תהליכי הרדיקליזציה שעברה החברה הפלסטינית ברצועת עזה אינם תופעה חדשה, אך הם הואצו והועמקו באופן דרמטי מאז השתלטות חמאס על הרצועה בשנת 2007. תחת שלטונו הפכה רצועת עזה למרחב שבו אידיאולוגיה דתית-לאומנית קיצונית הוטמעה באופן שיטתי בכל מערכות החיים, מחינוך ודת עד רווחה ותקשורת, תוך יצירת "חמאסיזציה" עמוקה של התודעה הציבורית.
המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 הותירה את הרצועה בחורבן פיזי ומוסדי חסר תקדים, המציב אתגר שיקום עצום, אך גם הזדמנות היסטורית נדירה. על פי מזכר זה, פירוז צבאי ושיקום פיזי לבדם לא יבטיחו יציבות ביטחונית לאורך...
מאמר זה מנתח את מרחב התמרון האסטרטגי של ישראל ברצועת עזה בשנת 2026. ברקע, נחישות ממשל טראמפ ליישם את המתווה לרצועת עזה והשתקמותו של חמאס כל עוד מגמת השינוי מתעכבת. ישראל ניצבת בפני דילמה בין שתי חלופות עיקריות: הראשונה חותרת למיצוי אופציית הפירוז על פי מתווה טראמפ, ולשם כך היא תידרש להגמיש את התנאים לשיבת הרשות הפלסטינית לרצועה; חלופה נוספת מציעה את יישום המתווה במודל דיפרנציאלי, שיתבצע רק בחלקים המטוהרים מחמאס ומתשתיות טרור, אך מסתכנת בקיבוע שלטון חמאס בשטח האדום – אזור שליטתו הנוכחי. שתי חלופות אחרות פחות מומלצות הן הקפאת...
שאלה אקטואלית היא עד כמה מוכנות מדינות המפרץ לשלוח כוחות לשם ייצוב רצועת עזה ושיקומה. ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, בעלות מנופי ההשפעה הכלכליים והמדיניים הניכרים, מציבות תנאים נוקשים למעורבותן – פירוק חמאס מנשקו והעברת סמכויותיו לרשות הפלסטינית. איחוד האמירויות אף דורשת עריכת רפורמה יסודית ברשות. אפשר שהתניות אלה משקפות היעדר רצון למעורבות והבנה שלא ניתן לפרק את חמאס מנשק וכן חשש מתדמית של משתפות פעולה עם ישראל כל עוד אין אופק מדיני לפתרון הסוגיה הפלסטינית. מנגד, קטר וטורקיה מגלות יותר נחישות למעורבות בנעשה ברצועה, וזאת ככל הנראה בלי...
עתידה של תוכנית טראמפ בנוגע ל"יום שאחרי" ברצועת עזה, מעורפל ושברירי: השלב הראשון של התוכנית מומש חלקית (החזרת כל החטופים החיים וחלק מהחטופים החללים, וכן יישום הסדרי היערכות צה"ל בפרימטר ביטחוני מורחב – הקו הצהוב), בעוד חמאס שומר על שליטתו בלב הערים, פועל לדיכוי כל ביטוי של התנגדות לשלטונו ומפר את ההסכם תוך גרירת רגליים בנוגע לשחרור יתר החללים החטופים שבידיו וסירוב להתפרק מנשק.
אם מגמות אלו תמשכנה, נראה שהחלופה המיטבית לישראל היא להקים בשטחים שבשליטת צה״ל מרחב שלטוני פלסטיני חלופי – ממשלת טכנוקרטים, בזיקה...
יוזמת טראמפ לרצועת עזה, שקיבלה את תמיכתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל מדינות ערב, מהווה ניסיון חשוב לשבור את המבוי הסתום שאליו נקלעה ישראל במלחמתה בחמאס, ולעבור ממסגרת של עימות דו־צדדי למהלך רב־צדדי במעורבות ארצות הברית ומדינות ערב. כמו כן מסמנת היוזמה כוונה מבורכת לשלב את המעשה המדיני עם המעשה הצבאי, באמצעות שיקום הרצועה וטיפוח חלופה שלטונית ורעיונית לחמאס, כמאמצים חיוניים במסגרת אסטרטגיה רב-ממדית למיגורו של הארגון. היוזמה חיובית לישראל, בעיקר אם חמאס יקבל אותה, אך גם במקרה הסביר שידחה אותה. עם זאת, ניצול ההזדמנויות הגלומות בה...
העברת האחריות לשיקום הרצועה לידי גורמים אזוריים מתונים, ובראשם ערב הסעודית ו/או איחוד האמירויות, עשויה להיות מוצא אפשרי לישראל מהמבוי הסתום שבו היא נמצאת ביחס למלחמה ברצועת עזה. ואולם, ממשלת ישראל איננה נענית בחיוב לדרישתן של אותן מדינות להציג מתווה ל"יום שאחרי" ברצועה, המוצגת כתנאי לנשיאה בנטל. גם נכונותן לעשות זאת מוטלת בספק עקב לחצים כלכליים וחשש שהשקעות ייהרסו בסבב עימות עתידי ברצועה. אופציה נוספת היא מעורבות קטרית, אך היא עלולה לסייע גם לחמאס להשתקם. הנכונות הפומבית מצד מדינות המפרץ להירתם לשיקום רצועת עזה נועדה להגביר...
ככל שנמשכת המלחמה ברצועת עזה נשחקת הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל ומעמדה הבינלאומי נפגע, וזאת לצד שחיקה של צה״ל והתרחבות השסע בחברה הישראלית. היחלצות מן המיצר מחייבת שינוי פרדיגמטי, שיפרוץ את מגבלות החשיבה המתמקדת בשתי חלופות בלבד (כפי שהגדירן ראש הממשלה בנימין נתניהו): כיבוש מלא של הרצועה או כניעה לחמאס, שיוותר על כנו, עבור שחרור החטופים. אלא קיימת אפשרות נוספת, המשלבת בין הממד הצבאי למדיני ועל בסיס מינוף קונצנזוס אזורי ובינלאומי קיים בנוגע לסיום שלטון חמאס ברצועה, פירוקו מנשק, אי שיתופו בכל ממשל עתידי ופירוז הרצועה. בחלופה המוצעת...
מדינות השלום הערביות, בדגש על מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות, מביעות לאורך המלחמה חוסר אמון, כעס ואף תמיהה לנוכח התנהלותה של ישראל, ותחושות אלו הגיעו באחרונה לשיאן עד כה. במקביל להערכתן להישגים הצבאיים שרשמה ישראל במלחמה ולפוטנציאל ההשפעה החיובי שלהם על המזרח התיכון, הן מוטרדות עמוקות ממה שמתפרש כדבקות ישראלית בגישה מיליטריסטית חד-ממדית, קרי הפעלת כוח צבאי ככלי קבוע ובלעדי. ואכן, לפי ההבנה הרווחת במערכת הערבית, הגישה הישראלית הנוכחית מתעלמת מהזדמנות לסיים את המלחמה ומהכורח למנף את ההישגים הצבאיים ליוזמות מדיניות ובהמשך לתהליך מדיני...
ממשלת ישראל אישרה לצה"ל לסיים את ההכנות ל"מרכבות גדעון" – תכנית לכיבוש רצועת עזה והכרעת חמאס, ריכוז אוכלוסיית הרצועה בדרומה ועידוד הגירה ממנה. ביצוע התוכנית יהיה כרוך במחירים כבדים: הרג חטופים ואובדן מקום המצאם, לצד נפגעים נוספים לצה"ל; התרחקות האפשרות לממש את הנורמליזציה עם ערב הסעודית; החרפת השסע הפנימי בישראל עקב המחירים הצבאיים הצפויים והמתיחויות הפוליטיות שיחריפו בעקבות זאת; עלויות כבדות למשק; חשיפה גבוהה לסיכונים משפטיים ומדיניים, לצד השלכות מוסריות של פעולותיו הצפויות של צה"ל. כל זאת, כאשר ספק אם...
בחלוף כשנה וחצי של מלחמה ברצועת עזה, ישראל ניצבת בצומת דרכים ונדרשת לגבש אסטרטגיה רלוונטית ביחס לעתיד הרצועה. לפניה מנעד עגום למדי של חלופות, כולן בעייתיות במשמעויותיהן ובמידת התכנותן: עידוד "הגירה מרצון" – חלופה שהשלכותיה האסטרטגיות לא נבחנו לעומק בישראל ומידת האפשרות למימושה נמוכה; כיבוש הרצועה והטלת ממשל צבאי מתמשך – שעשויים להסב פגיעה קשה בחמאס, אך ללא יכולת להבטיח את מיגורו, ובמחיר סיכון החטופים הישראליים שבידיו ומחירים נוספים כבדי משקל וארוכי טווח לישראל; הקמת שלטון פלסטיני מתון ברצועה בסיוע בינלאומי וערבי,...
מתווה שחרור החטופים משנה את מצב המערכה ברצועת עזה, אך מותיר את ישראל בפני אתגרים אסטרטגיים מורכבים. בעוד שההסכם מממש את יעד השבת החטופים, הוא מביא לידי ביטוי כישלון למגר את חמאס, מאחר שישראל לא השכילה לבנות לו חלופה במשך חודשי המלחמה הארוכים, והארגון ימשיך להוות אתגר ביטחוני ואזרחי. לעומת חלופות דוגמת החלת ממשל צבאי, סיפוח או המשך המצב הכאוטי הקיים, נראה שהפתרון המאוזן ביותר עבור ישראל הוא לכונן מנהל טכנוקרטי מקומי בתמיכתן של מדינות ערב המתונות, לצד שמירה על חופש פעולה צבאי לישראל. המנהל הטכנוקרטי יתמקד בייצוב הומניטרי ושיקום כלכלי,...
