פרסומים

האנטישמיות גוברת בכל העולם בשני העשורים האחרונים. עד לאחרונה רוב יהודי ארצות הברית הרגישו די חסינים מפניה, אך לא עוד. המתיחות החברתית בארצות הברית התגברה עד כדי שנאה גלויה כלפי מגוון קבוצות מיעוטים – שחורים, אסייתים, לטינים, להט"בים – ובאווירה הזועמת הזאת קיבלה שנאת היהודים תנופה מחודשת, הן במילים והן במעשים. האיום על הרווחה האישית והקהילתית ניכר ברחוב ואף מקבל ביטוי בולט בחלקים של החיים הפוליטיים והתרבותיים במדינה. הסוג הראשון של עוינות אנטי־יהודית בא לידי ביטוי בתקיפות פיזיות של יהודים ובמעשי ונדליזם והרס בבתי ספר יהודיים, בבתי כנסת, במרכזים קהילתיים, בבתי קברות, באנדרטאות ובמוסדות יהודיים אחרים. הסוג השני של שנאה זו הוא פוליטי ואידאולוגי ובא לידי ביטוי בהתקפות מילוליות משולהבות על ישראל ועל תומכיה ובהפצה של תפיסות קונספירטיביות על 'כוח', 'השפעה' ו'שליטה' של יהודים. העוינות האנטי־יהודית משני הסוגים החריפה בשנים האחרונות ואינה מראה סימני דעיכה. אין פלא אפוא שתחושת אי־נחת חדשה מורגשת בקהילות היהודיות ברחבי ארצות הברית.

ההיסטוריה האמריקאית מעולם לא הייתה חפה מהטיות חברתיות כלפי יהודים ומאירועים של אלימות אנטישמית, אך לעומת מצבם של היהודים במדינות אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון, יהודי ארצות הברית חיו חיים די בטוחים ושגרתיים, בפרט בעשורים האחרונים (Dinnerstein, 1994). מרבית יהודי ארצות הברית בני הדורות שלאחר מלחמת העולם השנייה השתלבו לגמרי בחיים האמריקאיים, רואים בארצות הברית את ביתם ומשגשגים בה. למעשה בהיסטוריה ארוכת השנים של הפזורה היהודית בלטה בדרך כלל ארצות הברית בפתיחותה כלפי אזרחיה היהודים ובתמיכתה בהם. עם זאת, עקב האנטישמיות המתעוררת והעוברת מן השוליים למרכז החיים האמריקאיים, יהודים מתמודדים כיום עם אתגרים שמעולם לא חוו בעבר. כמו יהודי אירופה, גם הם מרגישים פגיעים הרבה יותר מכפי שחשו עד כה, וביטחונם כבר אינו מובן להם מאליו.

עוינות נגד יהודים ברחוב

התרחשויות של עוינות נגד יהודים אינן כפופות ללוח השנה, אך תאריכים ואירועים מסוימים מתבלטים במיוחד, למשל 19–21 באוגוסט 1991, שלושה ימים של מהומות נגד יהודים חסידים בשכונת קראון הייטס שבניו יורק. לנוכח רמת האלימות של המתקפות, ששיאן ברצח של חסיד לובביץ', בהכאה של רבים אחרים ובמעשי ביזה והרס, השוו עדי ראייה את המהומה האכזרית לפוגרום בסגנון אירופה (Kosner, 2021; Goldman, 2011).

תשעה חודשים קודם לכן, בנובמבר 1990, נרצח במלון בניו יורק הרב מאיר כהנא, מנהיגה השנוי במחלוקת של 'הליגה להגנה יהודית'. שניים משותפיו של הרוצח אל־סייד נוסייר השתתפו ב־1993 בניסיון לפוצץ את מרכז הסחר העולמי. התקריות הללו זכו בשעתו לתשומת לב ציבורית, אך לא נחשבו לאותות מבשרי רעה. ואז, במפתיע, ב־11 בספטמבר 2001, ביצע ארגון אל־קאעידה את מתקפת הטרור ההרסנית והרצחנית על מרכז הסחר העולמי ועל הפנטגון; זו גבתה את חייהם של כמעט 3,000 בני אדם, בהם גם יהודים רבים, וערערה את תחושת הביטחון של כלל האמריקאים. האירוע לא היה חריג ובודד (Barsky, 2016), וההתפתחויות בעקבותיו היו מטרידות. כך למשל שנה לאחר שהג'יהאדיסטים של אוסאמה בן לאדן פוצצו מטוסים חטופים על היעדים בניו יורק ובוושינגטון הבירה, פרסם בן לאדן את 'המכתב לציבור האמריקאי' וטען בו כי היהודים הם המקור לטבעה המרושע של ארצות הברית: "החוק שלכם הוא החוק של האנשים העשירים [...] מאחוריהם עומדים היהודים, השולטים במדיניות, בתקשורת ובכלכלה שלכם". את תמיכתה של ארצות הברית בישראל גינה כמעשה שלא ייעשה, ייחס אותה להשפעה יהודית בלתי ראויה והזהיר שאם ארצות הברית תמשיך לתמוך בישראל "אל תצפו מאתנו לדבר מלבד ג'יהאד" (Reporter, 2002).

תפיסות קיצוניות כאלה, המייחסות קנוניות, כוח ורשע ליהודים, אינן נחלתם של ג'יהאדיסטים בלבד, והן מאפיינות את העוינות האנטי־יהודית העכשווית. מופע מזעזע נוסף של עוינות זו התרחש ב־12 באוגוסט 2017, ב'עצרת איחוד הימין האמריקאי' (Unite the Right Rally) הידועה לשמצה. בצעדה בעיר שרלוטסוויל שבמדינת וירג'יניה השתתפו חסידי עליונות לבנה, נאו־נאצים וחברי קו קלוקס קלאן, והקריאות "שימו סוף להשפעה היהודית באמריקה", "יהודים לא יחליפו אותנו" ו"היהודים הם ילדי השטן" עוררו חלחלה בצופים, שלא היו רגילים למחזות של אנטישמיות בוטה כל כך מוצגים לראווה ברחובות ערים אמריקאיות.

חמורות יותר היו תקרית הירי ההמוני בבית הכנסת בפיטסבורג ב־27 באוקטובר 2018, שנרצחו בה 11 מתפללים, וההתקפה הקטלנית על בית כנסת של חב"ד בפאוויי שבקליפורניה שישה חודשים לאחר מכן, והן הוסיפו לתחושת הפגיעות של היהודים.^[1] החשש שסומנו כמטרה קלה לכוחות זדוניים העמיק עוד בעקבות המתקפה הקטלנית על המרכול הכשר בג'רזי סיטי (10 בדצמבר 2019) ומתקפת הדקירה של יהודים בזמן חגיגות חנוכה בביתו של רב במונסי שבניו יורק (28 בדצמבר 2019). מתקפות אכזריות רבות נוספות באו אחריהן, בהן רצח של עורכת דין יהודייה באל פאסו שבטקסס ופגיעת ירי בבעלה (14 בנובמבר 2020) על ידי חמוש שטען כי היהודים הם "חסידי השטן"; תקיפה ושוד של רב בניו הייבן מול בית חב"ד בעיר (1 באפריל 2020); דקירות מרובות של רב חב"ד אחר מחוץ לבית ספר יהודי בבוסטון (1 ביולי 2021); ורצח של תלמיד ישיבה מחוץ לכותלי הישיבה שלו בדנוור (19 באוגוסט 2021).

אם מוסיפים לתקריות הללו גם את התקיפות האכזריות של יהודים בלוס אנג'לס, בניו יורק ובערים אחרות במאי 2021, בזמן מבצע "שומר החומות", את התקיפות המתמשכות של יהודים דתיים ברחובות ברוקלין ובערים אחרות, את הריסוס החוזר ונשנה של בתי כנסת ושל בתי ספר יהודיים בצלבי קרס ובכתובות גרפיטי אנטי־ישראליות ולעיתים אף הצתה שלהם, את חילול בתי הקברות ואת השחתת אנדרטאות השואה – לא קשה להבין מדוע רבים מן היהודים האמריקאים כבר אינם מרגישים בטוחים כבעבר.

העיתונאי ברט סטפנס מצביע על כמה ממקורות הפחד של יהודים אמריקאים:

לא רק שיהודים ניצודו והותקפו בטיימס סקוור או בווסט הוליווד [...] מקורה של החרדה בעובדה שכה מעטים מן המנהיגים המוסדיים של אמריקה [...] היו מסוגלים לגנות את האלימות האנטי־יהודית המשתוללת, וגם כשעשו זאת השתמשו במונחים הזהירים ביותר. אם אנטישמיות הייתה פעם [...] 'מעשה שנאה שאין להעלותו על דל שפתיים', אזי היום ההתנגדות לאנטישמיות היא המעשה ההגון שאין להעלותו על דל שפתיים" (Stephens, 2021).

כאשר פעולות חוזרות ונשנות של אלימות אנטי־יהודית גוררות תגובה ציבורית רפה, יהודים מבינים מייד שחייהם משתנים, ולא לטובה. סימן לכך הוא ש־82 אחוזים מיהודי ארצות הברית מאמינים שהאנטישמיות בארה"ב עלתה בחמש השנים האחרונות, ובעקבות זאת ארבעה מכול עשרה יהודים נקטו צעדים להסתרת יהדותם או לצמצום פעילותם (American Jewish Committee, 2021). לא כך חיו את חייהם רוב יהודי ארצות הברית בעשורים האחרונים.

מקורות תרבותיים ופוליטיים לעוינות אנטי־יהודית

יוזף יופה פתח את מאמרו מאיר העיניים 'יהודים אמריקאים: דוח איומים' בשאלה שבעבר לא הייתה מתקבלת על הדעת: "האם תם סיפור האהבה היהודי־אמריקאי?" (J. Joffe, 2021). השאלה מטרידה, ובכל זאת נכון עושה יופה שהוא מעלה אותה, שכן העצבים של יהודי ארצות הברית מתוחים מאוד בימים אלה, במידה רבה בגלל האלימות ברחוב שתוארה לעיל, אך גם בגלל שינויים קיצוניים המתרחשים בחברה האמריקאית ומשפיעים על האופן שבו רואים בארצות הברית את היהודים ועל האופן שבו היהודים רואים את עצמם. לדברי ברט סטפנס:

הביטחון היהודי במערב נשען תמיד על מערכת של הנחות ושל ערכים חברתיים שמתערערת כיום באופן שיטתי – מימין, עקב עוינות גוברת לאידיאל החברה הפתוחה, ומשמאל, עקב עוינות גוברת לאידיאל הפתיחות המחשבתית [...] בכל פעם שא־ליברליזם משתלט על הפוליטיקה, ובכלל זה על הפוליטיקה הדמוקרטית, התוצאות אף פעם אינן מבשרות טובות ליהודים (Stephens, 2021; ראו גם Economist, 2021).

ארצות הברית נמצאת כרגע בשלב של סטייה גדולה מאוד מכמה מערכי הליבה המסורתיים שלה – פתיחות, סובלנות, אדיבות, פלורליזם, חופש, שוויון משפטי והגנה לכולם – ומערכים נוספים המקובלים בדמוקרטיה ליברלית. חרף כל פערי השוויון, לרבות פערים חברתיים וכלכליים חמורים והיסטוריה ארוכה ומבישה של אפליה גזעית, ארצות הברית במיטבה ידעה לעודד ולתגמל אנשים מוכשרים, נמרצים ויוזמים, גם את היהודים שבהם. בפרט בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה נהנו היהודים מן ההזדמנויות שנפתחו בפניהם, ובתורם העשירו מאוד את החיים החינוכיים, המקצועיים, התרבותיים והכלכליים במדינה.

אולם בשל לחצים קיצוניים, הן מצד הימין הפופוליסטי הנייטיביסטי והן מצד שמאל אידאולוגי ואורתודוקסי מבחינה פוליטית, הקרקע החלה לנוע והיא מתרחקת מן האופן שבו יהודים חיו, עבדו ושגשגו בארצות הברית בעבר. לעיתים ההצלחה של היהודים נזקפת לחובתם, כאילו הושגה במרמה. למשל כשביקורת חריפה מוטחת כלפי האחוזון העליון של מרוויחי המשכורות הגבוהות במדינה. יהודים חוששים מתיוגם כ'פריווילגים' מדי.

הרבה מן המתרחש בארצות הברית של היום נבחן ונשפט, מתקבל או נדחה, על פי הקווים המנחים של הפוליטיקה המפלגתית המקוטבת מאוד, לרבות פוליטיקת הזהויות. בימין נעשה מאמץ משותף להשיג שליטה פוליטית על בסיס תביעות של תומכי העליונות הלבנה לזכות בלעדית על השלטון. בו־בזמן מבסס הגרעין הקשה של השמאל את מאבקו להשגת כוח שלטוני  על שייכות גזעית, אתנית, מגדרית ומעמדית, ועל זכאות מיוחדת הנובעת מדיכוי קבוצתי בעבר. מעמדם החברתי של היהודים, הלכודים בין הקצוות האידאולוגיים הללו, נפגע, וזהותם היהודית הייחודית נמחקת או מצטמצמת להגדרתם 'זרים' ו'לבנים' שאינם ראויים ל'פריווילגיות' שהם מקבלים. לדברי הסופר ת'נאי רוזנבאום, "בעידן של פוליטיקת זהויות, לזהות יהודית כמעט שאין משמעות" (Rosenbaum, 2021). עלונים שפורסמו על לוחות מודעות בכמה אוניברסיטאות נושאים את הסיסמה המרושעת: "הסוף לפריווילגיה הלבנה יתחיל בסוף לפריווילגיה היהודית". ביטוי מרושע נוסף הוא זילות השואה לכדי 'פשע של לבנים כלפי לבנים' (JTA, 2017).

נוסף על בעיות אלה, יהודים מקושרים יותר ויותר לפשעים לכאורה של המדינה היהודית, שגינויה הפך לעניין שבשגרה, והיא מוקעת כמדינת אפרטהייד גזענית וקולוניאליסטית. ההאשמות הללו אבסורדיות, וברוב המקרים מקורן בשילוב מסוכן של בורות גסה ויומרה לעליונות מוסרית, אך הן נהפכו לפופולריות. מזעזע לראות כיצד ביותר מהזדמנות אחת ובלי להיענש על כך, כינו חברות הקונגרס האמריקאי, רשידה טליב ואלהאן עומר, את ישראל מדינה "גזענית" ומדינת "אפרטהייד", האשימו אותה ב"טיהור אתני" וטענו כי היהודים האמריקאים נאמנים יותר לישראל מאשר לארצות הברית, כי נציגים יהודים בקונגרס "אינם שותפים לצדק" וכי יהודים משתמשים בכסף ובמקורות השפעה אחרים המתנהלים "מאחורי הקלעים" כדי להשפיע על וושינגטון לתמוך באינטרסים יהודיים (C. Rosen, 2021; A. Joffe, 2021).

בעבר קשה היה למצוא דעות עוינות כאלה מושמעות שוב ושוב על ידי נבחרי ציבור בוושינגטון, אבל רטוריקה מלאת שנאה כזו של גינויים אנטי־יהודיים היא כיום חלק ממגמה נרחבת ההולכת ומתפתחת בחלקים מרכזיים של חיי התרבות והפוליטיקה האמריקאיים. בעוד זו מתפשטת, תומכיה של ישראל, לרבות רובם הגדול של יהודי ארצות הברית, מואשמים בקביעות בנאמנות כפולה, מוקעים כ'ציונים' (מילת גנאי כיום), או 'ציו־נאצים', ולעיתים מוצאים עצמם יעד להטרדה ולתקיפה.

לסיכום, מלחמת התרבות המשתוללת בארצות הברית גורמת ליהודים רבים לחוש מודאגים ופגיעים כפי שלא חשו מעולם. נוסף על הצורך להגן על עצמם מפני פגיעה פיזית, האתגר שלהם היום הוא למצוא את מקומם בנוף חברתי ופוליטי המשתנה במהירות, שהפך מתוח מאוד ולפתע גם מאיים, ולנווט את דרכם בשטח מסוכן שאינו מוכר להם.

כיצד מתמודדים היהודים האמריקאים עם האנטישמיות הגוברת?

הרגשות העזים המניעים את התנגשות התרבויות שתוארה לעיל היו הזרז לשתי תנועות־על מנוגדות המתחרות על השלטון בארצות הברית של היום. הן עדיין לא זכו לשם רשמי, אבל אנליסטים של הימין הקיצוני מכנים אחת מהן 'הקונפדרציה האמריקאית החדשה' או 'נאו־פשיזם אמריקאי' (Lappin, 2021), ואילו השמאל הקיצוני מוביל תנועה המכונה לעיתים Woke (סלנג אמריקאי לשמאל קיצוני), או 'הפוריטניות החדשה' או 'תרבות ביטול פרוגרסיבית' (Weiss, 2021; Abrams & Wertheimer, 2021). הוסיפו לכך הצהרות תוקפניות של לאומנות שחורה ושל עליונות שחורה מצידם של אקטיביסטים אמריקאים שחורים וביטויים של אקטיביזם אנטי־ישראלי ואנטישמי לוחמני בקרב מוסלמים אמריקאים, ותמצאו כי התסיסה הפוקדת כיום את ארצות הברית מטרידה מאוד.

את כל התנועות הללו מלווה עוינות אנטי־יהודית כזו או אחרת, והיא נוכחת, בין השאר, ברבות מן המכללות והאוניברסיטאות, בחלק מאיגודי העובדים, בכנסיות ובמסגדים, בכלי התקשורת מן הזרם המרכזי וברשתות החברתיות, בעולם הבידור, הספרות והספורט ובפוליטיקה הארצית והמקומית.

ההשפעה השלילית על יהודי ארצות הברית היא נרחבת. לפי הדוח האחרון של מכון המחקר Pew על יהודים אמריקאים בשנת 2020, 53 אחוזים, יותר ממחצית, מן היהודים שרואיינו אמרו שהיום הם מרגישים בטוחים פחות ממה שהרגישו לפני חמש שנים. זאת ועוד, 51 אחוזים דיווחו כי חוו על בשרם אנטישמיות כזו או אחרת (Pew Research Center, 2021). הדוח האחרון של ה־FBI על פשעי שנאה הולם ממצאים אלה ומאשר כי חששם של היהודים מוצדק. אף על פי שהם רק שני אחוזים לכל היותר מן האוכלוסייה האמריקאית, הם היו הקורבנות של כמעט 60 אחוזים מפשעי השנאה על רקע דתי בארצות הברית בשנת 2020 (Samuels, 2021). יתרה מזו,  מומחים מאמינים שרבות מתקיפות הרחוב נגד יהודים אינן מדווחות כלל, או מדווחות חלקית.

הדבר נכון גם בנוגע להטרדות בקמפוסים אמריקאיים, ובכמה מהם שוררת עוינות רבה נגד סטודנטים יהודים. לפי הדיווח של מרכז לואיס ברנדייס לזכויות אדם, יותר מ־­65 אחוזים מן הסטודנטים היהודים בקמפוסים האמריקאיים מצהירים שהם מרגישים לא בטוחים. לדברי קנת ל' מרקוס, העומד בראש מרכז ברנדייס (אין קשר לאוניברסיטת ברנדייס), כדי לחמוק כיום מהטרדות, מבריונות חברתית ומתקריות אנטישמיות אחרות, סטודנטים יהודים רבים "רואים בדת שלהם משהו שיש להסתיר, לא לחגוג". יתרה מזו, "ככל שהסטודנטים נשארים זמן רב יותר בקמפוס, כך הם מרגישים בטוחים פחות ונדרשים יותר להסתיר את זהותם" (N. Rosen, 2021). מסקר שערכה לאחרונה הליגה נגד השמצה עולה כי "74 אחוזים מן הסטודנטים היהודים שחוו אנטישמיות על בשרם לא דיווחו על כך, ורק שלושה אחוזים דיווחו על כך למשטרה המקומית או למשטרת הקמפוס" (Carrasco, 2021). בפרט בקמפוסים שבהם הפעילות האנטי־ציונית הפכה רווחת, סטודנטים יהודים "נאלצים יותר ויותר להסתיר את תמיכתם בישראל". ממצאים אלה, מסכם מרקוס, "מצלצלים בכמה פעמוני אזעקה ומזכירים תקופות אפלות בהיסטוריה שלנו, לא את המאה ה־21 בארצות הברית" (N. Rosen, 2021).

לרוע המזל העשורים הפותחים את המאה הנוכחית עומדים בסימן העוינות הגוברת שחווים סטודנטים יהודים ויהודים אמריקאים בכלל. רובם עדיין מתנהלים כרגיל בחיי היום־יום שלהם, אף על פי שהם מודעים לכך שהמדינה שלהם כבר אינה המקום הבטוח ומסביר הפנים שהכירו. כמו באירופה, גם בארצות הברית כמעט כל בית כנסת, כל בית ספר יהודי, כל מרכז קהילתי יהודי וכל מוסד יהודי אחר מוגנים כיום הן על ידי סידורי אבטחה מיוחדים והן על ידי המשטרה. שירות הביטחון הקהילתי של העיר ניו יורק הכשיר למעלה מ־4,000 אנשי אבטחה פרטיים להגן על בתי כנסת יהודיים ועל ארגונים יהודיים אחרים, ומציע כעת לעשות כך גם בקמפוסים של מכללות (Sales, 2020). ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה אף הכריז בתחילת אוקטובר 2021 על קמפיין של 54 מיליון דולר לתגבור האבטחה של מוסדות יהודיים ברחבי ארצות הברית (Wrobel, 2021). האמצעים הנוספים הללו לא היו נחוצים אם ארצות הברית של היום הייתה מקום המקלט הבטוח שרוב היהודים הכירו בעבר.

"האם תם סיפור האהבה היהודי־אמריקאי?" יוזף יופה, שהעלה את השאלה, ממשיך להאמין שעמודי התווך של האקספציונאליזם האמריקאי יישארו על כנם, אף על פי שהוא מודה כי "המגמות האפלות יותר מתרבות" (J. Joffe,2021). אחרים, ששמים דגש גדול יותר על המגמות מבשרות הרעה והמתקדרות, ספקניים יותר. השאלה נותרה פתוחה.

שנאת היהודים גוברת ושוככת עם הזמן, אבל כשהיא תופסת אחיזה היא עיקשת ועלולה להיות מסוכנת. ככל שהזרמים האנטישמיים הנצפים כיום יעברו נורמליזציה וימצאו דרכם לזרם המרכזי האמריקאי, מצב יהודי ארצות הברית יהפוך בעייתי הרבה יותר לעומת העשורים האחרונים. ככל שתרוסן העוינות העכשווית כלפי יהודים, התחזית בנוגע לעתידם של יהודי ארצות הברית תהיה אופטימית יותר. לשם כך חיוני שרוב האמריקאים, ובפרט הנמצאים בעמדות מנהיגות, לא יישארו פסיביים או אדישים לנוכח השנאה הגואה כלפי יהודים.

והיהודים עצמם – רובם ללא ספק היו מעדיפים להמשיך את חיי היום־יום שלהם ולהתעלם מן האיומים נגדם, אולם באקלים העוין של היום אפשרות זו כבר אינה ריאלית. גל האנטישמיות הגואה הוא חלק מהחלשות הניסיון האמריקאי לקיים רב־תרבותיות חברתית, אתנית ודתית, ומן ההסלמה הכללית באלימות. יהודים יכולים וצריכים למצוא בעלי ברית בקרב קבוצות מיעוטים אחרות הפגיעות בעצמן למתחים הגוברים במדינה. האסייתים אמורים להיות בעלי ברית טבעיים, בפרט לנוכח הדמוניזציה שהם חווים בשל היותם 'מצליחנים'. שחורים ויהודים מצאו בסיס משותף בעבר, ולמרות פערים גדולים בין מגוון חלקיה של הקהילה השחורה, אפשר לחזק בריתות עם הזרם המרכזי שלה. אפשר גם לחזק קשרים חיוביים עם חלקים מן האוכלוסייה המוסלמית ההולכת וגדלה של ארצות הברית.

ישראל תישאר סלע מחלוקת בין יהודי ארצות הברית לבין כמה מקבוצות המיעוט האחרות, וגם בתוך הקהילה היהודית האמריקאית עצמה, שכן המחלוקת בנוגע לישראל העמיקה בשנים האחרונות כפי שהעמיקה בין שתי המפלגות האמריקאיות הגדולות. מערכת יחסים מתמשכת, עמוקה ובונה עם המדינה היהודית תהיה חיונית לא רק לריסון גילויי השנאה המזינה את האנטישמיות האנטי־ציונית, אלא גם לשמירה על קשרים בריאים בין ארצות הברית לישראל.

דבר מאלה לא יהיה קל, ולא יושג שום הישג חיובי בלי אנשים בעלי ידע ומחויבות שיקדישו זמן רב, חשיבה רעננה ואנרגיה יצירתית חדשה כדי לטפל בבעיות שלפנינו. האתגרים גדולים ולא ייעלמו מעצמם.

מקורות

Abrams, S. J., & Wertheimer, J. (2021, November). The woke threat to America—and to American Jews. Commentary. https://www.commentary.org/articles/samuel-abrams/wokeness-threatens-america-and-american-jews/

American Jewish Committee. (2021, October 28). The state of antisemitism in America 2021. https://www.ajc.org/AntisemitismReport2021?ms=EL_EML_20211026_ReleaseAntisemitismReport2021&utm_campaign=report2021&utm_source=LuminateEmail&utm_medium=Email&utm_content=Release-AntisemitismReport2021-3&p2asource=Release-AntisemitismReport2021

Barsky, Y. (2016). Terrorist incidents and attacks against Jews and Israelis in the United States 1969–2016. https://jewishpgh.org/app/uploads/2018/09/Terrorist-Attacks-Against-Jews-in-US-1969-2016.pdf

Carrasco, M. (2021, September 21). Survey finds ‘openly Jewish’ students feel unsafe on campus. Inside Higher Ed. https://www.insidehighered.com/quicktakes/2021/09/21/survey-finds-%E2%80%98openly-jewish%E2%80%99-students-feel-unsafe-campus#.YZDiTKbUiKA.link

Dinnerstein, L. (1994). Antisemitism in America. New York: Oxford University Press.

Economist (2021, September 4–10). The illiberal left: Out of the academy.

Goldman, A.L. (2011, August 9). Telling it like it wasn’t. New York Jewish Week.

Joffe, A. (2021, May 23). Gaza and the war between the Democrats. Begin-Sadat Center for Strategic Studies. https://besacenter.org/gaza-israel-war-democrats/

Joffe, J. (2021, September 27). American Jews: A threat report. Commentary. https://www.commentary.org/articles/josef-joffe/american-jews-past-present/

JTA. (2017, March 17). Fliers blaming Jews for social injustice found at Chicago university. Times of Israel. https://www.timesofisrael.com/jewish-privilege-key-to-social-injustice-flyers-found-at-chicago-university/

Kosner, E. (2021, September). New York City’s kristallnacht. Commentary. https://www.commentary.org/articles/edward-kosner/crown-heights-riot-nycs-kristallnacht/

Lappin, S. (2021). We shall be as a city on a hill: Trump, ‘progressive’ antisemitism, and the loss of American Jewish exceptionalism. Fathom. https://fathomjournal.org/we-shall-be-as-a-city-on-a-hill-trump-progressive-antisemitism-and-the-loss-of-american-jewish-exceptionalism/

Pew Research Center. (2021, May 11). Jewish Americans in 2020. https://www.pewforum.org/2021/05/11/jewish-americans-in-2020/

Reporter, G. S. (2002, November 24). Full text: bin Laden’s “letter to America.” The Guardian. https://www.theguardian.com/world/2002/nov/24/theobserver

Rosen, C. (2021, May). The squad’s noxious anti-semitism. Commentary. https://www.commentary.org/christine-rosen/the-squads-noxious-anti-semitism/

Rosen, N. (2021, September 30). 1st poll of ‘openly Jewish’ college students reveals 65% felt unsafe, 50% hid Jewish identity. Brandeis Center. https://brandeiscenter.com/1st-poll-of-openly-jewish-college-students-reveals-65-felt-unsafe-50-hid-jewish-identity/

Rosenbaum, T. (2021). The eclipse of Jewish cultural power. Sapir Journal. https://sapirjournal.org/power/2021/07/the-eclipse-of-jewish-cultural-power/

Sales, B. (2020, June 22). NY-based Community Security Service head wants to start training Jews in college. Times of Israel. https://www.timesofisrael.com/ny-based-community-security-service-head-wants-to-start-training-jews-in-college/

Samuels, B. (2021, August 31). Jews most targeted religious group in 2020 hate crimes in the U.S., FBI says. Haaretz. https://www.haaretz.com/us-news/.premium-jews-most-targeted-religious-group-in-2020-hate-crimes-fbi-says-1.10169147

Stephens, B. (2021). The necessity of Jewish power. Sapir Journal. https://sapirjournal.org/power/2021/07/the-necessity-of-jewish-power/

Weiss, B. (2021, September 20). Everybody hates the Jews. Common Sense with Bari Weiss. https://bariweiss.substack.com/p/everybody-hates-the-jews

Wrobel, S. (2021, October 3). Jewish umbrella org announces $54 million initiative to ‘secure every Jewish community.’ Algemeiner. https://www.algemeiner.com/2021/10/03/jewish-umbrella-org-announces-54-million-initiative-to-secure-every-jewish-community/

__________

** אלווין ה. רוזנפלד, פרופסור ללימודי אנגלית ויהדות באוניברסיטת אינדיאנה, עומד בראש הקתדרה ללימודי היהדות ע"ש אירווינג מ. גלזר ובראש המכון לחקר אנטישמיות עכשווית של האוניברסיטה. בשנים האחרונות הוא כתב על אנטישמיות עכשווית, וכמה מפרסומיו עוררו דיונים סוערים. הוא אף ערך אסופות מאמרים בנושא:

Contending With Antisemitism in a Rapidly Changing Political Climate (2021); Anti-Zionism, Antisemitism: The Dynamics of Delegitimization (2019); Deciphering the New Antisemitism (2015); and Resurgent Antisemitism: Global Perspectives (2013).

[1] לתקריות נוספות בשנים האחרונות ראו:

 "Timeline of antisemitism in the 20th century”, https://en.wikipedia.org/wiki/Timeline_of_antisemitism_in_the_20th_century#1980; “List of attacks on Jewish institutions in the United States”, https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_attacks_on_Jewish_institutions_in_the_United_States; “List of antisemitic incidents in the United States”, https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_antisemitic_incidents_in_the_United_States.