פרסומים

הקרב על השליטה בחלב, העיר השנייה בחשיבותה בסוריה, עומד להיות מוכרע בניצחון של כוחות אסד בתמיכת הקואליציה הפרו-אסדית - רוסיה, איראן, חזבאללה וכוחות שיעים המופעלים על ידי איראן. בהקשר לקרב, אצל הכוחות המתנגדים לאסד רווחת התחושה של "הבגידה הגדולה", שמשמעויותיה הן מצור ורעב, כתישה של שכונות מגורים, הרג מאות אזרחים חפים מפשע, שימוש בפצצות כלור נגד מרכזי אוכלוסייה והעולם מחריש. כל אלו שהבטיחו שינוי בסוריה לא התייצבו בשעת המבחן – ארצות הברית, שהתחייבה להביא לפתרון פוליטי שיסיים את שלטונו העריץ של אסד, אינה נוקפת אצבע; הכוחות הסוניים המובילים באזור, ערב הסעודית וטורקיה, שהתחייבו להביא לשלטון הרוב הסוני בסוריה, הרימו ידיים מול המאבק שמנהלות רוסיה ואיראן להצלת השלטון העלאווי בראשות אסד; הקהילה הבינלאומית, שהפקירה את העם הסורי ולא עצרה את שפך הדם ההמוני שגבה קרוב לחצי מיליון קורבנות עד כה ולא מנעה אסון הומניטרי כבד.

מעל לכל זועק לשמים כישלון מדיניותה של ארצות הברית בסוריה. בעוד מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי נדבר עם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב בניסיון לנסח פתרון, המטוסים הרוסיים והתותחים של אסד מרעישים את האזור הנצור ופוגעים ללא הבחנה באזרחים. ארצות הברית בחרה להגביל את מעורבותה בסוריה כי לא רצתה לשקוע בהרפתקה צבאית נוספת במזרח התיכון, שתחייב אותה לשלוח כוחות יבשה, והרימה ידיים כאשר התאכזבה מיכולת המורדים "המתונים" להתאחד. נפילת חלב לידי אסד מהווה כישלון גם למעצמות הסוניות האזוריות. טורקיה, בשל הפכפכותו של נשיאה ארדואן, נעדרת מדיניות עקבית, למעט חסימת המאמץ של הכורדים הסורים להרחיב את האזור הנשלט על ידם ולכונן בו מעין אוטונומיה. בתוך כך, טורקיה זנחה את שאר ארגוני המורדים הסונים, בעיקר את אלו המשתייכים לצבא הסורי החופשי, בעת מבחנם הגדול בלחימה על חלב. אשר לערב הסעודית, זו לא הצליחה לייצר נתיב בטוח וקבוע של סיוע ואספקת אמצעי לחימה למורדים. גם לאופוזיציה הסורית זהו כישלון צורב, שכן לא הצליחה לגבש מנהיגות, לאחד את הכוחות הלוחמים במשטר ו"לעורר" את העולם כדי שיציל את העם הסורי הסובל.

זאת ועוד, המפלה בחלב רק העמיקה את הפערים והמחלוקות בתוך קבוצות המורדים, ובינן להנהגת האופוזיציה המדינית. כוחות המורדים לא השכילו לכונן מערכת פיקוד ושליטה משותפת בלחימה. מכאן עולה השאלה, אילו יעדים יציבו כעת לעצמם האופוזיציה והמורדים? האם יאמצו את המודל האפגני של כוחות מפוזרים וניידים, שישבשו כל יכולת לכונן יציבות ומשטר תקין בסוריה? בשטח נראים סימנים לכך שהמורדים אכן מתכוננים לשלב נוסף של התקוממות ממושכת.

מהעבר השני, אסד לא רואה בניצחון בחלב סוף למאבק ההישרדות שלו. בראיון לעיתון הסורי אל-ווטן הוא אמר כי ההשתלטות על חלב היא בבחינת שלילת הקלפים מידי המורדים ותומכיהם, אך לא סוף המלחמה בטרוריסטים. לגרסתו, המורדים נאחזו דווקא במזרח חלב לאחר שנכשלו בדמשק ובחומץ, שם זכו לסיוע טורקי בשל הקרבה לגבול. שחרור חלב מבסס את שליטתו ב'עמוד השדרה' של סוריה מחלב, דרך חמאה וחומץ, עד לדמשק, כולל החבל העלאווי שבגזרת החוף במערב. להערכתו, ארגוני המורדים המשתייכים ל'אחים המוסלמים' (לשיטתו של אסד כל מתנגדיו משתייכים ל'אחים', הגם שרבים מהם לא נמנים על שורות הארגון) לא יזנחו את הטרור.

רוסיה מצדה מיצתה בקרב על חלב את הטקטיקה שמאפיינת את פעולתה בסוריה מאז ספטמבר 2015: הפעלת כוח צבאי מסיבי וברוטלי, גם נגד אזרחים וללא רחמים, תוך קביעת כמה שיותר עובדות ברורות בשטח, בטרם הגעה לשולחן המשא ומתן מעמדת כוח. כדי להגביר את הלחץ על המורדים ניטרלה רוסיה החלטה במועצת הביטחון של האו"ם להפסקת אש בחלב למטרות הומניטריות. במקביל לקרבות מקיימת רוסיה שיחות חשאיות באיסטנבול עם נציגי המורדים, כדי להחיל עליהם את תנאיה. אחד הנושאים המהותיים הוא התנתקות של המורדים מכל קשר עם ארגון ג'בהת פתח א-שאם (ג'בהת א-נוסרה בעבר ומשויך לאל-קאעדה). שליחי רוסיה אף הבטיחו שתתאפשר לקבוצות מורדים שלא חברו לג'בהת פתח א-שאם התפנות בטוחה לאזור אדליב. אולם סביר כי המורדים מבינים שעתיד מובלעת אדליב אינו שונה ממובלעת חלב, וכי בהמשך הקואליציה הפרו-אסדית תכתוש אותם גם שם. במגעיה עם המורדים עוסקת רוסיה כבר בשלב הבא ובשאלה כיצד מאפשרים תפקוד של מאות קהילות מקומיות בלי לערער על השלטון המרכזי? לשם כך מתקיימות שיחות עם מנהיגים מקומיים. בד בבד, היא חותרת להגיע להבנות עם המורדים גם בדרום סוריה, תחת העיקרון שאם יניחו את נשקם – לא ייפגעו.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עושה כל מאמץ לסיים את המערכה בחלב טרם כניסת הנשיא האמריקאי הנבחר דונלד טראמפ לבית הלבן, ולהציב את ביסוס שליטת אסד באזורים החיוניים לרוסיה כעובדה מוגמרת. בראייה רחבה, ארצות הברית 'איחרה את הרכבת' ולכן על הנשיא האמריקאי להחליט האם להמשיך במדיניות הנוכחית ולא לעשות דבר, או לשנות מגמה: (1) לחתור לברית עם רוסיה על יסוד הרעיון המסדר של לחימה ב'מדינה האסלאמית' ובטרור. נראה שטראמפ נוטה לכוון זה שכן הוא רמז שיהא מוכן להעניק לפוטין את "תיק סוריה"; (2) תמיכה במשטר אסד ובכוחותיו והכתרתו כמנצח המלחמה בגורמי הטרור הסלפי-ג'האדי. אפשרות זו תבוא בחשבון אם אסד יתחייב להימנע מטיהורים של מתנגדיו 'ביום שאחרי' ולהכפיף את צבא סוריה החופשי לכוחות המדינתיים; (3) מבחינת סיוע צבאי, יהיה על טראמפ להחליט האם לחדול מלסייע לכ-80 ארגוני מורדים שעברו הכשרות של ה-CIA (כ-50,000 לוחמים), קיבלו נשק אך לא הביאו לתוצאות המקוות. אם יחליט להפסיק או לקצץ משמעותית את התמיכה, מה יקרה לאותם ארגונים ולוחמים, האם יחזרו לבתיהם? לבטח לא יתפרקו מנשקם, וסביר כי טורקיה וערב הסעודית ימשיכו לתמוך בהם; (4) בהקשר הטורקי-כורדי, אם תימצא שפה משותפת לטראמפ עם ארדואן סביר שהוא לא יתנגד לרצועת ביטחון טורקית לאורך הגבול הסורי-טורקי ממערב לפרת בשטח סוריה; (5) אשר לצפון מזרח סוריה – הגנרלים של צבא ארצות הברית ימליצו קרוב לוודאי לנשיא להמשיך בלחימה ב'מדינה האסלאמית' ולסייע לכורדים לשלוט ברצועת השטח שמרכזה בחסכה, שם יכול פיקוד המרכז האמריקאי להחזיק כוחות ובסיסים אוויריים החיוניים למלחמה ב'מדינה האסלאמית'. האחרונה אותתה שהיא עוד חיה וקיימת, בנצלה את ההתמקדות הכול בקרב על חלב להשתלטות מחודשת על שטחים בעיר ההיסטורית תדמור וסביבתה.

מבחן מידי לנשיא טראמפ יהא הקרב על א-רקה, בירת 'המדינה האסלאמית' בסוריה. לפתחו מונחת ההחלטה לגבי השאלה האם ארצות הברית תדחוף את הכוחות הכורדיים והכוחות הדמוקרטיים הסוריים (SDF) שהקימו האמריקאים להשתלט על העיר לפני שכוחות אסד יעשו זאת, או שמא תאפשר במדיניותה את השתלטות כוחות אסד על א-רקה (בהנחה שהם מעוניינים בזה בשלב הזה) וביסוס דימויו של אסד כמשחרר סוריה מידי 'המדינה האסלאמית' וכמנצח הטרור הסלפי-ג'האדי. בהקשר זה חשוב לומר שבשלב הנוכחי כיווניה של האסטרטגיה המדינית של ממשל טראמפ אינם ברורים, הגם שנראה כי תעניק משקל רב לאסטרטגיה צבאית.

אשר לישראל, עולה הסבירות שלאחר נפילת חלב ינסו כוחות אסד בעידוד איראן וחזבאללה להעתיק את המאמץ לדרום סוריה, כדי להשתלט על השטחים שבשליטת המורדים באזור. במצב זה תתנהל הלחימה סמוך לגבול ברמת הגולן, בהשתתפות כוחות איראניים וחזבאללה, בסיכון גבוה לזליגת האירועים לשטח ישראל. ישראל בוחנת את המתרחש בסוריה בהקשר האיראני הרחב, כגורם האיום (בעל הכוונות והיכולות) העיקרי נגד ישראל. איראן לא נרתעת משליחת כוחות איראניים ושלוחים, דהיינו מיליציות שיעיות, הנתונים למרותה, להילחם לצדו של אסד, ואף מבצעת מעין טיהור אתני של סונים באזורים מסוימים בסוריה כדי לחזק את הגשר השיעי מטהראן לבירות דרך סוריה. לפיכך, ישראל תידרש לבחון את מדיניות אי-ההתערבות בלחימה בסוריה, משום שתתקשה להשלים עם נוכחות איראנית או של שלוחיה ברמת הגולן. יהיה עליה להציב קווים אדומים ברורים, כפי שעשתה בעבר, ולאכוף אותם, משום שבלי אכיפה לא ניתן יהיה להשפיע על כללי המשחק בסביבה רבת-תהפוכות.

בד בבד, ישראל צריכה להמשיך בסיוע האזרחי – רפואי, מזון, דלק ועוד – לאוכלוסייה הסורית ברמת הגולן, בתנאי שזו לא תאפשר לגורמי טרור לפעול נגד ישראל. לאור היעדר פתרון שלם למלחמת האזרחים בסוריה, נדרשת בנייה 'מלמטה למעלה', כפי שרוסיה הבינה ומיישמת בהתאם במגעיה עם ראשי קהילות מקומיות. כך צריכה לעשות גם ישראל מעבר לגבול בדרום סוריה ובפרט ברמת הגולן, קרי לתמוך בכינון אזורי יציבות מקומית, גם אם לא ידוע מה יהיה מצב הסיום הכולל.