פרסומים
המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, 2017

פרויקט הגרעין האיראני נחשב לאחד הסיכונים הגבוהים לביטחונה הלאומי של מדינת ישראל, ויש הסבורים לחמור שבהם. עלייתו לסדר היום בישראל, ובהמשך לסדר היום הבין־לאומי, נבעה מהצטברות מידע על הפעילות האיראנית בתחום זה, ניתוח המשמעויות שלו וגיבוש הערכות מודיעין לגבי הכוונות של המשטר האיראני בתחום הגרעיני. המודיעין היה מעורב בסוגיה זאת מראשית העיסוק בה, ונותר גורם חשוב ולעתים רבות גם הגורם המרכזי בטיפול בה. יתר על כן, בשונה ממקרים רבים של משא ומתן מדיני להשגת הסכם, בהם המודיעין לא היה שותף למהלכים בשל החלטה של הדרג המדיני, או שתרומתו למשא ומתן הייתה מצומצמת, במקרה של סוגיית הגרעין האיראני היו גופי המודיעין במדינת ישראל גם שותפים וגם משפיעים בתהליך קבלת ההחלטות ובמגעים המדיניים המגוונים שנועדו לתרגם את ההבנה המודיעינית לעשייה מדינית.
מאמר זה מתמקד בהצגת הדילמות הבסיסיות שעמדו בפני קהילת המודיעין בתחילת הטיפול בסוגיית הגרעין באיראן, בהסכמות שהושגו בין איראן ובין מדינות המערב המרכזיות ) P5+1 ( בשנת 2015 , ובאתגרים שמציב ההסכם שהושג הן בשנות תחולתו והן בשנים שלאחר תפוגתו.