המלחמה בין ישראל לאיראן אינה הפתעה אסטרטגית עבור מדינות המפרץ, שכן הן התכוננו לה מזה זמן, ברמה הצבאית והמדינית. המלחמה גם אינה הפתעה טקטית עבור המדינות, משום שלפחות חלקן היו בסוד העניינים כחלק מהתיאום האזורי בחסות פיקוד המרכז האמריקאי שקדם למבצע "עם כלביא", ונועד לסייע בגילוי ויירוט טילים וכטב"מים איראניים.
נכון לשלב זה, דרך פעולתן של המדינות, בעיקר ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות, תואמת את הקו בו נקטו עד עתה בזירה האזורית בכלל, וביחס לאיראן ולישראל בפרט – כאשר מטרתן המרכזית היא לנסות ולהישאר מחוץ לאירועים ככל האפשר כדי להימנע מפגיעה.
שש המדינות מיהרו לגנות, כצפוי, את הפעולה הישראלית באיראן בראש ובראשונה כדי לנסות ולהרחיק את עצמן מהאירועים. כולן הטילו את האחריות על ישראל; הביעו תמיכה בחזרה למסלול הדיפלומטי (באופן שגם מתיישר עם מדיניות ממשל טראמפ); טענו שמדובר בהפרה של החוק הבינ"ל; פגיעה בריבונות איראן והפצירו בקהילה הבינ"ל לפעול לעצירת הקונפליקט. באופן לא מפתיע, הגינויים לפעולה הישראלית הגיעו גם ממדינות הסכמי אברהם.
לצד גינוי ישראל, המדינות ובעיקר ערב הסעודית, הגבירו את המגעים שלהן עם איראן, ככל הנראה במטרה לבדוק את "הדופק" האיראני, להדגיש שידן לא במעל ואף כדי להעביר מסרים לצדדים שלישיים. הן גם עדכנו ותיאמו עמדות באופן מואץ עם שכנותיהן הערביות בנושא. באותו אופן, נערכות שיחות רבות עם מדינות במערב, בראשן ארצות הברית. עומאן, שאירחה את שיחות הגרעין בין ארה"ב לאיראן (שהופסקו בעקבות המתקפה), אף הודיעה שהיא מנהלת מגעים לעצירת העימות.
מדיניות הדטאנט והפיוס בה נקטו מדינות המפרץ כלפי איראן, סייעה, בראייתן, בהרחקתן מהמלחמה במשך קרוב לשנתיים. כעת היא עומדת למבחנה המשמעותי ביותר: התקיפות, המוגבלות בינתיים, של ישראל נגד מתקני אנרגיה באיראן עלולות להביא את האחרונה לממש איומיה ולפגוע במתקנים דומים גם במדינות המפרץ הערביות.
בנוסף, ככל שתתארך המלחמה, ובוודאי שאם ארצות הברית תצרף אליה באופן ישיר, איראן עלולה לפגוע בבסיסים האמריקאיים הנמצאים במדינות המפרץ. האחרונות, לפי הדיווחים, ביקשו מבעוד מועד מארצות הברית לא להשתמש בשטחן לפעולה נגד איראן – דבר שאינו אפשרי מבחינה מבצעית ושנועד לאותת לאיראן כי הן נייטרליות – ובכל מקרה, הן מצפות ממנה להגנה מפני כל פעולה איראנית.
המלחמה בין ישראל לאיראן אינה הפתעה אסטרטגית עבור מדינות המפרץ, שכן הן התכוננו לה מזה זמן, ברמה הצבאית והמדינית. המלחמה גם אינה הפתעה טקטית עבור המדינות, משום שלפחות חלקן היו בסוד העניינים כחלק מהתיאום האזורי בחסות פיקוד המרכז האמריקאי שקדם למבצע "עם כלביא", ונועד לסייע בגילוי ויירוט טילים וכטב"מים איראניים.
נכון לשלב זה, דרך פעולתן של המדינות, בעיקר ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות, תואמת את הקו בו נקטו עד עתה בזירה האזורית בכלל, וביחס לאיראן ולישראל בפרט – כאשר מטרתן המרכזית היא לנסות ולהישאר מחוץ לאירועים ככל האפשר כדי להימנע מפגיעה.
שש המדינות מיהרו לגנות, כצפוי, את הפעולה הישראלית באיראן בראש ובראשונה כדי לנסות ולהרחיק את עצמן מהאירועים. כולן הטילו את האחריות על ישראל; הביעו תמיכה בחזרה למסלול הדיפלומטי (באופן שגם מתיישר עם מדיניות ממשל טראמפ); טענו שמדובר בהפרה של החוק הבינ"ל; פגיעה בריבונות איראן והפצירו בקהילה הבינ"ל לפעול לעצירת הקונפליקט. באופן לא מפתיע, הגינויים לפעולה הישראלית הגיעו גם ממדינות הסכמי אברהם.
לצד גינוי ישראל, המדינות ובעיקר ערב הסעודית, הגבירו את המגעים שלהן עם איראן, ככל הנראה במטרה לבדוק את "הדופק" האיראני, להדגיש שידן לא במעל ואף כדי להעביר מסרים לצדדים שלישיים. הן גם עדכנו ותיאמו עמדות באופן מואץ עם שכנותיהן הערביות בנושא. באותו אופן, נערכות שיחות רבות עם מדינות במערב, בראשן ארצות הברית. עומאן, שאירחה את שיחות הגרעין בין ארה"ב לאיראן (שהופסקו בעקבות המתקפה), אף הודיעה שהיא מנהלת מגעים לעצירת העימות.
מדיניות הדטאנט והפיוס בה נקטו מדינות המפרץ כלפי איראן, סייעה, בראייתן, בהרחקתן מהמלחמה במשך קרוב לשנתיים. כעת היא עומדת למבחנה המשמעותי ביותר: התקיפות, המוגבלות בינתיים, של ישראל נגד מתקני אנרגיה באיראן עלולות להביא את האחרונה לממש איומיה ולפגוע במתקנים דומים גם במדינות המפרץ הערביות.
בנוסף, ככל שתתארך המלחמה, ובוודאי שאם ארצות הברית תצרף אליה באופן ישיר, איראן עלולה לפגוע בבסיסים האמריקאיים הנמצאים במדינות המפרץ. האחרונות, לפי הדיווחים, ביקשו מבעוד מועד מארצות הברית לא להשתמש בשטחן לפעולה נגד איראן – דבר שאינו אפשרי מבחינה מבצעית ושנועד לאותת לאיראן כי הן נייטרליות – ובכל מקרה, הן מצפות ממנה להגנה מפני כל פעולה איראנית.