במלאת שנה להפסקת האש בין ישראל ללבנון ניכרים שינויים בזירה הלבנונית הן במאזן הכוחות הפנימי, בין ההנהגה החדשה לבין חזבאללה, והן ביחסי הכוחות בין הארגון המובס לצה"ל, אשר לא מרפה וממשיך לפעול להחלשתו. אך על ההזדמנות לשינוי בעקבות המלחמה מאפילים נחישות חזבאללה להשתקם והקשיים בהם נתקלת ממשלת לבנון, החלשה עדיין, בנסותה לכפות עליו וויתור על נשקו ועל מעמדו העצמאי. לאור הסיכון המתפתח לסבב לחימה נוסף בין ישראל לחזבאללה, חשוב לישראל למצות את הישגיה עד כה ולאמץ מדיניות שתשלב בין המשך המעשה הצבאי החיוני לבין מהלכים מדיניים לחיזוק הנהגתה...
מצבו של חזבאללה לאחר המלחמה בין ישראל לאיראן הוחמר. הימנעות הארגון מסיוע לאיראן באמצעות פתיחת חזית נוספת נגד ישראל המחישה את חולשתו, ותוצאות המלחמה מעצימות את הקשיים שבפניו. לאיראן כיום קשב ויכולות מוגבלים יותר לסייע לו; צה"ל ממשיך בחיסול פעיליו ותשתיותיו; צעדיה של ההנהגה החדשה בלבנון נגד הארגון, בדגש על פירוקו מנשק, זוכים לגיבוי פנימי ובינלאומי. כתוצאה מכך הארגון מתקשה להשתקם ולסייע לאוכלוסייה השיעית התומכת בו. לכן, צפוי כי חזבאללה ישאף לשמר את הפסקת האש עם ישראל, הגם שיתמיד במאמצי השיקום וההכנות למערכה הבאה. לישראל מצידה...
במהלך המלחמה בין ישראל לחיזבאללה נחשף כשלונו המוחלט של יוניפי"ל לסייע במניעת ההתבססות של הארגון בדרום לבנון. חיזבאללה הצליח, למרות נוכחות יוניפי"ל, להיערך צבאית באזור בהיקפים גדולים. על רקע זה מתחדדת השאלה בדבר התועלת שבהמשך נוכחות הכוח. המדינה המארחת, לבנון, מבקשת להאריך את המנדט שלו, המסתיים באוגוסט הקרוב, עם זאת, בישראל ובארצות הברית נשמעים קולות נגד. לישראל אינטרס בסיום המנדט חסר התועלת של יוניפי"ל כדי לשמר את חופש הפעולה שלה, אך נראה כי טרם בשלה העת לכך: צבא לבנון אינו מסוגל עדיין לפעול לבדו נגד חזבאללה, ובמישור...
