פרסומים

שלושים שנה בדיוק חלפו מאז פרצו במזרח אירופה 'מהפכות הקטיפה'. תחילה בברלין ואחר כך בפראג ובברטיסלבה. נחילי אדם מילאו אז את הכיכרות, רוח חדשה של חופש נשבה. בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין וביטאה באופן דרמטי את קריסת ברית־המועצות, התמוטטות הגוש הסובייטי וסיום המאבק האידיאולוגי בין שתי אידיאולוגיות־העל של המחצית השנייה של המאה ה־ 20 . ההתרגשות במערב הייתה רבה עד כדי כך שפרנסיס פוקוימה ייחס למאורע משמעות הגליאנית ממש, וכתב על "קץ ההיסטוריה". העולם כולו, כך קבע בסמכותיות, כולל ברית־המועצות לשעבר ואפילו סין, יעבור תהליך של הידמות (convergence ), וכל המדינות יאמצו את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית. ואומנם, בעקבות התמוטטות מסך הברזל פרץ מה שסמואל הנטינגטון כינה "הגל השלישי של הדמוקרטיה", ולא פחות משישים מדינות ברחבי העולם נוספו למועדון הדמוקרטי. פרץ האופטימיות בדבר עתידו של העולם הזכיר את מה שאירע בעקבות המהפכה התעשייתית במאה ה־19 . אז סברו אבולוציוניסטים חברתיים כמו הרברט ספנסר, אוגוסט קונט או קלוד־ אנרי סן־סימון שהמהפכה התעשייתית חוללה שינוי כה דרמטי בתולדות האנושות, שבעתיד לא יהיו עוד מלחמות.