פרסומים
מזכר 116, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אפריל 2012.

למרות התלות שפיתחו מדינות המפרץ בכוחות חיצוניים, בראש ובראשונה בארצות הברית, הן מטילות כיום ספק גדול מבעבר ביכולתה של וושינגטון לערוב לביטחונן. זאת, לאור מדיניותה כלפי בני בריתה הערבים ב"אביב הערבי", נסיגת כוחותיה מעיראק וקשייה לעצור את איראן בדרכה אל נשק גרעיני. ספק זה עלול להשפיע על נכונותן בעתיד לקחת על עצמן סיכונים משמעותיים למענה. יחד עם זאת יש להדגיש כי "האביב הערבי" חילץ את מדינות המפרץ במידה רבה מן הפסיביות שאפיינה אותן והן נראות כיום מלוכדות מבעבר. הטלטלה שעברה על המרחב הערבי מראשית שנת 2011 חשפה, ואולי אף החריפה, את מאבקן של מדינת המפרץ עם איראן והביאה למדיניות אסרטיביות יותר שלהן ביחס אליה. הן עסוקות ברכישות נשק מאסיביות, בניסיון לבסס גוש סוני-מלוכני גדול ומלוכד ואף בבחינה, לצרכים שונים, של הנתיב הגרעיני.
עיקרי דברים
א. למרות התלות שפיתחו מדינות המפרץ בכוחות חיצוניים, בראש ובראשונה בארצות הברית, הן מטילות כיום ספק גדול מבעבר ביכולתה של וושינגטון לערוב לביטחונן. זאת, לאור מדיניותה כלפי בני בריתה הערבים ב"אביב הערבי", נסיגת כוחותיה מעיראק וקשייה לעצור את איראן בדרכה אל נשק גרעיני. ספק זה עלול להשפיע על נכונותן בעתיד לקחת על עצמן סיכונים משמעותיים למענה.
ב. "האביב הערבי" חילץ את מדינות המפרץ במידה רבה מן הפסיביות שאפיינה אותן והן נראות כיום מלוכדות מבעבר. הטלטלה שעברה על המרחב הערבי מראשית שנת 2011 חשפה, ואולי אף החריפה, את מאבקן של מדינת המפרץ עם איראן והביאה למדיניות אסרטיביות יותר שלהן ביחס אליה. הן עסוקות ברכישות נשק מאסיביות, בניסיון לבסס גוש סוני-מלוכני גדול ומלוכד ואף בבחינה, לצרכים שונים, של הנתיב הגרעיני.
ג. המפרץ הפרסי נמצא כיום בעיצומו של מרוץ חימוש מהגדולים שידע, שהמוטיבציה העיקרית מאחוריו היא המשך התקדמות תוכנית הגרעין והטילים של איראן והאפשרות שמדינות המפרץ הערביות תעמודנה ב"קו האש" בכל קונפליקט עתידי עמה. למרות היקף ואיכות ההצטיידות, הצבאות נותרו קטנים ומוגבלים ביכולתם לתפעל ולתחזק מערכות נשק רבות ומתקדמות, והתוצאה היא היעדר יכולת עצמאית של מדינות המפרץ הערביות להציב משקל נגד צבאי לאיראן.
ד. תוכניות הגרעין האזרחיות במדינות המפרץ נועדו בעיקר לאותת כי הן מסוגלות לפתח תוכניות גרעיניות כמשקל נגד לאיראן, גם אם אינן מעוניינות בכך בשלב זה. הדרישה הגוברת לאנרגיה, הפחתת התלות בדלקים מזהמים ואף שחרור נתח רב יותר של דלק {image} וגז לייצוא הם חלק מהטיעונים שמועלים בזכות אנרגיה גרעינית. אולם, לא ניתן לשלול שיקולים של יוקרה ומעמד אזורי המתלווים מטבע הדברים לפיתוח הגרעיני. מטרתן של המדינות היא להוכיח עשייה כדי לוודא שאינן "נשארות מאחור" במרוץ לגרעין. אולם, תנופת הפיתוח של חלקן בתחום זה יכולה להיות דרך לרכוש את הידע המקצועי והטכנולוגי, שאותו אפשר יהיה למנף בעתיד ליכולת צבאית.
ה. מדינות המפרץ הערביות עלולות לעמוד בפני החמרה במצבן הביטחוני בשל המצב הכאוטי בתימן וההשפעה של התהליכים שם על בעיות הביטחון בחצי האי ערב. עד כה הן הצליחו, במאמץ אינדיבידואלי ומשותף, לפגוע בארגוני הטרור השונים ולהוריד את רמת האיום עליהן. עם זאת, חוזר הטרור להוות איום עליהן, במיוחד בעקבות "המקלט הבטוח" לו זוכים ארגוני הטרור בחסות האנרכיה המתרחבת בתימן – נושא שעליו יש למדינות המפרץ השפעה מוגבלת.
ו. עדיין לא ברור כיצד ובאיזו מידה ההתפתחויות בזירה הישראלית-פלסטינית ובזירת המפרץ יגרמו למדינות האזור לשנות את מדיניותן הדואלית: התנגדות פורמאלית לנרמול היחסים עם ישראל מצד אחד, וקשרים אקטיביים אך חשאיים עמה מן הצד האחר. בראייתן, יחסים פומביים עם ישראל בעת הנוכחית יביאו להן תועלות מצומצמות בלבד, לעומת ההשלכות השליליות האפשריות שלהם מבית ומחוץ. עם זאת, לתפיסת איום זהה, בעיקר ביחס לאיראן, פוטנציאל להביא לשיתוף פעולה נרחב יותר בין ישראל ובין כמה ממדינות המפרץ.
ז. מדינות המפרץ הערביות נחלצו, ככלל, מהטלטלה העוברת על המרחב הערבי, וזאת ללא פגיעה משמעותית בהסדרים הפוליטיים הקיימים בהן. רובן, מלבד בחריין, בה אי־היציבות המסרבת לדעוך מוּנעת ממתיחות בין־עדתית, הצליחו להוציא לפי שעה את "העוקץ" מהמחאה האזרחית שהתחוללה בהן בעיקר באמצעות "הכנסת היד עמוק לכיס". אולם, עם הזמן, לא יוכלו עוד המונרכים להימנע מהאצת קצב הרפורמות, ויהיה עליהם להגיב ללחצים המופעלים מבחוץ ומתוך הבית פנימה, ולבצע יותר מאשר שינויים קוסמטיים.
ח. יכולת המשטרים במפרץ להתמודד טוב יותר עם כל מחאה פוטנציאלית, במקביל להיחלשות המרכזים הפוליטיים הערביים המסורתיים, תורמת לחיזוק המגמה של הפיכת המפרץ לזירה מרכזית בניהול סדר היום הבין־ערבי.
ט. הטלטלה במרחב הערבי והמאבק המחריף מול איראן דוחפים את מדינות המפרץ הערביות לנסות ו"לחסן" את עצמן מפני סיכונים אפשריים ולחזק את הלגיטימיות שלהן. תהליך זה כולל יוזמה סעודית להפוך את המשפ"ם לקולקטיב ולהזמין "שחקנים" נוספים להצטרף בדרך זו או אחרת לארגון.
י. התחושה במפרץ היא שאיראן צוברת עוצמה וכי ארצות הברית כבר אינה אטרקטיבית כבעבר. מדינות המפרץ יכולות, אמנם, להצטייד באמצעי לחימה מתקדמים, לאחד שורות ואף לפתח תוכניות גרעין כפי שהצהירו, אך מנגד, הן לא יכולות להשתוות לעוצמה האיראנית. על כן, הן תבקשנה לפזר סיכונים ככל האפשר ולאמץ "מדיניות מעורבת", שמחד גיסא תמשיך ואף תעמיק את ההישענות על גורמים חיצוניים, ומאידך גיסא תשמר ככל האפשר יחסי שכנות טובה עם איראן.