כל הפרסומים בנושא סוריה

נגיף הקורונה מתפשט ברחבי המזרח התיכון ומחייב את משטרי האזור להיערך לאפשרות של קריסת המערכות השלטוניות. הנגיף פוגע באזור הנאנק תחת עולן של מלחמות, תסיסה חברתית, מצוקות כלכליות חריפות קשות וסכסוכי זהות. נתוני התפשטות המגפה במדינות האזור אינם ברורים עקב מיעוט בדיקות, קשיי תפקוד ומדיניות הסתרה, אך מספר הנדבקים במדינות השונות גדול, כנראה משמעותית, מזה המפורסם. כל המשטרים מנסים להתמודד עם האתגר, נערכים למאבק במגפה ולפי שעה נראה שהם זוכים לתמיכה מהציבורים המודעים לאיום. עם זאת, האזור עלול לסבול מהתפרצות רחבת היקף של הנגיף בשל הצפיפות הגדולה...

המערכה לכיבוש מחוז אדליב, קריסת ההסכמים הרלוונטיים ונחישותו של הנשיא אסד, בתמיכת רוסיה, להשיב את האזור לריבונותו, עלולים להעמיד בפני ארגוני הסלפיה-ג'האדיה הפועלים בו דילמה קיומית. בפני ארגון היאת תחריר א-שאם, מוקד הכוח בהתנגדות לאסד ודוגמה לארגון סלאפי ג'האדיסטי שאימץ פרגמטיות ופתיחות ביחס למקומיים הסורים, יעמדו אז שתי אופציות מרכזיות: מלחמה עד הסוף ולאחר מכן התפצלות לחוליות טרור מעין עצמאיות (בדומה לדפוס דאע"ש במזרח המדינה), או התפרקות מנכסים במסגרת הַסדרה פוליטית. שאר הגורמים הרדיקליים הפועלים בזירה, ביניהם חראס א-דין המזוהה...

ההסכמות שהושגו בין נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לבין נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ב- 5 במארס במוסקבה לגבי הפסקת אש במחוז אידליב, הינן קרוב לוודאי זמניות ובעתיד הלא רחוק צפוי חידוש החיכוכים בין שתי המדינות לגבי עתידו של המחוז. עם זאת, קבלת טורקיה את התכתיבים הרוסיים (כולל נסיעת ארדואן למוסקבה אחרי שפוטין לא נענה להזמנה קודמת מטורקיה) המחישה עמדת חולשה טורקית. זאת ועוד, למרות שממשלת טורקיה הציגה את החזרה להסכמות סוצ'י מ-2018 כמטרתה הפוליטית והצבאית, ההסכמות שהושגו במוסקבה מבטלות אותן למעשה: השגת הפסקת האש באידליב היא צעד נוסף לקראת...

הטלטלה במזרח התיכון יצרה כמה מוקדי אלימות משמעותיים חדשים שבהם מעורבים שחקנים אזוריים וגלובליים, כחלק מהמאבק על עיצוב פני האזור. מגמה שהואצה בעשור האחרון להקרנת עוצמה במסגרת זו היא שימוש ב"שכירי חרב". בשונה משלוחים (proxies), עיקר המניע של שכירי החרב הוא האינטרס הכספי. מדינות המפרץ, טורקיה ורוסיה מובילות מגמה זו, בהפעילן "שכירי חרב" רבים במשימות לחימה מובהקות מחוץ לגבולותיהן. בכך הן מתייחדות מארצות הברית, מדינות אירופאיות או סין, המנצלות "שכירי חרב" במשימות "תומכות לחימה", ומאיראן, המובילה...

מחוז אידליב, בצפון מערב סוריה, נותר מעוזם המשמעותי האחרון של המורדים במשטר אסד. מאפייניה של מלחמת האזרחים, הנכנסת לשנתה העשירית, משתקפים במערכה שהתחדשה באחרונה באזור זה: לחימה אכזרית וחסרת אבחנה של המשטר בגיבוי רוסי ושל מליציות שיעיות המופעלות על ידי איראן; משבר הומניטרי, המתבטא בין היתר בעקורים ובפוטנציאל לפליטים; ניסיון רוסי, כושל עד כה, לתווך בין הצדדים; וסכנת הידרדרות – צבאית ודיפלומטית – נוכח ריבוי השחקנים הפועלים במרחב. עם זאת, המערכה במרחב אידליב מגלמת שני שינויים משמעותיים במאזן הכוחות בין הצדדים: הראשון, עימותים...

האפשרות שהזירה הצפונית נמצאת "על סף הסלמה" העלולה להידרדר למלחמה, עלתה בשבועות האחרונים בהערכת המודיעין השנתית של אמ"ן כפי שהוצגה לכתבים צבאיים; בנאום שנשא הרמטכ"ל ב-29 בדצמבר 2019 בכנס בהרצליה; ובהערכה האסטרטגית השנתית של המכון למחקרי ביטחון לאומי שפורסמה בתחילת 2020. בניגוד להערכות אלו, למשחק המלחמה שהתקיים לאחרונה במסגרת הכנס הבינלאומי השנתי של המכון הייתה תוצאה שונה. למרות תרחיש מסלים שהיה יכול להוביל לעימות רחב היקף בכמה זירות ("מלחמת הצפון"), כל השחקנים – ישראל, איראן, חזבאללה, סוריה, רוסיה...

הסבירות לפריצת מלחמה השנה, כתוצאה מהידרדרות והסלמה, אינה נמוכה והיא תלויה גם בישראל – כך משתמע מעיקרי הערכת המודיעין השנתית של אמ"ן. אף על פי כן, אמ"ן ממליץ לדרג המדיני להגביר את תקיפות צה"ל נגד כוחות איראן בסוריה, כדי לנצל את חיסול סולימאני להוצאתם מהמדינה. מאמר זה עוסק בניתוח המלצה זו, ומסקנתו שונה: אל לישראל להגביר את התקפותיה על האיראנים בסוריה, מעבר לדרוש לצרכים אסטרטגיים מובהקים שלה כגון: סיכול נשק אסטרטגי וסיכול התבססות צבאית, שעלולה לסכן את ישראל. עליית מדרגה – מאבק צבאי עד חורמה בנוכחות צבאית...

מפקד כוח קודס האיראני, קאסם סולימאני, היה זה שזיהה ומימש את ההזדמנות של איראן להעמיק את אחיזתה בסוריה, תכנן את התבססותה הצבאית והאזרחית שם ושימש כ"קבלן הביצוע" של חיבור הציר השיעי מאיראן דרך עיראק וסוריה ללבנון. מותו מותיר ואקום, לפחות זמני, במובן זה. בראייה ישראלית, חיסול סולימאני יצר הזדמנות נדירה לנצל את אבדן בן בריתו האסטרטגי ופטרונו של בשאר אל-אסד כדי לפרק את המאחזים האיראניים הצבאיים בסוריה. לשם כך, יש לנהל מערכה משולבת, בתיאום עם ארצות הברית ועם שחקנים אזוריים נוספים, שתסנכרן מספר מאמצים במקביל: הכרה בדומיננטיות...

במרכזה של ההערכה האסטרטגית לשנת 2020 עומד המתח שבין עוצמתה הברורה של ישראל והצלחותיה המרשימות בתחומים השונים לבין האפשרות שמצב עניינים חיובי זה יתגלה כזמני ושברירי. מתח זה נובע משורה של גורמים העלולים להוביל בשנה הקרובה לעימות רחב-היקף ואף למלחמה. זאת, בשל אופן התנהלותה של ישראל מול כמה אתגרי ביטחון לאומי מהותיים: התגברות הנחישות והתעוזה האיראניות, הן בתחום הגרעין והן במאמציה להתבסס בסוריה ובזירות נוספות ולהציב בהן יכולות פעולה מול ישראל; מאמצי חזבאללה להשיג יכולת תקיפה מדויקת בהיקף נרחב; ומאמצי חמאס להביא להקלת הלחץ בעזה ולהשפיע על...

האיום הצבאי הקונוונציונלי המשמעותי ביותר לישראל נשקף מהזירה הצפונית, מכיוונם של איראן ושל הגורמים הנתונים לחסותה: בראש ובראשונה חזבאללה בלבנון, ולאחר מכן משטר אסד ומיליציות סמי-צבאיות הפועלות בסוריה ובעיראק בהכוונה איראנית, וכוחות איראניים (כולל חזבאללה) הפועלים במרחב הסורי. חיסול סולימאני מחייב את ישראל לבחון לעומק את השלכותיו על הזירה הצפונית. ישראל אימצה בשנים האחרונות את האסטרטגיה של "מערכה בין מלחמות" (מב"ם) לצמצום האיום בזירה הצפונית ולהצרת צעדיהם של אויביה, המבקשים לבסס נוכחות איראנית ופרו-איראנית בקרבת...

תשע שנים לאחר האירועים הדרמטיים של תחילת 2011, הטלטלה האזורית עדיין נמשכת והמזרח התיכון ממשיך להתאפיין באי-יציבות, באי-ודאות ובנפיצות. קיימת הסכמה רחבה בין חוקרים ומשקיפים שלפיה האזור נמצא במשבר עמוק, בתהליך בעל משמעויות היסטוריות ובמאבק סוער על דמותו. מאבק זה ממשיך להתנהל בשני מרחבים ולאורך קווי שבר מגוונים: על הסדר האזורי – בין ארבעה מחנות שונים העוינים זה את זה ונאבקים על רעיונות, כוח, השפעה ושרידות; ובתוך המדינות עצמן – בין השליטים לבין הציבור במדינות אלו, הסובל משורה של בעיות יסוד שלא נפתרו בשנות הטלטלה ואף הועצמו.

פער העוצמה בפתחה של שנת 2020 ישראל היא מדינה חזקה בעלת עוצמה צבאית, מדינית, טכנולוגית וכלכלית מרשימה. אולם בה בעת מתקשה ישראל בתרגום עוצמתה להשפעה אסטרטגית ובהשגת יעדי הביטחון הלאומי המרכזיים: הסרת איומים, קידום שלום, יצירת בריתות והכתבת תנאים לסיום מספק של עימותים. כל זאת מפאת תועלתם המוגבלת של מהלכים צבאיים מול אויביה העיקריים, נוסף על מחיר כלכלי וחברתי כבד הכרוך במלחמה ורגישות רבה לאבדות. גם כאשר ישראל מאבחנת היטב את האתגר היא מתקשה בעיצוב אסטרטגיה יעילה לטפל בו, כי הרי גם ניצחון צבאי מוחץ אינו מאפשר תמיד לתרגם את הישגי המלחמה...