פרסומים

המחלוקות בקרב החברה הערבית בישראל סביב מלחמת האזרחים בסוריה אינן חדשות, אך מידי פעם, עקב אירועים חריגים בסוריה, הן מתעוררות שוב. ניתן להבחין בין שתי עמדות מנוגדות: אחת תומכת במשטר אסד, השנייה מתנגדת ומגנה. תומכי אסד בקרב הערבים בישראל מציגים את פעילותו כמאבק נגד מזימה רב-לאומית, בהובלת ארצות הברית ומדינות המפרץ ותורכיה, המיועדת להריסה וחלוקה של סוריה. ההצלחה של אסד והישרדות המשטר מתקבלים כבסיס לסיום המלחמה. את הקו הזה מובילה מפלגת חד"ש, ובעיקר חברי מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית) שהם חלק דומיננטי במפלגה. תמונות הזוועה בסוריה מתוארות על ידי תומכי אסד כשקרים המיועדים להביא להתערבות אמריקאית ולתקיפה בסוריה. תומכי המשטר מכנים את מתנגדיו כסוכנים זרים, החפצים בחלוקת סוריה למחוזות על בסיס עדתי ובהריסת עוד ערש של הלאומיות הערבית, אחרי הרס בגדאד והפיצול בעיראק. תפיסה זו סוכמה על ידי אחד מבכירי חד"ש: "מבחינתי, שהעם הסורי יפיל את הנשיא בבחירות חופשיות תחת פיקוח בינלאומי. אבל לא באמצעות שכירי חרב ג'האדיסטים. אנחנו בעד סוריה מאוחדת, עצמאית, דמוקרטית ופלורליסטית".

לעומת אלה, זהות מובילי הקו נגד אסד חוצה מפלגות וזרמים פוליטיים וכוללת דמויות מוכרות כמו פרופ' אסעד גאנם מאוניברסיטת חיפה והפובליציסט עודה בשאראת, בעל טור ב"הארץ". השיח של מתנגדי אסד משלב יסודות מוסריים-אוניברסאליים ודתיים-אסלאמיים. אלה מגדירים את אסד כרודן שלא מהסס להחריב את ארצו למען כסאו. התומכים במשטר הרצחני מוצגים כפשיסטיים, המאמצים עמדה לא מוסרית של לגיטימציה לדיקטטורה, רצח עם ופשעים נגד האנושות. בין המתנגדים בולטים גם טיעונים דתיים, המוצגים על ידי מנהיגים ותומכים של התנועה האסלאמית על שני פלגיהּ, שתופסים את משטר אסד, הנשען על תמיכה של איראן וחזבאללה, כניסיון להפוך את סוריה למדינה שיעית, תוך מחיקת המורשת האסלאמית העתיקה, המזוהה בעיקר עם האסלאם הסוני. דרשות במסגדים רבים בתפילות יום שישי וכן השבועונים של שני פלגי התנועה האסלאמית מציגים את הכת העלאווית ככופרת. לכן כל תמיכה באסד כתמיכה בכופרים אויבי האסלאם.

למרות אקטואליוּת הנושא, קולם של הארגונים הפוליטיים בחברה הערבית נעלם. בולטת שתיקתן של ועדת המעקב העליונה של הערבים בישראל והמפלגות הערביות שמרכיבות יחד עם חד"ש את הרשימה המשותפת. הבכורה של חד"ש בפוליטיקה הערבית בישראל (מנהיגיה - איימן עודה ומוחמד ברכה - עומדים בראש הרשימה המשותפת וועדת המעקב) והפילוג הפנימי בתוך הרשימה, גורמים למנהיגי המפלגות הקטנות יותר ברשימה להימנע מנקיטת עמדה פומבית שמנוגדת לעמדת חד"ש ואף להיכנע לתכתיביה. זאת, מתוך תפיסה שאין סיכוי לגבש עמדה שתרצה את כל הציבור, ומתוך חשש להפרת האיזון בתוך הרשימה המשותפת שתסכן את שרידותה הפוליטית.

שתי זירות בהן יש התנגשות בין העמדות המנוגדות ביחס למשטר אסד הן העיתונות והרשת החברתית "פייסבוק". היומון "אל-איתחאד" של מק"י, שמרבית כותביו הם חברי המפלגה, מפרסם כמעט על בסיס יומי ידיעות וטורים המבטאים תמיכה במשטר אסד, בכוחות רוסיה וחזבאללה וגם איראן בסוריה. לטענתו של הסופר עודה בשאראת, העיתון סירב לפרסם מאמרים שכתב נגד אסד. מהעבר השני של המתרס, שבועון הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית (אל-מית'אק), השבועונים המזוהים עם הפלג הדרומי, ואתר "ערב 48", מפרסמים באופן קבוע ידיעות המציגות את הזוועות של משטר אסד אזרחים סוריים, וכן טורים המבקרים ותוקפים חריפות את המשטר הסורי, את בעלי בריתו, וגם את תומכיו בתוך הנהגת הציבור הערבי בישראל. עיתונאי "ערב 48", המזוהה עם בל"ד, תקף את יו"ר המפלגה ח"כ ג'מאל זחאלקה, על אי-פרסום הודעה מפורשת בגנות הטבח באדליב, והימנעותו מאזכור המשטר הסורי וגינויו כאחראי לכך.

הוויכוחים מגיעים לא פעם לכדי הסלמה, בצורת תקיפות ואלימות מילולית חריפה. פוסטים בעד ונגד אסד זוכים לתגובות רבות. כך היה בעקבות פוסט של שייח' כמאל ח'טיב, בו הצדיק הרג של קצין דרוזי בצבא אסד באוקטובר האחרון. מלבד גינויים מצד מנהיגי העדה הדרוזית בגליל ובגולן ומצד תומכי אסד בחברה הערבית, היו תגובות חריפות עד כדי איומים והסתה לרצוח את ח'טיב. זוהי רק דוגמא אחת, אמנם קיצונית, לוויכוח הער בסוגיה הנדונה.

לסיכום, סוגיית מלחמת האזרחים בסוריה מפלגת את החברה הערבית, ובמידה מסוימת אף דוחקת הצידה סוגיות פנימיות בוערות ואקוטיות יותר, כגון בעיות האלימות ומשבר התכנון והבנייה. המלכוד הפוליטי של הנהגות מרבית המפלגות הערביות והאיחוד המלאכותי הכפוי, בדמות הרשימה המשותפת, גורם לשתיקה בלתי-מתקבלת על הדעת נוכח המשבר ההומניטרי בסוריה, המנוגדת למוסר האנושי. המשך המלחמה בסוריה צפוי להביא להמשך הקיטוב בחברה הערבית. אי-הקמת גוש פוליטי ערבי מגובש אל מול חד"ש, שמתעקשת לצדד במשטר אסד, עלול רק להחריף את הקיטוב.