פרסומים

מלחמת ששת הימים הובילה להיווצרותן בישראל של שתי קהילות אפיסטמיות שהיוו, בהקשר לשטחים שנכבשו על ידי ישראל במלחמה ולעימות הישראלי־ פלסטיני, מה שמכונה "קהילות מוסר" מובהקות ( .(Moral Communities לכול אחת מקהילות אלו תפיסה מגובשת, שעוצבה וקודמה על ידי מנהיגי דעה, מעצבי שיח ואינטלקטואלים ציבוריים. 2 מימין ניצבו מי שתפסו את הנוכחות הישראלית בשטחים כהכרחית, תוך סימונם כחלק אורגני מן הזהות הלאומית; משמאל היו מי שתפסו אותה נוכחות ככתם מוסרי שיש להיפטר ממנו.

ככול קהילות המוסר, מדובר במי שהכילו מעט חברים, אך כמנהיגות אוונגרדיסטית אפיסטמית־אידיאולוגית הן השפיעו והטעינו את השיח הפוליטי בישראל, 3 כל אחת בקרב מחנה אידיאולוגי אחר. מנהיגי כל קהילה היו הרוח החיה מאחורי התהוותן של תנועות חברתיות ("שלום עכשיו", "גוש אמונים"), מפלגות פוליטיות — הן אלו שהתחרו על הנהגת המדינה ("חירות", "העבודה") והן אלו שהשתייכו בהגדרה לגוש פוליטי שמאלי (ר"ץ, מפ"ם) או ימני ("התחיה", "צומת", "מולדת"). היו בהן אנשי רוח, משוררים, אנשי אקדמיה בכירים, ובעיקר "ביטחוניסטים", מי שמחזיקים במרחב השיח הישראלי בהון המוסרי והמנהיגותי האולטימטיבי בכול הקשור להקניית לגיטימציה לתפיסות מדיניות.

מוסכם כי קהילות אלו השפיעו בעיקר על עיצוב השיח הציבורי, שהפך רובו ככולו לעימות בין השקפותיהן. מצב זה הוביל את השיח הפוליטי הישראלי כמעט לחלוטין לשיח חד־נושאי, מאורגן סביב סוגיית השטחים והבעיה הפלסטינית. 5 תרומה נוספת של קהילות אלו לרפרטואר של הפוליטיקה הישראלית היא החדרת אופני התנהגות פוליטית ומסורות פוליטיות. רבות נכתב על היבט מסוים בהקשר זה: מיסודן החלוצי של שתי תנועות חברתיות — "שלום עכשיו" ו"גוש אמונים" — המהוות, כל אחת מהן, שחקן חוץ־פרלמנטרי רב עוצמה, שלא רק שיקף, אלא אף עיצב והזין את השחקנים הפוליטיים המסורתיים. 6 מדובר בהתהוות תקדימית בישראל, שהוקמה כ"מדינת מפלגות" מובהקת.

פן נוסף בתרומת אותן קהילות מוסר לרפרטואר ההתנהגות הפוליטית הישראלית היא "הסרבנות הצבאית האסטרטגית". 8 בניגוד למה שמכונה "סרבנות מצפונית", אותה יש לתפוס כאמצעי של יחידים, הכוונה כאן היא לסרבנות קולקטיבית אותה מעודדים, מפיקים ומקדמים יזמים פוליטיים במטרה להשפיע באמצעותה על עיצוב המדיניות הצבאית והפוליטית. 9 עד מלחמת ששת הימים לא הייתה הסרבנות חלק מרפרטואר ההתנהגות וההשפעה הפוליטית בישראל, 10 ואולם מאז פריצתה של האנתיפאדה השנייה, הפכה תופעת "הסרבנות הצבאית האסטרטגית" לחלק בלתי נפרד מ"ארגז הכלים" של תנועות השמאל בחברה האזרחית הישראלית. טייסים, לוחמי סיירת מטכ"ל ומשרתי יחידה 8200 חתמו על "מכתבי סרבנות". תוך כך אף החלו לפעול ארגוני חברה אזרחית שעודדו את נקיטת הסרבנות האסטרטגית וסיפקו הכרה והוקרה למבצעיה. "העתקה תרבותית" של פרקטיקה זו, גם אם באופן שולי וחסר מיסוד, התקיימה בימין ערב ביצועה של תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף וחבל עזה ב־ .2005