פרסומים
צבא ואסטרטגיה, כרך 7, גיליון 3, דצמבר 2015
השיח הציבורי במהלך מבצע "צוק איתן" סימן רמה גבוהה של נכונות חברתית להשלים עם חללים צבאיים בהשוואה למלחמות או למבצעים קודמים, במיוחד ביחס למלחמת לבנון השנייה. במאמר זה אבקש לברר את הטענה הרווחת באשר לחיזוק הנכונות החברתית להשלים עם חללים צבאיים, ולהראות שאין לקבלה כפשוטה. טענָתי היא שהרגישות לחללים קיימת, אבל היא מורכבת יותר מכפי שהיא נראית וגם מושפעת מנסיבות משתנות. כאשר, כמאפיין את "צוק איתן", הפעולה הצבאית הינה אינטנסיבית, קצרה ונתפסת כמוצלחת, וכאשר הקרבתן של הקבוצות החברתיות המבוססות אינה ניכרת, ואף מוצדקת בנסיבות של בחירה מרצון, הצדקתו של המוות הצבאי קלה יותר והוא אינו מעורר התנגדות של ממש.
מילות מפתח: העברת סיכון, מוות צבאי, מיפוי הרוגים, מניעת נפגעים, פעולה קולקטיבית, רגישות לחללים, שיח השכול.
הדעות המובעות בפרסומי המכון למחקרי ביטחון לאומי הן של המחברים בלבד.
סוג הפרסום
צבא ואסטרטגיה