כל הפרסומים בנושא צבא ואסטרטגיה

הלחימה הממושכת בישראל חשפה שתי נקודות תורפה מבניות שמחזקות זו את זו בארכיטקטורת הפיקוד של צה"ל. הראשונה היא טקטית: כאשר קצינים ברמת המחלקה והפלוגה נפגעים בקרב, יחידותיהם מאבדות יכולות פיקוד ובקרה, עם השלכות מתועדות על האפקטיביות המבצעית. השנייה היא מוסדית: במבצעי לחימה רחבי היקף ומתמשכים, זמינות קציני המילואים בעמדות הפיקוד של הגדוד והחטיבה ירדה באופן מדיד, ופגעה ברציפות המשמרות וביכולת התכנון. במאמר זה נטען כי שתי נקודות התורפה חולקות סיבת שורש אחת – היעדרה של שכבת נגדים מקצועית ומועצמת, המסוגלת לקיים פיקוד ובקרה באופן עצמאי...

מאמר זה עוסק באתגרים הניהוליים במלחמת חרבות ברזל, החל מה-8 באוקטובר 2023 ובאלף הימים שלאחר מכן – עד יולי 2026. קבלת ההחלטות תיבחן ברבדים השונים – המדיני, האסטרטגי והמערכתי – בהתאם לזירה ולמוקד האתגר הניהולי. המאמר לא עוסק ב-7 באוקטובר ובגורמים שהולידו אותו, לא בוחן את ההתפתחויות לאחר אותם אלף ימים, ואינו מציג ניתוח מלא של תוצאות המלחמה. הוא מתמקד בשאלה עד כמה מטרות המלחמה היו מוגדרות, והאם הן אפשרו גיבוש דרכי פעולה העשויות להשיגן במשאבים הזמינים לישראל. במקביל, נבדק שמא המטרות היו מעורפלות או בלתי ניתנות להשגה באופן שהקשה על גיבוש...

תפיסת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל נמצאת בנקודת מפנה הדורשת בירור. מאז ה-7 באוקטובר 2023 ניכר כי מדיניות הביטחון של ישראל, הלכה למעשה, מונחית על ידי תפיסת ביטחון חדשה ולא על ידי תפיסת הביטחון הלא כתובה, שהתגבשה במשך עשרות שנים. (זו תפיסה, שעל אף פגמיה הביאה את ישראל להיות מעצמה אזורית משגשגת. ייתכן שלו הייתה מיושמת כהלכה, הייתה מונעת את הכישלון הקולוסאלי של ה-7 באוקטובר. אך על כך תכריע ועדת חקירה ממלכתית.) התפיסה החדשה לא נוסחה ופורסמה לציבור, היא גם לא מוגדרת באופן מחייב במערכת הביטחון. אך בפועל, עקרונותיה מזינים את קבלת ההחלטות...

ניתוח השוואתי על מצבה של ישראל ערב ה־7 באוקטובר ובתום שלוש שנות מלחמה – מה השתנה בעוצמתה הלאומית, בזירות העימות ובמאזן הביטחון הלאומי.

כיצד ניתן ליישם את תוכנית מועצת השלום לעתיד רצועת עזה באופן שלא יסכן את ביטחון ישראל?

הטרור היהודי הפך מבעיית אכיפה מקומית לאיום אסטרטגי מובהק על מדינת ישראל ועל אופייה הדמוקרטי. שילוב הרסני של תת-אכיפה, היעדר גיבוי מדיני לזרועות הביטחון וחולשת מערכות המשפט והאכיפה – כל אלה במשולב יוצרים מציאות של פריקת עול, אי-הכרה במוסדות המדינה ואובדן המונופול השלטוני על הפעלת הכוח. היעדר תגובה ישראלית נחושה לתופעה מהווה עדות לכך שמדובר במדיניות מונחית מלמעלה. מציאות זו מעמידה את ישראל בפני סכנה רב-מערכתית: ביטחונית – הפניית תשומת לב וכוחות צה"ל להתמודדות עם הטרור היהודי, על חשבון צרכי הגנה בזירות אחרות ושחיקה מבצעית מתמשכת של...

פרסום המכרז לבניית 1,234 יחידות דיור ב-E1 חוצה סף שממשלות ישראל נמנעו ממנו במשך שנים. ממשלות קודמות קידמו את התכנון במתחם, אך עצרו לפני שלב המכרז בשל ההתנגדות האמריקאית והאירופית ובשל המחיר המדיני הכרוך בכך. הממשלה הנוכחית בחרה להתקדם לעבר מימוש הבנייה כחלק ממדיניות מוצהרת של קביעת עובדות בשטח, שנועדה לחסל את האפשרות להקמת מדינה פלסטינית. הבחירה לעשות זאת סמוך לבחירות, כאשר הבנייה עדיין רחוקה ויישומה אינו מובטח, מחדדת את הפער בין ההישג הפוליטי המיידי לממשלה לבין התועלת האסטרטגית והמחיר המדיני שישראל כבר משלמת על המהלך. לישראל...

מאמר זה נכתב בתקופה שבין מלאת שנה לכהונת הרמטכ"ל, רא״ל אייל זמיר, שנכנס לתפקידו ב-5 במארס 2025, לבין מחצית כהונתו (אם לא תוארך). הוא מסתמך על מחקר מתמשך המתבצע במכון למחקרי ביטחון לאומי החל מפרוץ מלחמת "חרבות ברזל". התובנות מבוססות על אינטגרציה של בסיס נתונים רחב, הכולל ממצאי סקרים עיתיים לבחינת עמדות הציבור, ניטור סנטימנט ושיח ברשתות החברתיות בסוגיות ליבה, קבוצות מיקוד, ראיונות עומק ומפגשים עם עשרות מפקדים וחיילים בסדיר ובמילואים, וכן ניתוח מגמות הסיקור בתקשורת הממוסדת. תמונת המצב משורטטת על פי מספר היבטים מרכזיים...

מאמר זה מיישם את התזה של פול קנדי בדבר מתיחת יתר אימפריאלית כמסגרת מבנית לבחינת מסלולה האסטרטגי של ישראל בשנת 2026. לא נטען כי ישראל היא אימפריה, ואף לא כי שקיעתה קבועה מראש. במקום זאת, נטען כי המנגנון שזיהה קנדי — נטייתן של מחויבויות אסטרטגיות לחרוג בהיקפן מן הבסיס היצרני הנדרש למימונן, בשילוב חוסר יכולתן הפוליטית של קואליציות שלטוניות לחלק מחדש את הנטל בטרם נסגר חלון ההזדמנויות לתיקון — פועל בכל קנה מידה; וכי סימניו המבניים המוקדמים כבר ניכרים בנתונים הישראליים. הניתוח מתרכז בבחינת שלושה מקרים היסטוריים — ספרד ההבסבורגית, דרום...

מאז ה-7 באוקטובר מתקיים שיח ער בחוגים מקצועיים בדבר הצורך בעדכון או שינוי תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. כידוע לכל העוסקים בכך, לישראל אין ולא הייתה מעולם תפיסת ביטחון לאומי כהלכתה – כתובה, מאושרת על ידי הדרג המדיני ומפורסמת ברבים. למעשה, המונח "תפיסת ביטחון" משמש בישראל כלי, שהאוחז בו מגדירו  לנוחותו ועושה בו שימוש לצרכיו. ואולם בעקבות טראומת ה-7 באוקטובר, ובעידודם של גורמים השואפים לשנות את דמותה של ישראל כפי שעוצבה על ידי דוד בן-גוריון (כולל במדיניות הביטחון שלו), הולכת ומתעצבת בשטח מה שאפשר לכנות "תפיסת ביטחון...

הממשל האמריקאי הנוכחי מקדם עסקת ענק בשווי של למעלה מ-700 מיליון דולר למכירת מנועי F110 לטורקיה עבור פרויקט מטוס ה-KAAN. חרף ניסיונות הממשל לעקוף את חסמי הקונגרס, המהלך אינו אירוע מבודד אלא מאיץ אסטרטגי שנועד לסלול את חזרתה המלאה של אנקרה לתוכנית ה-F-35. בעוד שהרציונל בוושינגטון חותר לשמר את טורקיה כעוגן בנאט"ו, בפועל הוא מייצר דילמה חריפה ומציב משולש סיכונים כבדי משקל: ערעור נאט"ו מבפנים: העצמת שחקן המנהל תחרות אגרסיבית מול בנות ברית מערביות (כמו יוון) ומקבע נוכחות צבאית מתריסה בקפריסין. הזנת החיכוך האזורי: מתן לגיטימציה...

בשנת 2026, ישראל חזקה צבאית מכפי שהייתה ב-2023. אך למרות הישגיה הצבאיים וגם חוסנה הכלכלי והעמידות שהפגין העורף לנוכח איומים ביטחוניים, היא נמצאת באחת מנקודות השפל האסטרטגית בתולדותיה. ישראל נתונה במה שניתן להגדיר כ"לימבו אסטרטגי" – קיפאון מתמשך שבמסגרתו הישגים צבאיים טקטיים מרשימים וגם שיתוף פעולה צבאי תקדימי עם ארצות הברית אינם מתורגמים לניצחון מדיני וביטחוני בר-קיימא. מתחייבת השאלה: מה צריכה ויכולה ישראל לעשות כדי להיחלץ מהלימבו, להביס את אויביה בזירות השונות ולייצר את ההיפוך האסטרטגי שיבטיח את ביטחונה לעתיד לבוא? התשובה...