פרסומים
סייבר, מודיעין וביטחון, כרך 2, גיליון 3, דצמבר 2018
הספרות המחקרית מתעדת ומנתחת את הדרך בה ארגונים אסלאמיים קיצוניים מנצלים את הטכנולוגיה המודרנית כדי לגייס לשורותיהם אנשים חדשים שעמדותיהם קיצוניות. ניתוח זה של המתרחש מאחורי הקלעים מחמיץ ניתוח לא פחות חשוב של המתרחש בחזיתם, כלומר, כיצד ומדוע מצליחים כלי התעמולה והגיוס הווירטואליים לשכנע אוכלוסיות שלמות בחברה המערבית ומדוע אנשים הופכים לקיצוניים למרות שהם חיים בדמוקרטיות יציבות וחופשיות?
מאמר זה משלב מרכיבים של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית (ובמיוחד את המושג "המלחמה הקוגניטיבית הראשונה" שטבע גבי סיבוני) ושל הטכנולוגיה הווירטואלית עם מרכיבים מתחום המאבק בקיצוניות האלימה, כדי להסביר מדוע גופים במערב העוסקים בסיכול טרור – ממשלות, צבאות וסוכנויות מודיעין – מתקשים להיאבק בגיוס הווירטואלי. כישלון התוכניות של הדמוקרטיות המערביות להיאבק בקיצוניות הווירטואלית האלימה מציב שורה של שאלות הנוגעות לחוסר הצלחתה של הדמוקרטיה בעידן הדיגיטלי לממש את האידיאלים שלה ואת הבטחותיה, במיוחד בהשוואה ליכולות הטכנולוגיות שמפגינים הגורמים הקיצוניים. כישלון כזה פירושו המשך ההצלחה של הקבוצות הקיצוניות, המקדמות סדר יום אלים והרג של חפים מפשע, והמשך כישלונן של הדמוקרטיות המערביות במאבקן עם קבוצות אלו במסגרת "המלחמה הקוגניטיבית הראשונה".