פרסומים
מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אוקטובר 2018
צה"ל מתבסס על מערך מילואים זמין וגדול (ביחס לאוכלוסייה) לצד מערך סדיר המורכב מחיילי חובה וקבע. המבנה הזה אינו נובע מבחירה אלא מהפער הגדול בין האיומים הביטחוניים לבין כמות המשאבים. אולם מאז שנות ה־ 90 של המאה הקודמת חלו שינויים מרחיקי לכת במערך המילואים ובשימוש בימי המילואים. אחת הסיבות העיקרית לכך היא העברת תקציב ימי המילואים מהביטוח הלאומי למשרד הביטחון — מהלך שגרם למשרד הביטחון "לחשב מסלול מחדש". סיבות נוספת לכך הן הגידול במערך הסדיר, השינוי במאפייני העימותים, פירוקן של יחידות מילואים והנטל הכבד של הקריאה למילואים על האוכלוסייה המשרתת. המאמר הזה בוחן — דרך הפריזמה הכלכלית — את מערך המילואים של צה"ל ובמיוחד את מערך המילואים של כוחות היבשה )שעדיין נשען במידה רבה על יחידות מילואים(. לקראת סוף המאמר מוצג לבחינה מודל עתידי לתגמולו של מערך המילואים.