העמקת ההישג הצבאי באיראן עשויה ליצור איום על יציבות המשטר האיראני. נוכח איום ממשי על יציבותו הוא עלול לנקוט במהלכים קיצוניים, גם אם חריגים, במטרה להרתיע או לגבות מחיר. מהלכים אלו מוכרים אך בתרחישי קיצון. איראן עלולה לנקוט באחד או בכמה מהם.
בראש סולם החומרה ישנה פריצה מהירה ליכולת גרעינית צבאית. מהלך זה יכול לכלול העשרת אורניום לרמה של 90% באתר לא ידוע תוך ניתוק הקשרים עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית והודעה על יכולת גרעינית מבצעית ו/או ביצוע ניסוי גרעיני ראשון. תרחיש חמור נוסף כולל שימוש בחומרים כימיים, ביולוגיים או רדיולוגיים (מעין "פצצה מלוכלכת") או לעשות תקיפה ביולוגית מתוחכמת באמצעות נגיף מהונדס – כל אלה מהווים אמצעים זולים יחסית, שקשה לייחס אותם ישירות לשולחיהם.
תרחיש נוסף שמוזכר הוא פעולה לשיבוש חופש השיט במצרי הורמוז. שיבוש, אפילו חלקי, באמצעות תקיפת מכליות או הנחת מוקשים ימיים ישפיע לא רק על מחירי הנפט אלא גם על היציבות בשווקים הפיננסיים. זוהי פעולה המהווה עילה ברורה למלחמה וסביר שהיא תגרור תגובה אמריקאית, והסתברות גבוהה להידרדרות לעימות צבאי ישיר – אך דווקא בשל כך, עלולה איראן לראות במהלך זה מנוף לחץ מכריע כאשר אין לה עוד מה להפסיד. יש יכולת להפחית מהפגיעה של מהלך זה על-ידי שימוש בצינורות 'עוקפי מייצרים' בסעודיה ובאמירויות ופתיחת מאגרים אסטרטגיים בעיקר בארה"ב.
במדרג החמור נמנה תרחיש של תקיפת שגרירויות ומרכזים יהודיים וישראלים בחו"ל. מטרת פיגועים אלה תהיה כפולה: הרתעה והסטת תשומת לב, תוך שמירה על "מרחב הכחשה". איום נוסף, כחלק מהסלמה כוללת, הוא מתקפת סייבר הרסנית. איראן פועלת בתחום זה בהיקף נרחב כבר שנים, ויכולה לבחור להסלים בצורה דרמטית: השבתת מערכות חשמל, פגיעה בבתי חולים ובנקים.
במדרג החומרה הנמוך יותר אך בעל סבירות גבוהה יותר ניתן למנות פעולה לפגיעה בישראל באיו"ש או הפעלת כוחות שעדיין נאמנים לאיראן בעיראק ובתימן נגד מדינות המפרץ או כוחות אמריקאים. פעולה זו תסייע לאיראן ליצור תחושת חוסר יציבות שתאלץ את הקהילה הבינ"ל להתמקד בטיפול בזירות אחרות. איראן יכולה לפגוע במדינות המפרץ באמצעות רחפנים, טילים בליסטיים, או מתקפות סייבר. אלו אינם תרחישים חדשים, אך עוצמתם עלולה לגדול והם עשויים להפוך לאסטרטגיים, אם הפגיעה תתבצע במוקדי תשתית כמו מתקני נפט וגז, נמלים או מתקני התפלה. מדינות המפרץ מצפות למענים הגנתיים אמריקאים נוכח פגיעותן היחסית.
בסיכומו של דבר, ככל שאיראן תרגיש את הסד מתהדק על צווארה, כך עלולה לגבור הנכונות שלה לקחת סיכונים ולנקוט בצעדים קיצוניים, שחלקם תוארו לעיל. תרחישי קצה דוגמת פריצה לגרעין צבאי, שימוש באמצעים כימיים/ביולוגיים, פגיעה בחופש השיט וטרור בחו"ל אינם מנותקים מהמציאות – הם חלק מהאפשרויות האופרטיביות של המשטר האיראני ויש להתכונן אליהם.
העמקת ההישג הצבאי באיראן עשויה ליצור איום על יציבות המשטר האיראני. נוכח איום ממשי על יציבותו הוא עלול לנקוט במהלכים קיצוניים, גם אם חריגים, במטרה להרתיע או לגבות מחיר. מהלכים אלו מוכרים אך בתרחישי קיצון. איראן עלולה לנקוט באחד או בכמה מהם.
בראש סולם החומרה ישנה פריצה מהירה ליכולת גרעינית צבאית. מהלך זה יכול לכלול העשרת אורניום לרמה של 90% באתר לא ידוע תוך ניתוק הקשרים עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית והודעה על יכולת גרעינית מבצעית ו/או ביצוע ניסוי גרעיני ראשון. תרחיש חמור נוסף כולל שימוש בחומרים כימיים, ביולוגיים או רדיולוגיים (מעין "פצצה מלוכלכת") או לעשות תקיפה ביולוגית מתוחכמת באמצעות נגיף מהונדס – כל אלה מהווים אמצעים זולים יחסית, שקשה לייחס אותם ישירות לשולחיהם.
תרחיש נוסף שמוזכר הוא פעולה לשיבוש חופש השיט במצרי הורמוז. שיבוש, אפילו חלקי, באמצעות תקיפת מכליות או הנחת מוקשים ימיים ישפיע לא רק על מחירי הנפט אלא גם על היציבות בשווקים הפיננסיים. זוהי פעולה המהווה עילה ברורה למלחמה וסביר שהיא תגרור תגובה אמריקאית, והסתברות גבוהה להידרדרות לעימות צבאי ישיר – אך דווקא בשל כך, עלולה איראן לראות במהלך זה מנוף לחץ מכריע כאשר אין לה עוד מה להפסיד. יש יכולת להפחית מהפגיעה של מהלך זה על-ידי שימוש בצינורות 'עוקפי מייצרים' בסעודיה ובאמירויות ופתיחת מאגרים אסטרטגיים בעיקר בארה"ב.
במדרג החמור נמנה תרחיש של תקיפת שגרירויות ומרכזים יהודיים וישראלים בחו"ל. מטרת פיגועים אלה תהיה כפולה: הרתעה והסטת תשומת לב, תוך שמירה על "מרחב הכחשה". איום נוסף, כחלק מהסלמה כוללת, הוא מתקפת סייבר הרסנית. איראן פועלת בתחום זה בהיקף נרחב כבר שנים, ויכולה לבחור להסלים בצורה דרמטית: השבתת מערכות חשמל, פגיעה בבתי חולים ובנקים.
במדרג החומרה הנמוך יותר אך בעל סבירות גבוהה יותר ניתן למנות פעולה לפגיעה בישראל באיו"ש או הפעלת כוחות שעדיין נאמנים לאיראן בעיראק ובתימן נגד מדינות המפרץ או כוחות אמריקאים. פעולה זו תסייע לאיראן ליצור תחושת חוסר יציבות שתאלץ את הקהילה הבינ"ל להתמקד בטיפול בזירות אחרות. איראן יכולה לפגוע במדינות המפרץ באמצעות רחפנים, טילים בליסטיים, או מתקפות סייבר. אלו אינם תרחישים חדשים, אך עוצמתם עלולה לגדול והם עשויים להפוך לאסטרטגיים, אם הפגיעה תתבצע במוקדי תשתית כמו מתקני נפט וגז, נמלים או מתקני התפלה. מדינות המפרץ מצפות למענים הגנתיים אמריקאים נוכח פגיעותן היחסית.
בסיכומו של דבר, ככל שאיראן תרגיש את הסד מתהדק על צווארה, כך עלולה לגבור הנכונות שלה לקחת סיכונים ולנקוט בצעדים קיצוניים, שחלקם תוארו לעיל. תרחישי קצה דוגמת פריצה לגרעין צבאי, שימוש באמצעים כימיים/ביולוגיים, פגיעה בחופש השיט וטרור בחו"ל אינם מנותקים מהמציאות – הם חלק מהאפשרויות האופרטיביות של המשטר האיראני ויש להתכונן אליהם.