פרסומים

בסיום ביקור "שיגרתי" באזורנו (ירדן, מצרים, עיראק, הרשות הפלסטינית), ביקרה הממונה על נושאי חוץ וביטחון באיחוד האירופי, הגב' אשטון בישראל. במהלך ביקורה זה ב-20 ביוני 2013, היא נועדה לשיחה עם ראש הממשלה. כצפוי תפסה הסוגיה הישראלית–פלסטינית מקום מרכזי בשיחה זו. על פי הארץ (מה-21 ביוני 2013), ביקש ראש הממשלה מהגב' אשטון "למנוע פרסום הודעה מטעם שרי החוץ של האיחוד, שתגנה את ישראל על הבנייה בהתנחלויות ותציג את עקרונות האיחוד לפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני". ההסבר שניתן לבקשה מטעמו של פקיד בכיר, הוא, כי "פרסומה בעיתוי הנוכחי – יומיים לפני בואו של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי לסבב שיחות נוסף בירושלים, יפגע במאמצי הממשל האמריקאי לחדש את המשא ומתן וכי תוכן ההודעה לא ראוי, ועיתוי הפרסום לא עוזר ואף מזיק".

יש להניח שהגב' אשטון עדכנה את ראש הממשלה אודות חילוקי הדעות בקרב חברות האיחוד בעניין עיתוי ההודעה ותוכנה, שהתפרסמה בסיום פגישת שרי החוץ של האיחוד ב-24 ביוני 2013. אשטון, על פי הדיווח לעיל, לא הסתירה את התנגדותה לנוכח כוונת בריטניה וצרפת לפרסם הודעה שתפרט את עמדות האיחוד ביחס לתהליך ולמכשולים שהצדדים – ובעיקר ישראל – מערימים על המשא ומתן לפתרון שתי המדינות. לעמדתה של אשטון שותפות בין היתר גרמניה ואיטליה.

ההודעה הקצרה שהתפרסמה בסיום מפגש השרים, החוזרת על מחויבות האיחוד לפתרון שתי המדינות ומביעה תמיכה במאמצי ארצות הברית (שלגבי תכנם אין לאשטון ולאיחוד כל מושג) לחידוש המשא ומתן הישיר והסובסטנטיבי. הודעה זו מהווה הישג לאשטון, הסבורה, כי מאחר שמאמצי מזכיר המדינה לחדש את השיחות בין ישראל לפלסטינים הם "המשחק היחיד בעיר" ולכן אין מקום להציב מכשולים – פרסום הודעות, העלולות לפגוע במאמצי שר החוץ קרי. יש להניח שהצד הפלסטיני היה מברך על פרסום הודעה מפורטת אשר גם אם הייתה כוללת מילות ביקורת על התנהלות הפלסטינים בנושא ההסתה, הרי שחלק הארי בה היה כולל גינוי לישראל בגין סוגיית ההתנחלויות כמו גם פירוט עמדות האיחוד (שיפורטו להלן) בנושא עקרונות הסדר הקבע הקרובים לעמדתם.

נכונות האיחוד לבוא לקראת ראש הממשלה נתניהו ולהימנע מהצהרות (שהפכו בשנים האחרונות לטקס קבוע) הינה מוגבלת בזמן, רוצה לומר, תלויית הישגים. חידוש השיחות בין ישראל לפלסטינים, ככל שיהיה חשוב, לא יספק את האיחוד, אשר ימתין להתקדמות ממשית. על רקע חילוקי הדעות בין הצדדים בסוגיות הקשורות להסדר הקבע (אשר בנסיבות הנוכחיות נראות כבלתי ניתנת לגישור), יש להניח, כי התקדמות ממשית אינה צפויה. קיפאון בשיחות יעודד מדינות כמו צרפת, בריטניה ואחרות, לשוב ולתת ביטוי פומבי לעמדותיהן בסוגיות המרכזיות העומדות על סדר היום.

עיון בהודעה האחרונה של שרי החוץ של האיחוד ממאי 2012 מבהיר את חילוקי הדעות בין האיחוד לישראל. להלן הנקודות העיקריות המוזכרות בהודעה:

1. השינויים העוברים על האיזור הופכים את הצורך בהתקדמות בתהליך לדחופים יותר (ראש הממשלה אינו שותף למסקנה לעיל. לא מעט ים סבורים, כי אי-היציבות סביבנו מחייבת משנה זהירות במה שנוגע לוויתורים טריטוריאליים, שעלולים לפגוע בביטחון ישראל).

2. יש לשמור על האפשרות לפתרון שתי המדינות. הבעת דאגה עמוקה לנוכח התפתחויות בשטח המאיימות להפוך את פתרון שתי המדינות לבלתי אפשרי. בין הצעדים המוזכרים: בנייה מואצת של התנחלויות מאז סיום ההקפאה ב-2010, פינוי מתיישבים ערביים מבתיהם והריסת בתים במזרח ירושלים כמו גם הרחבת בנייה בכמה שכונות ומניעת פעולות תרבות, כלכלה ואחרות במזרח העיר, הרעת תנאי מחייה של הפלסטינים בשטח סי והצרה משמעותית של צעדי הרשות לפיתוח כלכלי של שטח סי, ולבסוף נאמר, כי בפעילויות לעיל יש כדי לסכן את הישגי הרשות בתהליך בניית מדינה אם לא יבואו על פתרונן. (התייחסות האיחוד לחשש מפני האפשרות שפתרון שתי המדינות לא ניתן יהיה למימוש באה בקונטקסט של הפניית אצבע מאשימה אך ורק כלפי ישראל, אשר במדיניותה עלולה לסתום את הגולל על פתרון שתי המדינות). הנקודה האחרונה, כמו הביקורת בהקשר להצרת צעדי הרשות בשטח סי, הינם מוטיבים חדשים אשר לא הופיעו בהצהרה הקודמת במאי 2011. במידה שהתנהלות ישראל בשטח סי – שבבוא היום אמור להיות חלק מהמדינה הפלסטינית – לא תשתנה, ניתן לצפות כמעט בוודאות שהנושא יהפוך לסלע מחלוקת חריף בין ישראל לאיחוד.

3. האיחוד נחוש לתרום לשמירת האפשרות של פתרון שתי המדינות בהתאם למשפט הבינלאומי. יש חזרה על הקביעה (החוזרת ונשנית) של האיחוד על כך שההתנחלויות אינן חוקיות על פי המשפט הבינלאומי וזאת ללא קשר להחלטות ממשלת ישראל בנושא. לא תהיה הכרה בשינוי כלשהוא בגבולות 1967, כולל בהקשר לירושלים, אלא אם יוסכם על כך בין הצדדים. מחויבות האיחוד ליישם חקיקה והסכמים בילטרלים בהקשר לתוצרת מההתנחלויות. בדומה לעמדת ארצות הברית רואה האיחוד, בשונה מישראל, את "גבולות" 1967 כנקודת מוצא למשא ומתן כאשר כל שינוי יזכה לתמיכה בתנאי שיוסכם. אין בהודעה אזכור לעקרון חילופי שטחים. לראשונה יש בהודעות האיחוד אזכור לסוגיית התוצרת מההתנחלויות, קרי, לסימונה של התוצרת מהשטחים הכבושים. לכאורה מדובר בצעד טכני, העולה בקנה אחד עם ההסכם שנחתם בין ישראל לאיחוד. זאת רק לכאורה, מכיוון שלהחלטה משמעות מדינית. היא מבחינה בין השטח הכבוש לשטח ישראל במסגרת קווי 1967. ישראל כידוע, סבורה שמעמד השטח ייקבע במשא ומתן. זאת ועוד, במימוש ההחלטה מפעיל האיחוד מנוף לחץ על ישראל. גם אם בשלב זה השלכותיו הכלכליות קטנות, הפוטנציאל לגרימת נזק לתוצרת ישראלית עלול להיות משמעותי. יש להניח, כי פרסום הקווים המנחים ליישום המדיניות יידחה על רקע המאמץ לחידוש המשא ומתן. דבר אחד ברור, לנוכח לחצן של מספר לא קטן של חברות, שדעתן אינה נוחה ממדיניות ישראל בנושא ההתנחלויות, הן לא יניחו ליישום ההנחיות לרדת מסדר היום וימתינו להזדמנות ראשונה ליישמן.

4. חזרה על הצורך במציאת דרך, באמצעות משא ומתן, לפתור את מעמד ירושלים כבירה עתידית של שתי המדינות.

5. פיתוח כלכלי וחברתי של שטח סי הינו קריטי לצורך שמירת האפשרות למדינה פלסטינית עתידית ומכאן הקריאה לישראל לאפשר לרשות לפעול בשטח.

6. הבעת דאגה לנוכח קיצוניות והסתה מצד מתנחלים.

7. דאגה לנוכח הדיווחים בדבר מעצר עתונאים ברשות הפלסטינית וקריאה להפסיק את ההסתה בתקשורת ובמקומות אחרים.

8. בצד ההכרה בצרכי הבטחון הלגיטימיים של ישראל, קריאה לפתיחת מעברי גבול בעזה לסיוע הומניטרי.

לסיכום, כל "דו-שיח" המתנהל בימים אלה עם נציגים ממדינות האיחוד מבליט את הפער המשמעותי בסוגיות המרכזיות, הקשורות לפתרון הסכסוך, אשר דומה, כי בנסיבות הנוכחיות כמעט ואינו ניתן לגישור. פערים אלו נוגעים גם ביחס למקומו של הסכסוך בסדר היום האזורי. בניגוד לישראל, הסבורה, כי לא זו בלבד שהתנאים אינם בשלים לפתרון מקיף של הסכסוך אלא שהטלטלה האיזורית היא זו שצריכה לזכות לקדימות (ראה סוריה וכמובן איראן), ממשיך האיחוד, למורת רוחה של ישראל, להעניק דחיפות לנושא דווקא על רקע הטלטלה האזורית. בהחלטת האיחוד להסתפק – בסיום מפגש שרי החוץ – בפרסום הודעה קצרה, יש כדי להיענות לא רק לבקשת ראש הממשלה אלא גם לבקשת הממשל האמריקאי. חוסר האמון והספקנות ביחס לנכונות ראש הממשלה לקדם את פתרון שתי המדינות עולה מתוך שיחות עם גורמים אירופים ובהתאם, נשמעים קולות הקוראים לאיחוד, במידה שהשיחות לא יניבו בחלוף זמן מה התקדמות, להקשיח את עמדתו כלפי ישראל עד כדי הכרה במדינה פלסטינית. אם אכן הסיכוי לפתרון הסכסוך בנסיבות הנוכחיות נמוך, מן הראוי שממשלת ישראל תשקול לצאת ביזמה שעיקרה מציאות של שתי מדינות.