פרסומים
מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אוקטובר 2018
גם כיום מערך המילואים מבטא באופן מלא את עקרון "צבא העם": השירות של אלפי חיילים בכל שנה הוא הביטוי המרכזי לחשיבות המערך, לנחיצותו וכמובן למעמדו בחברה הישראלית. בשל נחיצותו בשעת חירום נדרש מערך המילואים לשמור על כשירות ועל מוכנות לשעת פקודה. בשל כך מחויב צה"ל להכשיר, לאמן ולאייש את המערך באופן המיטבי. הטענה המרכזית שהועלתה במאמר הזה היא כי המתח שקיים, לכאורה, בין ה"כשירות" לבין "צבא העם" אינו קיים באמת, אלא להפך: הם משלימים זה את זה ומבטיחים את שימורו של מערך המילואים. המערך הזה, בהובלת המפקדים, משנה את פניו ועובר לשיח מקצועי וענייני בתחום של כוח האדם. תוצאות השיח הזה הן ניהול מקצועי של תהליכי האיוש ושמירה על מצבות כוח אדם מאוזנות. לתהליך של "מיקוד המצבות" תהיה השפעה רבה על מוכנותו של מערך המילואים בשעת פקודה. הרמטכ"ל, רב־אלוף גדי אייזנקוט, הגדיר את הדברים באופן ברור במסמך "אסטרטגיית צה"ל לשנים 2016-2015 ": "המשימה של צה"ל לטווח ארוך יותר היא בניין כוחו והתאמתו לאתגרי העתיד. זאת מתוך הבנה שצה"ל עשוי לעמוד למבחן בלוחות זמנים קצרים מאוד וכי האתגרים שיעמדו בפניו בעוד עשור יהיו מורכבים אף יותר מהאתגרים המורכבים ממילא שאיתם הוא מתמודד היום". שתי מטרות הוצבו לתהליך שקיבל את השם "מיקוד המצבות": להתאים את גודלו של מערך המילואים לצרכים ולהבטיח את כשירותו. במקביל, ולאור השינויים המתוארים במאמר, יש צורך בחשיבה ארוכת טווח בנוגע לתגמולם של מי שממשיכים לשרת במערך. ככל שנקטין את היקף המערך, כך יש להרחיב את התמיכה בחיילים ובמפקדים. מאחר שהמשרתים במילואים הם "נבחרת משרתת", יש ליצור מענה רחב יותר ומקיף יותר מטעם המדינה, ובמקביל על הציבור בישראל להעניק למשרתים תמיכה רחבה יותר. המעטפת התומכת במשרתים צריכה להתגבש מכוחו של עקרון "ההבחנה המותרת" כפי שמוגדר בחוק המילואים. האתגר בתהליך של "מיקוד המצבות" הוא לשמר את המערך וליצור את האיזונים הנדרשים. מצד אחד, חשוב ונכון לבחון מדי שנה בשנה את המודל ואת התהליך באמצעות סקרים ושיח מפקדים, להפיק לקחים ולזהות מגמות שונות; מצד אחר, יש להתמיד במאמץ לאזן את היקפו של כוח האדם במערך ולמנוע את גידולו בעתיד.