פרסומים
עיונים במודיעין, כרך 1, גיליון 1, אוקטובר 2007

מאז שנותיה הראשונות של ישראל מתלבטת הנהגת המדינה בנושא השליטה בגופי המודיעין הממלכתיים, חלוקת האחריות ביניהם והזיקה ביניהם לבין ראש הממשלה. עקב שורה של כישלונות של קהילת המודיעין, עמדה זו במרכז עיסוקן של כמה ועדות שבדקו את תפקודה. מאמר זה יתמקד בשלוש ועדות בולטות שבחנו את קהילת המודיעין והן: ועדת ידין-שרף בשנת 1963, ועדת אגרנט ב-1974 והוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק ב-2003, מטעם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בראשות יובל שטייניץ (להלן: שלוש הוועדות). שלוש הוועדות הוקמו בהקשר של ליקויים בהערכת המודיעין הלאומית. תפקוד גופי המודיעין נבדק על-ידי וועדות נוספות כחלק מתפקוד מערכות הביטחון באירועים קשים, כגון ועדת כהן שבדקה את אירועי הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, ועדת וינוגרד שחקרה את אירועי מלחמת לבנון השנייה ב-2006 ועוד. אתייחס גם לשתי ועדות אלו כדי להשלים את התמונה ולהעמיד את ממצאי המאמר בהקשרים אקטואליים.