פרסומים
הפרק התמקד בניתוח האתגרים העומדים בפני הממשלה החדשה בהתמודדות עם התופעה של דיסאינפורמציה ברשתות חברתיות בישראל, ועם השפעתה על הביטחון הלאומי. הדיון התבסס על תופעות שהתרחשו בישראל בחודשים האחרונים, ואותן הצגנו בפרקים קודמים בפודקאסט, תוך הצגת המלצות לדרכי התמודדות עימן במישור של חקיקה ורגולציה.
ההמלצות וההצעות המרכזיות שעלו בפרק:
- חיוב פלטפורמות הרשתות החברתיות הגדולות ליצור ערוץ תקשורת ישיר עבור תושבות ותושבי ישראל לצורך דיווח על תלונות ובירורים הקשורים בתוכן. במקביל, ליצור כתובת מדינתית ברורה עבור התושבים לתלונות על המתרחש בפלטפורמות.
- חקיקה שתאסור מסחר במשתמשים פיקטיבים ושתעניק כלים לרשויות המדינה לפעול כנגד המפעילים של החשבונות הפיקטיביים.
- חקיקה אשר תטיל חובה על הפלטפורמות לנטר ולהסיר חשבונות פיקטיביים.
- שיתוף פעולה עם מדינות זרות בהתמודדות עם הסיכונים הנוצרים ברשתות חברתיות, בהקשר החקיקתי, החקירתי, הדיפלומטי והמודיעיני.
- רגולציה באמצעות פיקוח והגבלות על הארכיטקטורה של הפלטפורמות, על המנוע האלגוריתמי והמודל העסקי שלהן – בחינת התערבויות רגולטוריות חדשניות לצמצום של ההפצה של דיסאינפורמציה, תוך שמירה על חופש הביטוי של משתמשי הקצה.
- עדכון חקיקת הפרטיות המיושנת בישראל.
להלן עיקרי הדברים כפי שהוצגו בפרק:
- תרחיש מס׳ 1: הפצת ידיעה שקרית ברשתות חברתיות (דוגמת פייסבוק) שעשוייה לפגוע בביטחון הלאומי
הפתרון המוצע:
א. מומלץ לחוקק חוק אשר יחייב את מפעילי הפלטפורמה למנות נציגים מקומיים מטעמם אליהם ציבור האזרחים יוכל לפנות ישירות לדיווח על תלונות בנוגע לתכנים.
ב. הסדרה בחקיקה, ושקיפות של פעילות הפרקליטות והמשטרה בענייני פיקוח תוכן, ויצירת כתובת שיפוטית או מנהלית לתלונות.
ג. נכון להיום, אלגוריתמים של פלטפורמות דוגמת פייסבוק ויוטיוב, מתמרצים חשיפה של פוסטים או סירטונים אשר להם פוטנציאל לצבור לייקים ותגובות רבות ברשת, וזאת כחלק ממודל עסקי שמטרתו לגרום לכך שהמשתמשים יישארו בפלטפורמות למשך כמה שיותר זמן. מאחר ופוסטים שקריים ופייק ניוז מקבלים התייחסות רבה יותר, הם מקבלים קדימות על פני אינפורמציה אחרת ומבוססת יותר. לכן, יש לבחון אמצעי הסדרה חדשניים שימדדו את התופעה הזאת, יפקחו עליה ויצמצמו אותה.
- תרחיש מס׳ 2: הפצת ידיעה שקרית על ידי משתמשים פיקטיביים ברשת חברתית
הפתרון המוצע: איסור בחקיקה על קמפיינים שנועדו להשפיע על הציבור במסגרתם נעשה שימוש בזהויות פיקטיביות בקנה מידה רחב (מעבר לרמת המשתמש האנונימי הבודד). דבר זה יכול להקל על רשויות האכיפה, ולייצר הרתעה.
- תרחיש מס׳ 3: הפצת ידיעה שקרית על ידי משתמש פיקטיבי מטעם גורמי השפעה זרה (למשל, גורמים איראנים)
הפתרון המוצע:
א. יצירת חובה על בעלי הפלטפורמות לנטר ולהסיר זהויות פיקטיביות העושות שימוש באותו ערוץ.
ב. שיתוף פעולה מטעם המדינה עם מדינות זרות, בהקשר החקיקתי, החקירתי ובהקשר הדיפלומטי לצורך התמודדות עם התופעה. שיתוף הפעולה יתמקד גם ברובד המודיעיני.
ג. אכיפה באמצעות הסביבה - הכנסת קריטריונים נוספים לצורך קביעת הקדימות של המידע בפלטפורמה, כגון סדר כרונולוגי, מתוך מטרה למנוע הפצה רחבה של דיסאינפורמציה.
- תרחיש מס׳ 4: הפצת ידיעה שקרית באמצעות פלטפורמות להעברה של מסרים מיידיים, כגון וואטסאפ, טלגרם וכו׳.
סיטואציה כזו מציגה מורכבות נוספת, שכן עיקר הדגש כאן הינו בהיבט הפרטיות, כאשר צדדים שלישיים אינם חשופים להתכתבות ואינם מודעים למה שנאמר במסגרתה, לכן קשה לבצע מעקב.
הפתרון המוצע: פתרון מבני במסגרתו יוטלו מגבלות על כמות השיתופים והעברות של כל מסר באמצעות הפלטפורמה על מנת להוריד את היקף החשיפה של מסר בודד וכך להגביל את הוויראליות של המסרים והשפעתם. זו מגבלה שאינה פוגעת בפרטיות, אך גם אינה נותנת מענה מקיף לבעיה.
בשורה התחתונה: תנאי יסודי – חקיקת פרטיות
על מנת להתמודד עם כל התרחישים שתוארו קיים צורך בקידום חקיקת פרטיות אשר תמנע סיטואציות של שימוש במידע של המשתמשים, תטיל מגבלות על איסוף ושמירה של מידע ועל המטרות שלשמן יעשה שימוש במידע.
לקריאה נוספת:
מאמרים בוול סטריט ז׳ורנל ובניו יורק טיימס הסוקרים את האופן בו המנועים האלגוריתמיים של המדיה החברתית שולטים על התכנים אליהם נחשפים משתמשים, ועלולים ליצור צריכה מוגברת של תכנים המכילים קונספירציות ודיסאינפורמציה:
https://www.nytimes.com/2020/04/16/technology/rabbit-hole-podcast-kevin-roose.html
התובנות מהפרק סוכמו על ידי דנאל סלים, מתמחה בתוכנית ליפקין-שחק