדינות הללו אינן תומכות בהתגרענות איראנית, ומקוות כי הפגיעה בתכנית הגרעין היא משמעותית וארוכת טווח, הן חוששות שמחיר הפעולה הישראלית-אמריקאית תהיה תגובת נגד שתכוון כלפיהן.
מדינות המפרץ אימצו בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז תחילת העימות, מדיניות חוץ עצמאית, שמטרתה לשדר ניטרליות ולא להיתפס כמשויכות אוטומטית למחנה זה או אחר. הגינויים שהושמעו כלפי התקיפות הישראליות באיראן, גם מצד מדינות הסכמי אברהם, אינם מבטאים הזדהות עם טהראן, אלא ניסיון להרחיק את האש מגבולותיהן. המדינות מבקשות להיתפס כבלתי מעורבות, מתוך הבנה ברורה של העליונות הצבאית האיראנית ביחס אליהן, כמו גם חוסר היכולת שלהן לעמוד לבדן בפני מתקפה כוללת. בהתאם לכך, הן הגבירו את הפעילות הדיפלומטית ואת ניסיונות התיווך בין איראן לארה"ב במטרה להפחית את גובה הלהבות ולנסות לשמר מעמד נייטרלי.
כבר קודם לתקיפה האמריקאית הפצירו מדינות המפרץ בארצות הברית שלא לפעול ישירות נגד איראן מתוך בסיסים שבשטחן, והעדיפו תקיפה מוגבלת, ממוקדת וללא הסלמה אזורית. הן אף העבירו מסרים לישראל שלא לפגוע בתשתיות נפט באיראן, מחשש לתגובה איראנית שתפגע במתקני הנפט שלהן עצמן. במובנים רבים, התקיפה האמריקאית הנקודתית ענתה על הדרישות האלה, לפחות בשלב הראשון.
לצד הצעדים הדיפלומטיים, המדינות מעלות את רמת הכוננות הביטחונית: תגבור סוללות יירוט והגנה, תיאום צבאי הדוק עם כוחות אמריקאיים, והיערכות אזרחית לתרחישים של הסלמה אזורית. עם זאת, הן מבינות כי למרות כל ההכנות, ביטחונן תלוי בראש ובראשונה בנכונות ארצות הברית להרתיע את איראן, להגן בפועל על שטחן במקרה של מתקפה, ולשלוח מסר ברור של תגמול על כל פגיעה.
האירועים האחרונים מציבים את האסטרטגיה הכפולה של המפרציות – פיוס עם איראן מחד, והעמקת שותפות עם המערב מאידך – בפני מבחן משמעותי. אם איראן תבחר להסלים את התגובה ולכלול גם יעדים במפרץ, המדינות תידרשנה להכרעה אסטרטגית: האם להמשיך ולהיאחז בניטרליות ככל האפשר, או לקחת חלק אקטיבי בעיצוב הסדר האזורי החדש. הפיתוי למנף את האירועים כדי לשוב ולמצב עצמן כמתווכות מרכזיות קיים, אך הוא עלול להיתקל בחשדנות מצד איראן ובהחמרת המשבר. מדינות המפרץ מקוות שתגובת איראן תהיה מדודה, סמבולית ומוגבלת – כזו שתשמר את הכבוד האיראני אך לא תגרור את ארצות הברית לתגובה נרחבת ולמלחמה כוללת באזור. כל עוד תגובה כזו תתקיים, המפרציות ימשיכו לנווט בזהירות בין איראן לארה"ב כדי לנסות ולהישאר צופות מן הצד.