דני סיטרינוביץ׳, חוקר איראן בכיר:
המערכה הצבאית לא הביאה לשינוי מהותי בעמדות היסוד של איראן ביחס למשא ומתן עם הממשל האמריקני.
כך, ולנוכח תחושת ההישג במערכה, ספק אם איראן תהיה נכונה לוויתורים מהותיים בנוגע לבניין הכוח הקונבנציונלי שלה או בתמיכתה בשלוחיה האזוריים.
עם זאת, ייתכן כי טהראן תגלה גמישות מוגבלת בסוגיית החומר המועשר בדגש על דילול החומר באיראן, ככל שתוצמד לכך תמורה בדמות הסרת סנקציות רחבה לצד הכרה בזכות איראן להעשרה, בהתאם לתפיסת היסוד של עלי ח'אמנהאי.
לאור העמדה האיראנית ניצבת בפני הממשל האמריקני הכרעה אסטרטגית: האם לאמץ הסדר הדומה במהותו לזה שהיה בר השגה טרם ההסלמה, או להסתכן בהידרדרות מחודשת להסלמה ואף לעימות רחב יותר.
במקביל איראן מוטרדת מאוד מהמתרחש בלבנון. איראן רואה במחויבותה ל״ציר ההתנגדות״ רכיב יסוד בתפיסת הביטחון שלה, המבטיח עומק אסטרטגי. בהתאם לכך, היא פועלת כיום בגישה דו-מסלולית: מחד, היא מתעקשת על שילוב חיזבאללה במסגרת כל הסדר הפסקת אש; מאידך, היא ממשיכה לנקוט מהלכים התקפיים מדודים, שנועדו לשמר מנופי לחץ בעיקר באמצעות ויסות התנועה במיצרי הורמוז, מהלך שנועד להמחיש את ההשלכות הגלובליות של כישלון דיפלומטי, לצד איומים על חזרה אפשרית ללחימה.
בשורה התחתונה, טהראן מגיעה לשולחן הדיונים באסלמבאד שלתפיסתה ידה היא העליונה במערכה הצבאית, ועל כן אם הציפיה בממשל לויתורים דרמטים מצידה, המו"מ עשוי להיות קצר מהצפוי.
אלדד שביט, חוקר ארה״ב בכיר:
האתגר המרכזי של ממשל טראמפ כעת הוא להפוך הפסקת אש שברירית להסכם יציב, למרות פערים עמוקים עם איראן בסוגיות ההעשרה, מצרי הורמוז והקשר בין הזירה האיראנית לזירה הלבנונית. זאת, שעה שטראמפ עדיין לא השיג את תמונת הניצחון הברורה, החדה והחד-משמעית שלה הוא זקוק כדי להציג לציבור האמריקאי ולעולם הישג אסטרטגי מובהק. במילים פשוטות, טראמפ צריך להוכיח שהמעבר מהמערכה הצבאית לשולחן הדיונים אינו מתפרש כהתקפלות אמריקאית או כוויתור לאיראן, אך גם לנהל את המהלך כך שיוביל להסכם שימנע את גרירתה של ארצות הברית מחדש למערכה מול איראן.
יואל גוז׳נסקי, חוקר בכיר וראש תחום המפרץ:
המלחמה בין איראן, ארצות הברית וישראל הציבה את מדינות המפרץ בעמדה מורכבת ואף החמירה את מצבן האסטרטגי. למרות הפגיעות שספגה איראן, המשטר שרד והוכיח עמידות, תוך שמירה על מנופי לחץ מרכזיים – במיוחד היכולת לאיים על מיצרי הורמוז ועל תשתיות האנרגיה במפרץ. במקביל, המלחמה חידדה בעיני מדינות המפרץ את מגבלות הערבות הביטחונית האמריקאית ואת חוסר היכולת של חלופות אחרות – מעצמות חיצוניות, בריתות אזוריות או הסתמכות עצמית – לספק ביטחון אמיתי. כתוצאה מכך, סביר שמדינות המפרץ ימשיכו במדיניות של גידור סיכונים: שילוב בין המשך ההישענות על ארצות הברית, העמקת ההתעצמות הצבאית (בעיקר הגנה מפני טילים וכטב"מים), גיוון שותפויות בינלאומיות וניסיון להפחית מתחים עם איראן. במקביל, הן עשויות לקדם פתרונות לעקיפת מיצרי הורמוז ולבחון בטווח הארוך גם יכולות הרתעה לא קונבנציונליות, אם יתברר כי איראן שומרת על יכולות גרעיניות. בסיכומו של דבר, המלחמה לא פתרה את בעיות הביטחון של מדינות המפרץ ואף הדגישה כי כמעט כל החלופות האסטרטגיות העומדות בפניהן הן חלקיות ובעייתיות.
אורנה מזרחי, חוקרת בכירה וראש תחום לבנון:
חזבאללה מסיים פרק זה בתוצאות מעורבות: מחד, הארגון מילא את תפקידו עבור איראן, גרר את ישראל לחזית נוספת, הוכיח רלוונטיות ויכולת שיקום מהירה, ונשאר גורם מאיים ומרתיע בלבנון. מאידך, שילם מחיר כבד באבדות, פגיעה בתשתיות, כישלון בבלימת צה"ל בדרום לבנון וביצירת משוואות חדשות, והעמיק את הביקורת הציבורית. למרות כל זאת גם הפעם לא ניתן עדיין להספיד את חזבאללה. גם אם המערכה הנוכחית תימשך הוא לא יוותר בקלות, ויחזור להשקיע, בסיועה של איראן, בשיקומו וביצור מעמדו ויפעל בנחישות למניעת יישום הצעתו של הנשיא עוון לנהל מו"ם ישר עם ישראל.
דני סיטרינוביץ׳, חוקר איראן בכיר:
המערכה הצבאית לא הביאה לשינוי מהותי בעמדות היסוד של איראן ביחס למשא ומתן עם הממשל האמריקני.
כך, ולנוכח תחושת ההישג במערכה, ספק אם איראן תהיה נכונה לוויתורים מהותיים בנוגע לבניין הכוח הקונבנציונלי שלה או בתמיכתה בשלוחיה האזוריים.
עם זאת, ייתכן כי טהראן תגלה גמישות מוגבלת בסוגיית החומר המועשר בדגש על דילול החומר באיראן, ככל שתוצמד לכך תמורה בדמות הסרת סנקציות רחבה לצד הכרה בזכות איראן להעשרה, בהתאם לתפיסת היסוד של עלי ח'אמנהאי.
לאור העמדה האיראנית ניצבת בפני הממשל האמריקני הכרעה אסטרטגית: האם לאמץ הסדר הדומה במהותו לזה שהיה בר השגה טרם ההסלמה, או להסתכן בהידרדרות מחודשת להסלמה ואף לעימות רחב יותר.
במקביל איראן מוטרדת מאוד מהמתרחש בלבנון. איראן רואה במחויבותה ל״ציר ההתנגדות״ רכיב יסוד בתפיסת הביטחון שלה, המבטיח עומק אסטרטגי. בהתאם לכך, היא פועלת כיום בגישה דו-מסלולית: מחד, היא מתעקשת על שילוב חיזבאללה במסגרת כל הסדר הפסקת אש; מאידך, היא ממשיכה לנקוט מהלכים התקפיים מדודים, שנועדו לשמר מנופי לחץ בעיקר באמצעות ויסות התנועה במיצרי הורמוז, מהלך שנועד להמחיש את ההשלכות הגלובליות של כישלון דיפלומטי, לצד איומים על חזרה אפשרית ללחימה.
בשורה התחתונה, טהראן מגיעה לשולחן הדיונים באסלמבאד שלתפיסתה ידה היא העליונה במערכה הצבאית, ועל כן אם הציפיה בממשל לויתורים דרמטים מצידה, המו"מ עשוי להיות קצר מהצפוי.
אלדד שביט, חוקר ארה״ב בכיר:
האתגר המרכזי של ממשל טראמפ כעת הוא להפוך הפסקת אש שברירית להסכם יציב, למרות פערים עמוקים עם איראן בסוגיות ההעשרה, מצרי הורמוז והקשר בין הזירה האיראנית לזירה הלבנונית. זאת, שעה שטראמפ עדיין לא השיג את תמונת הניצחון הברורה, החדה והחד-משמעית שלה הוא זקוק כדי להציג לציבור האמריקאי ולעולם הישג אסטרטגי מובהק. במילים פשוטות, טראמפ צריך להוכיח שהמעבר מהמערכה הצבאית לשולחן הדיונים אינו מתפרש כהתקפלות אמריקאית או כוויתור לאיראן, אך גם לנהל את המהלך כך שיוביל להסכם שימנע את גרירתה של ארצות הברית מחדש למערכה מול איראן.
יואל גוז׳נסקי, חוקר בכיר וראש תחום המפרץ:
המלחמה בין איראן, ארצות הברית וישראל הציבה את מדינות המפרץ בעמדה מורכבת ואף החמירה את מצבן האסטרטגי. למרות הפגיעות שספגה איראן, המשטר שרד והוכיח עמידות, תוך שמירה על מנופי לחץ מרכזיים – במיוחד היכולת לאיים על מיצרי הורמוז ועל תשתיות האנרגיה במפרץ. במקביל, המלחמה חידדה בעיני מדינות המפרץ את מגבלות הערבות הביטחונית האמריקאית ואת חוסר היכולת של חלופות אחרות – מעצמות חיצוניות, בריתות אזוריות או הסתמכות עצמית – לספק ביטחון אמיתי. כתוצאה מכך, סביר שמדינות המפרץ ימשיכו במדיניות של גידור סיכונים: שילוב בין המשך ההישענות על ארצות הברית, העמקת ההתעצמות הצבאית (בעיקר הגנה מפני טילים וכטב"מים), גיוון שותפויות בינלאומיות וניסיון להפחית מתחים עם איראן. במקביל, הן עשויות לקדם פתרונות לעקיפת מיצרי הורמוז ולבחון בטווח הארוך גם יכולות הרתעה לא קונבנציונליות, אם יתברר כי איראן שומרת על יכולות גרעיניות. בסיכומו של דבר, המלחמה לא פתרה את בעיות הביטחון של מדינות המפרץ ואף הדגישה כי כמעט כל החלופות האסטרטגיות העומדות בפניהן הן חלקיות ובעייתיות.
אורנה מזרחי, חוקרת בכירה וראש תחום לבנון:
חזבאללה מסיים פרק זה בתוצאות מעורבות: מחד, הארגון מילא את תפקידו עבור איראן, גרר את ישראל לחזית נוספת, הוכיח רלוונטיות ויכולת שיקום מהירה, ונשאר גורם מאיים ומרתיע בלבנון. מאידך, שילם מחיר כבד באבדות, פגיעה בתשתיות, כישלון בבלימת צה"ל בדרום לבנון וביצירת משוואות חדשות, והעמיק את הביקורת הציבורית. למרות כל זאת גם הפעם לא ניתן עדיין להספיד את חזבאללה. גם אם המערכה הנוכחית תימשך הוא לא יוותר בקלות, ויחזור להשקיע, בסיועה של איראן, בשיקומו וביצור מעמדו ויפעל בנחישות למניעת יישום הצעתו של הנשיא עוון לנהל מו"ם ישר עם ישראל.