פרסומים

בשבועות האחרונים נעצרו מאות פעילי אופוזיציה בחשד שקשרו קשר נגד השלטון בבחריין. החשודים, כך נטען בדיווחים הרשמיים, משתייכים לרשת טרור שיעית שהתכוונה להפיל את משפחת אל-ח'ליפה מהשלטון. משפחת המלוכה, אולי כדי להרחיק ביקורת כלפיה, ביקשה להקנות למתיחות האחרונה נופך אזורי וטענה כי הנאשמים קיימו קשר עם ממשלות זרות, במשתמע איראן. כך או כך, בחריין יכולה לשמש כברומטר דרכו ניתן לעמוד את היכולת לקדם רפורמה פוליטית, ולו בסיסית, בעולם הערבי כמו גם את המתיחות בין סונים לשיעים ובין איראן לעולם הערבי.

גודלו של הארכיפלג הבחרייני (700 קמ"ר) ומיקומו המרכזי במפרץ מצריך את שליטיו לאזן כל העת בין שכנים חזקים. ערבויות ביטחון אמריקאיות נחוצות לשם הגנה והרתעה והממלכה "מרוויחה" זאת על-ידי אירוח מפקדת הצי החמישי האמריקאי בנוסף לסיוע סמלי למאמץ המלחמתי האמריקאי באפגניסטן ובעיראק. במקביל לנקיטת מדיניות חוץ פרו-אמריקאית וכדי לא להזמין תוקפנות איראנית, בחריין מאפשרת לעסקים איראניים לפעול בתחומיה, נמנעת מלבקר את איראן בפומבי ומודיעה תדיר כי לא תתיר להשתמש בשטחה כדי לתקוף את מתקני הגרעין של איראן.

למרות שבחריין הייתה הראשונה, מבין מדינות המפרץ הקטנות, להפיק נפט (1932), התרוקנות עתודות הנפט הביא אותה לפתח תחומים אחרים: עיקר ההכנסות מגיעות מהיותה מרכז אזורי ובינלאומי לבנקאות ולתיירות. לאחר שירש את אביו ב-1999, המלך, חמד בן עיסא אל-ח'ליפה, העביר שורה של רפורמות כדי לשפר, לדבריו, בין היתר את היחסים עם השיעים. עם זאת, התמרמרות מצד השיעים – שההתאגדות המרכזית מטעמם, אלופאק, מחזיקה כמעט מחצית מהמושבים בבית התחתון (החלש לעומת הבית העליון, מועצת השורה, הממונה על-ידי המלך) – עולה על פני השטח מפעם לפעם.

ככלל, המבנה העדתי-דתי בבחריין משחק לידי שאיפותיה של איראן: הערכה היא כי מעל 70% מאוכלוסייה המונה כמיליון תושבים (שרק מחציתם אזרחים) הם שיעים, פרסים וערבים כאחד, וזאת בניגוד למשפחה השלטת שהיא סונית. למרות שבחריין מפגינה בפומבי יחס חיובי לאיראן, בין השתיים היו תקופות מתיחות קשות בעיקר סביב התמיכה האיראנית באופוזיציה בבחריין וניסיונות חתרנות איראניים כושלים בשנות השמונים והתשעים.

עם נסיגת הכוחות הבריטיים מהמפרץ בראשית שנות השבעים, תבע השאה של איראן את הריבונות על בחריין, אך במשאל עם שנערך על ידי האו"ם ב-1970 העדיפו התושבים לשמור על עצמאות – החלטה שעוגנה אחר כך בהחלטת מועצת הביטחון 278 ואף אושררה על-ידי המג'לס האיראני. בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן פרצו מהומות פרו-איראניות בבחריין ומאז מונפים דגלים איראניים ונשמעות סיסמאות פרו-איראניות בהפגנות. השיעים בבחריין נמצאים באופוזיציה למשטרו של המלך והם בעלי מעמד נחות מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית. יתכן שהשיעים בבחריין מנסים לנצל את ההישגים שנחלו השיעים בעיראק ובלבנון ואת מעמדה העולה של איראן, כדי לשנות את מעמדם הנחות בנסיכות.

בדצמבר 1981 ושוב ב-יוני 1996 בחריין האשימה פומבית את איראן בניסיון לבצע הפיכה בממלכה. ברוב המקרים לא ניתן היה להוכיח מעורבות איראנית ישירה ולפיכך יכלה איראן להתכחש לפעילות זו ולקיים, לצד פעילותה החשאית, יחסי מסחר ענפים עם הנסיכות. למרות שהטענות האיראניות לריבונות על האי אינן חדשות, ההתבטאות של נאטק נורי יועצו הקרוב של מנהיג איראן ח'אמנהאי, בפברואר 2009 כי "עד לקבלת עצמאותה הייתה בחריין המחוז ה-14 של איראן, ואף הייתה מיוצגת במג'לס האיראני", עוררה סערה רבתי וגררה גל של מחאות בבחריין וגילויי סולידאריות נרחבים עימה בעולם הערבי, ששיאן בהחלטת מרוקו לנתק את קשריה הדיפלומטים עם איראן.

למרות ששתי המדינות מנסות להרגיע את המתיחות ולשוות נורמאליות ליחסים ביניהן, איראן מיקמה עצמה כאיום הראשון במעלה ליציבות המשטרים במפרץ. החשש במפרץ הוא ששאיפותיה ההגמוניות של הרפובליקה האסלאמית, כמו גם התקדמותה הנחושה בתוכניתה הגרעינית, עשויות להביא את השיעים לחוש ביטחון רב יותר בהתנהלותם ולפעול, כפי שעשו על פי החשדות כעת, לערעור יציבות המונרכיה. עובדה זו מביאה את שלטונות בחריין ובמידה רבה גם את כווית וערב הסעודית להתייחס לנתיניהם השיעים כאל "גיס חמישי".

יתכן כי עליית השיעה בעיראק הביא להתעוררות פוליטית מסוימת ולדרישה גוברת בקרב השיעים בבחריין הסובלים מאפליה ואינם יכולים להגיע למשרות בכירות בבירוקרטיה ובצבא. אך ניסיונו של המלך להכיל את המחאה באמצעות יתר השתתפות בתהליך הפוליטי לא רק שלא מנעה מהשיעים להמשיך את המחאה האלימה אלא אף הפך אותה לעוד יותר תכופה וחריפה. למרות שלא ניתן לשלול מעורבות איראנית, גם עקיפה, מאחורי המחאה האלימה, ניתן לראות את האירועים האחרונים גם בהקשר של הבחירות, שאמורות להתקיים בסוף אוקטובר. זאת משום הרצון של השלטונות להחליש את האופוזיציה לאור דרישתה לחזק את סמכויות הפרלמנט, להנהיג בחירות חופשיות כמו גם לשפר את מעמדם הכלכלי, הפוליטי והחברתי של השיעים.

גם אם הרפורמות שהנהיג המלך מרחיקות לכת באופן יחסי לעולם הערבי, סמכויותיו ביחס לכלל מערכת השלטון, ובכלל זה לפרלמנט, נשארו בלתי מוגבלות; הפרלמנט נעדר סמכויות חקיקה של ממש וחופש הביטוי וההתאגדות נשאר מוגבל. כך למשל, לדברי האופוזיציה השלטונות מגדילים באופן מלאכותי את הייצוג היחסי של אזורי בחירה סוניים ואף מאזרחים סונים רבים – 100,000 בעשור האחרון – כדי להגדיל את שיעורם היחסי באוכלוסיה.

ארגונים מקומיים לזכויות אדם מאשימים את הרשויות בשימוש מופרז בכוח נגד מפגינים ובעינוי פעילי אופוזיציה שנעצרו. הרשויות מוסיפות להשתמש בחוק העיתונות להגבלת סיקורם של נושאים שנויים במחלוקת, בכלל זה שחיתות שלטונית. כך למשל, חוק "ההגנה על החברה מפני מעשי טרור" מכיל הגדרות רחבות למאבק בטרור ומאפשר מעצר ל-15 יום ללא הגשת כתב אישום וללא ביקורת שיפוטית. רק בשבועות האחרונים דווח כי הרשויות בבחריין חסמו מאות אתרים בכללם אתרים פוליטיים, אתרי עיתונות וארגוני זכויות אדם וכי הם הגבירו עוד את הפיקוח על אנשי הדת ועל הנעשה במסגדים.

יתכן שלאירועים דוגמת אלו בבחריין (או בכווית, שחשפה לאחרונה, לטענתה, רשת ריגול איראנית "רדומה" בתחומה) התכוון נשיא מצרים מבארכ שטען לאחרונה, כי "ישנן סכנות חדשות המאיימות על היציבות באזור המפרץ". ואכן האירועים בבחריין מעלים את החשש, כי איראן, בנוסף להתססת השיעים, אף הציבה תאים רדומים מטעמה שנועדו לפגוע ביציבות השלטונית כמו גם באינטרסים מערביים. בהקשר זה, האמריקאים בוודאי עוקבים בדאגה אחר הגברת התסיסה באי ולו רק בשל העובדה כי הוא מאכלס אלמנטים צבאיים – בדגש על מפקדת הצי החמישי – שהייתה בשנים האחרונות יעד למחאה גוברת ושעוברת בימים אלו שדרוג משמעותי.

בנוסף, יתכן וגל המעצרים האחרון הוא חלק מניסיון של בחריין, ושל מדינות נוספות באזור, להחליש את האופוזיציה השיעית בתחומן לקראת כל עימות אפשרי עם איראן. קרבתה לאיראן ונתוני היסוד הפוליטיים-דתיים של בחריין הופכים אותה ליעד אטרקטיבי למעורבות איראנית שלילית. האחרונה עלולה, אם לא עשתה זו עד כה, לנצל את חולשתן הבסיסית ואת יחסיהן המורכבים של המשטרים הערבים הסונים במפרץ עם השיעים בתחומם, כדי לעורר הזדהות עמה ולאותת כי ביכולתה לערער את יציבותם בכל מקרה שמתקני הגרעין שלה יותקפו