פרסומים

מפלס האופטימיות באשר לסיכויים לפתור בדרכי שלום את המשבר בסוגיית תוכנית הגרעין האיראנית עלה במעט בעקבות שני אירועים אשר התרחשו בראשית חודש יולי: הודעתו של מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בנושא התוכנית להעשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות וההרגשה כי איראן, בדיוניה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ועם האירופים, אכן עשתה וויתורים משמעותיים בשאלת הפיקוח של סבא"א. כדי לחזק את הרושם כי העניינים משתפרים, סבא"א פרסמה ברבים כמה וכמה אשליות.

הראשונה שבהן הייתה ההודעה לעיתונות ב-9 ביולי מפיו של מנכ"ל הסוכנות דר' מוחמד אל ברדעי, שבה טען: " באשר לתוכנית העשרת האורניום של איראן, הפקחים שלנו היו שם בשבוע שעבר וראו האטה בתהליך התקנת הצנטריפוגות החדשות במקום. זה דבר שעליו אני שב ומברך... " למעשה, הדבר היחיד שאפשר להבין מהודעה זו הוא שאף כי שיעור ההתקדמות הואט קצת יותר מן המצופה, איראן מתמידה במאמציה המתמשכים לבנות צנטריפוגות ולהזינן בחומר להעשרה. אלה עשויות להיות חדשות טובות, אולם אך ורק עבור מי שמחפשים נואשות אחר כל העשוי להתפרש כחדשות טובות.

בחלק אחר של הודעתו לעיתונות טען אלברדעי: " ביקורנו הבא [באיראן] עשוי להיות חשוב ביותר מבחינה זו, כיוון שאם ניווכח במאמצים כנים מצידה של איראן לפעול לפתרון סוגיות שטרם באו על פתרונן, אם נראה, כך אני מקווה, כי איראן מקפיאה את רמת ההעשרה של הצנטריפוגות שהיא בונה, בטוחני, כי הדבר ישפיע, כפי שאמרתי, על פעולתם של הצדדים להיכנס למשא ומתן."

פיסקה זו מזינה שלוש אשליות אחרות. האחת קשורה ל"סוגיות שטרם באו על פתרונן", אשר זכו להתייחסות חוזרת ונשנית בדיווחיו של ראש הסוכנות למועצת הנגידים של סבא"א. סוגיות אלה כוללות, בין היתר, מחקר ופיתוח בנושא צנטריפוגות מתקדמות מדגם P-2, יציקה ועיבוד מכני של חצאי-כדור של אורניום ( שניתן ליישמם בנשק גרעיני), ניסויים בפלוטוניום, חלקיקים של אורניום מועשר שנמצאו, כנראה, במתקנים צבאיים, וכיוצא בזה. אלברדעי סבור, כנראה, כי אם סוגיות אלה תבואנה על פתרונן באופן משביע רצון, הרי שתושג התקדמות רבה. אולם הוא אינו מכיר בעובדה, כי גם אם כל הסוגיות אכן תבואנה על פתרונן, לא יהיה בכך כדי לעצור את תוכניתה של איראן או להרגיע את החרדות כי איראן מפתחת נשק גרעיני.

התקווה כי איראן תקפיא את מספר צנטריפוגות ההעשרה שהיא בונה, היא עוד אשליה. לאור ההצהרות האיראניות הרשמיות המנוגדות לכך, אין בהחלט כל בסיס לתקווה זו.

הודעתו של אלברדעי מטפחת את האשליה כי אם, בכל זאת, תיושם הקפאה שכזו, הדבר עשוי להוביל, באופן כלשהו, לסיומה של תוכנית ההעשרה. גם זו מטעה. הקפאת מספר צנטריפוגות ההעשרה כל עוד שמניחים להם להמשיך בתהליך ההעשרה הממשי, עשוי להביא להאטה בשיעור ההפקה של אורניום מועשר, אולם דבר זה כשלעצמו לא יביא לביטולה של התוצאה הסופית. הסיבה היחידה לטעון אחרת היא תמיכה בהודעתו של דר' אלברדעי, כי אין תועלת באיסור על איראן להמשיך בהעשרה, תוך שימוש במספר המצומצם של צנטריפוגות ההעשרה שלה.
לבסוף, מאז ההתנעה הרשמית, במחצית שנות ה-90, של הפרוטוקול הנוסף, סבא"א ממשיכה ומטפחת בהתמדה את האשליה החמורה כי יישום הפרוטוקול עשוי לספק אישור להיעדרם של חומרים גרעיניים ופעילויות שלא הוצהר עליהם. הדוגמה האחרונה לכך היא הדו"ח של מנכ"ל הסוכנות למועצת הנגידים מ-23 במאי 2007, בו הוא כתב: "כפי שהוזכר לעיל, הסוכנות לא תהיה מסוגלת לשחזר את ההיסטוריה של תוכנית הגרעין האיראנית במלואה ולספק אישור בדבר העדרם של חומרים גרעיניים ופעולות באיראן, אשר לא הוצהר עליהם או בדבר אופייה שוחר השלום של התוכנית, אלא אם איראן תתייחס לסוגיות אשר לא טופלו מזה זמן רב ותיישם את הפרוטוקול הנוסף, ואת אמצעי השקיפות הנדרשים."

הפרוטוקול הנוסף ו"אמצעי השקיפות הנדרשים" הנם, ללא ספק, כלים חשובים, אולם אין ביכולתם לספק אישור להעדר דבר כלשהו, במיוחד במדינה גדולה כמו איראן, בעלת היסטוריה של הסתרה, מרמה ושקר כמעט בכל דבר הקשור לתוכנית הגרעין שלה. מי אשר יעז להצהיר באופן חד-משמעי כי כוונותיה של איראן מיועדות לצורכי שלום בלבד? וגם אם אפשר היה לטעון זאת ביחס לשלטון אחד באיראן, מי יערוב כי השלטון שיבוא בעתיד לא ישתמש במאגר של אורניום בהעשרה נמוכה לשם ייצור מהיר של אורניום המועשר לרמה צבאית עם ההיסטוריה הארוכה של עוינות מצד איראן כלפי ארה"ב וישראל, וההצהרות הארסיות מפי מנהיגים איראנים, נטל ההוכחה כי כוונותיה של איראן הן לשלום הוא כבד מאד.

עם זאת, קיימת סוגיה אחרת, המתווספת לתמימותם של אלה המוכנים לתמוך באשליות, אותן מזינים סבא"א ומקצת העיתונות העולמית. סוגיה זו היא חוסר הנכונות הבסיסית של מדינות מסוימות להתעמת חזיתית עם איראן ולדרוש ממנה להפסיק ולפרק את תוכנית ההעשרה הגרעינית שלה כצעד ראשון לקראת נטישה מוחלטת של כל שאיפותיה הגרעיניות הצבאיות או כוונותיה לבנות את הפוטנציאל לתוכנית גרעינית צבאית. קרוב לוודאי כי אחדות מן המדינות האלה החליטו, על בסיס עלות- תועלת, כי מוטב להן להבטיח נגישות למקורות אנרגיה, אפילו תשיג איראן נשק גרעיני, העלול לסכן את מלאי האנרגיה שלהן, מאשר למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני.

מדינות אחרות פשוט אדישות למתרחש. למעשה, רק מספר מועט של מדינות דואגות מאד, אולם נבצר מהן לגייס את הקהילייה הבינלאומית כדי להפעיל את הלחץ הנדרש על איראן.
מציאות זו מתגלה בלוחות הזמנים הבינלאומיים המתייחסים לכל דין ודברים עם איראן. במקום להחליט מראש על סנקציות ואזהרות אשר תוטלנה אם וכאשר איראן לא תעמוד בתאריכי יעד שנקבעו על ידי מועצת הביטחון, תאריכי היעד משתנים חדשות לבקרים, ההתייעצויות מתחילות לאיטן, וכל רמז של פשרה משמש כדי לדחות את ההחלטה הבאה בנושא הסנקציות.

בינתיים, התוכנית האיראנית להעשרת אורניום ממשיכה להתקדם. כאשר איראן תגיע אל מטרתה, בסיוע חוסר הרצון הבינלאומי להתעמת עמה, אלה התומכים בנקיטת אמצעים פעילים יותר כדי למנוע את התוצאות, יאשימו את סבא"א על חלקה בכישלון החרוץ. ולאלה, אשר תרמו באופן סביל לתוצאה הזו, לא יהיה את מי להאשים, מלבד את עצמם.