פרסומים

בשלהי המאה הקודמת ובתחילת המאה ה-21 אירעו שני מקרים אשר היוו "אירועים מכוננים" באשר לאפשרות והסבירות להתפרצות טבעית של מגיפה כלל עולמית חדשה, קטלנית, ורבת נפגעים - מצד אחד, ובאשר לאפשרות של אירוע טרור ביולוגי שתוצאתו עלולה להיות דומה- מצד שני. האירוע הראשון היה מגיפת "שפעת העופות" שהופיעה במספר רב של מדינות בעולם והביאה לתמותה רבה בעופות. האירוע השני היה גל מעטפות האנתרקס שנשלחו בדואר בארצות הברית זמן קצר לאחר אירוע ה-9/11 אשר גרם לתמותה של מספר בני אדם אך בעיקר לבהלה וחשש מפני הפוטנציאל ההרסני הטמון בידיהם של טרוריסטים.

שני אירועים אלה הביאו לנקודת מפנה ביחסן של ארצות הברית ומדינות העולם להערכות, למניעה וטיפול, הן במגיפות הנגרמות באופן טבעי והן בכאלה שעלולות להיגרם כתוצאה מפעילות עוינת מכוונת. יתר על כן, מהר מאד התברר שההערכות לשתי התופעות צריכה להיות משולבת וכי למעט סיבת התפרצות המחלה - יתר המרכיבים דומים ואף זהים. על כן רוב התוכניות ברמה הלאומית החל מהמחקר והפיתוח ועד להערכות המבצעית צריכות להיות משולבות ומתואמות.

למרבה המזל נגיף "שפעת העופות" לא ניחן בתכונה של הדבקה ומעבר מאדם לאדם. לכן התחלואה בבני אדם הייתה נמוכה מאד ובדרך כלל גם לא הייתה תמותה. יחד עם זאת, המגיפה גרמה לנזקים כלכליים כבדים מאד במספר רב של מדינות בעולם. אולם, יותר מכל, אירוע זה היווה תמרור אזהרה באשר להתנהלות הנדרשת במקרה של הופעת מגיפה שהתפשטותה מאדם לאדם מהירה ושתוצאותיה יכולות להיות חמורות הרבה יותר. במיוחד הדאיגה האפשרות של התרחשות מוטציה, קרי שינוי גנטי, בנגיף "שפעת העופות", אשר היה עלול להקנות לו את התכונה של הדבקה ומעבר קל מאדם לאדם. החשש הגדול היה שמצד אחד נגיף זה יתפשט במהירות באופן גלובלי, ומצד שני מאחר שלאוכלוסיית העולם אין חיסון טבעי "לנגיף החדש" הוא יגרום לתחלואה קשה ואולי אף לתוצאות קטלניות. עקב חשש זה כל המדינות המפותחות, בראשן ארצות הברית וכן ארגון הבריאות העולמי (WHO) הכריזו על תוכניות לאומיות ואף גלובליות להערכות בפני אפשרות הופעת פנדמיה – מגפה כלל עולמית קטלנית של "נגיף חדש" של שפעת העופות. הגדילה לעשות ארצות הברית שהכריזה על הפנדמיה האפשרית כסיכון מהדרגה הראשונה לביטחון הלאומי. תוכניות אלו כללו הכנת מערכי גילוי וזיהוי מעבדתיים, תוכניות למעקב וניטור אפידמיולוגי, צבירת מלאי תרופות והערכות לפיתוח ויצור תרכיב מתאים.

האירוע האחרון של מגיפת "שפעת החזירים", מצד אחד אימת את החשש הגדול מפני הופעת נגיף חדש ובלתי מוכר , אך מצד שני הוכיח פעם נוספת כי הטבע מפתיע ולא מתנהג תמיד כפי שנצפה על ידי מומחים ומדענים. בניגוד לתחזיות של הופעת "זן חדש" וקטלני של "שפעת העופות", מדובר בזן חדש שמקורו בנגיף "שפעת החזירים". נגיף זה גורם בדרך כלל לתחלואה בקרב חזירים בלבד. נראה שהמטען הגנטי של הנגיף השתנה באופן שהוא מכיל עתה גם מקטעים של זן שפעת אנושי ועל כן הוא מסוגל להדביק בני אדם ולעבור בדרכי הנשימה מאדם לאדם.

אולם, ההערכות המוגברת המוקדמת ורבת השנים לפנדמיה מהסוג שמקורו ב"שפעת העופות", גרמה לכך שהן ברמה הגלובלית והן במרבית המדינות המפותחות היו תוכניות מגירה מוכנות, הנחיות ונהלים שצריך היה אך לרעננם ולהפעילם, וכן מערכי רפואה מוכנים ומתורגלים ומלאי תרופות לחלק ניכר מהאוכלוסייה.

בימים אלה לא ברור עדין מה יהיו ממדי המגפה ועוצמתה, וקיים חשש לגל שני ושלישי שיהיו חמורים עוד יותר (בדומה לשפעת הספרדית בראשית המאה הקודמת – 1918 - 1920). אולם דומה שבשלב זה, למעט במדינת המקור (מקסיקו) בה אחוז התמותה משמעותי, הרי בשאר מדינות העולם מדובר במחלה לא קשה ולא קטלנית מהסוג של השפעת העונתית המוכרת.

העובדה שאירוע מגפתי קשה מאד לשליטה מצמצם אמנם את הסכנה והסבירות שמדינות מתוקנות יעשו שימוש באמצעי לחימה ביולוגיים. אולם כאשר מדובר בארגוני טרור קיצוניים יש להניח כי לא יבחלו בשימוש באמצעים אלה בבחינת נשק יום הדין. קל לשער מה עלולות להיות התוצאות של פיזור מכוון של גורם מגפתי פנדמי קלאסי במוקד מצומצם שיגרום לתמותה בשיעור גבוה כמו נגיף "האבעבועות השחורות" ((SMALLPOX למשל, אם יגיע לידיהם של ארגוני טרור קיצוניים.
ההתפתחות המהירה בשיטות הביולוגיה המולקולארית, טכנולוגיות DNA חדישות מאפשרות כבר היום לייצר גורמי מחלה קטלניים במעבדה מאבני בנין זמינות ופשוטות. לדוגמא: לאחרונה ייצרו במעבדה נגיפי פוליו (הגורמים לשיתוק ילדים) ונגיף מזן "שפעת ספרדית" אשר גרמה בשנת 1920-1918 לפנדמיה בה מתו עשרות מיליוני בני אדם ברחבי העולם. אין ספק שגם נגיף "האבעבועות השחורות" ניתן ליצור במעבדה בטכנולוגיות זמינות וידועות.

כאמור, ההתמודדות עם מחלות זיהומיות ובעיקר מגפתיות, הנגרמות באופן טבעי או מוכוון על ידי גורם עוין הינה דומה. מדינה אשר מתמודדת היטב וערוכה נכון לתת מענה למחלות ומגפות הנגרמות בתהליך טבעי על ידי מחוללי מחלות כחיידקים ונגיפים תהיה ערוכה להתמודדות גם עם אירוע של תקיפה ביולוגית מכוונת.

המענה הלאומי (ואף ברמה הגלובלית) המשולב צריך להיות מושתת על הנדבכים העיקריים הבאים: גילוי וזיהוי מעבדתי (סוג הגורם); מעקב וניטור אפידמיולוגי- התפשטות המחלה; בקרה על מעבר ותנועת אזרחים; טיפול תרופתי וחיסון; מערך אשפוז.

המקרה הנוכחי של "שפעת החזירים", שלמרבה המזל מתגלה בדיעבד – לפחות בשלב זה - כמקרה קל יחסית, מהווה הן ברמת ההתמודדות הגלובלית (כפי שמובל על ידי ארגון הבריאות העולמי) והן ברמה המדינתית "תרגיל רטוב" מצוין לבחינת הנהלים, לאימון, תרגול, הסקת מסקנות והפקת לקחים באשר להערכות וטיפול במגיפות חמורות וקטלניות יותר, טבעיות או כאלה שעלולות להיגרם על ידי גורמי טרור קיצוניים. בנקודת הזמן הנוכחית (שהיא אולי עדיין מוקדמת מידי) ניתן לומר שרמת המוכנות וכן הצעדים שננקטו ברמה הגלובלית ובמרבית המדינות, היו נכונים וטובים. אם כי, יתכן שהייתה נטייה מסוימת להחמרה, שנבעה אולי מכשלים מסוימים בטיפול באירועים קודמים כמו "שפעת העופות" ו- SARSולאור לקחי מגיפות רחוקות יותר כמו "השפעת הספרדית". אין ספק, כי המודעות הגבוהה וההערכות המוקדמת הכלל עולמית – בהובלת ארגון הבריאות העולמי ובתמיכת ארצות הברית – בגלל החשש מפנדמיה מזן קטלני של "שפעת העופות", הביאה לתוצאות אלה. כך ניתן לומר גם לגבי הערכות מדינת ישראל וטיפולה באירוע בהובלת משרד הבריאות. המקרה הנוכחי גם הוכיח שבנושא של מחלות זיהומיות ובעיקר מגפתיות חוצות גבולות, שיתוף הפעולה הבין לאומי, הן בעת רגיעה ובוודאי בעת התרחשות האירוע, חשובה מאד.

לסיכום, יש לזכור כי אירוע ביולוגי משמעותי, קרי מגיפה או פנדמיה על רקע טבעי או מכוון, סבירותו בדרך כלל איננה גבוהה, אולם הוא עלול להיות בעל תוצאות הרסניות שיהיו לו השלכות מרחיקות לכת ברמת הנפגעים באוכלוסיה, ברמה החברתית והכלכלית. כלומר, תוחלת הנזק בהיבטי ביטחון וחוסן לאומי היא עצומה וזהו המדד הנכון על פיו יש לשפוט ולקבוע את דרגת המוכנות והיקף המשאבים שהמדינה צריכה להשקיע בהתמודדות עם אתגר זה.