פרסומים

תקציר

בצד המתח הקיים בין הזרוע המדינית לבין הזרוע הצבאית של חמאס - עז א־דין אל קסאם - בעניין סדר העדיפויות האסטרטגי, וגם במקביל למאמץ הנמשך והמרוכז שהזרוע הצבאית משקיעה בהתעצמות צבאית, בשורות הארגון קיימת הסכמה רחבה בשאלת העימות הישיר עם ישראל בעת הנוכחית. על פי הסכמה זו, בתנאים הנוכחיים ובמיוחד נוכח ממדי ההרס וההרג שנגרמו ברצועת עזה בעימות הצבאי עם ישראל במבצע 'צוק איתן' בקיץ 2014, תקציב הרשות הפלסטינית לא מאפשר סבב לחימה נוסף, אשר אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס של הארגון.

תשתיותיו הצבאיות נפגעו קשות בעימות זה, אוכלוסיית הרצועה נתונה במצוקה קשה בגין הנזק שנגרם למבני מגורים ולתשתיות, וזאת בנוסף למציאות הכלכלית הקשה באזור ואף לביקורת הציבורית כלפי חמאס עקב ליבוי התנגשות עם ישראל. על גורמים מרסנים אלו יש להוסיף את המגבלות שהטילה מצרים על הארגון לגבי מעבר תושבי הרצועה מהאזור ואליו, במסגרת מאבקה בחמאס עצמו וכחלק מהלחימה בגורמי ג'האד הפעילים בחצי־האי סיני - 'וילאיאת סינא', המזוהה עם ארגון 'המדינה האסלאמית'. כלכלת האזור נפגעה גם עקב חסימת מנהרות ההברחה בגבול הרצועה עם מצרים

בתנאים אלו, במקביל לחיזוק תשתיות הטרור בירושלים והתרה של הפגנות עממיות מבוקרות בקרבת גדר הגבול בין הרצועה לישראל לשם שחרור קיטור, ובגדה המערבית חמאס משקיע מאמצים בהתעצמות צבאית ובשיקום תשתית המנהרות ברצועה. תשתית זו אמורה לשרת את הארגון אם וכאשר יתפתח סבב עימות נוסף בינו לבין ישראל.

עקרונות בניין הכוח

חמאס מבקש לפתח יכולות שיפגעו בנקודות התורפה של ישראל ולעצב כללי משחק שלא יאפשרו לה למצות את יתרונה הצבאי, ויגרמו לכך שיתרונותיה הטכנולוגיים, הכלכלה המודרנית שלה ושאיפת אזרחיה לאיכות חיים ייעשו פגיעים. לכן משקיע חמאס מאמץ בפיתוח נשק תלול מסלול, כוח אווירי וכוח ימי, וכן בהרחבת התווך התת־קרקעי באמצעות חפירת מנהרות התקפיות מתחת לגבול הרצועה עם ישראל, ומנהרות פיקוד ושליטה בשטח הרצועה שיאפשרו לשבש את שגרת החיים בישראל, לפגוע בתשתיות חיוניות, לכפות עליה משכי לחימה ארוכים ולגרור אותה לתגובה צבאית שתחשוף אותה ללחצים בינלאומיים ולביקורת מבית .

היגיון בניין הכוח של חמאס דומה לזה המנחה את בניין הכוח של חזבאללה בלבנון, הגורס קיום תשתית צבאית בריכוזי אוכלוסייה; שימוש באזרחים, כולל ילדים ונערים, כ"מגן אנושי" לפעילי טרור; לחימה נגד צה"ל מתוך בתי מגורים ומוסדות ציבור ושימוש באמבולנסים אזרחיים לפינוי פעילים; ירי רקטות ופצצות מרגמה לעבר ריכוזי אוכלוסייה בישראל; אימונים, תרגילים ותצוגות לחימה לשיפור כשירותם המבצעית של אנשי הארגון ולהעלאת המורל - אלה נערכים במקרים רבים בריכוזי האוכלוסייה במטרה למנוע תקיפה ישראלית.

ההתעצמות לאחר 'צוק איתן'

לפי ההערכות הקיימות כולל הצבאי של חמאס כ־16 אלף פעילים ובנוסף להם כ־16 אלף אנשי מנגנוני הביטחון, שחלקם מסופחים למערך הצבאי בעת הצורך במבצע 'צוק איתן' כלל המערך הסדיר של חמאס שש חטיבות טריטוריאליות. בנוסף הוקמו יחידות עילית, כוח אווירי (מזל"טים, מל"טים ורחפנים) וכוח ימי. כן כלל המערך הצבאי יחידות ייעודיות המתמחות בירי תלול מסלול, בהגנה אווירית ובהברחות. במבצע 'צוק איתן' פעל חמאס תוך הסוואת משגרי הרקטות ויכולות פיקוד ושליטה במנהרות. כך התאפשרו לו רציפות תפקודית במשך 54 ימי הלחימה; שימוש בתשתית המנהרות ההתקפיות החודרות לשטח ישראל לצורך ביצוע פיגועים והטמנת מארבים לכוחות; שימוש במנהרות ההגנתיות בשטח הרצועה כדי להפתיע את כוחות היבשה של צה"ל בהפעלת מטענים, בירי נ"ט ובחטיפת חיילים.

נוסף לכך, במהלך הלחימה, שיגר חמאס מטחי רקטות רציפים לעבר מטרות מגוונות בישראל, בניסיון לחדור מבעד למעטפת ההגנה של מערכת 'כיפת ברזל'; ניסה לשגר רקטות לעבר יעדים אסטרטגיים כדוגמת נמל התעופה בן־גוריון, ובמידה מוגבלת לעבר הכור הגרעיני בדימונה; ירה פגזי מרגמה לעבר יישובי עוטף עזה ולשטחי הכינוס של צה"ל (לאחר שהתברר כי ירי הרקטות ארוכות הטווח אינו גורם את הנזק המצופה(.

זרוע היבשה: כדי להכשיר את הכוח הלוחם מבצע חמאס אימונים אינטנסיביים בדגש על חדירה לישראל, תקיפת יעדים ישראליים וחטיפת חיילים. לצד שיקום הכוח הסדיר נעשה מאמץ לשפר את כשירותם הצבאית של מנגנוני הביטחון ולהכשיר מיליציות עממיות ומסגרות של בני נוער ככוח עזר לצבא הסדיר.

שיקום מערך המנהרות: לרשות חמאס עומדות שתי מערכות מנהרות: האחת פנימית בתוך הרצועה, המשמשת להבטחת הפיקוד והשליטה במקרה שכוחות צה"ל שוהים בשטח ומאיימים על התשתיות שמעל פני הקרקע. היא משמשת גם לתקיפת כוחות צה"ל בעת לחימה ולהעברת פעילים ממקום למקום, ומהווה מסתור לפעילים ומקום אחסון לציוד ואמצעי לחימה. השנייה היא מערכת המנהרות ההתקפיות, החוצות את הגבול ומגיעות לשטח ישראל. מנהרות אלה נועדו להעביר פעילים לתוך שטח ישראל תוך עקיפת גדר הגבול ופעילות צה"ל לאורכה, במטרה להשתלט על מוצבים או על סיורי צה"ל וכן לביצוע פיגועי ראווה ביישובים ישראליים.

מתחילת שנת 2016 עד מחצית 2017 קרסו ברצועת עזה כעשרים מנהרות, ונהרגו קרוב לעשרים פעילי חמאס והג'האד האסלאמי. ההשערה היא שמקרי הקריסה נגרמו כתוצאה מגורמים טבעיים כגון גשמים, או מפעולות מנע עמומות מצד ישראל. ההערכות בדבר מעורבותה של ישראל בקריסת המנהרות התחזקו לאחר שקריסת המנהרות נמשכה ביתר שאת גם בחודשי הקיץ, באין גשם. ב־22 במארס 2017 אישר הרמטכ"ל בדיון שהתקיים בוועדה לביקורת המדינה בכנסת, שצה"ל תקף מנהרות בגבול עזה אחרי 'צוק איתן' בשיטה חדשה.

תשתיות צבאיות לאורך הגבול עם ישראל: לאחר מבצע 'צוק איתן' בנה חמאס שורה של מוצבים קדמיים במרחק כמה מאות מטרים מגדר הביטחון של ישראל. בסמוך להם הוקמו מגדלי תצפית המאוישים על ידי פעילי הזרוע הצבאית של חמאס, ונסללה דרך בקרבת הגדר. קו המוצבים משפר את יכולתו של חמאס לאכוף את מדיניותו על פלגים ג'האדיסטיים הפעילים בשטח הרצועה ומבקשים ללבות הסלמה.

הזרוע הימית: על פי מודיעין חיל הים הישראלי, יחידת הקומנדו של חמאס מצוידת בעשרות ערכות צלילה מהמתקדמות בעולם ובעלות יכולת צלילה בעומק משתנה עד ארבע שעות. כן מצוידים לוחמי הקומנדו של חמאס בשעוני מחשב צלילה מתקדמים ואף בסקוטרים (כלים זעירים לארגון מתחת לפני המים), המגדילים את מרחק הצלילה ואת מהירותה אל החוף הישראלי באופן שיותיר לצוללן כוח להילחם לאחר מכן ביבשה.

מאז מבצע 'צוק איתן' הכפילה היחידה את כוחה וכיום היא מונה עשרות רבות של לוחמים מאומנים, צעירים וחדורי מוטיבציה לנצל את הממד התת־ימי לפיגוע אסטרטגי בישראל במלחמה הבאה ברצועה.

הזרוע האווירית: מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים של חמאס הוקם לפני כעשור, על בסיס ידע שנרכש באיראן ובסוריה. המערך כולל כלי טיס בלתי מאוישים שככל הנראה אינם יכולים לשאת נשק תקני, אך ייתכן שניתן להרכיב עליהם בצורה מאולתרת חומרי נפץ, והם מסוגלים לבצע טיסות צילום. המזל"טים יכולים להגיע למרחק של עשרות קילומטרים מרצועת עזה והם מכסים את כל גוש דן ואף אזורים שמצפון לו.

בנוסף למזל"טים, חמאס פועל להכשיר את פעיליו להשתמש באמצעים אוויריים אחרים: פעיל חמאס בדרגת מפקד חוליה סיפר בחקירתו בשב"כ כי בשנת 2010 גויס לכוח מיוחד שנשלח למלזיה לצורך אימונים במצנחי רחיפה, לקראת ביצוע פיגוע חדירה לישראל. עמו יצאו כעשרה פעילים נוספים מגדודים שונים, אשר התאמנו שם במשך כשבוע בהטסת מצנחי רחיפה. בשנת 2014 זומן הפעיל יחד עם עשרת הפעילים האחרים לאימון נוסף במצנחי רחיפה, הפעם ברצועת עזה.

אמצעי לחימה רקטיים: ערב מבצע 'צוק איתן' היו בידי חמאס כ־11 אלף רקטות ,רובן לטווחים קצרים ומקצתן לטווחים ארוכים )עד כ־160 קילומטרים(. בתום הלחימה, כתוצאה מירי מסיבי לעבר ישראל ותקיפות מצד ישראל, נותר בידי חמאס כשליש ממספרן. לפיכך הציב חמאס בעדיפות גבוהה את הגדלת מלאי הרקטות ופצצות המרגמה ושיפור יכולותיהן הטכניות. לאור לקחי הלחימה במבצע 'צוק איתן' וכן עקב קשיים להבריח לשטח הרצועה מחצי־האי סיני רקטות תקניות ארוכות טווח, חמאס מדגיש את ההצטיידות בנשק תלול מסלול לטווחים קצרים.

הברחת אמצעי ייצור: מאז מבצע 'צוק איתן' מפנה חמאס את מרבית משאביו למסע רכש נרחב ולהברחה של סחורות, לרבות חומרים דו־שימושיים העלולים לשמש גם לייצור אמצעי לחימה. חומרים אלה מוכנסים לרצועת עזה תוך שיתוף פעולה עם סוחרים מיהודה ושומרון ומאזורים נוספים בשטח ישראל. מרביתם, לרבות ציוד אלקטרוניקה וחשמל, ציוד תקשורת וחומרי גלם לתעשייה, משמשים לשיקום ולשיפור מערך המנהרות ההתקפיות, לייצור אמצעי לחימה בדגש על רקטות וליצירת מערכים טכנולוגיים תומכי לחימה.

התעצמותו הצבאית של חמאס - בהכרח על חשבון שיקום התשתית האזרחית ברצועת עזה - באה לידי ביטוי גם בניצול ארגוני סיוע בינלאומיים הפועלים ברצועה .כך למשל חשף השב"כ באוגוסט 2016 בכיר בארגון הסיוע הבינלאומי 'חזון עולמי' (Vision World)ששימש במשך שנים סוכן בכיר של הזרוע הצבאית של חמאס. הבכיר העביר בחשאי לתקציב הרשות הפלסטינית כספי סיוע להתעצמות הזרוע הצבאית בהיקף של 2.7 מיליון דולר בשנה ,שיועדו במקור לאוכלוסיית הרצועה.

סיכום

המתח בשורות חמאס בין ההנהגה המדינית לבין הזרוע הצבאית קיים בעיקר סביב סדרי העדיפות של הארגון בהקצאת המשאבים והקשב. בעוד ההנהגה המדינית דוחפת להאצת מאמצי שיקום הרצועה ולשיקום היחסים בין חמאס לבין מצרים וערב הסעודית, ההנהגה הצבאית מבכרת את ההתעצמות הצבאית, ובכלל זה העמקת שיתוף הפעולה עם גורמים ג'האדיסטיים הפעילים בחצי האי סיני. עם זאת, למרות חילוקי הדעות בין שתי הזרועות, קיימת ביניהן הסכמה כי עימות צבאי נרחב עם ישראל אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס של הארגון בעת הנוכחית.

כדי לצמצם את הסיכוי שהמצוקה ברצועה תעצים נטיות לוחמניות בשורות חמאס - אולי גם כדי להביך את הרשות הפלסטינית, לערער את מעמדה וכך להקל על חמאס את דרכו להשתלטות על הגדה המערבית - יש לרכז מאמץ ולשקם את התשתיות האזרחיות ברצועה. זאת בהנחה שמפעל שיקום מואץ יהווה גורם מרסן מפני התפרצות אלימה. יש לחתור לשתף במהלך השיקום גורמים חיצוניים וביניהם מצרים ,ערב הסעודית, איחוד האמירויות והקהילה הבינלאומית, למרות המאמץ הדיפלומטי היצירתי שיידרש לבניית קואליציה רחבה כזו, אשר למדינות החברות בה יש אינטרסים שונים ולפעמים סותרים.