פרסומים

מאמר זה מנתח את תולדות הקשרים הכלכליים בין סין וישראל, החל מכינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן בשנת 1992 ועד היום. לאור ניתוח זה יועלו שאלות באשר לעתיד היחסים וכיווני התפתחות אפשריים, תוך הצעת מתווה רצוי ליחסים עתידיים. שאלה מרכזית שעולה מתוך הניתוח היא — האם יחסי ישראל־סין יכולים להתפתח בכיוונים הרצויים והמועילים לאינטרס הכלכלי הלאומי של ישראל, וכיצד.

ב־25 השנים האחרונות, מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל וסין, התרחשו בסין שינויים כלכליים מרחיקי לכת שהפכו אותה ממדינה מתפתחת ונחשלת למעצמה הכלכלית השנייה בעולם. כיום ממשיכה סין לצמוח ולהתפתח בקצב מהיר ועל פי הערכות, עד שנת 2032 היא תהיה הכלכלה הגדולה בעולם, זאת לצד מדינות אסייתיות אחרות כגון הודו, שצפויות גם הן להיות כלכלות מובילות. צמיחתה המרשימה של סין באופן רצוף לאורך שנים רבות לוותה ברפורמות כלכליות במשק, שמטרתן הייתה להפוך את סין מכלכלה מבוססת חקלאות לכלכלה מתועשת, ומכלכלה מבוססת יצוא לכלכלת שירותים. בתקופת שלטון מאו היו השווקים של סין סגורים, אך עם תחילת הרפורמות היא הפכה למקור של כוח עבודה זול וליעד אטרקטיבי עבור משקיעים זרים. עם זאת, היצוא הסיני כיום הוא רק אחד ממנועי הצמיחה של המדינה, ורוב הייצור בה מופנה בעיקר לשוק המקומי. אם כן, מנועי הצמיחה העיקריים של כלכלת סין הם הצריכה הפנימית, השקעות מקומיות, בעיקר בתשתיות, והשקעות סיניות בכל רחבי העולם, המיועדות להבטיח אספקה של חומרי גלם לתעשייה הסינית ולשוק הפנימי המתפתח. רפורמות מבניות אלו בכלכלת סין הביאו גם לשינוי באופי האוכלוסייה הסינית. אם בתחילת תקופת הרפורמות ב־ 1978 התגוררו בערים רק כ־ 17.9 אחוזים מכלל האוכלוסייה, הרי ב־ 2016 כ־ 56.7 אחוזים מאזרחי סין הם עירונים. הרפורמות גם חוללו שינויים חשובים במדיניות החוץ של סין- דבר שהוביל לשינוי במעמדה ובפעילותה של סין בזירה הבינלאומית, ובעיקר בקשריה הכלכליים עם שאר מדינות העולם. אכן, סין שהייתה ועודנה יעד להשקעות זרות, הפכה כיום לשחקנית בולטת וחשובה בכל רחבי העולם.

גם בישראל חלו שינויים מרחיקי לכת ב־ 40 השנים האחרונות. מבחינה כלכלית הפכה ישראל מכלכלה ריכוזית מוטת חקלאות, שבה היה לממשלה תפקיד מרכזי, לכלכלת שוק חופשי מוטת שירותים. מדינת ישראל הצליחה למנף את פירות ההשקעה האדירה בחינוך ובמחקר והפיתוח של שנות השישים והשבעים ולמתג את ישראל כ'מדינת סטארט אפ'. עם זאת, השינויים שעברו כלכלות ישראל וסין אינם ניתנים להשוואה מבחינה איכותית ובעיקר מבחינה כמותית, למרות שהדמיון והשוני בתהליכים שעברה הכלכלה בשתי המדינות הוא נושא העולה לא פעם במפגשים בין סינים וישראלים.