פרסומים

תקציר מנהלים

ב-22 ביוני 2015 התפרסם הדוח של ועדת החקירה העצמאית של האו"ם, שחקרה את אירועי מבצע 'צוק איתן' בקיץ 2014. ועדת החקירה מונתה על ידי המועצה לזכויות אדם של האו"ם - גוף הידוע בהטייתו נגד ישראל. ישראל לא שיתפה פעולה עם ועדת החקירה.

 דוח הוועדה מתיימר על פניו להציג ניתוח אובייקטיבי של התנהלות הצדדים המעורבים בסכסוך, מותח ביקורת על כל הצדדים לעימות, כולל חמאס והקבוצות החמושות בעזה, ונמנע מניסוחים מתלהמים. עם זאת, הדוח רחוק מלהיות דוח חיובי מבחינתה של ישראל. הוא מציג תמונה ביקורתית מאוד על התנהלות ישראל, ומעלה נגדה טענות שמשתמע מהן חשד לביצוע פשעי מלחמה מצידה, ואף חשד למדיניות מכוונת לביצוע פשעים כאלה. זוהי אמירה בעייתית מאוד עבור ישראל, בפרט נוכח העובדה שבימים אלה מתנהלת על ידי משרד התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי בדיקה מקדמית, המיועדת לבחון אם לפתוח בחקירה פלילית בגין פעולות שנעשו במהלך מבצע 'צוק איתן' ואחריו. ניתוח מעמיק של הדוח מעלה כי למרות הניסיון לכאורה מצד ועדת החקירה לייצר ניתוח מקצועי ואובייקטיבי של המבצע, הוועדה נכשלה למעשה במשימתה.

הדוח כולל ניתוח עובדתי בעייתי, המתמקד בתוצאות של הפעילות הצבאית ולא בהתנהלות עצמה, ומתעלם מהמציאות הלחימתית ומאילוציה. מחברי הדוח מודים במהלכו כי לא היו להם די נתונים לדעת מה באמת התרחש בעת המבצע, ולמרות זאת הם שבים ומניחים הנחות עובדתיות מחמירות מבחינתה של ישראל. יתרה מזאת, הם מסתמכים בניתוח שלהם על עדויות של תושבים מקומיים, הגם שהם עצמם מודים כי עדים אלה חששו לספק מידע שעלול להפליל את חמאס, ומעבר לכך, מתעלמים ממניעים אפשריים של תושבים בעזה למסור מידע שגוי המיועד לפגוע בישראל.

גם הניתוח המשפטי של הוועדה לוקה בחסר. היא מאמצת באופן עקבי פרשנויות לכללים המשפטיים שלעתים הן שגויות, ובמקרים אחרים הן שנויות במחלוקת ואינן משקפות את הדין החל בהתאם לעמדותיהן של מדינות מרכזיות, כמו ארצות-הברית וישראל. יתרה מזאת, הוועדה מטילה חובות משפטיות שאינן מצויות בדין הקיים, כמו חובה להעביר לידי מנגנונים עצמאיים מידע על הבסיס לתקיפתה של מטרה. מעבר לעובדה שחובה כזו אינה מוכרת, הדוח מתעלם מן הקשיים המעשיים הכרוכים במימוש חובה כזו בכל הנוגע לחשיפת מקורות, וכן להיעדר גישה ויכולת להוכיח מה בדיוק אירע, לאחר מעשה.

הוועדה לא הורכבה מאנשים בעלי רקע צבאי והבנה במצבי לחימה, ואף עולה מן הדוח כי לא הייתה התייעצות עם מומחים כאלה, למעט בכל הנוגע לנושא החימוש שנעשה בו שימוש במהלך המבצע. חוסר המומחיות הרלוונטית בולט בדוח, שכולל הנחות שונות לגבי יכולות צבאיות שאינן משקפות את המציאות המעשית. באופן כללי, הניתוח בדוח מתעלם מן ההקשר המבצעי ומשיקולים טקטיים, מבצעיים ואסטרטגיים, שהם מרכזיים למצבי לחימה, ואשר אותם מתיימר הדוח לבחון.

בנוסף לכל האמור, הדוח מגלה הטיה ברורה נגד ישראל. הנימה הכללית של הדוח ביקורתית מאוד כלפי ישראל, תוך התעלמות מנתונים שעשויים להציג את ישראל באופן חיובי, כגון הסיוע ההומניטרי שסיפקה לתושבי עזה תוך כדי המבצע. בנוסף, היחס שמפגין הדוח כלפי ישראל שונה באופן בולט מן היחס לחמאס וליתר הקבוצות החמושות. כאשר ועדת החקירה מבקרת את ישראל, היא מגלה נכונות להשתמש כפי שהן בעדויות בודדות, בלתי-מאומתות ובלתי-מזוהות כמשקפות את התנהלות צה"ל; אך כאשר הוועדה מנתחת את התנהלות חמאס, היא נמנעת מביקורת גם כשלפניה עדויות משכנעות. מקריאת הדוח עולה רושם ברור כי היה כאן ניסיון מכוון להציג את ישראל כמפרה סדרתית של דיני הלחימה. הדבר בולט במבנה הדוח, שבו נבחנת התנהלות צה"ל לפני ובמנותק משיטות הפעולה של חמאס - לחימה מתוך אזורים אזרחיים. כך נעדר מן הניתוח של פעילות ישראל ההקשר המבצעי, אשר יכול להסביר את ריבוי הנפגעים ואת היקף הנזק בצד העזתי.

מכלול הגורמים האלה מעורר ספק ביחס למקצועיות הניתוח של ועדת החקירה ומסקנותיה. יש לקוות כי קוראי הדוח באופן כללי, ובפרט אנשי משרד התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי, ישקלו בזהירות את מידת הסתמכותם על דוח זה.

חשיבותה של ביקורת על מצבי לחימה היא רבה, והבטחת פעולה על פי דיני המלחמה היא מטרה ראויה וחשובה. עם זאת, דוח ועדת החקירה מדגים את הקשיים והמגבלות של ביקורת כזו, שנערכת על ידי גוף חסר מומחיות ובעל אג'נדות פוליטיות. אם מטרתם של גופי חקירה בינלאומיים כמו ועדת החקירה היא לתרום להבטחת קידומם של יעדים אלה, עליהם עצמם לעמוד תחילה בסטנדרטים של מקצועיות וחוסר משוא-פנים.

הקדמה
בעיצומו של מבצע 'צוק איתן', בתאריך 23 ביולי 2014, קיבלה מועצת זכויות האדם של האו"ם החלטה למנות ועדת חקירה שתבחן את "הפרות המשפט הבינלאומי ההומניטרי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות מזרח-ירושלים, בייחוד ברצועת עזה, בהקשר של הפעילות הצבאית המתנהלת מאז 13 ביוני 2014". בהמשך להחלטה זו הוקמה ועדת חקירה בראשותו של פרופסור ויליאם שאבאס (Schabas). שני החברים הנוספים בוועדה היו השופטת בדימוס מרי מקגוואן-דיוויס מארצות-הברית ומר דודו דיאנה מסנגל. לאחר מספר חודשים נאלץ שאבאס להתפטר מתפקידו, לאחר שהתברר כי הסתיר את העובדה שייעץ לאש"ף בעניין האפשרות לנהל הליכים נגד ישראל. הוועדה המשיכה לפעול בראשותה של מקגוואן-דיוויס.
ביום 22 ביוני 2015 פרסמה ועדת החקירה את הדוח המפורט שלה (בהיקף של 184 עמודים). הדוח התייחס הן לפעילותה של ישראל והן לפעילות של חמאס וקבוצות חמושות אחרות. הדוח כולל ביקורת קשה על התנהלותה של ישראל, שהיא חמורה בהרבה מהביקורת שנמתחת על חמאס, והוא אף מרמז שייתכן כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה תוך כדי המבצע בעזה.
הדוח שפורסם לא זכה לתהודה ציבורית ניכרת, בייחוד בהשוואה לדוח ועדת החקירה שהוקמה אחרי 'עופרת יצוקה', הידוע בכינויו 'דוח גולדסטון', שביקר את ישראל באופן קיצוני, והוביל לביקורת קשה ומתמשכת נגד ישראל בדעת הקהל העולמית. למרות זאת, יש לדוח מקגוואן-דיוויס משמעות רבה בהערכת חוקיות פעולותיה של ישראל במהלך המבצע. לאור זאת סברתי כי נכון לערוך ניתוח מעמיק של הדוח. מטרת הניתוח היא לבחון עד כמה ממצאיו ומסקנותיו של הדוח הם מקצועיים ואמינים, וכפועל יוצא, עד כמה ניתן להסתמך על האמור בו.
מהניתוח שערכתי עולה כי דוח הוועדה לוקה בכמה פגמים מהותיים, הן במישור של הניתוח העובדתי, הן במישור של הניתוח המשפטי והן בהבנה המקצועית של מצבי לחימה. מעבר לכך, ניתוח של הדוח מעלה כי על אף הניסיון להציגו כאובייקטיבי ונטול פניות, מדובר בדוח שהוא מוטה באופן מובהק לרעת ישראל, ואשר ניכר שיש בו אג'נדה להציג את ישראל כמפרה של המשפט הבינלאומי.
הניתוח במזכר זה מהווה תרגום מעובד לעברית של מאמרי שנכתב באנגלית: The Report of the Human Rights Council Commission of Inquiry on the 2014 Operation in the Gaza Strip a Critical Analysis, אשר מתפרסם בכרך 46 של ה- Israel Yearbook on Human Rights. תודתי נתונה לעורך השנתון, פרופ' יורם דינשטיין, על שהסכים כי אוציא תרגום לעברית של המאמר במסגרת פרסומי המכון. כן אבקש להודות לעו"ד נמרוד קרין על סיועו הרב בהכנת הנוסח העברי של המאמר.פנינה שרביט ברוך
ספטמבר 2016