מזכירת המדינה האמריקאית, הילארי קלינטון, הודיעה כי השיחות הישירות בין ישראל והפלסטינים יתחדשו ב-2 בספטמבר 2010. השיחות יושקו במפגש בוואשינגטון בו ישתתפו ראש הממשלה, נתניהו, נשיא הרשות הפלסטינית, עבאס והנשיא אובמה. הוזמנו לפגישה גם נשיא מצרים, מוברכ, מלך ירדן, עבדאללה, ושליח הקווארטט, טוני בלייר. לאחר מפגש הפתיחה יעברו הצדדים לשיחות ישירות במעורבות אמריקאית פעילה שיתקיימו בארצות הברית או באזור עצמו. במקביל פורסמה גם הודעה של הקווארטט.
ב-21 באוגוסט 2010 נחנכה רשמית תחנת הכוח הגרעינית הראשונה של איראן בבושהר, שנבנתה על ידי רוסיה. נראה שבכך הגיעה לקיצה פרשה ממושכת זו, שהפכה בשנים האחרונות למעין מנוף ללחצים בינלאומיים על איראן ולוותה בסימני שאלה עד השלב האחרון. אירוע השקתה של התחנה צוין בטקס חגיגי במעמד סגן נשיא איראן וראש הסוכנות הגרעינית שלה, עלי אכבר סאלחי וראש הסוכנות הגרעינית הרוסית (ROSATOM) סרגי קיריינקו. לקראת הטקס הוחל בהכנסתם לליבת הכור של 163 מוטות הדלק הגרעיני שהובאו מרוסיה ונפתח שלב ההכנות להתנעת התחנה הצפוי, כנראה, בסוף ספטמבר 2010.
לנוכח אפשרות חידוש השיחות בין איראן לבין "קבוצת וינה" (ארצות הברית, צרפת, רוסיה וסבא"א) אינך יכול אלא לתהות האם יהיה זה הפעם "הדבר האמיתי," או תכסיס איראני נוסף שכל תכליתו תהיה להרוויח זמן. למרות שאיראן הסכימה לשבת ולדבר, אין לפרש זאת כסימן לכך כי המצב משתנה. איראן היא יריב ערמומי, המיומן במשחק של משא ומתן עקר. במסגרת קבוצת וינה תמצא עצמה ארצות הברית גם מסוים בנחיתות מסויימת בהשוואה לדיונים המקוריים שנוהלו בג'נבה, במיוחד אם ברזיל וטורקיה יכללו בשיחות אלה. שלושה נושאים עיקריים המכסים עשר שאלות צריכים לשמש כקו...
המזכר מתמקד באתגרים המרכזיים העומדים בפני ישראל בשנתו הראשונה של ממשל הנשיא אובמה וכן בשנתו הראשונה של ממשל נתניהו. המאמרים במזכר זה מתבססים על ההרצאות שניתנו בכנס השנתי השלישי שקיים המכון.
.
במהלך יולי 2010 נשמעו כמה קולות בארצות-הברית הקוראים לשקול מחדש את האופציה הצבאית נגד איראן. חלק מהדוברים לא הזדהו בשמם, ויתכן שהם באים מתוך המערכת הביטחונית או הפוליטית. ואולם כמה מהם, בעלי תפקידים בכירים בעבר, הזדהו בשמם. הבולט ביניהם הוא ראש ה-CIA לשעבר, גנרל מייקל היידן, שאמר במפורש, בראיון ל-CNN, שהתקפה על מתקני הגרעין באיראן אינה האופציה הגרועה ביותר עבור ארצות-הברית. לדבריו, כששימש ראש ה-CIA (עד פברואר 2009), המהלך הצבאי נמצא בתחתית הרשימה, אך עתה הוא נראה צפוי יותר, משום שכל האמצעים שארצות-הברית נקטה אינם מספיקים כדי לעצור את...
דפוס המאמצים הבינלאומיים להתמודדות עם תוכנית הגרעין האיראנית הפך מוכר לעייפה. המערב – תחילה מדינות ה- EU-3, ומאוחר יותר ארה"ב – מובילים את ה"תהליכים הדיפלומטיים" לשום מקום; רוסיה וסין מדלגות הלוך ושוב בין איראן לבין המערב, בחוסר נכונות לנקוט עמדה נוקשה מדי לנוכח אי-הציות הנמשך מצידה של איראן, ומסכימות רק להחלטות משתהות ורפות של מועצת הביטחון של האו"ם בדבר סנקציות; ואילו סבא"א ממשיכה להציב שאלות לאיראן ביחס להיבטים הצבאיים של תוכניתה הגרעינית, אשר עליהן איראן נמנעת מלהשיב, תוך שהיא ממשיכה, בעת ובעונה אחת,...
התבטאויותיו של נתניהו בחודשים האחרונים סביב תהליך השלום הישראלי-פלסטיני אינן יכולות שלא לעורר תמיהה. נתניהו נשמע כמי שיוצא מגדרו כדי להביא לפתיחת משא ומתן ישיר עם הפלסטינים בהקדם האפשרי. על פי הבהרותיו המדובר במשא ומתן אינטנסיבי, לקראת הסדר כולל (נתניהו מבהיר כי שיטת 'ההסדר בשלבים' נכשלה ולא תחודש). אליבא ד'נתניהו, המצב במזרח התיכון 'נזיל' מאוד. עתידן של מדינות מפתח כמו איראן, תורכיה ומצרים, לא ברור. זוהי, אפוא, כך הדגיש, 'שעת כושר' להגיע להסדר. על הפלסטינים, הדגיש נתניהו, לחדול מן האמונה/אשליה שגורם חיצוני, כלומר ארצות הברית, יביא...
בהופעתו האחרונה של ראש המוסד, מאיר דגן, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוא טען, כי האיראנים ממשיכים לחתור להשגת יכולות גרעיניות כיעד אסטרטגי, אך הם נתקלים בקשיים מרובים ממה שהם צפו, ולא מצליחים להתקדם טכנולוגית כפי שרצו. לא ברור מדבריו האם הכוונה לקשיים טכניים מבית או שמדובר בקשיים "תוצרת חוץ", כלומר התערבות חיצונית שנועדה להשפיע על לוחות הזמנים להשגת נשק גרעיני. גם יועצו של אובמה לבקרת נשק ולפרוליפרציה, גרי סיימור, טען לאחרונה כי ישנו "עיכוב משמעותי בתהליך העשרת האורניום מה שמשפיע על יכולתה של איראן לייצר נשק...
הגם שזמן קצר חלף מאז התחוללה 'תקרית המשט', ואין עדיין פרספקטיבה הולמת לבחון את השלכותיה המלאות, ניתן כבר לקבוע, כי הכשל המבצעי שהיה כרוך בהשתלטות על הספינה 'מרמרה' והביקורת הבינלאומית על פעולת ישראל פגעו במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל, בדימוי שלה כמדינת חוק ובמרקם יחסיה האסטרטגיים עם תורכיה ועם מדינות אחרות. בכך ניתן ביטוי חוזר ונשנה למציאות המלווה את מדינת ישראל לאורך שנים: ההכרה שבמציאות בה היא נתונה, לכשל מבצעי, ולו גם במישור הטקטי הצר, יש לעתים השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת. יש להניח שהנחה זו מוכרת היטב לדרג מקבלי החלטות במדינת...
בהופעתו האחרונה של ראש המוסד, מאיר דגן, בוועדת החוץ והביטחון הוא טען, כי האיראנים ממשיכים לחתור להשגת יכולות גרעיניות כיעד אסטרטגי, אך "הם נתקלים בקשיים מרובים ממה שהם צפו, ולא מצליחים להתקדם טכנולוגית כפי שרצו". לא ברור מדבריו האם הכוונה לקשיים טכניים מבית או שמדובר בקשיים "תוצרת חוץ", כלומר התערבות חיצונית שנועדה להשפיע על לוחות הזמנים להשגת פצצה. גם יועצו של אובמה לבקרת נשק ולפרוליפרציה, גרי סיימור, טען לאחרונה כי ישנו "עיכוב משמעותי בתהליך העשרת האורניום מה שמשפיע על יכולתה של איראן לייצר נשק...
ב-9 ביוני 2010, אימצה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה 1929, המטילה סבב סנקציות רביעי על איראן. שתים-עשרה חברות מועצת הביטחון הצביעו בעד; ברזיל וטורקיה, כצפוי, התנגדו להחלטה; ולבנון נמנעה. בנוסח ההחלטה, מועצת הביטחון מציינת "בדאגה", כי "איראן לא השעתה באופן מלא ונמשך את כל פעילויות ההעשרה וההפרדה ואת הפרויקטים הנוגעים למים כבדים כמפורט בהחלטות 1696 (2006), 1737 (2006), 1747 (2007) ו-1803 (2008), ולא חידשה את שיתוף הפעולה עם סבא"א, בהתאם לפרוטוקול הנוסף". המועצה מכירה, לפיכך, בכישלון כל המאמצים הקודמים, לרבות...
חתימת ההסכם (17.5) להעברת אורניום בין איראן, טורקיה וברזיל התקבלה בהתנגדות גורפת של חברות מועצת הביטחון ועוררה תסיסה בינלאומית חדשה. כבר למחרת החתימה, חתמו החברות הקבועות במועצת הביטחון, הפעם לרבות רוסיה וסין, המופתעות מהתפתחות זו, על הצעת החלטה להטלת הסנקציות על איראן ומאז הן פועלות לבלימת היוזמה הטורקית-ברזילאית. איראן, שהופתעה אף היא ממהירות ועוצמת התגובה השיבה בהתלהמות אופיינית, בעיקר כלפי רוסיה. במציאות זו, החדשה עבורה, ניצבת רוסיה בפני שני אתגרים: מאמץ ליישר את ההדורים מול איראן, מזה, ומול היוזמה הטורקית-ברזילאית, המבשרת על...
