בחודשים האחרונים הוצגו בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי שתי גישות סותרות ביחס לתמרון היבשתי ההתקפי ולרלוונטיות שלו להתמודדות עם איומי ההווה והעתיד שמולם ניצבת ישראל. במאמר זה מוצגת הקביעה, כי אף שעל התמרון להתבצע בהקשר ובאופן שישרת מטרות אסטרטגיות ואופרטיביות ספציפיות, כמאמר אחת משתי הגישות, הרי שגם נוכח האתגרים והעימותים שבפני ישראל על צה"ל לתמרן ולשם כך לשמר כוח יבשתי כשיר, כמאמר הגישה השנייה.
המלחמה באוקראינה מסמנת שיא חדש בשימוש הפומבי של מדינות במודיעין. ארצות-הברית, בריטניה, ואף ממשלת אוקראינה חשפו מידע והערכות מודיעין על אודות הכוונות והתכניות של רוסיה לפני הפלישה ובמהלכה. ברמה המדינית, החשיפות תרמו לעיצוב נרטיב שסימן בבירור את פוטין כתוקפן ואת אוקראינה כקורבן, ובכך תרמו להתייצבות חזית חזקה ומגובשת נגד רוסיה. ברמה האסטרטגית, החשיפה המוקדמת של הכוונות הרוסיות לא הרתיעה את הקרמלין. לצד זאת, ברמה הטקטית, חשיפת התכניות הרוסיות, בדגש על המבצעים החשאיים, גרמה ככל הנראה לביטולן ותרמה לערעור הביטחון הרוסי, באופן שייתכן שיש לו...
בראייה כוללת, ישראל היא מעצמה אזורית חזקה הנהנית מעליונות אופרטיבית ברורה מול אויביה, בעיקר לנוכח עוצמתה בתחומי המודיעין, האוויר וההגנה האקטיבית. זו באה לידי ביטוי גם בשנת 2021 במבצע 'שומר החומות' (תקיפת התת-קרקע של חמאס וההגנה האקטיבית), במב"ם (צמצום ההתבססות האיראנית בסוריה) ובביטחון השוטף לאורך הגבולות וביהודה ושומרון. התוכנית הרב-שנתית 'תנופה' אמורה אף לשפר את יכולותיו האופרטיביות של צה"ל בתרחישי מלחמה, כשברקע גם נטרול מצטבר של איום המנהרות ההתקפיות, הגדלת כמות המטרות והתאמת המודיעין והאש לעידן המידע והבינה המלאכותית....
שלושה אירועים מכוננים אפיינו את ההתפתחויות בזירה הפנימית בישראל בשנה החולפת: האחד, המשכה של מגפת הקורונה במאפיינים ובעוצמות משתנים והצלחתה של ישראל לעצב מסגרת סבירה של שגרת חיים רצופה באי-ודאויות בצד המגפה. השני – מבצע 'שומר החומות' בחודש מאי 2021, שהציב אתגר מורכב לישראל הן בהיבט הביטחוני הצבאי מול חמאס והן בהיבט הפנימי, עקב המהומות החמורות בין ערבים ליהודים. השלישי היה הקמת הממשלה החדשה.
ההערכה האסטרטגית לשנת 2021 מתאפיינת באי-ודאות ניכרת בשלושה נושאים עיקריים: מידת ההצלחה בהתמודדות עם הקורונה; האופן שבו יפעל הממשל החדש בארצות הברית; וההתפתחויות הפוליטיות בישראל. ההערכה הנוכחית מבוססת על תפיסה רחבה יותר של הביטחון הלאומי, שנותנת משקל רב מבעבר לזירה הפנימית ולאיומים על היציבות, על הלכידות החברתית, על הערכים ועל דפוסי החיים. זאת, כמובן, מבלי להמעיט בעוצמתם של האיומים הביטחוניים, שנותרו משמעותיים. למול אי-הוודאות הזאת תצטרך ישראל לתת עדיפות לטיפול במשבר הפנימי; להתאים עצמה לתחרות בין המעצמות, המושפעת מהקורונה; להסתגל...
השימוש שעשתה ישראל בכוח האווירי שלה במשך יותר משבעה עשורים משקף חשיבה יצירתית, קבלת החלטות נועזת ויכולת ביצוע מדויקת. לאורך התקופה הפך חיל האוויר מגוף קטן ודל במטוסים ובטייסים למרכיב מרכזי בעוצמה הצבאית הכוללת של ישראל. מאז שנות ה־90 מעניקה הצמרת המדינית והצבאית עדיפות ברורה לשימוש בכוח האווירי במבצעים ובמלחמות על פני שימוש בכוחות היבשה.
הטענה המרכזית בספר היא כי עדיפות זו התפתחה בעקבות שינויים חברתיים ופוליטיים, התפתחויות טכנולוגיות ותמורות שהתרחשו במאפייני המלחמה, באופי האויבים ובעוצמת האיומים שישראל מתמודדת עימם. על רקע שינויים...
במובנו המסורתי, כפי שהתכוון אליו בן גוריון, צה"ל כבר מזמן איננו "צבא העם". להקשר זה נכנס שיח התגמולים המתנהל בעת הנוכחית כאמצעי לשמר את שרידיו של מודל זה. העלאת דמי הקיום של חיילי החובה הציף מחדש את הדיון בתגמולי המשרתים, תוך בלבול בין פיצוי (על אבדן והפסד), תגמול (על עשיה ותרומה) ושכר (במובנו המקובל, על פי שוק העבודה). התוספות לחיילי החובה – הגדלה פי שלוש בשש השנים האחרונות – היא ביטוי ללחץ ציבורי הנובע, בין השאר, מירידה במוטיבציה לשירות. אלא שהעלאת תגמולים כספיים לשם הגדלת המוטיבציה מרחיק את צה"ל...
במאמרו 'מי שיברח מהתמרון, לא ינצח' ("פרסום מיוחד", המכון למחקרי ביטחון לאומי, 12 באוגוסט, 2021), טוען עפר שלח שהתמרון (קרי מתקפה קרקעית, בלשון צבאית) חיוני, וזאת כדי להכריע את כוחות האויב, להגדיל את ההרס הצפוי לאויב, וכדי שהשאלה "מי ניצח" לא תהא מוטלת בספק. שלח טוען כי הפעלת אש ללא תמרון מאריכה את משך העימות וכך מגדילה את הפגיעה בישראל, וכן כי הישג הגנתי אינו מספיק בשום מערכה. מטרת מאמר זה היא לבחון את טענותיו של שלח, ובחלק מהמקרים להציג טענות נגדיות.
אמון הציבור בצה"ל הינו הנכס החברתי–לאומי המרכזי, המאפשר לו לגייס תמיכה, משאבים וכוח אדם איכותי, גם בנסיבות שצרכים אזרחיים מאיימים על בכירותו כמערכת ציבורית. לאחרונה הצטברו, ולא לראשונה, מספר אירועים מתחומים שונים, העשויים לשקף פערים מתרחבים בין הלכי רוח בציבור אשר לאופן ניהולו של צה"ל לבין הצגת הצבא את עצמו בנושאים אלה. אירועים אלה יכולים להסביר את הירידה ברמת האמון של הציבור וחלק מהמשרתים בו בצבא, ובו בזמן לעורר ספק לגבי מודעותם ומידת הבנתם של מפקדי צה"ל את החשיבות והרגישות הטמונה במערכת היחסים בינו לבין החברה...
בפברואר 2019, ערב פיזורה של הכנסת ה-20 והכניסה למעגל הבחירות החוזרות ונשנות ששיתקו את המערכת הפוליטית בישראל, פרסמנו – ח"כ (והיום השר לביטחון פנים) עמר בר-לב ואני – מסמך על כוחות היבשה, הצורך בהכרעה לגבי תפקידם במערכה ותוכניות בניין הכוח הנגזרות מכך. בשנים שלפני כן עמדנו בראש שתי ועדות המשנה הרלבנטיות של ועדת החוץ והביטחון – אני בראש הוועדה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח, ובר-לב בראש הוועדה למוכנות וביטחון שוטף. המסמך הופץ למקבלי ההחלטות בגרסה חסויה, שכללה התייחסות נרחבת לפרויקטים ספציפיים ולתכניות אופרטיביות קיימות; בגרסתו הפומבית...
לאחרונה הסכימו שרי הביטחון והאוצר וראש הממשלה, על פי עמדת הרמטכ"ל, על דחיית ההחלטה הקודמת בדבר קיצור השירות לחיילי החובה בצה"ל. כלומר, חיילי החובה ימשיכו לשרת 32 חודשים. מדובר בהחלטה כבדת משקל, המנוגדת להמלצות של מספר ועדות מקצועיות והחלטות קודמות של הממשלה והכנסת, שקבעו כי על השירות לגברים להתקצר בהדרגה עד ל-24 חודשים. יתר על כן, התכנון של פיתוח כוח האדם הצעיר בישראל צריך שיתבוסס על תפיסה לאומית, חברתית וכלכלית, שתיתן מענה לכלל הצרכים, גם אלה של צה"ל. על כן, המודל ההולם של שירות החובה צריך לאזן בין שירות בן 28–30...
המכון למחקרי ביטחון לאומי הגיש לנשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, את עיקרי האתגרים האסטרטגיים העומדים בפני ישראל ואת המלצות המכון למדיניות, למחצית השנייה של 2021. זאת, לרגל כניסתו לתפקיד של נשיא המדינה הרצוג, ולאור שורה ארוכה של התפתחויות ושינויים גלובליים ומקומיים במהלך חצי השנה החולפת, בהם: ממשל חדש בארה"ב, החלטתו של הנשיא ביידן לחזור להסכם גרעין עם איראן, הקמת ממשלה חדשה בישראל, הגברת המתחים בחברה הישראלית, ובכלל זה התנגשויות בין ערבים ליהודים בערי ישראל.
המסמך הוגש לנשיא באירוע מיוחד שנערך בלשכתו, בהשתתפות חוקרי המכון, בראשותו של ראש...
