פרסומים

הסיבות שהניעו את ישראל לנקוט יוזמה התקפית

1. התעקשות איראן במשא ומתן עם ארצות הברית לשמר בידיה יכולת להעשרת אורניום, תוך דחיית כל הצעות הפשרה האמריקאיות בהקשר זה.
2. פרויקט בניין הכח בתכנית הטילים האיראניים הגיע לישורת מסוכנת ביותר. הערכת אמ״ן הייתה כי בתוך ארבע שנים יהיו בידי איראן יותר מ-8,000 טילים מתקדמים, המסוגלים לגרום נזק מצטבר בהיקף בלתי נסבל.
3. התפתחות מטרידה ביותר ב״ציר הנשק״ - בשנים האחרונות נבנה באיראן פרויקט ייחודי לייצור ראש קרב לטיל בעל יכולות קטלניות (נשק היתוך). פרויקט שאפתני זה נכשל, אבל דווקא הכישלון דרבן מדעני טילים (שאינם פעילים עוד) להסבתו לפרויקט נשק גרעיני "רגיל" (נשק ביקוע). תפנית זו, בצירוף היות איראן כבר מדינת סף גרעינית (כשברשותה כל האמצעים לייצר פצצה), יצר סיכון כי בעוד זמן קצר תגיע איראן למרחב חסינות, כלומר: מהירות הפריצה לפצצה תגבר על מהירות ההתערבות הצבאית של ישראל. מנהיג איראן, עלי חמינהאי, לא הורה להתקדם לשלב זה, אך פוטנציאל האיום החמור היה ברור.
4. הזדמנות היסטורית שהתאפשרה על ידי הישגי צה"ל מאז ה-7 באוקטובר 2023 -החולשה היחסית של חיזבאללה וחמאס, השמדת מערכות ההגנה האווירית האסטרטגיות של איראן וכן מצוקתה הכלכלית, כל אלו  נראו כהזדמנות פז לתקוף באיראן ומשום שעל פי רוב ההערכות מדובר במצב זמני, נוצר הכרח לפעול עכשיו.

הערכה שרווחה בקרב הממסד הביטחוני הישראל הייתה שדחיית הפעולה תהיה בעייתית ביותר, שכן האיום הנשקף מאיראן צפוי אך להחריף: בעוד מספר שנים יישב בבית הלבן נשיא אחר, שלא יהיה בהכרח קשוב לאינטרסים והחששות הביטחוניים של ישראל ולא יגלה נכונות לשיתוף פעולה במאמץ לסכל את ההתחמשות האיראנית; אלפים של ראשי קרב קונבנציונאליים כבדים, שיהיו בידי איראן, יקשו מאוד על ההגנה הישראלית; היכולת והידע האיראניים לייצר נשק גרעיני יגיעו למרחב חסינות;  ובנוסף, השלוחים האיראנים ברחבי המזרח התיכון ישתקמו. המסקנה המתחייבת הייתה שישראל עלולה למצוא עצמה במציאות בלתי אפשרית ולפיכך ביצוע המתקפה באיראן הוא חיוני, למרות הסיכונים.

הסיכונים

הפעולה הייתה כורח המציאות, הגם שהיו כרוכים בה ארבעה סיכונים שלא היה להם מענה עד למועד היציאה למבצע:

1. מתחייב שיתוף פעולה עם ארצות הברית כדי לתקוף בפורדו - הגישה הבסיסית של ארצות הברית (על פי הצהרות רשמיות של הנשיא טראמפ ובעיקר אמירות מקרב  הבייס הפוליטי שלו - אנשי ה-"MAGA") היא נגד ״המלחמות האינסופיות במזרח התיכון״. ולכן  היה ספק רב האם ארצות הברית תפעל לצד ישראל. הנשיא אכן נתן "אור ירוק" לפעולה הישראלית, אך הוא יכול לשנות את דעתו מרגע לרגע, בעיקר אם יגיע למסקנה שהמבצע אינו מבריק דיו ועל כן אין סיכוי לתהילה בהצטרפות לביצועו. במקרה כזה, הפעולה עלולה להסתיים בכישלון מוחלט משום שתקיפה באיראן בלי השמדת אתר פורדו הייתה עדיין מאפשרת לה לפרוץ לפצצה ובפועל לא היה מושג דבר מיעדיה המרכזיים.
2. מנגנון הסיום מבוסס על ארצות הברית - אי-התערבות אמריקאית עלולה הייתה להוביל למלחמת התשה ארוכה. זאת משום שמלחמת התשה מסתיימת כאשר אחד הצדדים עוצר חד-צדדית לאחר שהותש. איראן לא תעצור חד-צדדית מפאת גאווה והימצאות יכולות של מעצמה אזורית בידיה, וגם ישראל - לא תוכל להרשות זאת לעצמה בלי השלמת המשימה בפורדו. לכן נדרש מנגנון עצירה מבוסס הוראה חיצונית של נשיא ארצות הברית, שירסן את שני הצדדים.
3. הנזק לעורף הישראלי - ההערכות המקדימות למבצע הביאו בחשבון 400 הרוגים לפחות, ועל פי תוכנית התגובה המיידית של איראן, השעות הראשונות היו מסוכנות במיוחד. לו תוכנית זו הייתה יוצאת לפועל, אזי ממדי ההרג וההרס היו נרחבים הרבה יותר מאלה שאכן אירעו. בנוסף היה נגרם סיכון מוחשי אמיתי לרציפות התפקוד של חיל האוויר ומערכות ההגנה האווירית הישראליות. נזק בממדים אלה היה מגביל יכולת להמשיך ולבצע את תוכנית המתקפה.
4. סיכון שנותר בתוקף גם לאחר המערכה - תקיפה תוביל את מנהיג איראן להורות על פריצה לנשק גרעיני – כלומר, להגיע למסקנה שמעמד של מדינת סף גרעינית אינו מרתיע דיו ולכן יש לפרוץ לפצצה. אם הוא יבקש פצצה מוכנה ממדינה אחרת (צפון קוריאה, פקיסטן, סין, רוסיה) אפשר שהאיום יחמיר ביחס לזה שהוערך לפני התקיפה וגם לאחריה.

"עם כלביא" - שיטת הפעולה ורכיבי התחבולה

בשונה מהכורים הגרעיניים שהיו בתהליך הקמה בסוריה ובעיראק, תוכנית הגרעין האיראנית אינה מבוססת על כור פלוטוניום אחד, שהריסתו תשמיד את התוכנית. במקרה האיראני נדרשת מערכה ארוכה הכוללת מספר מבצעים רב וגמישות מבצעית. לפיכך תוכננה פעולה מפתיעה לשיתוק מערכת הפיקוד והשליטה, השגת עליונות אווירית בשמי איראן ושימור חופש פעולה, שיאפשר לפגוע במידה ובהיקף ניכרים בכלל רכיבי תוכנית הגרעין.

המערכה כללה חמישה מאמצים התקפיים: עריפה, עליונות, נטרול פרויקט הגרעין, גריעת מערך הטילים וערעור המשטר. על אלה נוסף המאמץ החשוב להגנת העורף האזרחי בישראל, שלא יידון במסגרת ניתוח זה.

1) עריפה מערכתית  – מושג צבאי שמשמעותו נטרול הנהגת האויב. האתגר המבצעי הוא לסכל בו-זמנית במהלך הפתיחה את כל המפקדים הצבאיים העליונים. המשימה בוצעה בהצלחה מלאה. בין הסיכולים החשובים:

• אמיר-עלי חאג'י-זאדה - מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה (משה"מ), מי ששימש אחראי הטילים האיראניים ובנה את המערכת הזו במשך כעשור.
• ר'ולאם-עלי רשיד - "רמטכ"ל החירום",  מפקד מפקדת החירום (ח'אתם אל-אנביא), שהיה אמור לפקד על כל המערכת הצבאית האיראנית במלחמה על שני צבאות איראן (משה"מ והכוחות המזוינים של איראן, הכומ"ז). במשך עשור וחצי לערך הכין את המפקדה למלחמה נגד ישראל וארצות הברית.
• מוחמד באקרי - "רמטכ"ל השגרה", ששימש מפקד צבא איראן בשגרה. בתרחיש שרשיד מת ומפקדת החירום (ח'אתם) לא תתפקד, היה אמור לקבל את הפיקוד על המשך המערכה.
• חוסין סלאמי - מפקד משמרות המהפכה, המפקד בפועל על "יצוא המהפכה". בין השאר פיקד על מערך הטילים של חיל האוויר האיראני ועל שלוחי איראן בעיראק, בתימן, בלבנון ועוד. חיסולו מעמיק את שיבוש הפעלתו של הציר השיעי כולו.

2) עליונות אווירית מעל שמי טהראן

• יצירת מסדרון מאובטח למטוסי חיל האוויר (יותר ממסדרון אחד, למען הדיוק), המאפשר תקיפה תוך כדי תדלוק ורצף תקיפות במרחק אדיר מישראל.
• נוכחות כטב"מים מעל איראן – לשם ציד משגרי טילי קרקע–קרקע (טק"ק), נטרול מערכות ההגנה האווירית וחיסול מפקדים. הנוכחות הקבועה של כטב"מים רבים בשמי איראן היא שיצרה את אפקט הפחד (ייתכן שאף יותר מאיום מטוסי הקרב), וצמצמה מאוד את שיגורי הטק"ק לישראל.
• מודיעין – ציד משגרים, איתור מערכות הגנה אווירית וסיכול ממוקד תוך כדי המערכה הם אתגרים אדירים למודיעין. איראן היא מדינה ענקית ורחוקה, ולכן ללא הכוונה מודיעינית מדויקת אי אפשר לאתר מטרות אלו, ובפרט משגרי טק"ק. לצורך משימה זו פותחו במשך שנים יכולות מודיעין חדשות של אגף המודיעין, לצד חיבור מעולה עם חיל האוויר.

העליונות האווירית הישראלית הובילה לכשל מערכתי של תפיסת הלחימה האיראנית. צבא איראן התכונן למלחמה עם פיקוד ושליטה ריכוזיים, יכולת של משגרי הטק"ק לברוח מכלי טיס שחגים מעליהם ויתירות במערכות ההגנה האווירית. תפיסה זו שובשה במלואה.

3) נטרול פרויקט הגרעין

• השמדתם של מוקדי ידע בתחום הנשק - סיכול ממוקד של המומחים המובילים בכל התחומים הרלוונטיים לנשק גרעיני (בפרט דיאגנוסטיקה, קרינה, חומר נפץ, MDS – מערכת נפץ מרובה).
• התעשייה הצבאית - השמדת מפעלים לייצור רכיבים לפרויקט הגרעין, ובעיקר צנטריפוגות (סרכזות).
• פגיעה ממשית במפעלי העשרת האורניום  - נתנז ופורדו.
• השמדת מפעל ההמרה החוזרת באספהאן – בסופו של תהליך ההמרה וההפרדה של אורניום מועשר מתקבל אורניום מתכתי. מדובר בשלב קריטי ומחייב ליצירתה של ליבת ביקוע לנשק הגרעיני (אותו כדור אורניום חלול, שבליבו מקור ניטרונים).
• השמדת ארכיון הידע - עותק של ארכיון הגרעין שהיה ממוקם במרתפי בניין מפקדת פרויקט הגרעין בטהראן.

4) גריעת מערך הטילים

• מאמץ להשמדת קווי ייצור של טילים - המערך שמייצר את הטילים נפגע קשות, גם אם לא הושמד לחלוטין.
• השמדת משגרים וטילים - ההישג העיקרי היה בהיבט משגרי הטילים. הושמדו יותר מ-70% מהמשגרים, מה שיוצר צוואר בקבוק. כן הושמדו או נוטרלו כ-50% מהטילים הרלוונטיים לאיום ישיר על ישראל.
• פגיעה במערכת הפיקוד והשליטה - בוצעה על ידי חיסול מפקדים ופגיעה במערכות השליטה והבקרה.

5) הפגיעה בסמלי משטר (כחלק ממערכה להחלשת השלטון)

• הפלת חומות כלא אווין: הכלא המרכזי, שנודע לשמצה ברחבי איראן, משמש את המשטר לכליאתם של מתנגדי משטר וגורמים המסכנים את יציבותו. הפלת חומותיו, שאמורה הייתה לעודד מתנגדי המשטר, נועדה לאפשר בריחה המונית של אנשים שבעתיד אולי יאיצו מהפכה. התוצאה: מהכלא נמלט מספר לא רב של אסירים בלבד.
• ת'אר-אללה - פגיעה בארגון ביטחון ציבורי הפועל כנגד מתנגדי משטר. התוצאה – נהרגו עשרות רבות מהם, אך עדיין קיים ספק האם הארגון נחלש.
• תקיפת נכסי ביטחון הפנים - פגיעה בארגון אכיפת החוק המסייע למשטרה בדיכוי הסיכון למשטר. התוצאה – הותקפו עשרות מוסדות רשמיים ומפקדות ונהרגו עשרות רבות של אנשי ביטחון הפנים. בשלב זה לא ברור ההישג המצטבר.
• המערכת הכספית של משמרות המהפכה – התבצע מאמץ למנוע העברת כספים ולערער את הביטחון הכלכלי של אנשי מפתח בציר השיעי. התוצאה – מנגנון הכספים של איראן נחנק.
• החלשת הבסיג' - כוחות המיליציה העממית, שתכליתה לפעול במהירות נגד ניסיון להפיל את המשטר. מחצית אנשי הבסיג' הם אזרחים שזהותם המקצועית אינה מוכרת, והם יוצרים יראה וחשש מהתקוממות בקרב האזרחים. אמנם נמנו עשרות רבות של הרוגים, אך בשלב זה לא מזוהה השפעה על יציבות המשטר.
• השמדת מפקדות בטהראן - מפקדות אלו לא שירתו את גורמי אכיפת החוק, אלא היו קשורות יותר לכושר הלחימה של איראן ולפרויקט הגרעין שלה. תקיפתן נועדה לחולל תודעת נרדפות ולהמחיש את החדירוּת המודיעינית והפגיעות בלב בירת איראן. התוצאה – נראות גבוהה מאוד של הפגיעות, תודעת נרדפות (פינויי נכסים) ופינוי נרחב של אזרחים בסמוך למפקדות. השמדת המפקדות שירתה את המערכה, וייתכן שיהיה לה משקל רב גם ביום שאחריה.
• פינוי שכונות בטהראן – נועד ליצור לחץ עקב כורח לצמצם את מספר האזרחים שייפגעו מתקיפות ישראל בטהראן (בניגוד להוראות הדין הבינלאומי). התוצאה – נוצרו פקקי ענק, הלחץ הציבורי גבר, אך לא התפתחו מהומות ומחאות רחבות היקף.

התוצאות בראייה ארוכת טווח 

משך ההתאוששות והערכת ההישג המצרפי

חשוב לזכור: איננו יודעים הכול. נדרש זמן כדי לגבש הערכה מהימנה של השינוי שיצרה התקיפה הישראלית. ובנוסף, קבלת החלטות באיראן מסודרת ונמשכת זמן רב. גם באיראן עצמה לא גובשו התגובה וההתארגנות המחודשת. ועדיין, יש וניתן בשלב זה לבחון את מידת השיבוש של מערכת הפיקוד, היקף ההשמדה של תוכנית הגרעין ורמת הגריעה של מערך הטילים.

שיבוש מערכת הפיקוד והשליטה (פו"ש, למידה, ותפיסה)

• פיקוד ושליטה - איראן התאוששה באופן מהיר ויעיל ממהלומת העריפה שבפתיחת המלחמה. כל המפקדים החדשים שמונו הם מנוסים. ועכשיו, בסיום הלחימה, הם בוגרי מלחמה ששרדו (ולתפיסת חלקם, ניצחו) מערכה נגד ישראל וארצות הברית. ולפיכך אין מדובר בנזק ארוך טווח לאיראן.
• למידה ולקחים  -  החיכוך בין ישראל לאיראן לימד את שני הצדדים האחד על השני. בישראל יודעים היום על אודות איראן יותר מאשר טרם המערכה, הן בהיבט היכולות והן בהיבט התרבות האסטרטגית, ויש להניח שגם האיראנים יפיקו תועלת וישתכללו ממערכה זו באופן דומה. בפרט יש להניח, כי איראן תבנה יכולות להתמודד עם החדירה המודיעינית והעליונות האווירית של ישראל.
• מוטיבציה  -  סביר כי מנהיג איראן יתלבט רבות האם לחזור למשא ומתן עם ארצות הברית, או ללכת בדרך אחרת. בכל מקרה, חזרה למשא ומתן תהיה שונה מזו שהנחתה אותו טרם המערכה. יש להניח כי מבחינתו, אל להסכם גרעין חדש להיראות כהסכם כניעה איראנית. מבחינת ישראל, הנחת העבודה הנדרשת היא שהמנהיג ירצה לשמר הקרנת הרתעה גרעינית ובאופן שונה מהדרך הקודמת, כלומר להחזיק פצצה במרתף או ליצור עמימות.

ההישג בתחום תוכנית הגרעין

• שלילתה של יכולת ההעשרה על אדמת איראן – אם תרצה בכך, כדי להעשיר אורניום לרמה של למעלה מ-60% יהיה על איראן לבנות מתקן העשרה חדש. לפני העימות עם ישראל, כל שנדרש לאיראן (מרגע ההחלטה) הוא שבוע כדי להגיע להעשרה בסטנדרט צבאי. היום, בזכות הישגי המערכה, יידרשו לכך חודשים רבים.
• כיום אין בידי איראן יכולת לבצע המרה חוזרת של אורניום מועשר למתכת, אבל הטכנולוגיה הנדרשת לשם כך פשוטה יחסית לשאר התהליך. מוערך כי אם התהליך יבוצע בחופזה ובחשאי, ללא מגבלות בטיחות, הוא יארך מספר חודשים (פחות משנה), אך שיקום במתכונת מלאה יימשך זמן רב יותר.
• מוקדי ידע - חיסולם הנרחב של מדעני הגרעין המובילים הותיר את תכנית הגרעין בלי אנשיה המסוכנים והיעילים ביותר. יש באיראן מדענים טובים רבים, אך קשה למצוא אנשים מוכשרים בעלי יכולת לנהל פרויקט מורכב כפיתוח נשק גרעיני. גיוס מחליפים, הכשרתם ובניית צוות תוכנית חדש יארכו חודשים ארוכים.

סיכום ההישגים

ההישג מול הגרעין

1. איראן אינה עוד מדינה סף-גרעינית (כלומר, הזמן הדרוש לפריצה לפצצה גרעינית הוא ממושך כיום יותר ממשך הזמן שיידרש להתערבות ישראלית שתכליתה למנוע את הפריצה).
2. איראן יכולה לחזור למעמד של מדינת סף גרעינית בתוך שנה עד שנתיים מרגע שהמנהיג העליון ח'אמנהאי יורה לפרוץ לגרעין, אם לא תהיה הפרעה חיצונית לתהליך.
3. מידת הדחיפות והתכנון (תיאור מפורט של מבנה, רכיבים ואופן פעולה) של מתקן הנפץ הם שיקבעו את משך השיקום. תיאורטית, אפשר שאיראן תגיע לכשירות לבצע ניסוי גרעיני בתוך פחות משנה. אך משמעותו של תרחיש זה היא הקרנת עוצמה בלי יכולת מבצעית מאיימת, וסביר שהוא יביא על איראן תקיפה אמריקאית-ישראלית במלוא עוצמתה.

ההישג מול הטק"ק

מחצית מיכולות הטק"ק של איראן נגרעו בעקבות הרס מפעלי תעשייה, השמדה פיזית של טילים והירי לישראל שביצעו האיראנים עצמם. ישראל צמצמה עד מאוד את קצב ההתעצמות העתידית של איראן בתחום זה, הגם שתעשייה צבאית זו צפויה להשתקם ככל שיחלוף הזמן.

תרחישים מכאן, מהחמור אל הקל

1. פריצה מהירה לפצצה - תרחיש זה יתממש אם המסקנה העיקרית של ח'אמנהאי מהמלחמה היא שזו תשובתה המתבקשת של איראן למתקפה עליה. בידי איראן 400 ק״ג של חומר מועשר ברמת העשרה גבוהה (60%) וידע רלוונטי לשיקום. אמנם יידרשו לכך חודשים רבים, אך איראן עלולה ליטול את הסיכון וההשלכות שיתלוו לתגובת הקהילה הבינלאומית וישראל, אם מאמץ השיקום ייחשף. המשמעות – איראן תהיה מדינה מצורעת, ומנגד תספק עילה לארצות הברית ולקהילה הבינלאומית לפעול נגדה.
2. הסכם גרעין כתחבולה שתכליתה להסתיר פרויקט חשאי - חתימה על הסכם ובו-זמנית בניית יכולת גרעין חשאית. ייתכן שמנהיג איראן יסכים לחתום על הסכם גרעין -  למרות שהציבור האיראני צפוי, לפחות בחלקו, לראות זאת כאות לחולשה. אך בפועל, יהיה מדובר בהונאה.  המשמעות – אתגר מודיעיני ומבצעי לישראל ולמדינות המערב וחבל הצלה כלכלי למשטר האיראני.
3. היעדר הסכם גרעין והיעדר תקיפה, לצד שיקום מחודש ואיטי של איראן כמדינת סף גרעינית - במקרה זה יושתו על איראן סנקציות כלכליות אימתניות נוספות, גם של מועצת הביטחון: יש לקוות שאיראן תיחשב למדינה מצורעת, כצפון קוריאה. המשמעות – החלשת איראן, ואולי אף לאורך זמן עידוד להפלת המשטר. החיסרון הגלום בתרחיש זה הוא מוטיבציה איראנית גוברת להגיע לנשק גרעיני. התעלומה במקרה זה - מה יקדם למה: הפלת המשטר או איראן גרעינית. (וגם לגבי משטר עתידי אחר אין וודאות שינטוש את דרך הגרעין.)
4. ויתור על הגרעין - הסכם גרעין בלב שלם. בתרחיש זה, המנהיג העליון יחליט לוותר לחלוטין על פרויקט הגרעין, אולי משום הסכנה ליציבות המשטר הגלומה בו, והעדפת היציבות החברתית והכלכלית באיראן. המשמעות – תרחיש מעולה, שהסבירות להתממשותו נמוכה ביותר שכן הוא סותר את  קווי היסוד של הרפובליקה האסלאמית ולשם השגתו על הנהגת איראן למחול על כבודה, בפרט לאחר מבצע "עם כלביא".
5. נפילת המשטר: אין דרך לחזות בוודאות נפילת משטרים. זו התרחשות חברתית, עממית, של ציבור שלם, שמנוצלת בדרך כלל על ידי אופוזיציה חמושה. ייתכן כי בשלב כלשהו תצמח באיראן מחתרת שתדרוש חירות וזכויות אזרח, והיא תגבר על כוחות המשטר. תהליך ההבשלה עשוי להיות ממושך ביותר, או להתרחש בקרוב מאוד. המשמעות –  מדובר בתרחיש החלומות של ישראל ושל מדינות נוספות. ואולם, ההסתברות להתממשותו, על פי הערכת חוקרים העוקבים אחר איראן, אינה גבוהה. על אף חולשתה של איראן כיום, השלטון בה יציב.

סיכום

המערכה מול איראן הייתה הכרחית בעיתוי הנוכחי. מטרות המבצע הושגו, ובטווח הקצר מצבה הביטחוני של ישראל השתפר. אבל בטווח הארוך, האיום לא נעלם. נראה שאיראן תמשיך להיות מקור האיומים על ישראל (אלא אם יתרחש בה שינוי משטר). איראן שאחרי המלחמה היא מדינה חלשה יותר אך מסוכנת לא פחות.

נדרשת מדיניות ישראלית חדשה נוכח המצב החדש, שתאזן בין מוכנות לחזור על התקיפה כדי לשמור על ההישג ובין מסגרת הסכמית מגבילה ומרסנת, שתוודא את הרחקת איראן מהגרעין. לפיכך, יש להמשיך להיערך מול האיום האיראני ובמסגרת זו לפתח יכולת אכיפה והתערבות לשיבוש פריצה לגרעין צבאי. בד בבד, אין לפסול על הסף הסכם גרעין בין ארצות הברית לאיראן, בתנאי שימולאו תנאי היסוד שימנעו מאיראן לחדש את כוונות הגרעין שלה ויובהרו הקווים האדומים: בלי אפשרות איראנית להעשרת אורניום עצמאית, עם פיקוח בינלאומי שוטף וחודרני - גם על רכיבי הנשק, ותוקף בלי סעיף דעיכה מוגבל בזמן.